מאור ושמש, ויחיMaor VaShemesh, Vayechi

א׳ויחי יעקב פרש"י ז"ל ע"פ חז"ל למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל כנ"ל פי' עיניהם הוא מלשון עיני העדה שפירושו חכמי העדה גם כאן ר"ל שנסתלק מהם החכמה והשכל שנסתלקה מהם רו"הק מחמת שנפטר יעקב ולא הי' מדריגת ראי' עוד בעולם כל ימי הגלות ועוד נראה לי ליתן טעם לשבח למה הפרשה זו סתומה לפי שהפרשה של מעלה עם פ' ויחי מחובר להורות לנו דרכם והילוכם בקודש של יעקב אבינו ע"ה עם השבטים עם זרעם ובפרט עיי"ן נפש שהיו מיחדים יחודים גדולים בישיבתם במצרים בשלוה והיו מושכים השפעות לכנ"י מג' המוחין עילאין שהם ג' הויות שגימ' מזל"א כנ"ל ולזה מרמזה לנו הפרשיות כי הר"ת מהפרשה שלמעלה עם פ' זו ויחי דהיינו "ויאחזו "בה "ויפרו "וירבו "מאד "ויחי "יעקב "בארץ ר"ת גימ' מזל"א כנ"ל גם היו מכונים לשמות 'א'ה'י'ה 'ה'ו'י'ה 'א'ה'י'ה גימ' 'ח'י'י'ם ולזה מרומז בר"ת "ויחי "יעקב עם סיום הפרשה שלמעלה "ויפרו "וירבו "מאד גימט' ס"ח כמספר 'ח'י'י'ם כנ"ל גם היו מכוונים בשם ס"ג ולזה ר"ת 'ג'ש'ן "ויאחזו "בה "ויפרו "וירבו "מאוד ר"ת גימ' ס"ג גם היו מכוונים לשם ב"ן לזה ר"ת "ויפרו "וירבו "מאד גימ ב"ן כנ"ל לזה מחובר סיום הפרשה של מעלה עם פ' ויחי מבלי הפסק כלל לרמז על כוונתם הגדולה כנ"ל.

ב׳ויקרבו ימי ישראל למות וכו' והנה יש לדקדק דהול"ל ויקרבו ימי יעקב למות כדפתח ויחי יעקב בארץ מצרים כו' ובפרט לפי הידוע שיעקב נקרא כשהיה במדריגה קטנה וישראל כשהי' במדריגה גדולה א"כ פשיטא דהול"ל ויקרבו ימי יעקב למות ונראה דאיתא בזוהר הקדוש דמתחילה יש באיש הישראלי נפש הקדושה המלובשת בנפש החיונית כו' וזהו הנפש שממשיכין לו אביו ואמו לפי כוונותיהם בשעת הזיווג זכה יתיר נותנין לו רוח זכה יתיר נותנין לו נשמה והנה מי שזוכה לרוח זהו שיכול לדבר דיבורים קדושים הן בתורה והן בתפילה בלי מחשבות לכן נקרא בתרגום אונקלוס רוח ממללא שיכול לדבר דיבורים קדושים וטהורים מבלי מחשבת פסול חלילה ומי שזוכה לנשמה זהו שיכול לכוון מחשבות קדושות זכות וטהורות ויכול לזכות עוד יותר אל חיה ויחידה שהוא מדריגות יותר ויותר כידוע והנה לאו כל אדם זוכה לנשמה ומי שזוכה לנשמה הוא יכול לנהוג את הדור ולהיות נקרא רבי משא"כ מי שלא זכה עדיין לנשמה והנה הנפש והרוח מתלבשים באדם ושורים בו משא"כ הנשמה הוא רק בשעה שמתפלל בכוונה עצומה ובהתלהבות גדולה וכן בשעה שעוסק בתורה בדו"ר אז שורה הנשמה על האדם ההוא משא"כ בשאר היום רק מה שנשאר לו מהשארת הנשמה וזה נקרא השארת הנפש ונחזור לענינינו דהנה יעקב אבינו לפעמים נקרא יעקב ולפעמים ישראל זהו לפי מדריגתו כי הנשמה שזכה יעקב אבינו נקרא ישראל ונפש ורוח שלו נקרא יעקב ולפי העת והזמן שהיה אז במדריגה כך נקרא אז בפסוק או יעקב או ישראל עיין במפורשים באריכות והנה איתא בגמרא יעקב אבינו לא מת כו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כי כל ישראל הם בחינת נפש יעקב אבינו רק מדריגת ישראל זה מת ונסתלק עד שבא משה רבינו ע"ה כידוע מספרי קודש ולזה א"ש דלא כתיב ויקרבו ימי יעקב למות דיעקב אבינו לא מת רק כתיב ויקרבו ימי ישראל למות דזה בחינה הנקרא ישראל כנ"ל זה קרבו למות כנ"ל ודו"ק.

ג׳ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי ויאמר אלי כו' ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם כו' ועתה שני בניך כו' והנה יש לדקדק למה לא כתיב נראה אלי בבית אל כמו שקרא לו יעקב שם המקום כדכתיב בפ' ויצא ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה גם בפ' וישלח יש לדקדק דכתיב ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל לענין מה מביא הפסוק את שם הראשון לוז ומה מרמז בזה השם הראשון ולא קרא לו בשמו שקרא לו יעקב ובפרט שהשית"ב אמר לו קום עלה בית אל ושב שם כפירש"י ז"ל לפי שאחרת את נדרך לעשות ובא לך כל אלה כו' וכתיב אחריו ויאמר יעקב אל ביתו כו' ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וכתיב אחריו ויבא יעקב לוזה כו' הוא בית אל ל"ל דקרא בשמו הראשון לוז הול"ל ויבוא יעקב בית אל כמו שאמר לו השית"ב קום עלה בית אל כנ"ל ונראה דהפסוק מרמז דבר גדול בזה שקרא לוז דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה פירושו הוא כך דהנה העיקר העבדות הוא שלא לילך אחר תאוות עוה"ז רק ידע נאמנה שהעיקר חיותו של התאוות עוה"ז הם רוחניותו של דבר ובזה ישים דעתו של רוחניותו של הדברים שכל הדברים של עוה"ז הם ציונם לדברים העליונים והם כלים לדברים הרוחנים העליונים וכל דבר שנאה ביותר ויפה ביותר הרוחניות שלה ג"כ יותר גדול וקדוש למשל הלאנט קאריט שמצויר בה העולם וכל כפר וכפר וכל עיר ועיר וכל כרך וכרך לכפר הציון קטן רק נקודה קטנה במאד ועל עיר נקודה יותר גדולה ועל הכרך הציון גדול ביותר ועל עיר מלוכה הציון יותר גדול והנמשל ממילא מובן לכך ארץ ישראל הוא יפה למשובח בכל דבר מכל הארצות שבעולם ולא תחסר כל בה לפי שרוחניות שלה מכוון לארץ העליונה ע"כ הכלי יותר משובח ומפואר בכל מיני יופי מכל הארצות שבעולם ע"כ בא אזהרות גדולות בארץ ישראל שלא לטעות אחר גשמיותה וכי תאוה היא לעינים רק להביט אל רוחניות הדברים שהוא קודש והנה כל הדברים גשמיים נקראים אלה שהוא דבר ממש ויש ומי נקרא עולם המחשבה כידוע מספרי קודש ואדם צריך להביט אל רוחניות הדברים כנ"ל ולחבר הגשמיות אל הרוחניות אל שרשו למעלה נמצא מחבר "מי עם אלה דהיינו עולם המחשבה הנקרא "מי עם עולם המעשה הנקרא "אלה שהוא דבר ממש ויש כנ"ל "ומי עם "אלה הרי שם אלהים ומרמז למדריגה עליונה למאד שנקרא "אלהים "חיים כידוע וזה פירוש הפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי דווקא דהיינו עולם המחשבה הנקרא מי כנ"ל ברא אלה דהיינו כל הדברים גשמיים הנקראים אלה כנ"ל והנה מי שאין עושה כנ"ל ואין מביט לרוחניות של דברי גשמיות רק שמתאוה אל הגשמיות של הדברים והולך אחר התאוה הרי דבוק בהטבע של העולם "ואלהים גימטריא "הטבע אזי הוא תחת אלהים ושורין עליו דינים וקטרוגים מלמעלה כי דבוק בקטנות ולכך כתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר "מי "אלה פירש"י מי אלה שאינם ראוין לברכה שירבעם יוצא מאפרים כו' ולדברינו הפי' "מי "אלה כו' דהיינו שלא יהיה מחברים מי אלה כנ"ל ונרגן מפריד אליף ממילא אינם ראוין לברכה עד שהתפלל יוסף הצדיק כו' משא"כ כשמביט בכל הדברים אל שרשן שהוא הרוחניות ומחבר "מי עם "אלה כנ"ל אזי דבוק הוא "באלהים "חיים שהוא עולם הבינה כידוע מספרי הקודש והנה מצינו בגמרא דכתיבות שרבינו הקדוש קודם מותו זקף עשר אצבעותיו למעלה כו' ולא נהנת מעוה"ז אפילו באצבע קטנה והוא היה רק ניצוץ של יעקב אבינו ע"ה כדאיתא בספרי הקודש וע"כ קרא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ע"ש והיינו כנ"ל שלא הביט אל גשמיותן של כל הדברים רק הביט אל רוחניותן של דבר ודבר וחיבר "מי עם "אלה כנ"ל ואז היה דבוק "באלהים חיים כנ"ל ומכ"ש יעקב אבינו גופא שלא נהנה מן העו"הז כלום רק היה דבוק "באלהים "חיים כנ"ל והוא היה המובחר שבאבות והנה באדם יש עצם קטן הנקרא "לוז שלא נהנה מעץ הדעת לפי שאין לו שום הנאה ממאכל כל ששת ימים רק מסעודת מוצאי שבת כידוע והוא חי לעולם וממנו יהיה תחיית המתים לכל הגוף לע"ל ויהי כחמירא לעיסא כדאיתא בזו"הק והנה מי שלא נהנה מעו"הז רק כנ"ל שמביט אל רוחניותן של כל הדברים נקרא ג"כ לוז שהוא במדרגת עצם לוז הנ"ל ומי הוא שיכול להתפאר בכך שלא נהנה כלל כל ימיו מעו"הז רק מצינו גבי רבינו הקדוש כנ"ל ומכ"ש יעקב אבינו שהיה המובחר שבאבות ורבינו הקדוש היה רק ניצוץ ממנו ולזה כתיב לעיל בפ' וישלח ויבא יעקב לוזה כנ"ל דהיינו שבא במדריגת לוז כנ"ל הגם שהיה בארץ כנען ששם כל תאוות עוה"ז בכל מיני יופי והידור מכל ארצות שבעולם אעפ"כ לא הביט רק אל רוחניות של כל דבר ודבר כנ"ל והיה דבוק "באלהים "חיים כנ"ל וע"כ אמרו חז"ל יעקב אבינו לאמת מחמת שהוא מדריגת לוז ויברך אותו כו' ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ דהיינו שיהיה זרעו ג"כ כמותו שלא להביט אל גשמיותן של הדברים ולא ליהנות מעוה"ז רק להיות דבוק "באלהים "חיים כנ"ל לחבר "מי "לאלה כנ"ל וזה ולזרעך אחריך דייקא שיהיה כמוך במדריגה זו כנ"ל ולזה כתיב ג"כ כאן בפרשה "אל "שדי נראה אלי בלוז דייקא כנ"ל ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך דייקא כנ"ל אחוזת עולם דהיינו כשיהיו במדריגה כמוך אזי יהיה להם אחוזת עולם ולא יהיה יכולים שום אומה ולשון שבעולם לגרשם מא"י וכן נזכה לבוא למדריגה זו ונבוא לארץ ישראל בביאת משיח בב"י אמן ודו"ק.

ד׳ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ. ראוי להבין מה היתה כוונת יעקב אבינו ומה היא ברכה זו שיקרא בהם שמו ושם אבותיו גם מדוע כפל הלשון שאמר ושם אבותי אברהם ויצחק שהי' די באמרו ושם אבותי לבד וכי לא ידענו שהם אברהם ויצחק ונראה לי לפרש בדרך רמז כי הנה ידוע שהשפע אשר הושפע ע"י אתערותא דלתתא הוא כולו חסד כי העיקר הוא אתערותא דלתתא ליחד ולקשר הכל מתתא לעילא מעולם אל עולם עד אין סוף ב"ה ומשם ההשפעה יורדת ע"י השתלשלות עד למטה בעולם התחתון. עוד נקדים לבאר הפסוק בפ' בחוקותי וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. קשה דהול"ל בהיפוך אברהם יצחק ויעקב אך ידוע הוא כוונת התקיעות בר"ה תקיעה שברים תרועה התקיעה הוא נגד אברהם ושברים נגד יצחק תרועה נגד יעקב כי אברהם הוא כולו חסד והוא ימין ויעקב הוא רחמים משמאל ויצחק שהוא גבורות יהי' באמצע ויהי' נמתק בשרשו בין החסד והרחמים כי כל השנה הוי יצחק משמאל ואברהם הוא ימין ויעקב הוא הבריח התיכון המחבר הקצוות כולל הגבורה בחסד אך בר"ה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ועת דין הוא ושלא להתגבר ח"ו מדת שמאל לזאת אנו עושים על ידי אתערותא דלתתא שיהיה אברהם ימין ויעקב שהוא רחמים משמאל ויצחק באמצע בכדי להמתיק בשרשו כנ"ל משני צדדים היינו טעמי דשופר וכוונת התקיעות אך אם ח"ו מעשי התחתונים גורמים ויש התנגדות גדול להתגברות הדינים ח"ו למדת גבורה אז יעקב שהוא רחמים ואינו כולו חסד רק ע"י שהוא הבריח התיכון והוא הכולל הגבורה בחסד ונעשה מדת רחמים אז כשהוא מצד שמאל לא יוכל להמתיק הדינים מחמת מעשי התחתונים הגורמים התגברות הדינים ואז הקב"ה ברחמיו המרובים הרוצה לזכות עמו בני ישראל עושה פעולה אחרת להמתיק הדינין היינו שמעמיד ליעקב מצד הימין ואברהם מצד שמאל ויצחק באמצע ואז נמתקו הדינים בשרשם כי יעקב שהוא רחמים כשהוא מצד ימין הוא ממתיק יותר ואברהם שהוא כולו חסד גם מצד שמאל ממתיק ואז נמתקו הגבורות בשרשם. וזהו שמפרש הפסוק בתוכחה שאז התגברות הדינים מאד ע"י מעשי התחתונים אשר המה גורמים להתגברות הדינים כנ"ל אזי וזכרתי את בריתי יעקב היינו שיהי' יעקב ראשון היינו מצד הימין ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור היינו יעקב מימין ואברהם בשמאל ויצחק באמצע והארץ אזכור שיהיה קיום לעולם עי"ז ומשם בארה ביאר הפסוק שלפנינו כי כשבקש יעקב לברך את בני יוסף נסתלקה שכינה ממנו לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה ואזי יהיה התגברות הדינים מאד ואז התפלל יעקב שיהיה אז קיום לעולם ולא יכלה העולם בהתגברות הדינים ועשה פעולה זו הנ"ל להיות הוא מדת ימין וזהו שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו לפניו דייקא היינו ע"י שהיה מחזיק מאליו ע"י אתערותא דלתתא ולא כמ"ש אצל נח את האלהים התהלך נח שהיה צריך סעד לתמכו שלא היה ע"י אתערותא דלתתא אבל אצל אבותיו של יעקב הי' ע"י אתערותא דלתתא וזהו לפניו דייקא וזהו המלאך הגואל אותי מכל רע הוא ג"כ ע"י אתערותא דלתתא מתתא לעילא עד א"ס ב"ה יברך את הנערים היינו ישפיע להם שפע טובות מעילא לתתא ואף שיהיה אז התגברות הדינים מאד אעפ"כ יומתקו הדינים ע"י פעולה זו היינו ויקרא בהם שמי ושם אבותי כו' היינו שאהיה אני ראשון מצד ימין ושם אבותי אברהם ויצחק היינו אברהם משמאל ויצחק באמצע וזהו הוא"ו הנוספת של ויצחק כי הוא"ו הוא הבריח התיכון כמו שנאמר ואלהי יעקב בתוספת וא"ו של ואלהי מפני שהוא הבריח התיכון כמובן גם כאן מורה לנו הוא"ו של ויצחק שהוא יהיה הבריח התיכון באמצע ואז יהי' המתקות הגבורות בשרשם וזהו וידגו לרוב בקרב הארץ שאז יהי' קיום לעולם והבן.

ה׳ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי דהכלל הוא דהעיקר הוא להיות עמל ויגע לעבודת הש"ית תמיד יומם ולילה בתורה ותפילה לישא עמל עול מלכות שמים אח"כ כשהוא עושה כן באמת ואמונה בא מזה למדריגה להיות כל מעשיו הגשמיות דהיינו אכילה ושתיה ושאר ענינים ג"כ עבודה גדולה להוציא הניצוצים הקדושים כידוע להשומעים מרבותינו הקדושים נ"ע קדושי עליונים אבל לאו כל אדם זוכה לכך רק אחר יגיעה רבה וכבר עברו עדן ועדנים בעבודת הש"ית באמת ואמונה אזי נתונים לו מן השמים זאת המתנה להיות גם עסקיו הגשמים ג"כ עבודה גדולה ועושה יחודים גדולים בהם וזה הוא עיקר העבדות כידוע מדברי הקדושים העליונים דזה ואני נתתי לך שכם אחד. ואמר הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא איש אלהים מו"ה משה זצוק"ל מפשעווארסק 'ש'כ'ם הוא ר"ת "שולחן "כסא "מנורה דהוא התנהגות העו"הז ע"י שולחן כסא ומנורה דהיינו שהצדיק יש בידו כח התנהגות עוה"ז בשולחן כסא ומנורה וידוע דהתנהגות העו"הז הוא בא ע"י מדת מלכותו הקדושה וזה מרומז ג"כ בתיבת 'ש'כ'ם "שם "כבוד "מלכותו כדאמרו חכמז"ל למשל בת מלך שהריחה ציקי קדירה שהביאו לה עבדי' בחשאי שהכוונה שהניצוצים שמלובשים במילי דעולם הזה כגון בדירה ובמלבושים ובאכילה ובשתיה שהוא סוד גדול שמלובשים בהם ניצוצים קדושים ואורות עליונים רק שהוא בלבושים וסוד גדול וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וזה הביאו לה עבדי' בחשאי ומפני שהוא בסוד גדול ואתאמר בלחישא ובחשאי ולאו מלתא אוושא וזה ואני נתתי לך דהיינו לצדיק של הדור נותנים לו כח להתנהג בממשלה בכסא שולחן מנורה יותר משאר ת"ח שבדורו ולו המלוכה כדאמרו צדיק מושל וזה שכם אחד על אחיך דהיינו כנ"ל שולחן כסא ומנורה כדברי מהור"מ הקדוש זצוק"ל וכדברי "שם "כבוד "מלכותו דהוא מצד המלכות דהתנהגות עו"הז על ידי שהביאו לה עבדי' בחשאי כנ"ל וקאמר הפסוק אשר לקחתי מיד האמורי דהיינו כיצד בא לידי כך ומפרש הפסוק שמתחילה הי' עמל ויגיעה באמירה לגבוה בתורה ותפילה ויגיעה רבה עי"כ זכה הצדיק אח"כ להיות עולה לגדולה להיות מושל בהתנהגות עו"הז בכסא שולחן ומנורה וזה אשר לקחתי מיד האמורי דהיינו לשון אמירה בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי דהיינו ע"י תפילות הקדושות וע"י החכמה הקדושה שהי' עמל ויגע בהם עי"כ זכה אח"כ לכסא שולחן ומנורה כנ"ל ודו"ק.

ו׳ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם הנה רש"י ז"ל מביא מדרש חז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה כו'. והנה יש להבין למה מתחילה כתיב האספו ואגידה כו' ואח"כ כתיב לשון הקבצו הול"ל הכא והכא בלשון אחד ותו מאי ושמעו אל ישראל אביכם מאי צוה להם איזה צוואה לעשות שישמעו לו והלא לא צוה להם כלום בעת הזאת רק ברכם ולמקצתם הוכיחם אבל לא צוה להם כלום לעשות איזה דבר שישמעו לו גם יש להבין במאמר חז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ממ"נ אם היה מן הראוי לגלות את הקץ למה נסתלקה ממנו שכינה ואם אינו מן הראוי לגלות את הקץ מה עלה על דעת יעקב אבינו שביקש לגלותם ונראה לי כי הנה איתא בסנהדרין שריב"ל שאל למשיח אימתי אתי מר ואמר לי' היום א"ל ריב"ל לאליהו ז"ל הא לא אתי היום א"ל אליהו היום אם בקולו תשמעו והדברים מובנים ע"פ פשוטם ע"פ הגמרא דרמי קראי אהדדי כתיב אחישנה וכתיב בעתה ומשני הגמרא זכו אחישנה לא זכו בעתה וזה שאמר המשיח היום אתינא שתלוי הדבר ביד ישראל אם עושין תשובה אזי אחישנה ואתי היום. והנה יעקב אבינו רצה שיתחיל עולם התיקון בימיו ע"י שכל השבטים יעשו תשובה כראוי אזי יהי' כדאיתא בזו"הק שגם כשכנסי' חדא יעשו תשובה כראוי אזי בוא יבוא הגואל במהרה הגם שששים ריבוא ביחד לא יעשו עדיין תשובה כראוי וזה היה כוונת יעקב אבינו ע"ה ואמר האספו שהוא לשון טהרה כדכתיב ויאסף מצרעתו דהיינו שיטהרו לבם בתשובה כראוי אזי יתקיים בהם זכו אחישנה ואגידה לכם שהוא לשון המשכה כמו נגיד ונפיק שאמשיך לכם עתה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים דהיינו ביאת המשיח שיהי' אחישנה ועל זה נסתלקה שכינה ממנו שלא הי' עדיין העת ונסתלקה השכינה הימנו ולא הי' יכול להביא' לתשובה עילאה כאשר הי' כוונת יעקב ע"ה מאחר שנסתלקה ממנו שכינה ע"כ אמר להם מאחר שא"א לבא לידי תשובה אמיתית כאשר בלבבו עכ"פ הקבצו ושמעו כו' כאשר נפרש כי הנה שמעתי מפה קדוש איש אלהים בוצינא קדישא הקדוש המנוח אב"ד ור"מ דק"ק נשכיז זצ"ל שאמר ששורש מה שנוסעים אל הצדיקים יהי' עיקר הכוונה לא כיש מי שנוסעים עבור תפילה ויש מי שנוסעים עבור תורה ויש מי שנוסעים עבור שיראו מדריגות לא זה הוא הנסיעה העקרית אלא העיקר הנסיעה יהי' רק עבור לבקש הש"ית לידע לירא מהש"ית היראה הרוממות ולידע כי הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין והאיך יוכל לבוא לזה העיקר הוא ע"י התחברות הצדיקים וזה כבר אמרתי דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד דר"ל דרשו את ה' דהיינו בתפילה ועוז היינו תורה שנקרא עוז ועל כל זאת בקשו פניו תמיד דהיינו לבקש הש"ית תמיד לבא למדריגה האיך לירא מפניו זה הוא עיקר אחר כל התפילה והתורה לבקש את הש"ית שיבא לידי יראה הרוממות ולידע כי הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מיני' כדאיתא בתיקוני הזוהר הקדוש וכאשר צוה דוד המלך ע"ה לשלמה בנו דע את אלהי אביך וכו' ונראה שזה מרמז במ"ש יעקב אבינו הקבצו ושמעו בני יעקב פי' כשתקבצו בקיבוץ ביחד דהיינו כשיש קיבוץ וכנסי' אצל הצדיק אזי ושמעו אל ישראל אביכם פי' אל תקרא אֶל בסגול אלא אֵל בצירי ור"ל ושמעו הוא לשון הבנה כמו כי שומע יוסף שתבינו אֵל ישראל אביכם דהיינו אלהי ישראל הוא אביכם ותדעו את מי אתם עובדים ותיראו מפניו זה יהי' עיקר הקיבוץ לא מפני שתשמעו תורה או תפילה או ליראות מדריגות אצל הצדיק אלא תעשו עיקר הנסיעה כדי לידע מהש"ית והאיך לירא מפניו כנ"ל ואמר אח"כ ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז נראה לפרש ע"פ מה שאמרו חז"ל לא היה אדם פותח בתשובה עד שבא ראובן כו' וזהו שמלמד יעקב אבינו לבעלי תשובה שלא להיות חושב שכבר עשה תשובה שלימה ושוב עדיין אין צריך עוד לתשובה לא זו הדרך ומקום שבעלי תשובה עומדים רק צריך להיות תמיד בכל עת וזמן יותר ויותר לשוב בתשובה שלימה ע"י התורה הקדושה להגות בה יומם ולילה לא ישבותו וזהו שאמר יעקב ראובן בכורי אתה ר"ל שאתה הוא הבכור לתשובה יתר שאת ר"ל מלשון שאת וספחת שתמיד אתה צריך להיות בתשובה ולהחזיק עצמך לשאת ונגע ותמיד לשוב בתשובה שלימה גם הוא לשון התנשאות שתמיד צריך אתה להתנשאות עצמך בתשובה ע"י התורה והבן. ועפ"ז נוכל לפרש ג"כ הפסוק וזאת אשר דבר להם אביהם דבר הוא לשון קשה ר"ל שאף גם כולם הוכיח ג"כ שישובו כולם בתשובה שלימה לעשות עליי' לשכינתא הנקראת זאת כידוע והבן.

ז׳האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים פי' דהענין הוא כך שהצדיק הדור כל עבודתו הוא למשוך רחמים וחסדים טובים לכנ"י וכשהוא רואה שיש חלילה קטרוגים על כנ"י אזי מעלה את כ"י להעולמות עליונים אשר שם מקור הרחמים והחסדים ועין לא ראתה ואי אפשר לבוא שם איזה קטרוג חלילה והוא מקום סתימא דכל סתימין וממילא נמשך על כ"י כל טוב ורחמים וחסדים טובים וזה האספו פי' תכניסו במקום סתימא דכל סתימין והוא מלשון אסף אלקים את חרפתי ופרש"י שם הכניסה במקום שלא תראה כנ"ל ע"ש וכן כאן פי' האספו למקום שלא תראה דהיינו להעולמות העליונים מקום סתימא דכל סתימין דהוא מקור הרחמים. ואגידה לכם פי' לשון המתקה כלשון אגדה שממשיך את לבו של אדם. את אשר יקרא אתכם באחרית הימים פי' שאז נמתק כל הדינים שנקראים אחרית הימים כי רגלי' יורדת מות ויהי' נמתק כל הדינים אשר יקרא באחרית הימים ויהי' רק טוב ורחמים גמורים על כנ"י אמן וק"ל.

ח׳הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. הפסוק הוא כולו מקשה ונראה לפרש הענין הוא כך כי בהתאסף עדרי צאן קדשים אל הצדיק העיקר היא של אסיפה שיהיו כולם באחדו' אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את הש"י דכל בי' עשרה שכינתא שרי' ובוודאי אם יש יותר מעשרה בוודאי יש יותר גילוי שכינה וכל אחד ואחד ישמע לחבירו ויהי' קטן בעיני עצמו ויהי' רוצה לשמוע איזה דבר מחבירו איזה בחינה האיך לעבוד את הש"י והאיך למצוא את הש"י וכן כולם יהיו כך וממילא כשאסיפה הוא על זה הכונה אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ממילא הש"י מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם ונפתח להם ממילא כל הישועות וכל הברכות וכל השפעות טובות ממקור הרחמים ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנ"י. מה שאמר הכתוב הקבצו ושמעו בני יעקב פי' כשיש קיבוץ יהי' הקיבוץ ע"ד המבו' ומפרש הפסוק ושמעו בני יעקב פי' שאתם בני יעקב שמעו עצמיכם זה לזה כדתיב גבי מלאכים ומקבלין דין מן דין ושמעו לשון קיבוץ כנאמר וישמע שאול את העם דהיינו שכל או"א יקבץ עצמו לחבירו ויהי' נכנס אליו לשמוע ממנו אתה דבר לעבודת השי"ת ויהי' נתבטל אצלו וכן חבירו אליו ומפרש הפסוק עוד יותר ושמעו אל ישראל אביכם פי' שהשמיעה דהיינו האסיפה תהי' על הכונה זו אל ישראל אביכם כלומר שתבקשו את אביכם שבשמים ואל תקרא אל בסגו"ל אלא אל בצר"י וממילא ושמעו אל ישראל אביכם דהיינו אל ישראל אביכם ישמע לכם ויענה אתכם במרחב וימלא לכל א"וא משאלתו לטובה ורחמים וחסדים טובים יהי' נמשך על כנ"י אמן.

ט׳בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי כו' ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. והנה לכאורה אינו מובן שיעקב אבינו ע"ה לא יברך השני שבטי' הקדושי' אלו שמעון ולוי הגם שברכם בכללות ישראל כדכתיב ויברך אותם עיין ברש"י ז"ל אעפ"כ בפרטיות לא מצינו שברכם רק קנטרם וכגון זו צריך למודעה. ונראה דהנה מדרך איש הישראלי שזוכה ליראה אמיתת ועובד את השי"ת באמת הגמור זהו מוציא חסרונות תמיד אצל עצמו וקטן ושפל תמיד בעיני עצמו ומוציא תמיד עבירות שעשה הגם שהם קלים כשערה הם בעיניו כעובי הקורה ומתרעם על עצמו ועי"ז כשבאים בני אדם לדבר עמו נראה כמי שכועס אבל באמת שכועס על עצמו על קיצורו בעבודות השם כנ"ל וזה ששמעתי מפי הרב החסיד המפורס' בוצינא קדישא מו"ה נפתלי כי' אב"ד דק"ק ראפשוטץ שאמר שזהו דאיתא בגמרא האי ת"ח שרתח אורייתא הוא דרתח בי' דהיינו כנ"ל ע"י שלא עסק בתורה כראוי לו בדחילו ורחימו וכדומה ושלא קיום מצות התורה כראוי לו עי"ז הוא בכעס על עצמו וצדיק כזה אינו יכול להיות עם הבריות רק הוא בפ"ע עובד ה' לפי שכועס תמיד על עצמו על איזה ביטל שאירע לו דהיינו לדבר עם הבריות במילי דעלמא וכדומה לפי שמבטל מעבדות ה' אז ולכן אי אפשר לו להתערב עם הבריות כנ"ל ולכן צריך תמיד להיות בהתבודדות בפ"ע אבל דרך זה הגם שהוא מדריג' גדולה אעפ"כ אין זה אמת לאמיתו והוא עדיין בסטרא דמרה שחורה וצריך לידע נאמנה כשיזדמן לו איזה ביטל כגון לדבר עם בני אדם וכדומה במילי דעלמא שזהו ג"כ עבדות ה' וצריך לעבוד ה' בכל אופנים שבעולם לא באופן אחד תמיד כמאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו. וצריך להיות תמיד בשמחה והגם שמקצר לפי דעתו בעבדות ה' בכמה ענינים ומצער א"ע אעפ"כ צריך להיות אח"כ תיכף בשמחה ויהי' דעתו מעורבת עם הבריות כמו שאמרו חז"ל לעולם יהי' דעתו של אדם מעורבת עם הבריות וכמו שאמרו חז"ל אעפ"כ מבעי' לי' לאינש למילף נפשי' בניחותא. ונחזור לענינו כי שמעון ולוי לפי מדריגתם שהיו במדריגה גדולה והיו עובדים את ה' ביראה אמיתית עי"כ היו בכעס על עוברי עבירה כידוע ממעשי שכם כדכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו כו' ויהרגו כל זכר ולא היו יכולים להתערב עם הבריו לפי שהיו נראים תמיד ככועסים על הבריות ובאמת אורייתא הוא דקא מרתחי להו כנ"ל וזהו שאמר להם יעקב אבינו שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם שהם תמיד ביראה גדולה ועי"כ היו בכעס על עצמם כנ"ל ויקרא בל"א פרום ועי"כ אי אפשר להם להתערב עם הבריות כנ"ל והם בפ"ע בהתבודדות ובסוד שהוא בסודם על תבוא נפשי שאין רצוני בהם בהנגתם לפי שהוא מסטרא דמרה שחורה והגם שמקהילים א"ע לפעמים ביחד ג"כ הוא במרה שחורה ואינ' אז בשמחה כדמבעי' להוי וזה ובקהלם אל תחד כבודי פי' תחד הוא לשון שמחה וחדוה מלשון ויחד יתרו כי הגם שלפעמים שמתאספים ביחד הם אינם בשמחה רק במרה שחורה כנ"ל ולזה אמר ארור אפם כי עז פי' מה שהם בכעס כ"כ הוא מפני עז ואין עז אלא תורה כדכתיב ה' עוז לעמו יתן דהיינו כנ"ל אורייתא דקא מרתחי להו. ועברתם כי קשתה ואיתא במדרש רבה עברתם כו' ע"ש לענינינו ולדברינו הוא מכון עברתם כי קשתה מחמת שהם ביראה גדולה עי"כ הם כועסי' על עצמם שנדמה להם שעברו על איזה דבר עבירה כנ"ל הגם שהוא כחוט השערה בעיניהם קשה מאד כאלו עברו עבירה קשה וחמורה כנ"ל ע"כ אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל דהיינו שיהי' מעורבי' דעתם עם הבריות בין עם אנשים שהם במדריגה קטנה ונקראים בלשון יעקב ובין עם אנשים שהם גדולי הערך ונקראים בשם ישראל עם כולם יהיו דעתם מעורבת בהם ויהיו תמיד בשמחה וזהו עבודה שלימה כנ"ל ודו"ק.

י׳אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כו' כי איתא בזוהר הקדוש ובספרים הקדושים שיש שני קליפות עיר ואתון והנה בזיווג בקדושה מכניעים אותם וקושרים אותם שלא ישלטו בעולם והנה אשה נקראת גפן כדכתי' אשתך כגפן פוריה כו' והחתן הוא במדריג' צדיק יסוד עולם הנקרא שורק שנקרא מלאו"פים ואיתא בגמרה זכו איש ואשה אז שכינה שרויה בינהם ושם י"ה בינהם עיין במס' סוטה וזה אסרי לגפן עירה פי' שמתקשרים ע"י גפן דהיינו ע"י אשה שנקראת גפן כנ"ל אוסרים את הקליפה עירו ונכתבה עירה מלא בה"א ויש רמז בזה לשם י"ה שהוא בין איש ואשה כנ"ל שעי"ז שכינה שרויה ביניהם ועי"ז נקשר הקליפ' הנקרא עירו שלא תשלוט בעולם ולשרוקה פי' ע"י שורק דהיינו החתן שהוא דוגמת צדיק יסוד עולם בני אתונו דהיינו שע"י החתן נקשר הקליפה הנקרא בן אתון שלא ישלוט בעולם רק השכינה שרויה בינהם ויש יחוד קדוש ע"י וממילא נמשך כל הטובות לכנסת ישראל אמן.

י״אוירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. הענין הוא דידוע אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם עד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא והענין כי כל ימות החול מלובש האור והקדושה בכמה לבושים ואי אפשר לראות האור והקדושה מפני ההתלבשות אבל בבא שבת קודש בא שבת בא מנוחה ואז נתגלה האור הגנוז לצדיקים לכל או"א לפי מדריגתו ואיתא בגמרא דשבת הוא אחד מששים בעו"הב נמצא יש לכל אחד כור ואבן בוחן לראות מדריגתו בעו"הב לפי הקדושה שיש לו בשבת קודש כך יש לו ששים פעמים בעוה"ב והכל לפום עבידתי' ועבודתו מי שטרח ועמל בערב שבת יאכל בשבת כן לפי עבודתו עבודת הקודש בתורה ותפילה בעול מלכות שמים כן נתגלה את האור כי טוב אור הגנוז לצדיקים ונקרא ג"כ נשמה יתירה שהוא מעולם העליון לפום עבידתיה בששת ימי המעשה בתורה ותפילה בעול מלכות שמים כן נותנים לו הנשמה יתירה וזה וירא מנוחה פי שבת קודש בא שבת בא מנוחה כי טוב פ' דאז נתגלה את האור כי טוב רב טוב הצפון לצדיקים ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול פי' כשנוטה שכמו לסבול דהיינו כנ"ל ש'כ'מ'ו ר"ת שם "כבוד "מלכותו לסבול היינו כשנושא עליו עול מלכות שמים ועובד בעמל ויגיעה בתורה ותפילה וסובל עליו עול מלכות שמים ומפרש הפסוק ויהי למם עובד דהיינו היצ"הר נעשה לו עובד כדכתיב טוב נקלה ועבד לו למס הוא רמז על היצ"הר ונעשה לו עבד כנ"ל.

י״בא"י וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד כי העיקר הוא להצדיק העובד להש"י באמת ואמונה להמשיך רחמים וחסדים גדולים לכנסת ישראל שיהי' מייחד יחודים מהכתפים הקדושים שהוא למעלה מהזרועות הקדושים למדת מלכות ולהמשיך ה' חסדים שהוא גימ' ק"ל כידוע מספרים הקדושים על כנ"י וזה וירא מנוחה כי טוב ר"ל כדפרשתי לעיל ומפרש הפסוק עוד ויט שכמו לסבול פי' שממשיך הכתפים אל כנ"י וזה ויט שנוטה שכמו דהיינו מהכתפים של מעלה לסבול דהיינו אל מלכות שמים דהמדה הזאת היא סובלת ונושא הכל כידוע ומפרש הפסוק עוד ואחר שפועל כן אז ויהי למס עובד פי' למ"ס גימ' ק"ל דהיינו ה' חסדים דהוא ה' הויות גימטר' ק"ל עובד דהיינו שממשיך הה' הויות על כנ"י ופועל רחמים וחסדים על כנ"י אמן.

י״גגד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב כי איתא במסכת עדיות אליהו בא להשוות את המחלוקת ולעשות שלום בעולם ואיתא בספרים הקדושים שאליהו התשבי נקרא מתושבי גלעד כי אתי מגד עיין בספר הגילגולים פי' על ענין אמרם ז"ל אליהו בארבע ע"ש וזה רמז יעקב ברו"הק גד גדוד יגודנו פי' מגד יבא אליהו מתושבי גלעד שהוא מגד כנ"ל גדוד יגודנו פי' שיאסוף ויעשו אגודה כולם שיעשו שלום בין כולם שלא יהי' מחלוקת בעולם וזה גדוד יגודנו הוא לשון אגודה שיעשו כולם אגודה בשלום וקאמר אימתי יהיה זה לזה אמר והוא יגוד עקב פי' מה שיעשה אגודה זה יהיה בסוף עקב דהיינו בעקבות משיחא וק"ל.

י״דבן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררהו ורובו וישטמהו בעלי חיצים כו' ותש באיתן קשתו ויפוזו זרועו ידיו מידי אביר יעקב ומשם רועה אבן ישראל הפסוק הלז אין לו פירוש כלל עפ"י פשוטו והמקרא אומר דרשוני ונראה לי שמרמז הפסוק על מדריגת הצדיק דהנה הצדיק אמיתית הולך ממדריגה אל מדריגה בהשגות עד שהולך דרך כל העולמות דהיינו עולם הגלגלים ועולם המלאכים שנקראים שכלים נפרדים שכל אחד ממונה על ענין אחר לעשות שליחותו ועולם הספירות שם אין נקראי' שוב שכלים נפרדים כי שם הוא יחוד גמור כשהלבת קשורה בגחלת עד שהולך עוד יותר למעלה למעלה במוחין עילאין עד הגיע עד א"ס ב"ה ששם אפיסת השגה ולית מחשבה תפיסא בי' כלל ומשם ממשיך שפע ברכה והצלחה ורחמים פשוטים וחסדים מגולים לכנ"י והנה איש הישראלי בהתקרבו אל העבודה זו תפלה שהוא גדולה מכל דבר שבעולם כדאיתא בספרים הקדושים ובפירוש איתא בגמרא במס' ברכות גדולה תפילה יותר ממעשים טובים ע"ש ובפרט בדורינו העיקר הזדככות לבא לידע אלהותו ועבדות השי"תב העיקר הוא התפילה מעת שבא הבעש"ט הקדוש זצוק"ל הציץ וזרח אור התמצצות קדושות התפילה בעולם אל כל מי שרוצה לגשת לעבודת השי"ת אבל צריך לזה לבא לתפילה זכה שימוש חכמים הרבה ליגיעה יומם ולילה בתורה ובמעשים טובים עד שעי"ז יכולים לבא באמת לידע להתפלל ביראה ואהבה רבה כידוע למבינים והנה הצדיק האמיתי הולך בתפילה דרך כל העולמות עד שהגיע למוחין עילאין ומשם עד אין סוף ב"ה שהוא אפיסת השגה ואז כשמגיע לשם אזי מושך משם שפע ברכה והצלחה בבני חיי ומזוני רוייחא ובריאות הגוף ורפואות הנפש וכל טוב לכנ"י וכגון דא צריך להודיע שנקרה לפעמים ליראי ה' המתאמצים בתפילה ושופכים נפשם להשי"ת באמת לפי שכלם ביראה ואהבה ובהתלהבות ולפעמים באמצע התפילה נדמה להם שנפלו מכל השכלות ואינים יודעין היכן הם ומצערים בעצמם אבל באמת ולפעמים הגם שאינם במדריגות הצדיק הגדול ההולך עד מקום אפיסת השגה וממשיך משם שפע כנ"ל אעפ"כ יקרה להם מקרה טהור מחמת שמפשיטים א"ע מגשמיות באים ג"כ עד מקום אפיסת השוה כנ"ל ולכך נדמה להם בקרבם שאינם יכולים להתפלל מפני כן אשרי חלקם וגורלם המגיעים לזה ובזה יגל יעקב ישמח ישראל על כי זכה לכך וממילא נמשך שפע טובות משם על כנ"י וזהו עיקר בהתפילה להתפלל עד הגיע למקום אפיסת השגתו אזי ידע כי אז אינו רשאי ללכת יותר וישמח בחלקו כנ"ל והנה כבר כתבנו באם אדם רוצה לבא לתפילה זכה בהתפשטות הגשמיות אזי צריך לזה יגיעה רבה בתורה ומע"ט ובקשות הרבה לזכות לבא לתפילה זכה כי יש הרבה מסטינים ומקטריגים על האדם למעלה שאין מניחים אותו לעלות ולבוא אל היכלות הם האותיות והתיבות של התפילה כידוע להמתאבקים בעפר הצדיקים עד אח"כ בשימוש חכמי' ובתורה ובקשות הרבה שזוכה לבוא למדריגות שיוכל להתפלל תפילה זכה ואז מאירים לו מלמעלה שיבא לתפילה זכה בהתפשטות הגשמיות באמת וילך בהשגתו עד מקום אפיסת השגתו ידע אז שהוא במקום גבוה כנ"ל ואז נמשך השפע מהם לכנ"י על ידו כנ"ל ומשם בארה היא הביאור הפסוק שהתחלנו בו פורת יוסף בן פורת פי' פורת הוא לשון פירות כדאיתא במדרשים וזה פי' בן פורת יוסף שזה הפירות של יוסף דהיינו הצדיק האמיתי שהוא בדוגמת יוסף הצדיק צדיק יסוד עולם וקאמר הפסוק בן פורת עלי עין פי' שהשגתו הוא עלי עין פי' מלמעלה לה' חסדים שהוא ה' הויות שגימטריא "עין והוא למעלה מעין שהשגתו מלמעלה עוד יותר שהשגתו במוחין עילאין עד א"ס ב"ה ומשם מושך השפע לכנ"י וקאמר הפסוק בנות צעדה כו' פי' הצדיקים הקטנים הם נקראים בשם בנות שהם נקבי' המקבלים משא"כ הצדיק הגדול שהוא נקרא דכר שהוא משפיע תמיד לכנ"י משא"כ הצדיקים הקטנים שהם אינם במדריגה להיות משפיעים תמיד ונקראים בנות צעדה על שור פי' הם הולכים בהשגתם במקום שיש השגה שם והוא צעדה עלי שור ושור הוא לשון הסתכלות כידוע וקאמר הפסוק וימררהו ורובו וישטמהו בעלי חיצים פי' שיש על הצדיקים הקטנים קטרוגים גדולים למעלה וכן למטה עד ותשב באיתן קשתו פי' ותשב הוא לשון התישבות בשובה ונחת באיתן קשתו איתן ידוע הוא מזוהר שהוא לשון תנאי לשון לימוד קשתו הוא תפילה ובקשה כדכתיב בחרבי ובקשתי הוא תפילה כדפירש"י ז"ל ור"ל ע"י התורה ובקשות גדולות ויפוזו זרועי ידיו פי' ויפוזו הוא לשון בהירות אור כפז שהוא מאיר כן יפוזו ויאירו זרועי ידיו פי' שהיא במקום שיש השגה דהיינו במקום זרועות עולם במקום שיש השגה מהתחלת ז' ימי הבנין ומפרש הפסוק אח"כ מידי אביר יעקב מהיכן בא האור והשגה לבחינת הנקרא ידים הוא ממקום גבוה יותר שהוא מדת יעקב שהוא עולה עד הדעת המחבר הקצוות משם זרועה אבן ישראל פי' כפי התרגום אונקלס אבהן ובנין פי' משם רועה אבהן ובנין פי' ממקום החכמה שנקרא אבא עילאה משם נמשך שפע על המדות שלמטה שנקראי' בנים דהיינו ת"ת נקרא בן כדכתיב בני בכורי ישראל ומשם נמשך השפע לכנ"י וזה משם רועה אבן ישראל ודו"ק היטיב כי עמוק עמוק הוא והבן.

ט״וברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאוות גבעות עולם תהיין לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו והנה יש להבין מאי עד תאוות גבעות עולם האיך שייך לשון תאוה הכא ועיין בתרגום ומאי גבעות עולם גם מאי לשין ולקדקוד והנראה לי בזה כי ידוע מספרים הקדושים ומזוהר הקדוש ומכתבי האר"י ז"ל כי מתחילה עלה ברצון הקדוש לברוא את העולם בכדי להטיב לברואיו אבל מתוך שבריאות העולמות משתלשלין ע"י צימצומים רבים כידוע שמתוך שהיה הבהירות גדול מאד מאד הוצרך להיות ע"י צימצומים רבים וכל צימצום הוא דין כידוע וכל העולמות הולכין על דרך דכר ונוקבא משפיע ומקבל עד אין קץ ואין תכלית עד שנשתלשל לזה העולם השפל וע"י מעשי הצדיקים מוספין השפע לכנ"י כדכתיב תנו עוז לאלהים וע"י הולך אח"כ השפע מעילא לתתא ואם חלילה ישראל הולכים בדרך לא טוב אזי הדינים חלילה רוצים לקטרוג עליהם אזי עצה היעוצה לעורר עליהם שיתגלה עליהם רעווא דרעוואין דהיינו רצון הקדים שברא את העולמות להטיב לבריות בלי שום התעוררות כלל רק היחוד הי' מני' ובי' ויתגלה עליהם עתיקא קדישא לכן מצינו בים שהיה הקיטרוג גדול על ישראל הללו עוע"ז והללו עובדי ע"ז מה כתיב שם ואתם תחרישו שמשה רבינו אמר להם שלא יתפללו כלל כי לא יועיל התפילה מפני הקיטרוגים ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ואיתא בזו"הק אלי דווקא בעתיקא תלי' מלתא דהיינו כנ"ל שיתגלה עתיקא קדישא רצון הקדום כי שם אין צריך התעוררות התחתון כלל כי שם אינו בדרך דכר ונוקבא משפיע ומקבל רק רחמים גמורים כי רצון הקדום הי' מני' ובי' וד"ל והנה ידוע ליודעים הגם שחו"ב הם תרין רעין דלא מתפרשין אעפ"כ בינה נקראת הרת עולם לשון הריון שמשם ניכר העובר ומשם יוצא העולם הה"ח והה"ג ודינין מנה מתערין אבל חכמה מוחא ונקרא אבא ושם רחמים גמורים והוא בסוד עתיקא קדישא כנ"ל שהוא רעווא דרעווין לדבוק ברצון הקדום לכל הרצונות והוא רחמים גמורים וידוע שנחלת יעקב אבינו הוא נחלה בלי מצרים כדכתיב ופרצתה ימה וקדמה כו' וכל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים והוא בסוד עתיקא קדישא כנזכר לעיל כי סוד שבת הוא ג"כ ממילא מני' ובי' וזה ברכות אביך גברו דהיינו נחלה בלי מצרים בסוד עתיקא קדישא על ברכות הורי הוא לשון הריון דהיינו עולם הבינה שנקרא הרת עולם שמשם העולם מתחיל ליצא ודינין מתערין מינה כנ"ל הגם שכל עונג וחדוה בה כידוע אעפי"כ ברכות אביך שהוא אבא עילאה גברו ומעולים ביותר על ברכות הורי דהיינו על העולם הבינה כנ"ל עד תאוות גבעות עולם דהיינו עד התחלת הרצון הקדום ששם התחיל הרצון שיהיו בריאות העולם וזה עד תאוות גבעות שהתחיל התאוה והרצון שיהיה עולם להטיב לברואיו בסוד עתיקא קדישא תהיין לראש יוסף דהיינו על צדיק שנקרא יוסף כידוע דהיינו שיתגלה מצחא דעתיקא קדישא רעווא דרעיוין בלי שום התעוררות התחתון "ולקדקד גימ' "יצחק דהיינו הדינים שהם מדת יצחק ע"ה נזיר אחיו נזיר הוא לשון הפרשה והבדל כפרש"י דהיינו שכהיו נבדלים כל הדינים והקטריגים מאחיו ויהיה רחמים גמורים וחסדים טובים לכנסת ישראל אמן והבן.

ט״זכל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם. הענין הוא כך דאיתא בגמרא דר"ה ברית כרותה היא לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם מלמד שנתעטף כו' כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל להם כל עוונותם ופי' הגאונים ז"ל כל זמן שבני יעשו כסדר הזה דייקא דהיינו שנוהגים א"ע במדות הקדושים האלו אז אני מוחל להם ולא די באמירה לבד רק ג"כ יעשו דייקא אז מועיל אמירה וברית כרותה שאינן חוזרות ריקם ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין ולא ביחידות מפני שאין תלוי' באמירה לבדה רק בהעשיי' אם עושים המדות כנ"ל והנה בהציבור כשיש מנין אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מדות בזה מדה רחום בזה מדה חנון בזה ארך אפים בזה רב חסד אזי קורא אני שפיר כ"ז שבני יעשו כסדר הזה אזי אני מוחל כו' לאפוקי ביחיד וק"ל והנה ידוע שמקור הרחמים והחסדים באים מהשורש של י"ג ת"ד והם שלשה שמות הוי"ה והם י"ב אותיות והמקור הוא י"ג וגימ' 'א'ח'ד והוא מזלא עילאה שמשך נמשך הרחמים והחסדים טובים והמגולים על כנ"י. ונחזור לענינינו כי יעקב אבינו בירך את השבטים המשיך עליהם ממקור הרחמים ממזלא עילאה. והנה השבטים היו י"ב כנגד י"ב צירופי הוי"ה ויעקב אבינו עמהם הוא היה המקור שלהם אזי הם י"ג וגימ' אחד והמשיך להם ממקור הרחמים כל הברכות לכל או"א מן השבטים לפי מדתו והתנהגותו ממדת הי"ג מד"ר הקדושים כן המשיך הברכות כנ"ל כל זמן שבני יעשו כסדר הזה כדפירשו הגאונים ז"ל יעשו דייקא כן המשיך לכל אחד ואחד מהשבעים לפי מדתו שעשה וכן לכולם המשיך כל הי"ג מדות שלמעלה כיון שהיה בנמצא אצל כולן כל הי"ג מדות היה ממשיך לכל שבט בפ"ע ג"כ כל הטובות והשפעות מכל הי"ג ת"ד עילאה כיון שהיו כולן ביחד ובהם היו נמצא כל הי"ג מדות לכן המשיך לכל או"א הי"ג מדות ש"ר הם ת"ד וזה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר דהיינו שהם היו י"ב כנגד י"ב צירופי הויות וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם פי' שהוא צירף א"ע עמהם נמצא הם גימ' י"ג ובגימ' אחד דוגמא המקום והשורש של הי"ג ת"ד שהוא בגימ' אחד איש אשר כברכתו פי' לפי מדתו שאחז ונהג א"ע במדות מי"ג ת"ד בירך אותם פי' משך להם מבריכה עליונה וממילא נמשך להם לכל אחד ואחד מהשבטים כל הי"ג ת"ד עילאה כדאיתא כל זמן שבני יעשו כסדר הזה יעשו דייקא כדלעיל ובירך אותם לכולם במקור הרחמים של הי"ג תיקוני דיקנא ודו"ק.

י״זמה שאומרים בסיום הספר של חמשה חומשי תורה "ח"ז"ק ג' פעמים שהוא גימטריא משה. הכוונה הוא נראה לפי דאיתא בגמרא דברכות פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ב) ד' דברים צריכים חיזוק תפילה ומע"ט תורה ודרך ארץ פירש"י ז"ל ד"א כגון סוחר בסחורתו אומן במלאכתו בעל מלחמה במלחמתו עוד יש לפרש ד"א קאי שישא אשה גם בעת זקנתו כמאמר חז"ל ביבמות נשא אשה בנערותו ישא אשה בזקנתו הי' לו בנים בנערותו כו' וזה נקרא דרך ארץ כמו שאמרו בהגדה את ענינו זו פרישות ד"א. והנה השלשה דברים תפילה תורה ומע"ט ישנם בכל אדם שצריכים חיזוק לאפוקי דרך ארץ דהיינו מו"מ ואומנות כנ"ל שאינם בכל אדם וגם דרך ארץ הנ"ל דהיינו שנשא אשה בנערותו ישא אשה בזקנותו ג"כ אינו בכל אדם והלואי שיזכה כל אדם להאריך ימיו באשתו הראשונה עד מאה שנים ולא יצטרך לישא אשה אחרת נמצא דעיקר התחזקות הוא בג' דברים דהיינו תורה ותפילה ומע"ט שהוא בכל אדם ובכל זמן לאפוקי ד"א כנ"ל והנה במשה רבינו ע"ה לא שייך בו שהי' צריך להתחזק בד"א לפי שפירש מן האשה לגמרי ומכ"ש שלא היה סוחר ואומן כנ"ל רק השלשה דברים הנ"ל דהיינו תורה ותפילה ומעש"ט נוכל לומר בו במשה רבינו ע"ה ובוודאי הי' מתחזק בו משה רבינו ע"ה מה שלא היה יוכל שום ברי' בעולם לעשות כמוהו ע"כ אנו אומרים בסיום ספר מחמשה חומשי תורה 'ח'ז'ק 'ח'ז'ק 'ח'ז'ק ג' פעמים לרמוז על ג' דברים הנ"ל שצריכים חיזוק והוא בגימט' משה לאפוקי הדבר הרביעי שהוא דרך ארץ שאינו בכל אדם ובפרט במשה רבינו ע"ה לא היה כי אם ג' דברים הנ"ל ע"כ צ"ל ג' פעמים חזק שהוא בגימטריא משה כי הוא התחזק את עצמו בשלשה דברים הנ"ל. ונזכה להתחזק כמותו אמן.

י״חחסלת פרשת ויחי