מאור ושמש, יתרוMaor VaShemesh, Yitro
א׳וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שלוחיה ואת שני בניה אשר שם האחד גרשון כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה וכו' ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה כו' ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כו' ויחד יתרו כו' ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים ראוי לשים לב אל הפסוקים האלו ואין המקראות האלי אומרים אלא דורשוני דהנה יש לדקדק מה הוא דכתיב למשה ולישראל עמו למה הוציא למשה מכלל ישראל שלפי הנראה מהפסוק לא היו הטובות של משה שוים לטובות של ישראל וצריך להבין החילוק בין טובות משה לטובות ישראל עוד יש לדקדק על פסוק ויקח יתרו כו' ואת שני בניה אשר שם האחד גרשון כו' קשה הלא מה שהשמיענו הכתיב בפ' שמות הטעם שקרא משה לבנו גרשון היא להודיענו שקרא משה שם על שם המאורע אבל הוא בוודאי לא גילה לשום אדם בשעה שקרא השם הזה לבנו מאיזה טעם הוא קורא לבנו השם הזה כי אין דרך לגלות הטעם הכמוס לבני אדם בשעה שקרא וא"כ קשה מהיכא ידע יתרו הטעם שקרא לבניו שמות גרשון ואליעזר ועוד קשה למה חזר והכתיב לנו הטעם הואיל וכבר כתיב בפ' שמות ומה משמיע לנו הכתוב כאן בזה שנראה כמיותר עוד קשה כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל מילת על אודות ישראל הוא ג"כ כמיותר שזאת ידוע שעל אודות ישראל נלקה פרעה גם מה הוא את כל התלאה אשר מצאתם בדרך שהוא מלחמת עמלק וזאת שמע מקודם בואו ומחמת זאת בא כמו שפרש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק ומה היה לו לספר זאת עוד קשה כתיב ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים למה הכפיל הכתוב אשר הציל אתכם אשר הציל את העם ונראה בזה דהנה יש ב' בחינות בעבודת ה' ית' יש אשר הוא עובד הש"יתב תיכף מנערותו ונושא בעולה של תורה מקטנותו מחמת אהבת השי"ת מחמת גדלותו ורוממותו ית"ש ויש אשר בנערותו הולך אחר שרירות לבו אך אם בא עליו יסורים אז מתעורר א"ע ומחפש דרכיו ועושה תשובה על מעשה נעוריו ועוזב דרכיו הרעים והולך בדרכי תורה ועבודה והחילק שבין ב' בחינות האלו הוא מי שמתחזק בתורה ועבודה מקטנותו מחמת גדולתו ורממותו ית"ש הוא הולך וגדול מיום ליום ומשיג השגות אלהותו י"ש בכל פעם יותר ויותר ומי שלא נטה שכמו לעבודת הבורא ב"ה עד ששלח השי"ת עליו יסורים לפעמים יוכל חלילה ליפול מעבודתו כי הקב"ה הוא בעל הרחמים ומיד שצועק אליו ית' הוא עוזר לו כי בכל צרתם לו צר ועוזר לו מצרתו וכשחזר ומטיב לו יוכל לשכוח חלילה טובות השי"ת כמו שנאמר ורם לבבך ושכחת כו' וצריך האיש ההוא התחזקות גדול שיתחזק היטיב בעבודת השי"ת לבל יפול עוד ממנו אמנם בין הצדיק אשר הוא בצדקו מקטנותו ובין הבע"תש צריך זאת לקבוע בלבו כיתד שלא תמוע אשר עוה"ז הוא כאין והוא בעוה"ז כגר בארץ נכריה כמו שאמר דוד המע"ה כי גר אנכי בארץ וכל תאוות עוה"ז וכל חמדתה הם הבל הבלים ועיקר הוא לתקן מעשיו בעוה"ז להכין א"ע לעולם הבא כמו שאמר התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין והצדיק אשר הולך בצדקו מנערותו הוא בוודאי מואס בתאוות ובחמדת הגשמיות עוה"ז והוא בזה עולם כגר בארץ נכריה והבע"תש צריך לקבוע זאת בלבו כדי שלא יתרשל מעבדות ה ובגרים יש ג"כ ב' בחינות יש אשר מקרב א"ע תחת כנפי השכינה מחמת שחזר על כל הע"ז שבעולם ורואה שהבל המה מעשה תעתועים ואין בעולם כי אם הבורא ית"ש הוא מנהיג כל העולם כולו ונתגייר לעשות רצון הבורא ית"ש ויש אשר מגייר א"ע מחמת פחד כגרי האריות וזה אשר מגייר א"ע מחמת פחד הוא קשה לישראל כספחת והן הערבוביא בישא כמו הערב רב וכל התלאות וכל הרפתקאות שהגיעו לישראל הכל היה מחמתן שהם מבלבלין את ישראל מעבדות ה' ומפרידין איתן מהשי"ת והגרים אשר באו לחסות תחת צל כנפי השכינה מחמת שרואים גדולתו ית"ש שהוא הכל יכול אדרבא המה טובים לישראל שהן מקדשין שם שמים בפרהסיא וזהו החילק בגרים והב' בחינות שאמרנו לעיל בין צדיק מעיקרו ובין איש אשר נטה שכמו לעול תורה ועבודה מחמת שהיה צר לו ועי"ז נתעורר לעבוד את השי"ת הן היו משה וישראל כי משה לא הי' בשיעבוד כלל שכל שבט לוי לא נשתעבדו לעבוד את מצרים ומכ"ש משה רבינו שנתגדל בפלטרין של מלך רק תיכף מקטנותו היה לבו ברור וצלול לשמים כמו שמצינו במדרש שהלך וסייע לכל אחד ואחד מישראל בעבדות מצרים וכל זה היה מחמת שהיצר לו גלות ישראל וגלות השכינה וגם היה מצטער בעצמו על שלא הלכו ישראל בדרך הישר כל זה היה מחמת שהי' עובד את השי"ת באמת לאמיתו והיה משתוקק על כבוד המקום ועל כבוד ישראל ומאס בעוה"ז כי אף שיתרו נתן לו אשה וממון הרבה עזב את הכל והלך לרעות את צאן יתרו אחר המדבר כדי שיתבודד שם בעבודת השי"ת וע"י שהלך מקטנותו בדרכו השם ית' ונטה שכמו לעבודת הבורא בה' היה הולך וגדול עד כי גדל מאד והשיג השגות אלהות וע"י נעשו כל הניסים והנפלאות במצרים ובים ובני ישראל נתערבו בגוים ולמדו מעשיהם ונתן הקב"ה עליהם עול מצרים והיו משעבדים בהם בקושי ומחמת זה נתעוררו וחזרו בתשובה שלימה כמו שכתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו כו' והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים הוציא אותם מתחת יד סבלות מצרים לכן לא השיגו כ"כ כמו שהשיג משה רבינו והב' בחינות שבגרים הם יתרו וערב רב שהערב רב גיירו א"ע מחמת יראה שראו המכות שבאו על המצרים ויראו לנפשם ועי"ז נתגיירו ולא היה כוונתם לש"ש לכן בא על ידם לישראל כל התלאות בדרך בענין מלחמת עמלק ואלמלא משה שישב בתענית כל היום וכפיו פרושות השמימה בתפילה כל היום היו נופלים ביד עמלק ויתרו בא להתגייר מחמת שחזר על כל ע"ז שבעולם וראה שאין בהם ממש ושמע גודל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצרים ובים וראה שהבורא ית"ש הוא מהוה כל הויות ומלכותו בכל משלה לכן בא לחסות תחת כנפי השכינה ויט שכמו לסבול עול תורה ועבודה ומצות ועד עתה לא הי' מכיר ומבין כ"כ מעשים הטובים של משה רבינו ועכשיו שהשיג שהוא ית"ש הוא מלך עולם ולו אנו צריכים לעבוד אז הבין שכל מעשיו של משה הי' לעשות רצון הבורא ב"ה והעולם הזה לא הי' נחשב בעיניו למאומה והוא הי' בזה העולם כגר בארץ נכרי' ולא הי' מפחידו שום דבר בעולם כי ה הי' בעוזרו שהי' משים בטחונו בו ית"ש והבין שזאת הי' כוונת משה בקריאת השמות אשר קרא שם האחד גרשון כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' כלומר שתמיד הי' קובע זאת בלבו שהוא בזה העולם כגר בארץ נכרי' וגם הבין שעל זה קרא שם השני אליעזר ע"ש כי אלהי אבי בעזרי שהי' משים בטחונו בהש"ית ומזה נבוא לביאור הכתובים וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כלומר ששמע הטובות שעשה אלהים למשה שזכה שנתגלה אליו הש"ית ודבר עמו פא"פ וע"י נעשו כל הניסים והנפלאות במצרים ובים ושמע הטובות שעשה אלהים לישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים והבין שמפני זה זכה משה יותר מהם כי שתיכף מקטנותו מאס בתאוות ובחמדת הגשמיות עו"הז מכל וכל והי' מחזיק א"ע בזה העולם כגר בארץ נכרי' כנ"ל לכן נשא לבו של יתרו לילך למדבר לארץ צי' לשמוע דברי אלהים חיים והי' מקדש ש"ש על כל העולם וכל שרי האומות השליכו את אלילי כספם ואת אלילי זהבם כששמעו שנתגייר יתרו והי' חושש שמא לא יקבל אותו משה והי' שולח אליו אל יחשדני שאין כוונתי לשמים בוודאי כוונתי לשמים כי שמעתי הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה על ידך וזכית יותר מכל ישראל מזה הבנתי שמחמת זה זכית כ"כ מחמת שכל מעשיך הי' לעשות רצון יוצרך תיכף מקטנותך מאסת בזה העולם והיית בעיניך בזה העולם כגר בארץ נכרי' ועתה אני יודע כוונתך שקראת השמות האלו לבניך וזהו ויקח יתרו חותן משה כו' ואת שני בני' אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כלומר שאני יודע שע"ז קראת אותו גרשם ע"ש שאתה מחזיק עצמך בזה העולם כגר בארץ נכרי' ושם השני אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כלומר ע"ש ששמת בטחונך בהקב"ה ועתה גם אני בא עתה לחסות תחת כנפי השכינה וכוונתי למאוס בתאוות ובחמדת הגשמיות עו"הז ולעבוד את הש"ית באמת לאמיתו ומשה הי' חושש כי למיחש מיהו מבעי' שמא אין כוונתו כ"כ לש"ש וגר שבא להתגייר מודיעים לו קצת חומרות וקצת עונשיו לכן כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כלומר שסיפר לו שכל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים הכל הי' על אודות ישראל ולא בשביל הגרים ואדרבא מחמתן בא לישראל סיבות וצרות כי מלחמת עמלק לא בא לישראל אלא מחמתן וזה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך היינו מלחמת עמלק שסיפר לו כל התלאות שבא לישראל הי' מחמת הגרים שקשה גרים לישראל כספחת כל זה סיפר משה ליתרו חותנו ברמז כדי שיבין כוונת משה בזה הסיפור שאם הוא בא להתגייר ג"כ כמו שנתגיירו הם מחמת פחד למה הוא לו ויתרו הבין כוונת משה בסיפור זה ורצה להצדיק א"ע בפני משה שכוונתו היא בלתי לה' לבדו בלא שום פני' אחרת לכן אמר לו שהוא יודע זאת שבחינות בחינות יש ואעפ"כ גם זאת הבחינה של גרים אלו ג"כ היא טוב וגם ע"ז אנו צריכים להודות כי לע"ל הכל יתוקן וזהו ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים כלומר על זה בוודאי אנו צריכים להודות לאל ית' כי מזה יגיע תועלת גדול שעי"ז השיגו השגות גדולות ואתם בית ישראל בוודאי תעבדו את הש"ית כי יעקב חבל נחלתו ואפילו ע"ז אנו צריכים להודות להש"ית אשר הציל את העם דהיינו הערב רב אף שעתה הם מבלבלים את ישראל מעבדות השם אבל לעתיד יתוקן הכל עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם פי' ככי מחשבות שמכווין לעשות רצונו כן הוא משיג השגות אלהות וזדון הוא מחשבה והוא מלשון זדון לבך השיאך ודו"ק.
1
ב׳עוד על הפסוק הנ"ל וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה כו' ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה ויבא יתרו כו' ובניו ואשתו אל משה אל המדבר כו' ויאמר אל משה אני חותנך כו' ואשתך ושני בניה עמה ויצא משה כו' ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' ויחד יתרו כו ויאמר יתרו ברוך כו' עתה ידעתי כי גדול ה' על כל אלהים כו' והנה יש לדקדק איזה דקדוקים חדא דרש"י פי' וישמע יתרו מאי שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי מנ"ל לרש"י ז"ל זה הלא בפירוש כתיב בפסוק מה ששמע את כל אשר עשה האלהים למשה ולישראל עמו כפירש"י ז"ל גופא שם בפירושו בירידת המן ובבאר ובעמלק ועל כולם אשר הוציא כו' זו גדולה מכולם א"כ למה פירש"י ז"ל כאן מה שמועה שמע כו' קריעת ים סוף ומלחמת עמלק לחוד שעי"ז הי' עיקר ביאתו לכאן ותו קשה למה בא יתרו לכאן אל משה אל המדבר כיון שע"י ששמע הניסים והנפלאות שעשה ה' למשה ולישראל התבונן שה' גדול מכל אלהים ובא לידי השגה שיש בורא עולם שהוא אלהי ישראל א"כ למה הוצרך לטלטל את עצמו ממקום תחנותו אל המדבר מקום תהו יליל ישימון ולטלטל צפורה ושני בני' עמה ללכת לשם בשלמא אם הי' משה וישראל נוסעים תיכף ממצרים אל א"י מקום זבת חלב ודבש הי' שפיר שהביא אליו אשתו ושני בניו למקום תחנותו ואם שבא למשה רבע"ה להתגייר ולהיות גר צדק ע"י מילה וטבילה כדת וכדין ולא להיות גר תושב לבד הלא לא מצינו בסדרה שום פסוק שיורה עליו שהתגייר במילה וטבילה כדין גר צדק ולהיות גר תושב לבד להיות לו אמונה באלהי עולם אלהי ישראל הי' די לו במקומו בשמעו הניסים והנפלאות כנ"ל. ותו יש לדקדק קושית הזו"הק מאי את שני בני' הי' לו לומר ואת שני בניו כדכתיב אח"כ ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה כו' ועיין בזו"הק מה שתירץ. ותו יש לדקדק מה שמביא כאן טעם על קריאת השמות בניו שם האחד גרשם כו' ושם האחד אליעזר כו' מה שייכות יש כאן טעם קריאת השמות של בניו הלא עיקר מקומו בפ' שמות ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' אבל כאן אין זה מקומו ותו יש לדקדק ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בני' עמה ופרש"י ז"ל אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בני' מה הי' כוונת יתרו בזה שיצא לקראתו ויעשה לו כבוד חלילה להאמין זאת על יתרו. ותו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כו' את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' והלא זה שמע יתרו מקודם כי על כן בא למשה אל המדבר כדכתיב וישמע יתרו כו' ותו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים כו' מה עתה ידעתי הלא ידע זאת מקודם בואו אל משה רבע"ה והענין הוא כי עבדות הש"ית הוא דבר יקר עד למאד כי גדול ה' ומהולל מאד וצריך האדם הרוצה לקבל עליו באמת עבדות השם צריך ליגע את עצמו ביגיעת הגוף והנפש יומם ולילה לא ישקוט ולא ינוח וכולו האי ואולי כי הגם שבא לידי השגה באלקות קצת מאלף אלפים וריבוא רבבות לערך טיפה מן הים צריך שימור גדול כי נופל ממנו וצריך יגיעת בשר ונפש לדרוש ולחקור תמיד כדכתיב בקשו פניו תמיד ואז נותנים לו יותר השגה ונופל ג"כ מזה וצריך אח"כ ליגע א"ע תמיד עד שנותנים לו מן השמים כידוע מפי ספרים קדושים ומפי קדושי עליונים והנה בתחילה כשמגיע בן אדם לי"ג שנה ומתחיל להניח תפילין אז נותנים לו מן השמים השגה וקדושה גדולה ואם הוא משגיח עליו והי' נשאר בקדושה הלז הי' יכול להלוך מידי יום ויום יותר ויותר רק שאח"כ נופל מהקדושה ומהמתנה שנותנים לו וצריך לעבודה יגיע רבה תמיד עד שמגיע לידי השגה קצת והנה הש"ית חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח שולח לזה העולם בכל דור ודור צדיקים גדולים שיש להם נשמות קדושות וגבוהות עד למאד והם בהשגה גדולה ובקדושה גדולה ותמיד אש המזבח תוקד בהם בהתלהבות ביראה ואהבה רשפי אש שלהבת יה והנה אנחנו בני ישראל מצווים במצוה מן התורה הדבק בתלמידי חכמים וכמו שפירש רש"י ז"ל על פסוק ולדבקה בו אפשר לומר כן כו' אלא הדבק בתלמידים חכמים והנה בנסוע האיש הישראלי אל הצדיקים שבדורו ומקרב א"ע בתשוקה ואהבה רבה אל הצדיק אזי כמים פא"פ הצדיק משפיע אליו בקדושתו להיות לו יתד נאמן בהקדושה שלא יפול הנופל ממנו והנה מצינו כשיצאו ישראל ממצרים השפיע עליהם הש"ית ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים קדושה גדולה ובאו לידי השגות גדולות ובפרט בבואם לים כדאיתא בחז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא והנה אח"כ נפלו מזה בבואם למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם כדאיתא במפרשים ועיין ברבינו בחיי ובבואם לרפידים רפו ידיהם מתורה ומצות ובא עליהם עמלק ימ"ש ולא מצאו עזר לשעבד לבן לאביהן שבשמים כ"א ע"י משה כדאיתא במס' ר"ה עד ויחן שם ישראל נגד ההר שבאו להר סיני ובאו לקבלת התורה וכמה ימרוהו במדבר כו' והנה כששמע הניסים והנפלאות שעשה הש"ית לישראל בא לידי השגה שה' אלהי ישראל גדול מכל אלהים והאמין בו יתברך באמונה שלימה והי' בבחינת גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד אלילים ומקיים שבע מצות בני נח והיה מסתפק עצמו בזה הבחינה רק כששמע מלחמת עמלק דהיינו שנפלו ישראל ממדריגתם העליונה ומקדושתם העליינה הגדולה והנפלאה שהי' להם ובפרט בעת קריעת ים סוף ונפלו אח"כ במלחמת עמלק עד שהוצרכו להרמת ידי משה רבע"ה כדאיתא בר"ה ע"פ והיה כאשר ירים משה וכו וגם מלחמת עמלק מרמז למלחמת יצה"ר כידוע וכששמע זאת שאפשר ליפול מהקדושה לפי שעבדות השי"ת הוא גדול עד למאד ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטיל תיכף בלא יגיעות בשר והנפש וצריך לעזר צדיקי הדור כמו שהיה במלחמת עמלק נשא ק"ו בעצמו אם בני ישראל הקדושים והטהורים יכלו ליפול מקדושתם ע"י היצ"הר מכ"ש הוא ע"כ שנס מתניו ויבא אל משה רבע"ה לדבק א"ע אליו שע"י כן יוכל לעמוד בקדושתו משם בארה הוא הביאור הסדרה וישמע יתרו כו' את כל אשר משה כו' ופרש"י מה שמועה שמע ובא פי' ע"י מה בא אל משה רבע"ה היה לו לישב במקומו ולהיות גר מושב כנ"ל ועל מה בא לטלטל עצמו אל מקום תהו ומדבר לזה פרש"י קריעת י"ס פי' שבאו ישראל לידי השגה גדולה עד למאד כנ"ל ומלחמת עמלק פי' ואח"כ נפלו ממדריגתם כנ"ל עד שהיו צריכין שמשה ישעבד את לבן לאביהן שבשמים על כן בא למשה רבינו לדבק א"ע אליו שישעבד לבבו ג"כ לאבינו שבשמים כמו שהי' במלחמת עמלק והיה ירא שמא לא ירצה משה רבע"ה לקבלו ולקרב אותו ע"כ לקח עמו אשתו ובניו ובא עמו בהלכות טוען להיות שמשה רבינו ע"ה קרא שמות לבניו שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה והיה כוונתו לשרוש שרשים של קדושה בבנו גרשם שיהיה בבחי' גר בעוה"ז כנ"ל ולהיות נכנע כידוע מנ"ל ששמא גרם שנאמר אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות כידוע וכאמרם ז"ל מאי רות שיצא ממנה דוד שריוהו כו' ושם האחד אלעזר כי אלהי אבי בעזרי כו' והיה משריש בבנו אליעזר מדת הבטחון שיהיה באמונה ובבטחון וזה היה טענות יתרו למשה רבינו להיות שקראת שמות לבניך להיות משריש בם קדושה כנ"ל ועכשיו שהנחת בניך אצלי ואצל אשתך הרי הבנים נופלים מקדושתם והם מתנהגים בטבעם כאשר רואים אצלי ואצל אשתך בתי ציפורה ע"כ תקרב אותנו אל הקדושה ולא תאבד הקדושה שהשרשת בשני בניך וזה פי' ויקח יתרו כו' את ציפורה כו' ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכרייה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כו' והשרשת בהם קדושה ועכשיו הם בני דהיינו שמתנהגים כאשר רואים אצלי ואצלה ונקראים בני ולא בניך וזה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה פי' שמתנהגים בטבעם כאשר רואים אצלה ואצלי וחלילה שתאבד כל יגיעתך ועבודתך וזהו פי' רש"י ז"ל אם אין אתה יוצא בגיני ר"ל שלא תרצה ליצא מקדושתך ולדבק עמי כי זה נקרא נפילה לצדיק אם מתחבר א"ע לבני אדם פחותים כידוע מפי סופרים ומספרים הקדושים צא בגין אשתך שתקרב אותה ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניך דהיינו שלא תאבד מה שהשרשת בהם קדושה כנ"ל ויהיה חלילה קריאת שמותיך לריק ויצא משה לקראת חותנו כנ"ל ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה וכו' את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כפירש"י קריעת י"ס ומלחמת עמלק דהיינו שלאחר השגה הגדולה שהיה להם בקריעת י"ס נפלו אח"כ במלחמת עמלק כנ"ל ויצילם ה' ר"ל שהשם יתברך הצילם ובאו אח"כ שוב להשגה גדולה ויחמר יתרו ברוך ה' אשר הציל כו' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים פי' ע"ב העבדות ה' הוא יקר וגדול עד למאד ולא תיכף הרוצה ליטול את השם יבוא ליטול רק ע"י יגיעות גדולות והתחברות אל הצדיקים ויקח יתרו עולה וזבחים כו' ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' והתחבר עצמו ג"כ עם אהרן וזקני ישראל ודו"ק.
2
ג׳עוד בפסוקים הנ"ל וישמע יתרו כהן מדין כו' ויקח יתרו כו' ואת שני בניה אשר שם כו' ושם האחד כו' ויצילני מחרב פרעה כבר דיברנו מזה וכי מה בא להשמיענו שכתוב הטעם בקריאת שמות של בניו ולכאורה הוא כמיותר ומקימו צריך להיות בפ' שמות שכתוב שם הטעם של גרשם היה לו לכתוב שם גם טעמו של שם אליעזר גם מי גילה לו טעם שמות בניו של משה ומסתמא משה לא גילה לו שאין מן הדרך לגלות טעם הכמוס גם קשה הלא הצלתו מחרב פרעה היה קודם שבא ליתרו לגור שם היה לו לקרות להבכור אליעזר ולשני גרשם והנראה בזה דהנה יתרו הגם שפירש א"ע מע"ז קודם שבא משה אצלו כמו שאיתא במדרש שנידוהו לו בני עירו ולכך שלח את בנותיו לרעות צאנו מ"מ היה מאמין ואינו מאמין ולא רצה להודות באחדותו ית"ש שאין בלעדו עד שיצאו ישראל ממצרים ושמע קי"ס ומלחמת עמלק בא אל משה להתגייר ואמר עתה ידעתי וצריך להבין הלא מ' שנה היה הצדיק משה רבינו מתגורר בביתו של יתרו ובוודאי יום ולילה לא ישבות מעבדות ה' ואילו היה ביתרו ניצוץ טוב היה נתלהב ויקד כיקוד אש לעבודת השי"ת כשראה גודל עבודתו של משה להשי"ת ובכל זאת לא נתן אל לבו להתגייר וע"י ששמע קריעת י"ס ומלחמת עמלק נדבו לבו לצאת אל המדבר ולהתגייר אך על זה יש לתרץ אינו דומה עבדות הצדיק בביתו לעבדותו כשהוא בארץ נכריה שמסתמא הוא מסתיר דרך העבדות שלו מבני אדם והוא הצנע לכת ומסתמא הסתיר משה דרך עבודתו מיתרו כ"כ עד שלא ירגיש בו אפילו שהוא יהודי וע"כ לא קרא שם הראשון אליעזר ע"ש אלהי אבי בעזרי כדי שלא ירגיש יתרו כלל אפילו כחוט השערה מעבודתו הגם שלא יגלה לו טעמו של דבר מ"מ מי שהוא בר דעת יוכל להרגיש מזה שלכך קרא שמו אליעזר ע"ש אלהי אבי בעזרי ויבין מזה שהוא יהודי ויפנה מחשבתו אליו להסתכל על מעשיו ותנועותיו ויחקור אחריו עד שישיג עבודתו ומשה רצה להסתיר דרכו ע"כ קרא שמו גרשם כי אמר הגם שירגיש טעמו של דבר מה בכך מזה לא יתבונן כלל שהוא יהודי וכשקרא שם השני אליעזר לא היה בביתו של יתרו ולכן לא נאמר שם בפ' שמות שם בן השני שקריאת שמו היה בדרך בשובו למצרים שאז מל אותו במלון ע"כ לא היה באפשרי שיתרו ילמוד ממשה אפילו כחוט השערה כשהיה בביתו ע"כ לא נתן אל לבו להתגייר עד ששמע קי"ס ומלחמת עמלק וזהו שאמר הכתוב ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כו' שיתרו היה חושש שמשה לא יקבל אותו שיחשדהו שלכך בא להתגייר מפני שרואה את ישראל בגדולה ולא לש"ש ועל זה איתא מי גר אתך עליך יפול וראי' לדבר אילו היה כוונתו לש"ש למה לא נתגייר כשהיה משה אצלו כל השנים האלו לזה בא יתרו לנקות עצמו לפני משה רבינו שלא יחשדוהו ע"כ רימז בדבריו במה שכתוב ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כלומר שאל יקשה בעיניו על שלא נתן אל לבו להתגייר מקודם בעת שהיה משה בביתו מפני שלא הרגיש אז כלל במשה שהוא עבד ה' כי הסתיר דרכו בפניו מכל וכל אפילו בקריאת שם לבניו קרא לראשון גרשם הגם שהיה מן הצורך לקרוא לו אליעזר לטעמי' כדי שלא ירגיש יתרו מעבדותו של משה הגם לפי המאורע היה מן הראוי לקרוא בהיפך ואעפי"כ קרא אותו גרשם כדי להסתיר דרכו לזה אמר אשר שם האחד גרשם ושם האחד אליעזר כלומר לראשון קראת גרשום ולשני אליעזר ע"כ לא היה מקום כלל להתבונן אפילו כמלא נימא להבין דרך העבדות ממך כי כשקראת לבנך השני לא היית אצלי אבל האמת שאני חפץ להתגייר בלב שלם רק כדי לעבוד את השי"ת באמת ולא מחמת גדולה וכבוד חלילה וק"ל.
3
ד׳או ירמוז בפסוקים הנ"ל וישמע יתרו כו' ויקח יתרו כו' ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים וכו' ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה ויספר משה לחותנו את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' ויחד יתרו וכו' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם כו' בהתעורר עוד איזה דקדוקים א' בתחילה הזכיר שם אלקים את כל אשר עשה אלהים ואח"כ כי הוציא ה' בשם הוי' ב' שאמר אשר הוא חונה שם הר האלהים שאין לו שום פירוש כפשוטו והי' לו לומר אשר הוא חונה שם בהר האלהים ג' כתיב וישתחו וישק לו ופרש"י ז"ל וישתחו וישק לו איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה ור"ל שבא רש"י לפרש שמשה השתחוה ונשק ליתרו אבל יתרו לא נשק למשה כלל וקשה מה בא להשמיענו בזה ומה שבח הגיע למשה מזה שנשק לערל או איזה תועלת הגיע מנשיקה זו ד' שאמר הכתוב את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כו' תיבת התלאה אין לו שחר והיה לו לומר את הקורות אותם בדרך ונראה לרמוז בזה דהנה פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ואיתא בספרי' שפרעה היה לו אחיזה בשתי אותיות של שם אלהים באותיות מי לכן אמר מי ה' אשר כו' והאמין לשם אלהים לבד ולא האמין בשם הוי' ב"ה ור"ל שפרעה רצה להגביר השם אלהים שלא יופיע בו השם הוי' ב"ה שבשם אלקים יש ק"כ צירופים והכל בקדושה והסט"א יונקים מהשם אלקים עד שנקראת גם אלהים אחרים וכוונת פרעה היה להגביר הגבורות לשלוט בישראל שלא יצאו לעולם מתחת ידו אבל הקב"ה הופיע השם הוי' על שמות אלקים ונמתקו בשרשן והי' נגוע למצרי' ורפיא לישראל שהרשעי' מהפכין מדה"ר למדה"ד ומשם הוי' יצא עליהם עשר מכות והיה נגוע למצרים ורפוא לישראל ונפל אחיזת החיצונים מכל וכל ונתבטל ממשלתם ויצאו ישראל ממצרים והנה יתרו היה מיועצי פרעה שחשב תחבולות איך להגביר על ישראל שלא יצאו מתחת יד פרעה לעולם ויתרו היה כומר לעבודה זרה והיה יודע כח שמות אלקים ולא האמין גם כן ששם הויה הוא למעלה משם אלקים ומושל עליו לשדד המערכת כרצונו וכששמע שבני ישראל יצאו ממצרים והמצרים נלקו ביוד מכות נפלאות הבין שיש כח המושל על כחות אלקים לבטל אותם וא"כ אין בע"ז ממש נתחרט על שעבד ע"ז ועל שיעץ על ישראל רע ובקש לעשות תשובה והנה השם של עולם התשובה הוא ס"ג ובינה שהוא עולם התשובה מני' מתערין הגבורות לצאת ושם הראשון של שמות אלקים דקדושה הוא אלקים חיים והגבורות אין נמתקין אלא בשרשן ר"ל בגבורות כי שם ס"ג מורה קצת על גבורות כענין שנאמר כולו ס"ג יחדיו נאלחו ושם בבינה הוא הוי' בניקוד אלקים וע"כ הגם שיתרו שמע ביציאת מצרים והאמין שיש כח המושל על כחות אלקים ובא להתגייר מ"מ זאת לא האמין ששם הוי' המושל על כל שמות אפילו על שם הראשון להפכו לרחמים זאת לא השיג ועי"ז לא הי' לבו שלם לגמרי כראוי לחסות תחת כנפי השכינה וכשיצא משה לקראתו ונשק לו ובחינו' נשיקין הוא התדבקות רוחא ברוחא וא"כ ע"י שנשק משה ליתרו נתדבק רוחו של משה ביתרו ונמשך לבו אליו ועי"ז נתקרב יותר לתשובה ממה שהי' מקודם והיה יכול משה לספר לו אח"כ נפלאות הבורא ב"ה ואילולי שנשק לו מקודם לא היה יוכל לספר לו כי לא האמין לו וע"י הנשיקה נתקרב לבו למשה ע"כ האמין מה שספר לו ועי"ז הודה יתרו ששם הוי' ב"ה הוא גדול מכל שמות אלקים ומושל עליהם להמתיקן ולהפכן לרחמים גמורים עכנ"י. ומזה נבוא לביאור וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו פ' ששמע מה שעשה מדת הדין לישראל שנשתעבדו תחת יד פרעה ועבודת הפרך עבדו בהם המצרים ואעפ"כ כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ר"ל ששם הוי' הוציא אותם ממצרים ונתבטל ממשלת הגבורו' מישראל והבין שיש כח המושל שמושל על שמות אלקים דהיינו השם הוי' ב"ה נתחרט על שיעץ רעות על ישראל ונדבו לבו לשוב בתשוב' שלימה ולהתגייר. ויבא יתרו חותן משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר אלקים פי' שיצא אל המדבר כדי לעשות תשובה ומלת חנה גימטריא ס"ג והוא שם של עולם התשובה וזהו אשר הוא חנה ר"ל שהשיג התשובה שהוא שם ס"ג שם הר אלקים ר"ל השם ס"ג הוא שם הר אלקים ור"ל שהוא המושל על השם שהוא ראשון לשמות אלקים דהיינו אלקים חיים כנ"ל ובבינה השם הוי' בניקוד אלקים ועל כל זאת לא האמין ששם הוי' הוא המושל על כל שמות אלקים להפכן לרחמים גמורים וע"י הנשיקה שנשק משה ליתרו נתדבק רוחו של משה ביתרו ונתקרב לבו אליו ופעל משה ע"י נשיקתו שיתרו האמין אח"כ מה שספר לו ששם הוי' הוא המושל על כל שמות אלקים להפכן לרחמי' גמורים וזהו ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו ופ' רש"י אינו יודע מי השתחו' למי ר"ל שאם הי' יתרו משתחוה למשה ומנשק לו היה יכול להגיעו למשה היזק חלילה מנשיקת יתרו שהיתה מתדבק רוחו של יתרו במשה לזה פרש"י כשהוא אומר איש לרעהו מי הוא הקרוי איש זה משה ור"ל שמשה נשק ליתרו וזהו שבחו של משה שע"י נשיקתו נתקרב יתרו להקב"ה כראוי אבל יתרו לא נשק למשה כלל כדי שלא יגיע נזק למשה ע"י נשיקתו ע"כ כתיב אח"כ ויספר משה לחותנו כו' את כל התלאה אשר מצאתם וכו' פי' כי הגבורות הקשים הן ה' פעמים אלקים מאותיות מנצפ"ך וה' פעמים אלקים עולה בגי' ת"ל וזה את כל התלאה ר"ל שספר לו מה שנתגברו עליהם החמשה שמות אלקי' שעולים ת"ל וזהו התלאה ר"ל ה' שמות אלקים שהן ת"ל. ויצילם ה' ר"ל ששם הוי"ה ב"ה הציל אותן מהם מפני ששם הוי"ה הוא המושל על כל שמות אלהים להפכן לרחמים ויתרו האמין למשה כל מה שסיפר לו ויחד יתרו ויאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ר"ל שהוא גדול מכל שמות אלקים כנ"ל כי בדבר אשר זדו עליהם כי זדו בגי' 'א'ה'ו'ה ושם 'א'ה'ו'ה הוא שם הדעת והוא ג"כ תשובה כמו שהארכנו במקום אחר ושם זה הוא ההמתקה הגדולה שהגבורות נעשין רחמים גמורים על כנ"י.
4
ה׳ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים. יש לדקדק למה סיפר משה לחותנו אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים אי נאמר שסיפר לו ניסי יציאת מצרים ממש הלא רש"י פירש מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק ממילא כששמע ניסים המאוחרים בוודאי שמע ניסים הקודמים ואי נאמר שסיפר לו ניסי קריעת י"ס ומלחמת עמלק כמו שנאמר את כל התלאה אשר מצאתם בדרך דהיינו מלחמת עמלק ג"כ קשה הלא כבר שמע זאת בביתו כי הלא בשביל זה בא לגייר ולמה לו לחזור את הדברים לספר לו דברים שכבר שמע וגם יותר קשה הפסוק שאח"כ ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל שהצילם מיד מצרים ולא שמח במפלת עמלק וגם שלשון מיד מצרים משמע יציאת מצרים ולא זכר טובות קריעת ים סוף ע"כ נ"ל לפרש ע"פ פשוטו דהנה סדר עבודת ה' ב"ה וב"ש הוא כך דהנה האדם עד י"ג שנה הוא בשני עולה ביצ"הר לבד ונשקע בכל המדות היצ"הר ואח"כ בבוא י"ג שנה ונכנס בו היצ"ע אזי קשה לפרוש ממדות המגונות שנשרש בקרבו כידוע כי צדיק ראשון ברובו ונכנס טענת היצ"הר בלבו מקודם הרבה מה עשה הקב"ה שחפץ חסד הוא אזי בפעם ראשון שמתעורר לב אדם בתשובה אזי מאיר לו הקב"ה הארה גדולה עד מאד שנפל עליו התעוררת גדול מאד וזהו הנותן יד לפושעים אבל הארה זו מיד נשכח ממנו ונסתם ממנו כדי שיחפש ויחקור מעצמו ע"י תורה ותפילה ומעשים טובים ע"י בחירה ורצון וכל מה שהולך אדם בעבודה יותר נתגלה לו יותר מה שהיה לו בהשקפה ראשונה שהאיר לו הבורא ית' וזהו שאיתא בספר רוקח שאין חוזק בחסידות כתחילתו ר"ל שבתחילת החסידות מראה לו הקב"ה הארה גדולה אבל אח"כ נסתם ממנו זאת ההארה עד שצריך לנקש אחרי' היטב לחזור לחסידות הראשון שהתחיל וזהו נקרא בכתבים גדלות ראשון ר"ל שהקב"ה מאיר מעצמותו לבאר אלהותו ית' ואח"כ בא אדם לקטנות השכל שנסתם ממנו השכל הראשון ואח"כ צריך התאמצות רב לבוא לשכל הקדום ולהשתוקקת שהי' לו בהתחלה וכן הי' מתנהג הבורא ב"ה עם ישראל ביצ"מ בתחילה בליל ראשון של פסח האיר להם הקב"ה הארה גדולה התגלות אלהותו ית"ש שהאיר להם חמשים שערי בינה כביאר בספרים ויצאו ממצרים בחשק גדול משארותם צרורות בשמלותם מחמת הבהירות הגדול שהאיר להם הש"ית הארה גדולה יצאו באמונה רבה ובטחון גדול בהש"ית ואח"כ מיד נסתם מהם אותו הארה ונפלו מאותו הארה כמה פעמים עד שהי' להם הכנה רבה ומס"נ על הים ואח"כ ג"כ היה להם הכנה מעט מעט ונפלו כמה פעמים מאמונה דהיינו במלחמת עמלק וגם שאר ענינים רק מחמת שהי' להם בהירות גדול בליל ראשון אזי בכל עת נפילתם הזכירו עצמן גודל בהירות שהי' להם בפעם ראשון דהיינו חוזק החסידות של התחלה אזי זה הי' התחזקותם שהיו יכולים לעורר עצמם בכל עת נפילתם לחזור לאמונתם הראשון עד שבאו למתן תורה. והנה איתא בגמ' גר שבא להתגייר צריך להודיע לו תחילה מקצת עונשין של מצות אולי יחזור בו וזה הוא פי' הכתובים הנ"ל כי ראה משה רבינו גודל החסידות של יתרו שבא בהתלהבות גדול להתגייר והבין שהאיר לו הקב"ה בהירות גדול אבל ידע סדר המדריגות שחסידות ראשון יסתום ממנו ויהי' צריך להתגברות גדול שיתחזק עצמו ע"כ עשה העצה זאת וסיפר לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כו' ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך ר"ל שסיפר לו גודל הבהירות שהי' לישראל וגם הנפילה שהי' להם בדרך כמה פעמים עד מלחמת עמלק נפלו כמה פעמים עד שהיו צריכים רחמים גדולים שיצילם ה' ויתחזקו באמונה ובכוונה זאת סיפר לו כל המאורעות כדי שיבין שגם הוא יפול מחסידות הראשון אשר הופיע לו הש"ית אולי יחזור בו מיד כי לא יהי' יכול להתחזק עצמו והשיב לו יתרו בדבורים אלו ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים ר"ל שדיבר למשה שמבין מאין הי' התחזקות לישראל שלא יפלו לגמרי זה הי' מחמת שהיו זוכרים תמיד הארה ראשונה דהיינו אשר הצילו מיד מצרים בהארה גדולה ועי"ז לא יכלו ליפול לגמרי והי' הוא ג"כ בטוח הגם שיפול לפעמים ח"ו יזכור לעצמו הארה ראשונה של ההתחלה ויתחזק א"ע ולא יכול וק"ל.
5
ו׳וירא חותן משה וכו' ויאמר מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר כו' ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו כו' יש לדקדק על מלת לבדך שנראה כמיותר והי' לו לכתוב מדוע אתה יושב וכל העם נצב עליך. עוד יש לדקדק על פסוק כי יהי' להם דבר בא אלי כי מלת בא אינו מובן שהוא משמע לשון יחיד ולשון עבר והיה לו לכתוב כי יהיה להם דבר יבואו אלי גם מלת ושפטתי ג"כ אינו מובן כי הוא ג"כ לשון עבר והיה לו לכתוב ואשפוט בין איש ובין רעהו ונראה בזה דהנה כשבאו אנשים לאיזה צדיק שיפעול להם איזה דבר הצריך להם העיקר הוא שהצדיק יקשר ויקרב נשמתן למקום שרשן להבורא ית"ש והדבר ההוא ממילא נפעל והצדיק כזה צריך להיות עולה ויורד דהיינו שהוא צריך להיות תמיד דבוק בהש"ית בדביקות נפלאה ואם הוא צריך לדבר עם אנשים צריך לירד קצת מדביקתו אך לא לגמרי אלא גם אז צריך להיות דבוק בהש"ית אך בעת לימודו ובעת תפילתו צריך להיות דבוק יותר בהש"ית ואז יגיע תועלת לאיש ההוא שמדבר עמו אבל אם ידבר עם איזה איש ולבו לא נכון ודבוק בהש"ית לא די שלא יגיע תועלת לאיש ההוא שמדבר עמו אלא אפילו ישחית עבודתו חלילה והנה אם אחד תבע מחבירו ממון ובאמת אינו מגיע לו רק שמדומה לו כן אם הב"ד יוציאו לאור דינו שאינו מגיע לו אז צריך התובע לעשות תשובה על שתבע את חבירו חנם או אם יהיה ריב בין איש לאשתו וא' זכאי וא' חייב אז צריך החייב לעשות תשובה ולתקן הדבר ההוא והנה הצדיק הדור הוא כלילת כל ישראל והוא תמיד דבוק בתשובה ולפעמים נופל לו במחשבה שיעשה תשובה על איזה עבירה והוא לא חטא כלל בזו עבירה כי אם דקה מן הדקה למשל שנופל לו במחשבה שיעשה תשובה על גזל והוא לא חטא כלל רק שמדומה שחטא באבק דאבק גזל בוודאי אחד מסיעתו פגם בזו עבירה ובמה שהצדיק עושה תשובה על דוגמא זו מעורר תשובה בלבו של זה שחטא בזו העבירה ומתחרט האיש ההוא על מה שעשה וממילא אינו תובע עוד את חבירו בחנם או אם כבר גזל אזי הוא משיב את הגזילה אשר גזל ובזה נתקן הפגם מה שרצ' לגזול את חבירו כי הצדיק קירב נשמתו להבורא יתב"ש שיעשה תשובה ושוב לא יצטרך עוד לטעון אותו לד"ת כי הוא מעצמו נותן לו בתשואת חן וכן הוא בכל הדברים ובכל הענינים במה שהצדיק עושה תשובה על איזה ענין מעורר בזה את מי שפגם בזה לעשות תשובה ובזה נתקן הפגם וגם הענין גופא וזהו ביאור הפסוק וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר אשר אתה עושה לעם ויאמר מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב פי' שראה שמשה ישב כל היום בדביקות השי"ת אף שהיו עומדים סביב כל העם ומסתמא היה ביניהם אנשים שפלי הערך שהם בבחי' נצבים כי הצדיק הוא בבחי' הולך ואיש אשר מעשיו אינם בכשרון הוא בבחי' עומד ומסתמא היה שם ג"כ אנשים שהם בבחי' נצבים אעפי"כ לא היו מבלבלים אותו וזהו מדוע אתה יושב לבדך פי' נבדל מן העם בדביקות נפלאה וכל העם נצב עליך פי' שהם בבחינת נצבים דהיינו שפלי ערך עומדים עליך מן בוקר עד ערב ואעפי"כ אינם מבלבלים אותך והיה יתרו מתמה ע"ז ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים פי' שהם באים אלי ללמוד ממני עבדות ה' ואם ארד מהדביקות לגמרי לא יהיה להם תועלת כלל וא"ת מאחר שאתה נבדל מהם בדביקות האיך יוציאו לאור דינם שבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו אמר הכתוב כי היה להם דבר בא אלי פי' אם פגמו באיזה דבר בא אלי הרהור תשובה על אותו ענין ובזה אני מעורר תשובה לאיש ההוא הפגם בענין זה ועושה תשובה על זה ומתחרט בחרטה גמורה ובזה הוא מתקן הפגם ההוא וממילא הוא מתרצה לחבירו ואינו עושה לו עול וזהו ושפטתי בין איש ובין רעהו מיד שאני מעורר אותו לעשות תשובה הוא מתחרט ע"ז והוא עומד אצלי ותיכף כשבא לביתו אף שלא דברתי עמו בנידון זה הוא מתרצה לחבירו מחמת שכבר נתעורר על ידי בתשובה וזהו ושפטתי שכבר שפטתי אותו כנ"ל ע"כ כתיב לשון עבר כנ"ל.
6
ז׳עתה שמע בקולי וכו' הי' אתה לעם מול האלקים והבאתה את הדברים אל האלקים והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון וגומר והקל מעליך וכו' הדקדוק הוא הלא העצה שנתן יתרו למשה שיבחר אנשי חיל שישפוטו את העם הי' כדי שלא ישא עליו טורח משא העם ולא יביאון אל משה אלא דבר הקשה וא"כ מה אמר הכתוב והבאתה את הדברים אל האלקי' שמשמע שהוא יביא את הדברים לפני אלקים ויגיד להשרים איך ישפטו בין איש לרעהו וקשה אם לא יביאון אל משה איך ידע להביא את הדברים לפני אלקים. גם נבאר מכילתא שאיתא שם על פסוק והודעת להם את הדרך ילכו בה זו בית חייהם שיורו להם דרך פרנסתן באיזה מ"ומ יתעסקו והמכילתא זו פליאה וכי גם זאת יצטרך משה לשאת משאת העם הזה באיזה מ"ומ יתעסקו והנראה בזה דאיתא בספרי הקדו' משה הי' גילגול הבל ויתרו הי' גילגול קין והחלק רע של הבל וקין נתגלגל באנשי סדום והיו רעים בממונם שגזלו זה את זה ודייני סדום היו מסייעים לעוברי עבירה שהתירו להם לגזול זה את זה ועיותו את הדין ועתה נתגלגלו באותן האנשים שבאו לפני משה למשפט כן כתיב בליקוטי תורה של האר"י ז"ל ומשה ויתרו רצו לתקן אותן הגילגולים לכן יתיר יתרו פרשה אחת בתורה שהיא מדברת בעסק המשפטים ומשה רצה לתקן אותן ע"י שבאו לפניו לדין והוציא להם את הדין לאמיתו ובפרט כשבא לפניו משפט שהי' דומה ממש להמשפטים שבאו לפני דייני סדום והם הטו את הדין ומשה הציל את העושק מיד עושקו עי"ז רצה לתקן אותן הגילגולים והנה כל עניני משפטים באים ע"י קנאת איש מרעהו שמדומה בעיניו שחבירו נכנס במו"מ שלו ונוטל פרנסתו ממנו יורד עמו עד לחייו וגוזל אותו ואם הצדיק מתפלל עבור בני ישראל שיתן להם השי"ת די מחסורם בריוח ומשפיע להם עושר וכבוד וכל טוב איש אשר כזה אם יבואו לפניו בני אדם למשפט שנכנס אחד בתחומו של חבירו יוכל ללמדם ולדבר על לבם הלא השי"ת הוא הזן ומפרנס ויש די באלהותי להריק שפע ברכות לשניכם עד בלי די וילמוד אותם שיתעסקו במשא ומתן באמונה ולא ישיגו גבולם זה את זה ולא יגזול איש את רעהו ואם ככה יעשה לא יקנא איש את רעהו ויתרבה שלום בעולם ולא יגישו עוד אל המשפט כי יהיה שלום בינותם ועי"ז יתוקן גם אשר קילקלו בגילגול ראשון בעניני גזילות ועולות ודברים נרמזים כאן כי משה ישב לשפוט את העם להוציא לאור משפטם כדי לתקן אותם מה שקילקלו בגלגול ראשון כשנתגלגלו לאנשי סדום כנ"ל והבין יתרו שעי"ז לא יתוקן הדבר על נכון כי הגם שהיום יברר להם את הדין איך יעשו למחר יבואו אליו למשפט על עסק אחר שיגזלו זא"ז או ישיגו גבול זא"ז וכל זמן שלא יתבטל מביניהם הקנאת והשנאות לא יתוקן הדבר על נכון ע"כ נתן לו עצה למשה ואמר לו היה אתה לעם מול האלהים ר"ל שאתה תהיה לעם להתפלל עבורם מול האלהים והבאת את הדברים אל האלהים ר"ל ההצטרכות שלהם בני חיי ומזוני רויחא ותשפיע להם השפעות טובות ע"י תפילתך ואז והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ופי' המכילתא זו בית חייהם פי' שיורו להם הדרך איך יתעסקו במו"מ בכשרון שלא יגזלו איש את רעהו ולא ישיגו גבולם ועי"ז יתבטלו מצות ומריבות קנאות ותחרות ויתוקן גם מה שפגמו בגילגול הראשון וזהו והקל מאתך ר"ל ע"י דרך זה תוכל בקל לתקן אותם וגם כל העם יבא על מקומו בשלום ר"ל שיבואו לידי תיקון כנ"ל.
7
ח׳בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר ופרש"י ז"ל למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו והלא כבר כתיב שברפידים היו חונים אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני מה ביאתם בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתערומות ובמחלוקת ומשה עלה אל אלהים וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כו' יש לדקדק מה בא רש"י ז"ל להשמיענו בזה שהחניה זו היה באחדות עוד יש לדקדק מה זה שהכפיל הפסוק אם שמוע תשמעו בקולי עוד קשה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכי כל ישראל כהנים היו ונראה לי לפרש עפ"י הגמרא דרש ההוא גלילאה עלי' דר' חסדא ברוך רחמנא דיהב אוראין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירח תליתאי וקשה מה משמיעני האי גלילאה בזה מעליותה שהכל היה תליתאי וכי מאי איכפת לנו שניתנה התורה הקדושה בחודש השלישי או באיזה חדשים משאר חדשי שנה ומאי מעליותא בחודש סיון טפי משאר חדשים שבירך האי גלילאה לרחמנא על שנתן בו את התורה ומאי איכפת לנו ע"י מי ניתנה לנו התורה גם צריך להבין מה שחשב ה' פעמים תליתאי ונראה בזה דהנה י"ב מזלות יש לי"ב חדשים וחודש ניסן אייר סיון הן כנגד אברהם יצחק ויעקב וסיון הוא כנגד יעקב ומזל סיון הוא תאומים שהוא כנגד יעקב שהוא מחבר הקצוות וכובש הגבורות תחת החסדים שבכל ספירה יש ה"ח וה"ג והוא מחבר אותם יחד וכובש הגבורות תחת החסדים ונעשה כולו חסד וממשיך החסדים העליונים על כנ"י דהנה בכל ספירה וספירה יש ה' הויות של רחמים שהן ה' חסדים הנ"ל ויש ה' גבורות ג"כ כנגדן ובעולם העליון שם יש ה' ה' הויות של רחמים ואין שם שום דין כלל רק כולו רחמים ואין שייך שם המתקות הדינין כי אין שם שום דין כלל רק כולו חסד ואיש אשר הוא עובד את השי"ת באמת לאמיתו הוא הולך באור פני מלך חיים יוכל לכבוש הגבורות תחת החסדים וממתיק הגבורות בשרשם ויוכל להמשיך החסדים העליונים על כנ"י וזה היה יעקב אבינו ע"ה שהיה מחבר הקצוות וכובש הגבורות תחת החסדים והביא הכל אל האחדות והיינו תאומים א' תמים שהכל בא אל האחדות ונתחברו יחד ויעקב יש לו ג' חדשים שלימים ניסן אייר סיון וגבי רבקה כתיב והנה תומים בבטנה חסר א' מפני שעשיו היה רשע ואינו רוצה בהאחדות ואין לו כי אם ב' חדשים תמוז ואב ואף הם אינם שלימים כי בחודש אב אין לו כי אם ט' ימים וגבי מתן תורה מאס הקב"ה בעשיו ובחר ביעקב כדכתיב הופיע מהר פארן וזרח משעיר למו ואתא מרבבות קודש שעשיו לא היה רוצה בהאחדות לכן מאס הקב"ה בעשיו ובחר ביעקב לכן ניתנה התורה בסיון שהוא מזל תאומים ששאר כוכבי לכת אין להם דיבר ולשון ומזל תאומים הוא צורת אדם ויש לו דיבר ולשון והוא יעקב שהוא מחבר הקצוות וכובש הגבורות תחת החסדים וממתיק הגבורות בשרשם וניתנה התורה בזה החודש שאז נתגלו החסדים העליונים ע"י יעקב אבינו וחמשה חומשי תורה הן כנגד ה' הויות של רחמים לכן כתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים כו' כתיב קלת חסר וי"ו שרומז על ה' הויות של רחמים שהן בגימטריא ק"ל שאז נכללו הגבורות בהחסדים ונמתק הגבורות בשרשם ע"י יעקב שהוא מחבר הקצוות והוא מחבר הדינים עם החסדים ונקרא תליתאי ונתגלו החסדים העליונים על כנ"י בשעת מ"ת ע"י יעקב וזהו פי' הגמרא הנ"ל דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא יש לרמוז בזה כי גלילאה בגימ' ע"ט וג' הויות עולים ע"ח והם י"ב אותיות נמצא תיבת גלילאה בלא א' בגימטריא ג' הויות שהן י"ב אותיות ועם א' של גלילאה הוא י"ג אותיות רומז לי"ג מכילין דרחמין וזהו דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא כי' שאז במתן תורה נמשך ע"י הי"ג מדות של רחמין הרב חסד ברוך רחמנא דיהיב אוראין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירח תליתאי כי אז בחודש תליתאי שהוא מזל תאומים נכבשו הגבורות תחת החסדים ונתגלו החסדים העליונים וניתנה התורה הקדושה בו ביום ברב חסד וזאת הי' ע"י יעקב שהוא מחבר הקצוות ונקרא תליתאי שהוא השלישי שמחבר את הגבורות עם החסדים ועי"ז בא הכל אל האחדות ונתגלו החסדים הגדולים על כנ"י וזהו שחישב ה' פעמים תליתאי שרומז על ה' הויות של רחמים שאז נתגלו ה' ההויות של רחמים וכל המדות נכללו בהחסדים ע"י יעקב שהוא תליתאי וזהו שפרש"י ז"ל שאז היו חונים כולם כאיש אחד בלב אחד כי אז בא הכל אל האחדות ע"י יעקב שהוא מחבר הקצוות. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים פי' אם תקבלו תורה שבע"פ ג"כ כי תורה שבע"פ היא עיקר כי תורה שבכתב יש להם לאו"ה ג"כ שהתורה נכתבה בעי"ן לשון ותורה שבע"פ עליו נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים שאסור ללמוד תורה שבע"פ לעכו"ם כמו שדרשו חז"ל על פסוק לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שאסור ללמוד לעכו"ם תורה שבע"פ ואי אפשר להיות תורה שבכתב בלא תורה שבע"פ רק שניהם יחד בהתחברות והן ג"כ תאומים ואמר הפסוק אם תקבלו תורה שבע"פ ג"כ והייתם לי סגולה מכל העמים כלומר ע"י שתקבלו תורה שבע"פ תהיו אתם חביבים לפני מכל העמים כי על תורה שבע"פ נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כנ"ל וגמר אומר הכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים פי' שבעולם העליון יש כהן גדול והוא חסד עליון ובעולם התחתון ממנו שם מיכאל כהן גדול אפוטרופס דישראל והוא ג"כ חסד ואמר הכתוב אם תקבלו תורה שבכתב עם תורה שבע"פ תהיו ממלכת כהנים כלומר שתהיו מלכים על הכהנים העליונים שתהיו מושלים בהן להמשיך חסדים העליונים על כנסת ישראל והבן.
8
ט׳ויסעו מרפידים כו' ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב כו' והנה יש לדקדק על תיבת לאמר דהוא מיותר דהא כתיב תיכף כה תאמר כו' ונראה דבא לרמוז בזה דהנה איתא בזו"הק ובספרים הקדושים דהכל תלוי באתערותא דלתתא והבא לטהר מסייעים לו והנה בבואם אל הר סיני הי' אתערותא דלתתא כי ויחן ישראל פרש"י ז"ל כאיש אחד בלב אחד ועשו הם הכנה לפי מדריגתם ומשה עלה אל האלהים דהיינו שהוא הכין עצמו בהכנה היותר גדולה מכל ישראל ועלה אל האלהים ובאתערותא דלתתא איתער מלעילא ויקרא אליו ה' מן ההר פי' שקרא אליו השם המיוחד שם ההוי"ה ב"ה שהוא מדריגה גבוה יותר ממה שהכין א"ע כי יותר מה שהעגל רוצה ליניק כו' לאמר כה תאמר פי' שה' אמר לו לאמר אל בני ישראל כה פי' כמו שאתה עשית והכנת ח"ע בהכנה דרבה ונגד זה בא אתערותא דלעילא כפלי כפלים עד אין שיעור ותכלית ממה שהי' אתערותא דלתתא כן לאמר לישראל שגם המה יעשו כן תמיד ואז באתערותא דלתתא יתעורר מלמעלה ויבא מלמעלה השפעות טובות ורחמים גדולים אמן.
9
י׳אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' להבין זה מה זה על כנפי נשרים עיין בפרש"י ומפרשים ונראה לי דאיתא במדרשים שיש כמה נובלות עיין שם ונובלות חכמה של מעלה תורה וכו' ונשרים הוא מלשון פירות הנושרים מלשון המשנה בסוכה או תחתי' מפני הנשר שהוא לשון נובלות. והנה על הים באו לידי השגות גדולות וראתה שפחה על הים כו' ואמרו זה אלי אפילו עוברות שבמעי אמם אמרו זה אלי כדאיתא בגמרא במדרשים וגם איתא בזו"הק ויצאו אל מדבר שור שראו שם מראות נכלאות ובאו לידי השגה למעלה מנובלות שלמעלה וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים ודו"ק.
10
י״אועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כו' הענין הוא שישראל המה פנימיות של כל העולמות לא מבעי' בזה העולם בוודאי שהגוים הם קליפות סביב הפירי כל גוים סבבוני זאת ירושלים בתוך הגוים כו' אלא אפילו בהעולמות העליונים ג"כ ישראל המה הפנימיות של כל העולמות והשפע הולך דרך ישראל כידוע מספרים הקדושים והנה סגולה פרש"י אוצר חביב והנה מדרך האוצר להיו' גנוז בחדרי' הפנימים בפנימיות הבית וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים שאתם תהיו הפנימיות של העולם וק"ל.
11
י״בויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כו' ויגד משה את דברי העם אל ה' כבר דקדקו כל מפרשי התורה על שכתוב ויגד משה הלא כבר כתיב למעלה וישב משה את דברי העם ואח"כ לא מצינו בפסוק זה שאמרו הקב"ה שיאמר לישראל וא"כ למה חזר והגיד עוד דברי העם ונקדים מה דאיתא בגמרא כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני הלשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו שעושין קודם ששומעין וקשה הלא לא מצינו שאמרו ישראל קודם מ"ת נעשה ונשמע שכאן לא כתיב רק כל אשר דבר ה' נעשה רק אח"כ כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה ועל זה הוכיחם משה על שלא רצו לשמוע מהקב"ה בעצמו גם צריך להבין ולקרב אל השכל איך אפשר לעשות דבר קודם ששומע איך יודע מה לעשות ואפילו אצל המלאכים השכל מנגד זאת וכי האיך יודעין מה לעשות אם לא שומעין מפי הגבורה מקודם. ונראה בזה דהנה הקב"ה נתן לישראל התורה שהיא תרי"ג מצות רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת ונקראים בזו"הק תרי"ג עיטין דהיינו ענות שעל ידם יבוא האדם להכיר את בוראו וענין עצה שייך בדבר אשר האדם חפץ להשיג איזה דבר והוא מסופק אם לעשות אם לאו נותנין לו עצה ככה תעשה וככה לא תעשה וצריך להבין מה היו ישראל חסירין שהוצרך הקב"ה ליתן להם עצות והענין הוא דהנה מצינו קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפילו דקדוקי סופרים וכן יצחק וכן יעקב וצריך ג"כ להבין איך היו יודעין שזו מצוה לעשותה וזו עבירה שלא לעשותה אך הענין הוא מי שרוצה להשיג ולהכיר את הבורא ב"ה צריך לזה שקידה רבה ולפנות מחשבתו מזה העולם מכל וכל ויום ולילה לא יחוש רק להשתוקק ולהתלהב אל הבורא ב"ה ומחשבתו תהי' חושב תחבולות תמיד אעשה כך וכך אולי עי"ז אוכל להשיג אחדותו ית"ש ואשמור עצמי מזה שלא לעשות והכל כדי להשיג אחדותו ית"ש וצריך שלא לעשות בשום אבר תנועה גדולה או קטנה רק מה שהמוח שלו יחשב לעשות תחבולה להשיג אחדותו ית"ש ואיש אשר כזה הוא משיג אחדותו ית"ש והקב"ה מעיד בעצמו עליו שכל עשיותיו היו כהוגן וכראוי כמו שמצינו בא"א ע"ה ששקד תמיד להשיג את הבורא ב"ה וכשראה השמש סבר שהיא הבורא ואח"כ ראה שהיא נברא והי' מעיין בשכלו עד שהשיג עולם המלאכים וראה ג"כ שהם נבראים והי' מעיין עוד יותר ויותר ומבקש תכלית האמת עד הא"ס ב"ה והי' מחשב תחבולות ועושה פעולות אולי עי"ז ישיג אחדותו ית"ש ע"כ הכתיב הקב"ה עליו וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי וכן יצחק ויעקב עשו תחבולות תמיד כדי להשיג אחדותו ית"ש ע"כ ממילא קיימו כל התורה כולה אע"פ שלא שמעו שלא השתמשו ברמ"ח אבריהם לעשות שום דבר גדול או קטן אלא מה שעי"ז ישיגו אחדותו ית"ש ע"כ לא הוצרכו שינתן להם התורה וכן מלאכי מעלה שהן רוחניות הן מתלהבין תמיד בלי הפסק להשיג אחדותו ית"ש ולעשות נ"ר לפניו ע"כ הן חושבים תמיד לעשות דבר מה לפניו ית"ש אולי יהי' זאת לנ"ר לפניו כדי שישמעו אח"כ מפי הגבורה יפה עשיתם וזהו עושי דברו מחמת גודל השתוקקת כדי לשמוע בקול דברו אח"כ יכה עשיתם זאת היו דרכי האבות הקדושים ע"י שחתרו תמיד לבקש להשיג אחדותו ית"ש עשו כל עשייתם שיהי' לנחת רוח ליוצרם כדי שעי"ז ישיגו אחדותו ורוממותו ית"ש ע"כ זכו שהכתיב עליהם הקב"ה ששמרו דרך ה' אבל אח"כ שירדו בני ישראל למצרים ונתערבו ביניהם והיו משוקעים בטומאת מצרים עי"ז לא היה להם לב להתבונן להתלהב להבורא ב"ה כמו האבות הקדושים ע"כ הוצרך הקב"ה ליתן להם התורה הקדושה שהן תרי"ג עצות שעל ידם יזכו להשיג אחדותו ית"ש וכשבא משה וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה' ויען כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה פי' כששמעו מפי משה רבינו שהקב"ה רוצה ליתן להם התורה נתלהבו מאד והשתוקקו בתשוקה עזה להשיג אחדותו ית"ש מעצמותם כמו האבות הקדושים ומעצמותם יעשו כל עשיותם לעשות נ"ר ליוצרם ובוראם וישמעו אח"כ מפי הגבורה יפה עשיתם וכשעשיותם יהיה על בחינה זו ממילא לכו בדרכי התורה אע"פ שלא ישמעו מקודם וזהו שאמרו קודם מ"ת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ור"ל נעשה מעצמינו ונשמע אח"כ מפי הגבורה יפה עשיתם וישב משה את דברי העם אל ה' ר"ל מתחילה לא אמר משה אלא תשובה על שליחותו שישראל רוצים לקבל אלהותו ית"ש וכשאמר הקב"ה למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ר"ל שישמעו בדברי עמך התורה והמצות כדי שידעו איך לעשות ויגד משה את דברי העם אל ה' ר"ל שהגיד לו שרצונם לעשות ולקיים התורה בלתי שמיעה מקודם שתשוקתם עזה לחתור ולבקש בכל כחם ומוחם להשיג גדולות רוממותו ואחדותו ית"ש כמו האבות הקדושים כנ"ל אבל לפניו ית"ש נגלו כל תעלומו' וידע שתשוקתם אינו אלא לשעה ואעפי"כ כיון שהבחירה ביד האדם אל אשר יחפוץ יטנה אמר הקדוש ב"ה למשה לך אל העם וקדשתם כו' ר"ל שיכינו עצמם ג' ימים ואולי על ידי שיתקדשו עצמם ג' ימים מקודם יזכו לבחינה זו ואח"כ כשנפלו ממדריגת' אמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה ולא כתיב ונעשה אלא ונשמעה ור"ל נשמעה תחילה כדי שנדע איך לעשות ובבחינה זו יוכל כל האדם להיות עובד ה' שישמע קודם ולא יעבור על דברי חכמים רק יקיים כל התורה כולה עי"ז יוכל להשיג רוממותו ית"ש ועל זה אמר הקב"ה הטיבו את אשר דברו לשמוע תחילה ומי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים שיעשו ויקיימו מה שישמעו מפי חכמים ותלמידיהם ולא יעברו רצוני ותהי' גם זאת לפני לנחת רוח.
12
י״גויוצא משה את העם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר לקראת האלקי' פרש"י מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן כעשן הכבשן פרש"י לשבר האוזן נכתב עיי"ש ויחרד כל ההר מאד. והנה הגם שנכתבו תיבת אלו לשבר את האוזן מ"מ יש בהם רמז מה והענין הוא כי כתבנו למעלה בפ' בשלח והובא בספרי' שע"י אתערותא דלתתא הוא מעלה מ"נ ומתגלין כנגדן מ"ד והנה כבר אמרנו והובא בכתבים שלי ע"פ ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה ר"ל שע"י שהאדם מתעורר עצמו בעת התפלה ובלימוד התורה ההבל היוצא אז מפיו אנו רואים בחוש כמו ענן והענן ההוא מעלה מן הארץ ומעלה מ"נ ועי"ז והשקה את פני האדמה ר"ל שנתגלה כנגדן מ"ד ומוריד השפעות טובות ואיתא בזוה"ק בהקרבת הקרבנות בהקטר האברים אם העשן העולה למעלה הי' לבן כולו בידוע שהקרבן הוא מרוצה ועתה בעו"ה חרב בה"מ התפלה היא במקום קרבן ובהקבץ הציבור יחד ומתפללין ומתעוררין את עצמן בתשוקה גדול' הן מעלין מ"נ ע"י הבל שיוצא מפיהם וכנ"ל שאנו רואים בחוש שמהבל פיהם עולה ענן עב כמו עשן. והנה כתיב אף חובב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגליך וכו' ונוכל לפרש דאית' בזוה"ק ע"פ ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' קרא הקב"ה לס"ם ואמר לי' תבעו אורייתא דולי אמר מה כתיב בה אמר לא תרצח וכו' (ואתחנן קמי') אמר מרא דעלמא כולו אי אתייהב לי כל שולטני דילי אתעבר דהא שולטני דילי על קטלא איהו וכו' אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב להון אתחזי למהיב אורייתא וכו' וכולהו יהיבו לי' נבזבזין הה"ד לקחת מתנות בני אדם עיי"ש וזהו אף חובב עמים ור"ל גם בשעה שחובב העמים ורצה ליתן להם את התורה נתגלה להם באף ר"ל שלא גלה להם מה שכת' בתורה אלא לא תרצח לא תגנוב לא תנאף שהם אף ועברה ולא רצו לקבלה ועי"ז כל קדושיו בידך ר"ל שנתן להם התורה והם תכו לרגליך פי' שהם תכו עצמם בתחתית ההר והנה אמרנו על סיום מסכת פי' על תיבת מסכת והובא בכתבים שלי דידוע באורייתא ברא קב"ה עלמא היינו שאותיות התורה עלו ונצטרפו ברל"א שערים אלפא ביתא והצירוף הראשון הוא א"ל ב"ם וסוף הצירוף של א"ל ב"ם הוא כ"ת והוא שורש המקור לשאר הצירופים ומ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וזהו מס"כת ועיקר השגות התורה הוא ע"י אחדות כמאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר בלב אחד כאיש אחד ושם נפסק זהומתן וכל שבט ושבט תיקן צירף הוי' שלו ואמרו נ"ונ בתשוקה גדולה מקירות לבם והעלו מ"נ ונתגלה כנגדן מ"ד שירד הקב"ה בשמי מרום ליתן להם התורה ושבו להשגו' התורה עד צירוף הראשון שהוא שורש המקור לשאר הצירופים ועל פי דרכינו זה נבאר הפסוקי' ויוצא משה את העם לקראת האלהים פי' רש"י מגיד שהשכינה יצאה לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה פי' שע"י אמירתן נ"ונ היו מעלין מ"נ ונתגלה כנגדן מ"ד ויצאה שכינה לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה פי' הכלה מעלת מ"נ ומקבלת שפע מן החתן כן היו מעלין בני ישראל המ"נ ויצאה שכינה לקראתן וקבלו את התורה ויתיצבו בתחתית ההר ר"ל שאז הי' מצבם בהאותיות שאחר ההר דהיינו אחר הה' הוא וי"ו ואחר הה' השני' ג"כ וי"ו ואחר רי"ש שי"ן שהן שי"ב בגימטריא כמנין י"ב צירופי הויות ופי' שאז נפסק זהומתן וכל שבט ושבט תיקן צירוף הוי' שלו. והר סיני עשן כולו ר"ל ע"י אתערותם שאמרו נ"ונ בתשוקה רבה העלו מ"נ בהבל פיהם שעלה כעשן וע"י זה נתעוררו מ"ד וירד הקדוש ב"ה על הר סיני וזכו ישראל להשגות התורה עד צירוף ראשון שסוף הצירוף ההוא הוא כ"ת כנ"ל ועשן בגי' כ"ת וזהו עשן כולו שע"י ההבל פיהם שעלה כעשן זכו לכל השגות התורה עד אותו צירוף שסופו הוא כ"ת והוא שורש המקור לכל הצירופים גם כ"ת הוא לשון כיתה ור"ל שע"י האחדות שהיה אז ביניהם כנ"ל זכו לכל אלו השגות הגדולות והנפלאות ויעל עשנו כעשן הכבשן פי' עשנו בגימ' תכ"ו ופי' ע"י שתכו עצמן לרגלי ההר ברשפי שלהבת אהבה ואמרו נ"ונ היו מעלין בהבל פיהם כמו אברהם אבינו כשעמד בניסיון למען אהבתו יתברך והושלך לכבשן האש וזהו ויעל עשנו היינו המ"נ של ישראל כנ"ל כעשן הכבשן ר"ל כהמ"נ שהעלה אברהם אבינו כשהושלך לכבשן האש ובתיבת כבשן מרומז ג"כ שם נג"ב כי כנ"ב עולה בגי' ע"ב ושי"ן מרמז לשלשת האבות והבן.
13
י״דוהר סיני עשן כולו מפני אשר ירד ה' עליו באש ויעל עשנו כעשן הכבשן וצריך להבין איך שייך אצל השכינה הקדושה הענין עשן וכי אש השכינה אש גשמיי גם מה שאמר הכתוב ויעל עשנו כעשן הכבשן צריך להבין למה כעשן הכבשן הגם שרש"י פי' שהוא רק למשל לשבר את האוזן מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו ונראה לרמוז בזה דהנה איתא בזו"הק פ' שמות פתח ואמר דודי לי ואני לו הרועה בשושנים מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי מפני שהוא מנהיג עולמו בשושני' מה שושן יש בו ריח והוא אדום מוצק' אותו והוא מתהפך ללבן ולעולם ריחו לא זז כך הקב"ה מנהיג עולמו בדרך זה שאלמלא כן לא יתקיים העולם בשביל האדם החוטא והחטא נקרא אדום כד"א אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מקריב קרבנו לאש שהוא אדום וזורק הדם סביב למזבח שהוא אדום מדת הדין אדום מוצקין אותו ועולה העשן כולו לבן ואז האדם נהפך ללבן נהפך מד"הד למד"הר ותא חזי וכו' וכתיב להקריב לי חלב ודם כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו זה אדום וזה לבן מה השושן שהוא אדום והוא לבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש כך הקרבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש וכו' א"ר יוסי כשהיה בהמ"ק קיים אדם מקריב קרבנו בענין זה ומתכפר לו עכשיו תפלתו של אדם מכפר לו במקום הקרבן כי האי גוונא עכ"ל ולהבין ענין זה כשהקרבן נקרב ע"ג המזבח והעשן עולה כולו לבן יתכפר לחוטא האדמימות של החטא הענין הוא כי ע"י שהאדם מתחרט על שעבר על רצון הבורא ב"ה ותבער בו אש התשובה כיקוד אש ומגודל תבערת יקוד אש התשובה אשר בוער בקרבו אם היה אפשר לעשות בעצמו מה שעושין בקרבן ממש הי' עושה ומי שתבער בו אש התשובה כל כך מגודל החמימות אשר בקרבו כתגבר בתוכו כח האש ונתמעט דמו שהוא אדום שתשריפהו האש ונהפך ללבן ע"כ אח"כ כשמקריב הקרבן על גב המזבח ונקרב הדם שהוא אדום ונהפך ללבן באש והעשן עולה לבן עולה עם העשן האתערותא דילי' עד הכסא כבוד ועל כן הי' שם דבר המעלה עשן כדי שיעלה עד לשמים וע"י שעם העשן שהוא לבן עולה הלבנינות של אדם שנהפך מאדום ללבן ע"י אתערותא דילי' מעורר העשן האש שלמעלה ויורד על המזבח האש שלמעלה ותאכל את העולה כמו למשל אם תכבה נר ובעוד שחומו בהפתילה והעשן שלו נמשך ועולה למעלה דק ולבן מאד אם תאחז אותו נר אז תחת נר הדולק ירד השלהבת עליו ודולק כן ע"י שהעשן עולה לבן ע"י אתערותא דלתתת מתעורר אתערותא דלעילא וירד ארי' של אש ע"ג המזבח ועתה התפלה היא במקום קרבן והנה אם האדם מתפלל בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה ורשפי שלהבת י"ה תבער בו נתגבר בקרבו כח האש ותשרף את חלבו ודמו ונהפך האדום ללבן וההבל היוצא מפיו נראה בחוש שהוא כמו עשן והבל ההוא עולה עד כסא כבוד ובעשן הזה הוא כל המחשבות והיראה והאהבה של התפלה והעשן הזה תעלה לריח ניחוח לפני ה' ועי"ז מעורר מ"ד כמו המשל שהבאתי לעיל והנה עינינו רואות כשמבעירין עצים לחים השלהבת אינו עולה כי אם מעט שאין בו חמימות כל כך והעשן הוא עב מאד ומראהו שחור אבל בכבשן שמבעירין בו ח' או ט' ימים מחמת שהחמימות הוא גדול מאד אין נראה העשן כי אם מעט והוא דק מאד עד שכמעט שאין העין קלטתו ומראהו לבן מאד ולראש שלהבת יתדמה מפני לבנונותיו והנה כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמרו בהתלהבת גדול ובתשוקה עזה ותבער בם רשפי שלהבת יה כנ"ל ומגודל החמימות תשוקתם נתמעט דמם ונשרף ונתהפך האדמימות שלהם ללבן ומהבל פיהם נעשה עשן והעשן ההוא הי' כולו לבן מפני גודל חמימות האש אשר הי' בוער בקרבם והעשן ההוא עלה עד הכ"כ והי' מעורר אתערות' דלעילא ונגלה עליהם הקב"ה וירד באש ליתן להם התורה וזהו פי' הפסוק והר סיני עשן כולו פי' שהם התיצבו בתחתית ההר וע"י שאמרו נו"נ בתשוקה גדולה עד שתבער תשוקתם כלפיד אש ההבל פיהם עלה על הר סיני כעשן מפני אשר ירד עליו ה' באש פירוש קודם אשר ירד עליו ה' באש וע"י אתערותא דלתתא היו מעוררין אתערותא דלעילא כנ"ל וא"ת שאתערותם לא היתה בתשוקה גדולה ובחמימות רב רק כמו עצים לחים שאין בהם חמימות אלא מעט והעשן שלו עב ומראהו שחור ת"ל ויעל עשנו כעשן הכבשן שיש בו חמימות גדול מאוד והעשן העולה ממנו דק ולבן מאוד כנ"ל וכמו כן העלו עשן בהבל פיהם מחמת גודל חמימות תשוקתם שהי' בקרבם ונתעורר על ידי הבל פיהם אתערותא דלעילא וירד הקדוש ברוך הוא באש משמי מרום ונתן להם התורה הקדושה.
14
ט״וויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וגם הכהנים כו' והנה רש"י ז"ל פי' רד העד בעם התרה בהם שלא יעלו בהר פן יהרסו שלא יהרסו מצבם לעלות לצד ההר כל ההריסה מפרדת אסיפת הבנין אף הנפרדים ממצב האנשים הורסים את המצב ויש לדקדק לפי פרש"י היה עיקר האזהרה שלא יתפרדו עצמן מהגבול שהוגבלו לעלות לצד ההר מטעם שירצו לראות וא"כ הול"ל פן יהרסו לעלות אל ה' לראות ומה פן יהרסו אל ה' לראות וכן קשה כתיב אח"כ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם הול"ל ג"כ אל יהרסו לעלות אל ה' לראות העיקר הכוונה שלא יעלו לצד ההר היה שלא ירצו לראות ונראה שבא לרמוז מה שאיתא בספרים הקדושים ובזו"הק כי השם הוי' הקדוש מרמז על כל עשר ספירות הקדושות כי היוד מרמז לחכמה וקוצו של יוד מרמז על החכמה מאין תמצא והוא נעלם והה"א הראשונה על בינה עולם התשובה וחו"ב הן תרין רעין דלא מתפרשין ובה"א הראשונה אין רשות להרהר כמאמר הכתוב מקצה השמים ועד קצה השמים ודרשו ז"ל מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל וכו' ומכ"ש למעלה מה"א ראשונה דהיינו היו"ד וקוצו של יו"ד שאין רשות להתבונן כלל וזה פי' הפסוק בפ' בשלח היש ה' בקרבינו אם אין פי' הזו"הק שרצה לבחון ולידע אם יש ה' בקרבם ר"ל אם הוא בחי' עולם הנקרא י"ש ואם בבחי' אין ובזה שהתבוננו עליו עשה פירוד וקציצה ח"ו זה היה החטא שלהם עכ"ד והנה השי"ת הזהיר למשה רבע"ה להזהיר לישראל עד למאד לשמור את עצמן באותיות ההוי' שהוא שם הקדוש והנורא שלא להתבונן בהם הגם שכל אות משם הוי' מרמז על מה שמרמז הכל הוא אחדות הפשוט ואם חלילה וחלילה יהרהרו להתבונן בהם יוכלו לבא לידי קיצוץ ופירוד להיות קיצוץ בנטיעות ח"ו ומכ"ש ביו"ד וקוצו של יו"ד ששם אין רעיון ומחשבה נתפס בו כלל והוא אפיסת השגה וזהו ויאמר ה' אל משה רד העם בעם פן יהרסו אל ה' לראות פי' שלא יהרסו חלילה אותיות הוי' ב"ה כי הכל אחדות הפשוט כי אם ח"ו יתבוננו להרהר בו ונפל ממנו רב ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כו' פי' ה"ר הוא ר"ת ה"א ראשונה סיני בגימ' ק"ל שהוא ה' חסדים של עתיקא ור"ל שאפילו בה"א ראשונה לא יוכלו להתבונן כי חו"ב הן תרין רעין דלא מתפרשין ועליהם כתיב הנסתרות לה' אלקינו ומכ"ש יו"ד וקוצו של יו"ד שהוא באפיסת הרעיון כלל כי אתה הטדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו פי' הה"ר ר"ת הה"א ראשונה כי שם אין התבוננת כלל ר"ל הגבל את ההר היינו ה"א ראשונה וקדשתו שלא להרהר בה ומכ"ש למעלה למעלה שאין להתבונן בו כלל רק ברצוא ושוב וליחד בתכלית היחוד והבן.
15
ט״זוידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי כו' הנה על תיבת לאמר עמדו כל המפרשי תורה ופרש"י ידוע ועוד יש לאלקי מילין עפ"י פשוטו וגם למה נאמרו הדברות כולן בלשון יחיד הגם ע"ז תירצו במדרש רבה עיי"ש אבל יש לפרש עפ"י פשוטו דהנה איתא בפ' ואתחנן ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש הכתובים תמוהים מאד שאמר משה שלא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת אלו אמר לא את אבותינו בלבד רק גם אתנו היה שפיר אבל שכתוב שלא את אבותינו כרת ה' את הברית קשה להולמו כי מתן תורה היה רק לאביהם של הדור ההוא שדיבר משה עתה עמהם כי זה היה סוף ארבעים שנה סמוך למיתתו של משה ממילא היה כמעט רוב הדור שלא היה עדיין בעולם בשעת מ"ת כי כל בני עשרים מתו במדבר ופחותים מבני עשרים היה נערים אז במ"ת ואמאי אמר לא את אבותינו כרת הברית כו' גם מה זה פנים בפנים דיבר ה' עמכם דייקא הלא קטנים היו אז ע"כ נראה שהפסוקים הם מתרצים התיבת לאמר כי איתא בגמרא כל הדר בא"י דומה שיש לו אלהי והדר בח"ל דומה כמו שאין לו אלהי וגם איתא בגמרא שכל התורה לא ניתנה רק לקיימה בא"י עיין גמרא הוריות ובשאר מסכת וגם איתא שישראל בח"ל עובדי ע"ז בטהרה הן וגם איתא בזו"הק בפ' יתרו במאמר ומשה עלה אל האלהים וז"ל כל הדר בא"י כו' מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא ושכינתא באתרה יתבה והאי בהאי תלי' ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוי זמינין למיעל לארעא קדישא ולקבלא אפי שכינתא ומה דלא אמר אלהינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובג"כ אלהיך וודאי בכל אתר עיי"ש וזהו פי' הפסוקים לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי הם לא הלכו לא"י ולא ניתן להם התורה רק לאלו שהלכו לא"י כמאמר הזו"הק הנ"ל וזהו כי אם אתנו אנחנו אלה פה היום כי הם הלכו לא"י ולהם נתנו התורה וממילא הם עמדו על הר סיני הנשמות שלהם ובהם דיבר הקב"ה פנים בפנים ר"ל בפנימיות נשמותיהם כי הם היו אז בלא גופים רק בפנימיות נשמתם לבד וזהו שאמר משה רבינו אנכי עומד ביניכם ר"ל שרק הוא לבד היה מפסיק בין הקב"ה ובין הנשמות אלו כי הוא לבדו היה בגוף ולהם נאמר התורה בלשון יחיד אנכי ה' אלהיך כי הנשמות הם אחדות כי לא היה נפרדים הגופם לאמר להם אלהיכם וכו' וזהו שפיר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ר"ל לאמר דייקא לדור שילכו לא"י כי רק להם ניתנו התורה כמאמר הזו"הק הנ"ל.
16
י״זאיתא במדרש אנכי ה' אלהיך הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם אמר ר' אבדימי דמן חיפה כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן הנאים והמשובחים יכול אע"פי שהיו רבים דחוקים היו ת"ל שנאן והשקט אדני בם אין כתיב ביוד אלא באלף דלית אדוני של כל העולם בם ד"א ה' בם רבנין אומרים שמו של אלהים היה מעורב עם כל אחד ואחד מיכאל וגבריאל אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שראיתם פנים הרבה תהיו סבורים שמא אלהות הרבה בשמים דעו שאני הוא ה' אחד שנאמר אנכי ה' אלהיך יש לדקדק על שאמר כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני שנאמר רכב אלהים רבותים הלא מריבותים אינו משמע כי אם כ' אלף כי ריבוא הוא עשרת אלף ובגמרא איתא י"ח אלף ירדו עם הקב"ה לסיני שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן פי' רבתים חסר שני אלפים ולפי הגמרא אתי שפיר אלפי שנאן שאינן אבל לפי המדרש אינו מובן האי אלפי שאנן שדרש כ"ב אלף ירדו מרכב אלהים רבתים ומרבתים אינו משמע אלא כ' אלף ועוד אלפי שנאן דרשינן שאינן א"כ חסר יותר ונראה בזה ונקדים תחילה הפסוק וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק יש לדקדק שמכאן משמע שהיו רואים את הקולות ההם לאחר מתן תורה שאמרו למשה דבר אתר עמנו והעשרת הדברות שמעו מפי הגבורה ואפילו למ"ד שלא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך ששני דברות הראשונים הבינו ושאר הדברות שמעו מפי הגבורה ג"כ רק שלא היו מבינים ומשה היה מפרש להם ובגמרא איתא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות ופריך הגמרא והא איכא וכל העם רואים את הקולות ומשני הן אותן הקולות דקודם מ"ת ומן הפסוק מוכח שהיו רואים את הקולות לאחר מ"ת ולהבין זאת נקדים המדרש אמר ר' שמואל בר נחמיני אמר ר' יהונתן מה הוא קול ה' בכח אפשר לומר כן והלא מלאך אחד אין כל ברי' יכולים לעמוד בקולו שנאמר וגויתו כתרשיש וקול כקול המון עאכ"ו הקב"ה שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא צריך לדבר בכח אלא קול ה' בכח בכח כל הקולות וצריך להבין מהו בכח כל הקולות ואיתא עוד במדרש קול ה' בכח בכח של כל אחד ואחד הבחורים לפי כוחן והזקנים לפי כוחן והנערים לפי כוחן ונראה בכל זה דהנה כשהציבור נאספים יחד להתפלל או ללמוד או לאיזה מצוה לפעמים נראה לכל אחד ואחד שהוא מכוין א"ע לש"ש יותר מחבירו שאם היה יודע שאין כוונתו לשמים כראוי ונכון היה מתחזק א"ע יותר ויותר לעשות בלתי לה לבדו רק שמדומה לו שעושה בדחילא ורחימא אשר אין בן אדם עושה יותר ממנו ואין זה דרך הישר רק צריך שידמה לו שחבירו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו ועי"ז הוא מתחזק א"ע בעבדות ה' יותר כי האדם צריך תמיד לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי וזהו שאמרו בגמרא לעתיד כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו ולכאורה קשה וכי זה התענוג יהיה לעתיד שיכוה מחופתו של חבירו אלא הענין הוא כמו שאמרנו שבעוה"ז נדמה לכל אחד ואחד שהוא עובד הש"ית יותר מחבירו ולעתיד כשיתן הש"ית לצדיקים שכר בשביל מעשיהם הטובים יתן לכל או"א כפי מעשיו כן ישיג השגות אלהותו ית' ויראה שחבירו השיג יותר ממנו ויבין שחבירו כיון במעשיו הטובים בעו"הז לש"ש יותר ממנו ולכן השיג יותר ממנו וקנאת סופרים תרבה חכמה ויתחזק עי"ז בעבדות ה' יותר ויותר וישיג עי"ז השגות אלהות יותר וזהו כל אחד נכוה מחופתו של חבירו פי' לשון התלהבות ע"י שיראה שחופתו של חבירו גדולה משלו תבער בו אש ויתלהב נפשו לעבודת הבורא ית"ש יותר וישיג השגות אלהות יותר וזהו שאיתא בגמרא כד הוי מפטרי רבנן מבי ר' אמי אמרו לי' הכ עולמך תראה בחייך פי' שברכו שיראה ג"ע שלו בחייו ומסתמא אם יראה עולמו בחייו יראה ג"כ עולמות של צדיקים אחרים ג"כ בחייו ויראה ששכרן מרובה משכרו ויבין שבוודאי הם צדיקים יותר ממנו ועי"ז יתחזק בעבדות ה' יותר וזהו עולמך תראה בחייך ובקבלת התורה כולן אמרו נו"נ וע"י הדיבור שאדם הי' מוצא מפיו נברא מלאך כמו שאיתא באבות כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וע"י אמירת נו"נ של כל או"א נברא מלאך אחד דהיינו ע"י צירופי אותיות שהוציא מפיו נברא נשמה ולא בבחינה שאמר זה אמר זה כי כל אחד אמר כפי הכנת לבו וכפי התלהבות שלו כן הוציא הדיבורים מפיו לכן כל אחד לפי בחינתו שאמר נו"נ כך עשה צירוף ויחוד ומזה נברא דוגמתו מלאך ודוגמת זה קיבל חלק תורתו ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש קיבל מהר סיני כי כל הנשמות היו במעמד הר סיני ואמרו נו"נ וכפי הצירוף והיחוד שעשה באמירתו כן נעשה מזה חלק תורתו ומי שהכין את לבו יותר לשמים בהשתוקקת ובהתלהבות יותר עשה צירופים ויחודים גבוהים יותר וקיבל חלק תורתו יותר גבוה והשיג השגות אלהות יותר וזהו שאיתא כיון שאמרו ישראל נו"נ ירדו ששים ריבוא מלאכים וכתרים בידיהם והיו מכתירין לכל או"א שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע הן היו אותן המלאכים שנבראו ע"י דיבורם יהיו מכתירין אותו בחלק תורתו ובשעה שאמרו נו"נ הי' נדמה לכל אחד ואחד שהוא מכוין א"ע לשמים יותר מחבירו שאם הי' יודע שעדיין אין כוונתו ברור וצלול לשמים הי' מתחזק א"ע יותר אלא שנדמה לו שאמר בתשוקה ובהתלהבות גדול אשר אין שום אדם יכול לכוין יותר ממנו וכיון שנגלה עליהם ממהקב"ה ואמר אנכי ה' אלהיך ראה כל או"א הצירופים והיחודים שלו ושל חבירו ואז ראה שהצירופים והיחודים של חבירו היו גדולים וגבוהים משלו והשיג השגות אלהות יותר והבין שמסתמא חבירו הכין את לבו יותר לשמים וגם נתלהב יותר לקבל עול מלכותו ית"ש יותר ממנו והקול שלו שאמר נו"נ עלה לשמי מרום יותר מקולו לכן השיג יותר ממנו וזהו פי' המדרש הנ"ל אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יהונתן מהו קול ה' בכח אפשר לומר כן כו' אלא מהו קול ה' בכח בכח כל הקולות פי' שהקב"ה נגלה עליהם כפי הקולות שאמרו נו"נ ואיש אשר אמר בהתלהבות יותר ובכוונה ברורה יותר לשמים הי' משיג אז יותר השגות אלהות ית"ש ור' שמלאי מפורש יותר הבחורים לפי כוחן והזקנים לפי כוחן כל אחד לפי הקול שיצא ממנו בהתלהבות ובתשוקה כן השיג השגות אלהותו ית"ש וזה פי' הפסוק וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים שראו הקולות שלהם שאמרו נעשה ונשמע וראו הצירופים שנעשו ע"י אמירתם וגם המלאכים שנבראו ע"י צירופי אותיות של הקולות שלהם ואת הלפידים היינו התלהבות שלהם וזה שפרש"י ז"ל שהיו רואים את הנשמע פי' שהיו רואים מה שהם בעצמם היו משמיעים בקולם שאמרו נו"נ וראו הצירופים והיחודים אשר עשו חבריהם ע"י אמירת נו"נ וגם המלאכים שנבראו ע"י הצירופים כי המלאך אפשר לראות ועי"ז ראו שחביריהם השיגו יותר מהם ואז ידעו שעדיין לא כוונו לבם לתכלית האמת בלתי לה' לבדו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק פי' שראו וגמרו בדעתם שהם רחוקים מהש"ית וע"כ הראה להם הקב"ה זאת אחר מ"ת דהיינו אחר עשרת הדברות כדי שיבינו שהיה להם להיות יותר הכנה ויותר התלהבות בהדיבור של נעשה ונשמע והיו משיגים יותר בהדיברות ממה שהשיגו עתה ויאמר משה אל העם אל תיראו פי' אעפי"כ כוונתכם רצוי' לפני המקום ב"ה ומה שהראה אתכם אלהים את הצירופים של חביריכם שהם גבוהים משלכם זה הי' לבעבור נסות אלהים אתכם בא נסות הוא מלשון התנשאות והתרוממות ולבעבור תהיה יראתו על פניכם פי' שתתחזקו עצמיכם יותר בעבדות הש"ית וזהו פי' הגמרא הני קולות דקודם מ"ת הוי פי' שראו לאחר מ"ת הקולות שאמרו נו"נ קודם מ"ת ומזה נבוא לביאור המדרש הנ"ל אנכי ה' אלהיך הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם פי' בפנימיות אלהות ית"ש הי' מדבר עם פנימיות ישראל אמר ר' אבדימי דמן חופה כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני ופירש הרב המגיד הקדוש רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב זצוק"ל שירד הקב"ה על הר סיני עם כל הכ"ב אותיות שבאלפא ביתא עם כל הרל"א שערים ולפרש הדבר דהנה הקב"ה צמצם אלהותו וברא את העולמות ע"י אותיות התורה ואותיות ונקודות הן אורות גדולים ושכליות גדולים והן החיות של העולמות וכל האותיות הם כינוי ולבוש לשם הוי"ה ושם הוי"ה ב"ה הוא נשמת כל העולמות ושם אדנ"י הוא לבוש והיכל לשם הוי"ה ושם אלהים הוא ג"כ לבוש והיכל לשם הוי"ה ב"ה והם פנימיות של העולמות התחתונים מהם וכן בכל העולמות מה שהוא לבוש בעולם העליון הוא בעולם התחתון ממנו פנימיות וכשאמרו ישראל נו"נ כל או"א ע"י דיבורו נברא מלאך היינו ע"י צירופי האותיות שהוציא מפיו נברא מלאך ולא בבחינה שאמר זה אמר זה וכל אחד לפי בחינתו שאמר נו"נ כן עשה צירופים ויחודים ומי שאמר בהתלהבות יותר מחבירו עשה יחוד גדול מחבירו וכל או"א עשה צירופים באמירתו נו"נ מה שלא עשה חבירו ונצטרפו כל הצירופים של כל הכ"ב אלפא ביתא ומזה יצא כל התורה כולה לכל אחד ואחד חלק תורתו כפי הצירופים אשר עשה וכל או"א כפי בחינתו שאמר נו"נ כן הי' בבחינת החיות נושאי הכסא כדאיתא בזו"הק שכל אחד כפי התגברות שלו בעבדות ה' כן הוא בבחינת החיות נושאי הכסא יש אשר הוא בבחינת שור ויש אשר הוא בבחינת נשר ויש אשר הוא בבחי' ארי' והצדיקים יכולים להכיר בפני איש באיזה בחינה הוא מהכסא ובאלו צירופים שעשו ישראל באמירתם נו"נ נגלה עליהם הקב"ה ונתן את התורה שאלו הצירופים הם כל התורה וזה פי' המדרש הנ"ל כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני פי' שהקב"ה ירד לסיני עם כל הכ"ב אלפא ביתא עם כל הרל"א שערים היינו שיצטרפו כל הצירופים של הכ"ב אלפא ביתא ע"י דיבורם של ישראל שאמרו נו"נ כל אחד לפי בחינתו שנאמר רכב אלהים רבתים אלפי היינו הכ"ב אלפא ביתא וזאת היא רכב אלהים שכל אחד הי' לו אחיזה במרכבה הקדושה כפי עבודתו שעבד באמירתו שנא"ן הוא רומז לארבעה חיות נושאי הכסא שר"ת של 'ש'נ'א'ן הוא 'שור 'נשר 'ארי' ו'נו"ן הוא נו"ן פשוטה שרומז לאדם והן האבות הקדושים אברהם הוא ארי' ויצחק הוא שור ויעקב הוא נשר וכולן כלול באדם אדני בם אין כתיב ביו"ד ה"א אלא באל"ף דל"ת אדוני של כל העולם בם פי' שהפנימיות של הכסא הוא שם אדנ"י ורבנן אומרים שמו של אלהים מעורב עם כל או"א פי' ששם אלהים הוא פנימיות של הכסא אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שראיתם פנים הרבה תהיו סבורים אתם שמא אלהות הרבה בשמים דעו שאני הוא ה' אחד שנאמר אנכי ה' אלהיך פי' כמו שראיתם המרכבה דהיינו החיות הקודש המרומזים במלת שאג"ן כנ"ל וכמו שדרשו התנאים שהראה להם החיות הקודש שבתוך המרכבה דהיינו או שם אדנ"י או שם אלהי"ם שהשמות אלו הם נשמת עולם הכסא אמר להם הקב"ה לא בשביל שראיתם הרבה פנים דהיינו שראיתם הפנימיות של עולם הכסא דהיינו שם אדנ"י או שם אלהי"ם הנ"ל תהיו סבורים שהרבה רשויות יש ח"ו דעו כי אנכי ה' אחד ר"ל תבינו כי נשמת וחיות כל העולמות דהיינו אפילו נשמת שם אדנ"י ואלהי"ם הוא שם הוי"ה ב"ה כי הוא שם המיוחד והוא חיות ונשמת כל העולמות ומהשם הוי"ה מתגלגלים כל השמות וכל הצירופים של כל הרל"א שערים ומשם הוי"ה ב"ה יצא כל התורה כולו וזהו ה' עוז לעמו יתן ר"ל השם הוי' נתן העוז דהיינו התורה לעמו וזהו לבש ה' עוז כו' דהיינו שכל התורה וכל העולמות הם לבושים לשם הוי' ב"ה והוא הפנימיות של התורה וכל העולמות. וזהו פי' המדרש רבה הנ"ל פנים בפנים דבר ה' עמכם ר"ל שבפנימיות דפנימיות דבר ה' עמם כי הגם שפנימיות הכסא הוא שם אדנ"י אבל פנימיות שם אדנ"י הוא שם הוי' ב"ה וזהו פנים בפנים דבר כנ"ל והבן.
17
י״חעוד במדרש הנ"ל אנכי ה' אלהיך הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם כו' אמר ר' אבדימי דמן חופה כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני שנאמר רכב אלהים רבתים אלפי שנאן הנאים והמשובחים יכול אע"פ שהיו רבים דחוקים היו ת"ל אלפי שנאן שאנן והשקט אדני בם אין כתיב ביו"ד אלא באל"ף דל"ת אדוני של כל העולם בם וכו' אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שראיתם פנים הרבה תהיו סבורים שמא אלהות הרבה בשמים דעו שאני הוא ה' אחד שנאמר אנכי ה' אלהיך לפרש המדרש הזה נקדים להבין מה דאיתא בגמרא 'א'נ'כ'י 'אנא 'נפשי 'כתבית 'יהבית והנראה בזה דאי' בזו"הק ג' בחינות יש באדם מתחילה נותנים לו נפש זכה נותנים לו רוח זכה יתיר נותנים לו נשמה זכה יתיר נותנין לו נשמה לנשמה ונקראת חי' והנה הנפש היא מעשי והרוח היא מיצירה ונשמה היא מבריאה ונשמה לנשמה היא מאצילות ובמה יזכה האדם לבחינות אלו נתן לנו הקב"ה התורה הקדושה פרד"ס דהיינו "פשט "רמז "דרוש "סוד והפשט הוא כנגד נפש ורמז נגד רוח ודרוש הוא נגד נשמה וסוד הוא נגד נשמה לנשמה וצריך האדם בתחילה לעסוק בפשטות התורה ולשמור ולקיים אותה ובזה הוא מזכך נפשו וזוכה אל הרוח וכמו שהארכנו בזה במקום אחר והנה עיקר והיסוד הוא פשטות התורה שכל עוד שלא הזדכך נפשו כראוי ע"י פשטות התורה לא יוכל לעסוק בפנימיות התורה שסכנה היא לו וכמו שאמר אדומ"ור רבינו אלימלך זצוק"ל בסודם אל תבוא נפשי מי שאין לו אלא בחינת נפש לבד אל יבוא לעסוק בסודות התורה רק ע"י שמזדכך נפשו בעסקו בפשטות התורה זוכה אל הרוח ויוכל לבא לידי דרשות התורה וזוכה אל הנשמה ומשיג רמזי התורה ואח"כ זוכה חי' ומשיג סודות התורה והנה מצינו שיש כמה וכמה פנים לתורה כדאי' בגמ' שיש עי"ן פנים לתורה וגם שיש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא וכן בדרוש רמז וסוד יש כמה וכמה פנים לתורה לאין שיעור וכל אחד ואחד כפי הזדככות נפשו כן משיג בפשטות הת רה העי"ן פני' ומ"ט פנים וכפי בחינתו ברוח ונשמה שלו כן הוא משיג בפנימיות התורה כי התורה ניתנה בכ"ב צירופי א"ב ברל"א שערי' פנים ואחור ובלבד שילמוד לשמה ישיג כפי בחינתו הן בפשטות הן בפנימיות הרבה פנים אליבא דאמת כמו שמצינו שבכל דור ודור חכמי ישראל מחדשין חידושין בתורה ומה שדרש זה לא דרש זה וכולם מכונין אליבא דאמת והנה הקב"ה צימצום אלקותו י"ש ע"י עשר קדושות והבחינה התחתונה של העשר קדושות הוא מלכות ומלכות יכונה בשם נפש לאלקותו ית"ש כי המלכות היא לבוש להעשר קדושות והעש"ק בה נכללים וכשנתן הקב"ה התורה לעמו ישראל נתן הפשטות התורה שהיא בכתב בבחינות נפש שלו ובפשטות התורה נכלל הפנימיות כדי שע"י שיעסוק האדם בפשטות יזדכך נפשו ואח"כ ישיג הפנימיות הנרמז בה כמאמרינו לעיל וזהו פי' הגמרא הנ"ל אנכ"י "אנא "נפשי "כתיבת "יהבית כלומר שפשטות התורה כמו שהיא בכתב נתן הקב"ה בבחי' נפש שלו ובהפשטות נרמז הפנימיות כדי שיזדכך האדם נפשו ע"י עסק פשטות התורה וישיג לפנימיות הנרמז בה וע"פי זה יובן מאמר המדרש רבה הנ"ל אנכי ה' אלקיך הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם פי' בכמה וכמה פנים לתורה לאין שיעור דבר ה' עמכם שבמעמד הר סיני השיגו כולם כל התורה כולה עם כל הצירופים ועם כל הרל"א שערים אמר ר' אבדימי דמן חיפה כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני הפי' הוא כמו ששמעתי מהרב המגיד הקדוש דק"ק זלאטשוב זצוק"ל כנ"ל היינו עם כל צירופי כ"ב אלפי ביתא ברל"א שערים ירד הקב"ה על הר סיני ובמעמד הר סיני השיגו כל התורה עם כל הצירופים יכול אע"פ שרבים היו דחוקים היו פי' הואיל שיש הרבה פנים לתורה יש בהן פרושים שהן דחוקים ת"ל שנאן שאנן והשקט ר"ל שכל הפרושים והרמזים והסודות כולם מכוונים אליבא דאמת ופירושם נכון ואם ילמוד תורה לשמה ישיג כפי בחינתו כל עין פנים ומ"ט פנים ב'פ'ר'ד'ס אליבא דאמת אדני בם אין כתיב ביו"ד אלא באל"ף דל"ת אדוני של כל העולם בם ר"ל הפשטות התורה שהוא על הכתב נתן הקב"ה בבחינות מלכות שהיא אדני כנ"ל תאמרו הואיל וראיתם פנים הרבה שמא אלהות הרבה בשמים ר"ל הואיל ויש כמה וכמה פנים לתורה לכל אחד כפי בחינתו תאמרו שזאת היא עיקר העבדות להשיג פירושי התורה ת"ל אנכי ה' אלהיך פי' שעיקר הוא להשיג ע"י עסק התורה גדולות רוממותו ואחדותו יתברך שמו.
18
י״טאיתא במדרש רבה זכור ושמור בדיבור אחד אחד נאמרו נוכל לפרש ע"פ ששמעתי מפה הקדוש הרב רבינו אלימלך זצוק"ל על פסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך כי לכאורה מלת לאמר הוא כמיותר ופי' הוא ז"ל שהקב"ה נתן לנו התורה והמצות וכל התורה כולה הוא כלול באנכי ה' אלהיך כי זה עיקר הכל אם אדם מקבל אלהותו ית"ש עליו עי"ז הוא שומר ומקיים את כל התורה שלא לעבור על לא תעשה חלילה ומקיים המצות עשה וכל התורה והמצות הם נתיב אשר על ידם נוכל לידע מאלהותו ית"ש וזהו וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך פי' שבכלל אנכי הוא כל התורה כולה ולכן דבר הקב"ה כל דבור ודבור בפני עצמו כדי שנוכל לבוא ע"י שנדע אלהותו ית"ש וזהו וידבר אלהים את כל הדברים האלה כדי לאמר אנכי ה' אלהיך כלומר ע"י קיום המצות והתורה נוכל להשיג השגות אלהותו ית"ש וכל התורה כולה היא תלוי' באנכי דהיינו אם האדם מאמין באלהותו ממילא בוודאי מקיים התורה והמצות כראוי ואם חלילה אינו מאמין באלהותו ממילא אינו רוצה לקיים התורה והמצות וכל העשרת הדברות כמו שהן כתובים בדברות הראשונות כך הם כתובים בדברות האחרונות חוץ ממצות שבת שבדברות הראשונות כתיב זכור ובדברות האחרונות כתיב שמור כי כל מצות של שבת הן לאוין ואין בו מצות עשה אלא אחד דהיינו זכור את יום השבת לקדשו והשאר מצות שבת הן לאוין שלא יעשה מלאכות ולאו הוא בשב ואל תעשה והמצות עשה שבו הוא ג"כ לזכור את יום השבת והוא רק במחשבה רק שחז"ל דרשו זכרהו על היין ונמצא הן תלוין זה בזה אם הוא זוכר שהיום שבת ממילא אינו עושה מלאכה ואם שוכח שהיום שבת הוא עושה מלאכה וזכור הוא מ"ע ושמור הוא ל"ת נמצא שמור הוא כלול בזכור שאם זוכר את השבת שומר הלאוין שבו ואם שוכח את השבת יוכל לבוא חלילה לידי זה שיעבור על איזה לאו שבו כמו כן הוא כל התורה כולה אם הוא זוכר באלהותו ית"ש הוא מתאמץ ומתחזק עצמו שיעשה כל המצות כהוגן ושלא לעבור חלילה על שום ל"ת ואם שוכח חלילה יוכל לבא עי"ז שיעבור ח"ו על התורה כמו במצות שבת שכל מצותי' הן לאוין ומצות עשה שלה אינו אלא זכור כנ"ל נמצא אם הוא זוכר את השבת ממילא הוא שומר את השבת דהיינו מצותיה השייכים בו ואם אינו זוכר את השבת יגרום לו לעבור חלילה על מצותי' ונמצא השמור כלול בזכור כן כל התורה כולוה תלוי' בדבור אנכי וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו פי' בדבור אחד הוא הכלול דהיינו אנכי שם נאמרו זכור ושמור דהיינו אם יזכור שהוא ית"ש הוא אלהים ממילא ישמור כל התורר כולה כמו במצות שבת שבדברות ראשינות כתיב זכור ובדברות האחרונות כתיב שמור שזה תלוי' בזה כן כל התורה כולה הוא כלול באנכי נמצא שבדיבור אנכי יש ג"כ זכור ושמור דהיינו כנ"ל שאם יזכור שהוא אלהים ישמור תורתו כנ"ל והבן.
19
כ׳וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה כו' המקראות אלו קשה להבינם כי ממשמעות הכתובים אלו משמע שאחר העשרת הדברות אמרו אל משה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים וגם במשנה תורה נכתב יותר מפורש שדבר אתה עמנו כו' הי' אחר עשרת הדברות א"כ קשה מאי וכל העם רואים את הקולות כו' הלא הקולות ולפידים הי' קודם עשרת הדברות וגם זאת צריך להבין מאמר חז"ל שאמרו תורה צוה לנו משה כו' ששתי דברות ראשונות שמעו כל ישראל מפי הקב"ה ושאר דברות שמעו מפי משה קשה להולמו שרש"י ז"ל פי' כל הדברים האלה לאמר מלמד שאמר הקב"ה כל העשרת הדברות בדיבור אחד א"כ אמאי לא שמעו ישראל יותר מאנכי ולא יהי' לך לבד ונראה לפענ"ד לפרש ע"פ שאמרנו כבר על פסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה זה ג"כ קשה להבין מאי בקולו של משה גם המדרש רבה הנ"ל רמוה מאד בפ' זו על פסוק קול ה' בכח בכוחו לא נאמר אלא בכח בכח כל אחד ואחד הנערים לפי כחן ובחורים לפי כחן וזקנים לפי כחן ג"כ אינו מובן זה המדרש ותמוה ע"פ הנ"ל אם דבר ה עם כל אחד לפי כוחו אמאי עמדו מרחוק ואמרו למשר דבר אתה עמנו וגם אמאי לא שמעו כל העשרת הדברות ונראה לפרש כך דהנה בשעה שבא משה בשליחות ה' לישראל בכ' כה תאמר לבית יעקב כו' וישם לפניהם את כל הדברים האלה כו' ויענו כל העם יחדיו כו' כל אשר דבר ה' נעשה וממילא אמרו נשמע ג"כ בפעם הזאת בוודאי לא בכוונה אחת אמרו כולם נעשה ונשמע רק כל אחד אמר נו"נ לפי שכלו והשגתו שהי' ברצונו לקבל התורה כל אחד לפי חשקו והכנתו שהי' לו לקבלת התורה ובוודאי כל או"א לפי מדריגתו אמר נו"נ ובוודאי הבחורים שהי' שכלם קטן היו אומרים לפי שכלם נו"נ והזקנים שהי' שכלם גדול יותר היו אומרים בשכל יותר נו"נ ונערים לפי שכלם ובכל מדריגה ומדריגה דהיינו בנערים ובחורים וזקנים הי' בכל כיתה וכיתה מדריגות מדריגות שכל א' הגדול מחבירו הי' לו הכנה יתירה לקבלת התורה וכפי הכנתו הי' לו התלהבות לומר נו"נ בהתלהבות גדול יותר ויותר ובוודאי משה רבינו ע"ה היה אומר ג"כ נו"נ יותר מבשכל כולם וכפי הכנתם כך נגלה להם הקב"ה במתן תורה לכל א"וא כפי הכנתו בדיבר נעשה ונשמע כך זכה לשמוע מפי הקב"ה נתינת התורה וזהו פי' המדרש הנ"ל קול ה' בכח בכוחו לא נאמר אלא בכח בכח כל אחד ואחד ר"ל כפי כח של כל א"וא שאמר נו"נ כך שמעו כל אחד קולו של הקב"ה וממילא משה רבינו שדיבר בהכנה יתירה נעשה ונשמע שמע יותר מכל ישראל וזהו אלהים יעננו בקול בקולו של משה כפי כוחו שאמר נו"נ כך שמע קול ה' בהדברות וזהו ג"כ ידוע ממדרשים ומגמרא שכל דיבר ודיבר שאדם מוציא מפיו בתורה ותפילה נברא ממנו מלאך אחד ומפירש במשנה עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד ע"ש וגם במדרשים נימצא ברבה שכל דיבר ודיבר שיוצא אדם בתורה ותפילה נברא מלאך א"כ ממילא באמרו ישראל נעשה ונשמע ברא כא"וא מישראל שני מלאכים וזהו ידוע שהמלאך שנברא מדברי אדם הוא כפי שכלו שאדם מניח בזה הדיבר כך גדול כח המלאך וממילא לא היה המלאכים שוים בהדריגתן רק כפי כח של כא"וא שאמר בהתלהבות יותר נו"נ נברא מלאך היותר קדוש ויותר גדול ואלו המלאכי' שנבראו מדבריהם בקולות שאמרו נו"נ אלו מלאכי' בעצמם נתגלו להם בשעת מ"ת וע"י שגילה להם הקב"ה אילו המלאכי' שנבראו מקולות שלהם ידעו והבינו בעצמם שהיה להם לומר נו"נ ביתר עוז ותעצומות והבינו שע"י הכנה שלהם כך שמעו קול ה' בהדיברות וכך הבינו הפי' של הדיברות לפי כח קולם שאמר בנו"נ והבינו שקול של משה רבינו ע"ה היה יותר גדול משלהם וע"כ מובן יותר מהם ושמע יותר מהם ע"כ שפיר כתיב וכל העם רואים את הקולות ר"ל שראו הקולות שלהם בעצמם דהיינו המלאכים שלהם כי מלאכים נקראו קולות כדאיתא ברבינו בחיי ז"ל ומביא הפסוק ברן יחד כוכבי בקר ויריע כל בני אלהים וברקים ג"כ נקראו מלאכי' כדאיתא ברבינו בחיי ע"ש ונוגה כאש ומאש יוצא ברק ע"ש וזהו ראו הקולות והלפידים הידועים דהיינו הקולות שלהם בעצמם והמלאכים שנבראו מעצמם וגם קול השופר מרמז לתשובה שעשה כ"א כי שופר מרמז לתשובה ואז הבינו בעצמם שלא היה להם כח לקבל יותר מכפי הכנתו וידעו שההכנות משה היה גדול משלהם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ואמרו למשה דבר אתה עמנו כי אתה השגתה יותר ויותר הרבה ממנו ומוטב לשמוע ממך ע"כ שבח הקב"ה אותם במשנה תורה הטיבו אשר דיברו מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים שידעו בעצמם שחסרו בעבודה ורוצים להבין יותר ורוצים להיות להם הכנה יתירה מעד עתה ובזה יתרצו כל הדקדוקים ועוד כמה דקדוקים הרבה.
20