מראה יחזקאל על התורה, בראשיתMareh Yechezkel on Torah, Bereshit
א׳בראשית ברא אלקים כו'. איתא בתיקונים תמן שבת תמן ברית, ביאור הדבר דידוע שבשביל ג' דברים העולם נברא והם עולם שנה נפש [ספר יצירה פ"ו], עולם הוא השמים וארץ וכל צבאם, ושנה הוא הזמן, ונפש הוא נפש האדם, והמה כלולים כל אחד מחבירו. והנה הבעל העקרים [מאמר א' פ"א] יסד ספרו על ג' דברים והם מציאות השם דהיינו שצריך לידע שיש מנהיג ומשגיח וכל המעשים בספר נכתבים, והב' הוא שיש תורה מן השמים שעל ידה ידע המעשה אשר יכשר בעיני ה' לעשות ומה שצריך לזהר ממנו שלא לעשות, והג' הוא שכר ועונש שצריך להאמין שיש שכר לפעולתו שצריך ליתן דין וחשבון אם יעבור רצון קונו, ומבלעדי ג' אלה לא יכון תכלית האדם.
1
ב׳והג' האלה הם כנגד שלשה הנ"ל כי מציאות לאלוקות נוכל להכיר ע"י שמים וארץ, וכמאמרם ז"ל (ב"ב טז:) כשמת אברהם תלאו בגלגל חמה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה [פ"ב ה"ב] וכשיתבונן האדם בדברים הללו וכיוצא בהם תפול עליו אימה ובושה, וכמ"ש דוד (תהלים ח ד) כי אראה שמיך כו', וידיעת התורה הוא על ידי חותם אות ברית קודש אשר שם בבשרינו כי ישראל קנין אחד (פסחים פז:) שאנחנו קנויים לו לעבדים, ומנהג כשקונים עבד עולם עושים בו חותם, וכיון שאנחנו עבדים חוב עלינו לרדוף לדעת כל מה שמוטל עלינו לעשות, וכמ"ש היום על לבבך שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים [דברים ו ו וברש"י], כמו שרודפים לדעת דיוטקמא של מלך, וע"כ ברי"ת הוא גימטריא תרי"ב ועם המצוה זו עצמה עולה תרי"ג, כי מצוה זו כלול מכל התרי"ג, וע"כ הכופר בע"ז כמודה בכל התורה (קידושין מ.), שהעיקר הוא שיקבל עליו עול מלכות שמים ואידך פירושא הוא, והג' הוא השכר ועונש והוא נרגש ביום השבת שהוא מעין עולם הבא יום שבת מנוחה, וע"כ פתח הכתוב בבראשית לרמוז שלשתן ביחד שהם תכלית קיום הבריאה והיום בא בברית יחד.
2
ג׳בראשית ברי"ת א"ש [זו"ח בראשית], עפימ"ש נעשה אדם בלשון רבים, דאיתא בגמ' ששאלו לרבי יהושע בן חנניא למה לא נברא אדם מהול, וטעמא דמלתא שבכל דבר צריך להיות ג"כ אתערותא דלתתא על ידי המעשה ואז זוכה שמסייעין לו מן השמים, וע"כ ע"י שמתעסקין במצות ברית מילה במעשה רב וזכין להילד נשמת קדושה ומילת הלב לתורה.
3
ד׳וז"ש נעשה אדם, כלומר בשותפות ע"י מעשה המילה דלתתא, וזה"ש אתם קרויין אדם (יבמות סא.) ר"ל לשון אדמה לעליון (ישעיה יד יד) שמקבל עליו צלם אלקים, וז"ש במדרש אדם הראשון מהול היה שנאמר בצלמינו כדמותינו, וע"כ נרמז מצוה זו בראש הפרשה בלשון בראשית ב' ראשית, דהיינו התורה נקרא ראשית, וגם ברית מילה היא מצוה ראשונה של האדם, וטוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז ח) ר"ל כשהוא טוב מראשיתו.
4
ה׳בזמירות השומר שבת הבן עם הבת כו' כמנחה על מחבת, נשאלתי דמה ענין בן ובת לכאן, גם למה לא נקט הקטורת שחביב יותר, ואעפ"י שהחרוז נופל כן מ"מ בוודאי טעם יש בדבר, ונ"ל עפימ"ש גבי מצורע עני אשר לא תשיג ידו בטהרתו (ויקרא יד לב) ולכאורה הדבר תימא דמה לו לעשות שאין ביכולתו להביא יותר ואיך יקרא עליו שלא יוכל להשיג לטהר את עצמו.
5
ו׳והענין הוא שיש ד' מדריגות דומם צומח חי מדבר, שבדומם יש בו רק כח אחד, ובצומח יש בו ב' כחות דומם צומח, ובחי יש עוד כח אחד דומם צומח חי, אבל במדבר דהיינו האדם יש כל הד' כחות, וע"כ כשהאדם חוטא הוא פוגם בכל הד' חלקי דומם צומח חי מדבר, וע"כ צריך להביא קרבן להעלות אשה ריח ניחוח לד', שד' תיבות אלו הם כנגד ד' אותיות של השם, דהיינו הכהן המקריב הוא המדבר, והקרבן הוא החי, והמנחה הוא הצומח והכלי שרת הוא הדומם, והנה ד' אלו הם כנגד ד' אותיות של שם הוי"ה דהיינו המדבר כנגד היו"ד, והחי כנגד הה"א, וכן כולם, וע"כ מצורע עני שלא יכול להביא קרבן בהמה רק מנחה בעבור שלא תקן כל אותיות שבשם רק הו' וה' אחרונה דהיינו עולם העשיה ויצירה, ומכל מקום חס עליו הכתוב לטהרו ע"כ נקרא שלא תשיג ידו בטהרתו.
6
ז׳והנה ידוע ששבת היא כנגד ה' אחרונה של השם ונקרא בת, וכל השומר שבת זוכה לנחלת יעקב כידוע, ויעקב הוא הו' של השם ונקרא ג"כ בן כמבואר בכמה דוכתי, וזה"ש השומר שבת שזוכה להעלות הוא"ו והה"א של השם דהיינו הבן עם הבת, ירצו כמו המנחה על המחבת שהם רק מדומם וצומח שהם ג"כ כנגד הו"ה של השם והקב"ה מקבלו ברצון, וכבר פירשתי במ"א שזמר הזה שהוא משבעה חרוזים מרומזים בו כל שבע מדות, ודעת לנבון נקל.
7
ח׳אמר המביא לביה"ד: יען כי נאבדו כמה מרגלאין טבין מכי"ק המחבר זי"ע על התורה ובפרט על פ' בראשית חבל על דאבדין ע"כ ראיתי להעתיק פה דרוש א' על פ' זו מכי"ק מבן המחבר
8
ט׳מבן המחבר הרב הגאון וכו' מו"ה חיים בצלאל זצ"ל מטאשנאד.
9
י׳דרוש לפרשת בראשית
במדרש תהלים פתח דברך יאיר תחלת דברך במעשה בראשית ויהי אור משם יבינו פתאים ויתחילו בדברי תורה. ורש"י בתהלים מביא מדרש זה, ונראה לבאר דבריו עפ"י המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', וע' בס' א"צ שפירש שהתנא הק' שני קושיות חדא מה תועלת לנו במה שהודיענו שבע"מ נברא העולם, ועוד דלמה נברא בע"מ, ותירץ על הקושיא ראשונה שידע הרשע להזהר לבל יחטא לפי שיהיה ענשו רב שמאבד העולם שנברא בע"מ, ועל קושיא השניה תירץ כדי ליתן שכר טוב לצדיקים, אלא דהא גופא קשיא למה יענש הרשע בעונש חמור דמה בכך שנברא בע"מ הלא היה יכול לבראו במאמר אחד והלא אומן העושה כלי שהיה יכול לעשות ביום אחד ועשאו בעשרה ימים וכי עי"ז יהיה שכרו מרובה או המאבדו יהיה צריך לשלם יותר, וכ"כ קשה למה יקבלו הצדיקים שכר יותר ועמ"ש.
במדרש תהלים פתח דברך יאיר תחלת דברך במעשה בראשית ויהי אור משם יבינו פתאים ויתחילו בדברי תורה. ורש"י בתהלים מביא מדרש זה, ונראה לבאר דבריו עפ"י המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', וע' בס' א"צ שפירש שהתנא הק' שני קושיות חדא מה תועלת לנו במה שהודיענו שבע"מ נברא העולם, ועוד דלמה נברא בע"מ, ותירץ על הקושיא ראשונה שידע הרשע להזהר לבל יחטא לפי שיהיה ענשו רב שמאבד העולם שנברא בע"מ, ועל קושיא השניה תירץ כדי ליתן שכר טוב לצדיקים, אלא דהא גופא קשיא למה יענש הרשע בעונש חמור דמה בכך שנברא בע"מ הלא היה יכול לבראו במאמר אחד והלא אומן העושה כלי שהיה יכול לעשות ביום אחד ועשאו בעשרה ימים וכי עי"ז יהיה שכרו מרובה או המאבדו יהיה צריך לשלם יותר, וכ"כ קשה למה יקבלו הצדיקים שכר יותר ועמ"ש.
10
י״אונ"ל עפ"י דרכו ואגב נדקדק בלשון שכר טוב וכי יש שכר שאינו טוב, ונראה עפימ"ש תחלה עלה במחשבה לבראו במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שתף מדה"ר למדה"ד, וצ"ע דתחלה מה קסבר ולבסוף מה קסבר והרי אין שום שינוי לפניו ית"ש, ונראה דלכאורה עפ"י הדין אין לאדם לבקש ולתבוע שכר בעוה"ב על המעשים טובים שעשה דמי הקדימני ואשלם, וכמ"ש המפו' וא"כ לפי מ"ש המפרשים טעם לבריאת האדם שע"י שיסגל בעוה"ז מצות יהיה התענוג שיקבל שלא יהיה נהמא דכסופא, ולפי הנ"ל דגם אחר עשיית המצות בעוה"ז ג"כ לא יוכל לתבוע מן הדין, א"כ הדרא קושיא לדוכתא דהרי גם קודם שנברא האדם היה להנשמה תענוג במקום מקורה א"כ מה יתרון שנברא.
11
י״באבל נראה דהעולם נברא בשיתוף מדה"ר למדה"ד, ע"כ גזרה חכמתו ית"ש ששכר מצוה לא ישולם בשום פנים בעוה"ז למען יהיה שכר מצותיו שמור לו לעוה"ב בשלמות, ומה שהקב"ה משפיע טובה לאדם בעוה"ז הוא על צד החסד ומתנה הוא דקיהיב ליה, ואולי זהו מ"ש הקב"ה למשה אני אעביר כל טובי על פניך, פי' שכל שכר המצות יהיה צפון ושמור לעוה"ב, ובעוה"ז הוא מעביר ממנו שכר המצות ובהאי עלמא ליכא, ומה שמשפיע בעוה"ז הוא מתנת חנם, וזהו וחנותי את אשר אחון, והוא ממה שקראתי בשם ד' לפניך דהוא מדה"ר מתנהג השי"ת בעוה"ז, ולמה שארז"ל דשאלת מרע"ה הי' מפני מה צדיק וטוב לו, השיב הקב"ה כי בעוה"ז אני נותן מתנת חנם לצדיק גמור למי שאוכל ליתן שכר בעוה"ב, אבל צדיק שאינו גמור הוא רחמים אם מענישו קצת בעוה"ז כדי שיוכל לרחמו לעוה"ב.
12
י״גוהנה תכלית כל דבר נקרא ראשית, וז"ש בתחלה עלה במחשבה דהתכלית שעלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא את העולם הוא במדה"ד שיקבל שכרו לעוה"ב עפ"י דין שלא יהא נהמא דכסופא, ולמען שלא יבא בעל דין לחלוק ולומר הלא כבר קיבל שכרו בעוה"ז, ע"כ שיתף מדה"ר והקדימו כי מה שאוכל בעוה"ז הוא ע"צ החסד ומתנה ולא לקבלת שכר. והנה הא מלתא דפשיטא דגם במחשבה הי' בידו לברוא את העולם, כמ"ש ימינך ד' נאדרי בכח וכמ"ש הב"ל ולא הוצרך לאמירה רק לפי שעלה ברצונו לברוא במדה"ר ולשדד במדה"ד וכמ"ש הב"ל בענין יד החזקה הנאמר במצרים, וז"ש אמרתי מה שאני צריך לאמירה בבריאת העולם הוא מפני שעולם חסד יבנה, ומ"ש ברוך שאמר והיה העולם, וע"כ על כל בריאה ובריאה היה צורך לאמירה.
13
י״דוז"ש בעשרה מאמרות נברא העולם, ע"ז הקשה דמ"מ מה מלמדנו בזה, ועוד דמ"מ לא היה צריך לעשרה מאמרות הלא במאמר אחד הי יכול לשדד והיה די, וע"ז תירץ על קושי' א' שידעו הרשעים עד היכן מגיע רוע מעשיהם שמהפכין מדה"ר למדה"ד אף שכל בריאה ובריאה נברא במדה"ר מ"מ את הכל מאבדין, ועל קושיא ב' תירץ שע"כ הגדיל חסדיו בעוה"ז כדי שכל מה שיתנו הצדיקים בעוה"ז יהי' הכל על צד החסד ושכר המצות יהיה שמור בשלימות לעוה"ב עפ"י מדה"ד ולא יהיה נהמא דכסופא, וז"ש ליתן שכר טוב לצדיקים דייקא בלי נהמא דכסופא.
14
ט״וובז"י בראשית נמי מאמר הוי שנאמר בדבר ד' שמים נעשו, וע' פירש"י דגם התוה"ק היה גרמא ומסייע להבריאה שתוכל להתקיים, וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, וזהו כוונת המדרש הנ"ל דכיון דלא התחיל הקב"ה בלשון ויאמר רק בויהי אור אבל בבריאת שמים וארץ לא נאמר ויאמר ע"כ דשמים וארץ קיימים בשביל התורה ולא היה צריך לאמירה, וע"כ דהתורה מתיש כח של היצה"ר ע"כ מזה יבינו פתאים סגולתה של תורה, ויתחילו בדברי תורה, וז"ש אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי כי שמים וארץ ע"י התורה נבראו.
15
ט״זמזה יראו גודל מעלת התורה וחיוב תלמוד תורה ובפרט לגדל את בניו על התורה והיראה שיתחילו בדברי תורה ולא כאותן שעושין עיקר הלימוד לבניהם לשונות העמים וחכמתם, ודברי תורה שהורישו לנו אבותינו אפי' טפל אין עושין, ועוזבין מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, ואפילו אם צריך ג"כ ללמוד לשון העמים שאנחנו שרויין בתוכם כמ"ש חז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות, אבל עם כ"ז לא יעזבו העיקר ללמד תורה גמ' ופוסקים כי זה חיינו, ומכ"ש שלא להחזיק המורים הנקראים לעהרער שאין בהם יראת שמים, ורבים מהם הם פושעי ישראל בגופן, ותורתם בודאי אין בה סימן ברכה, רק אדרבה הילדים ותשב"ר כאשר רואים את מוריהם עושין עבירות בגלוי ובסתר ילמדו מהם בעוה"ר ומטמטמין את הלב של הילדים מטמאין גם את הבית ובני בית של המחזיקים אותם כידוע, כי כמה בית ישראל שהיו כשרים וכאשר התחילו רשעים הללו להתחזק שם כנגע נראה בבית עד שלבסוף אוכלים בשר השקץ וחזיר, ואבי הילדים נעשים על ידם אפיקורסים.
16
י״זואפשר ע"ז נאמר והשיב לב אבות על בנים, פי' שהשי"ת ישיב לב אבות מה שחטאו ע"י הבנים שהיה להם והחזיקו הלעהרער עד גם הם סרו מדרך ה', או י"ל דהאבות צריכים לשוב בתשובה על בנים על מה שלא הדריכו את בניהם בדרך היראה והתורה, ובאמת איש שאין בו תורה ואיננו מחזיק לומדי תורה אין לו תקנה כי לא יוכל להתגבר על יהצה"ר, וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה.
17
י״חוהנה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אי אזיל מוטב וא"ל יקרא ק"ש אי אזיל מוטב וא"ל יזכיר לו יום המיתה, וסמכו עמ"ש רגזו ואל תחטאו וגו', וכבר ידוע הקושיא ל"ל לעסוק בתורה ולקרות ק"ש שזה רק ספק אם יועיל יזכיר לו מיד יום המיתה שזה דבר קל ומועיל בודאי, אבל באמת לק"מ כי כל צריכים כי הזכרת יום המיתה בלי תורה לא מהני מידי, ואדרבא כתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם ודרשו רז"ל יודעין הם שימותו ולבם בריא כאולם, דמשמע דאדרבא ע"י שיודעין שימותו לבם בריא למלא כל תאוותם כי יאמרו אכול ושתה בעוד לאל ידינו כי מחר נמות ואין מעשה וחשבון אחר המות, וע"כ עתה העת לאכול ולשתות ולעשות כל התועבות, וא"כ ודאי שאין זכירת המיתה מציל מן החטא רק אחרי שלמד תורה ועי"כ יוכל לבוא למדרגה לקרות ק"ש דהיינו שיקבל עליו מסירת הנפש עבור מצות ד' ואז מהני זכירת יום המיתה בודאי להנצל מן החטא.
18
י״טואמרתי רמז לזה במ"ש אלה הדברים וכו' במדבר פי' בתחלה צריך ללמוד תורה שנקראת מדבר כמ"ש ממדבר מתנה, ואח"כ בערבה יקרא ק"ש כמ"ש מאימתי קורין שמע בערבית, ואח"כ יועיל כשיזכיר מול סוף דהיינו סוף האדם, וז"ש במשנה ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, פי' שאל יבטיחך שתתנצל ביום הדין כי לא יכלת להתגבר על יצה"ר כמ"ש צופה רשע לצדיק, ע"ז אמר לו הלא השאול דהיינו המיתה בית מנוס לך, שע"י זכירת יום המיתה תוכל להנצל מיצה"ר, אבל ודאי לא מהני בלא תורה, והארכתי בזה.
19
כ׳ונחזור לענין הראשון במה שכתבתי לעיל י"ל דברי המדרש ביקש קהלת למצוא דבר חפץ ביקש לעמוד על מתן שכרו של צדיקים לעתיד לבא, א"ל כבר הכתבתי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ואומר ואתם תהיו לארץ חפץ, ויש לדקדק מה קשיא ליה לשלמה, ועוד מאי ואומר, ונראה דשלמה תרתי ק"ל, חדא מה שכתבתי לעיל דהא גם בעוה"ב אין מגיע מן הדין משום מי הקדימני ואשלם ומה אהני בריאת עולם, וע"ז השיבו תי' הנ"ל ונאמר בקרא מה רב טובך דרב הטוב של עוה"ב הוא צפון ואינו נהנה בעוה"ז משכר המצות, וזה שפעלת כבר בעוה"ז הוא לחוסים בך דהיינו לצדיקים הוא מצד החסד לפי שחסו בך, וכמ"ש רז"ל כל שישראל אוכלין בעוה"ז הוא בשביל האמונה, והוא נגד בני אדם שאם יראו שח"ו לא יהיה טוב לצדיקים בעוה"ז יהיה חילול השם שיהיה צדיק כרשע והם לא יבחינו ששכר המצות הכל שמור לעוה"ב, אלא דעדיין יש להקשות הא ארז"ל לולא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו, וא"כ איך יוכל לתבוע שכר בעוה"ב מן הדין הא הכל היה מעזרת השי"ת לא מעשי ידי עצמו, אבל נראה דודאי העיקר הוא הרצון והחשקות למצוה הוא מהאדם לבדו, וע"כ אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דהוא דבר התלוי בלב, רק אם אדם רוצה לעשות מצוה ואין ספק בידו לגמור המצוה בפועל כי היצה"ר עומד נגדו להכשילו אז הקב"ה מסייעו, וז"ש ואתם תהיו לי ארץ חפץ, כי החפץ והרצון שלכם לבד הוא ועל החפץ תקבלו שכר משלם.
20
כ״אשערי ציון
ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, המקרא קשה להבינו מאוד דמה טעם יש לקריאה זו, ובפרט מה שאמרו במדרש [ב"ר פי"ז] שהקב"ה התפאר בזה נגד המלאכים שלא יוכלו לקרות שמות וקשה דמה חכמה יש בזה, וגם מה שאמר אני ה' הוא שמי שקרא לי אדה"ר, וגם סיפא דקרא נדחק רש"י מאוד בפירושו ואין להאריך בדקדוקים.
ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, המקרא קשה להבינו מאוד דמה טעם יש לקריאה זו, ובפרט מה שאמרו במדרש [ב"ר פי"ז] שהקב"ה התפאר בזה נגד המלאכים שלא יוכלו לקרות שמות וקשה דמה חכמה יש בזה, וגם מה שאמר אני ה' הוא שמי שקרא לי אדה"ר, וגם סיפא דקרא נדחק רש"י מאוד בפירושו ואין להאריך בדקדוקים.
21
כ״בוהנ"ל דאחז"ל במס' חולין שישראל חביבין ממלאכי השרת שאין מזכירין השם עד אחר ג' תיבות וישראל מזכירין אחר ב' תיבות, וצריך ביאור דמה טעם יש לג' תיבות הללו ומהו החשיבות, ועוד שהרי ישראל מזכירין אפילו אחר תיבה אחת כגון הודו לה' ולפעמים מתחילין בהשם כגון י"ג מדות, והלואי שנקיים ומפני שמי ניחת הוא (עי' ברכות יב.) אלו בני אדם שיראים וחרדים להזכיר ש"ש מפיהם שבשעה שאדם מזכיר השם צריך לחרד, ועוד קשה מאי דקאמר והאיכא ברוך [ברוך כבוד ד' וכו'] ומשני אופנים דקאמרו ליה, וקשה דהא באמת הצדיקים הקדושים מתעלים אפילו מהאופנים כדמצינו גבי משרע"ה.
22
כ״גוהנ"ל דאמרינן בתפלת ר"ה וידע כל פעול כו' ומלכותו בכל משל"ה, והוא ר"ת מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת, וכה"א זה שיר שבח של יום השביעי כו' טו"ב להודו"ת לה"', ביאור הדבר שג' תיבות הללו הם ג' שמות של כפור כאפר יפזר והיינו טו"ב הוא י"ז שם של אהו"ה ר"ת א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ המורה על העבר, והוי"ה מורה על ההוה, והוד"ו הוא כ"א [שם אהי"ה] המורה על העתיד כמו שביארתי ע"פ אהיה אשר אהיה, והשם הזה מורה על מיתוק הדינים בשרשן, והיינו כשנשגיח על כל הנהגת הבורא עם ברואיו שאפילו אין אנו מרגישין הטובה עכשיו מ"מ לעתיד יוצא מזה טובה, והמשכיל על דבר יקח עצה טובה עי"כ לקבל הכל באהבה כי אינו שם אל לבו הרע הנראה לעינים רק על הטובה העתידה לבא, ועי"כ מברך על הרעה כעל הטובה ומחזיר הדבר לשורשו שלמעלה הכל הוא טוב וממילא נמתק הדבר והבן זה שזה היה לפע"ד כוונת נחום איש גם זו [מבואר להלן פ' צו ע' קס"ב], ולכך נצטרף שם זה באותיות הוד"ו לשון הרמה כמו ידו הדה (ישעיה יא ח), הד הרים (יחזקאל ז ז) , שצריך להרים הענין להחזירו לשרשו וממילא נמתק.
23
כ״דוע"כ נהניתי כשדקדקתי בתפלה לאל ברוך נעימות יתנו כו' כי הוא לבדו פועל גבורות כו' זורע צדקות מצמיח ישועות כו' שלכאורה אין לו המשך, והנ"ל דאיתא בגמ' [מגילה כה. ועי"ש בלשון אחר קצת] ההוא דאמר כו' העזוז והגבור כו' וגערו בו סיימתינהו לשבחא דמרך שנא' מי ימלל גבורות ה' כו' [שם יח א], ובאמת אנו אומרים שבחים הרבה שכל הפסוקי דזמרה מלאים ואפילו בשמונה עשרה כל הברכות הם שבחים, אבל הענין הוא שיש ב' מיני שבחים הא' שבחי עצמיות כמו שמשבחין לאדם שהוא חכם ולמדן וסופר עשיר וגבור וכדומה, ושבחים אלו אינם מועילים רק לעצמו, והסוג הב' היא שמשבחין לאדם שהוא נדיב לב וגומל חסד ונפש טובה וכדומה שהם מועילים לאחרים, והנה בסוג הא' אסור לנו לשבח את השי"ת הרבה מטעם דאיתא בגמ' הנ"ל, רק אנו משבחים להשי"ת בהטובות שעושה עמנו, ואעפ"י שאין אנו מכירין הכל כדאמרינן ונפלאות עד אין חקר (עי' כתובות ח:) דהיינו ניסים מופלאים שאין אדם יודען וכדאמרי' בגמ' (יומא כב:) לא חלי ולא מרגיש אינש כמה דמריה סייעיה, אעפי"כ אנחנו מחוייבים להודות להשי"ת על אותן שמכירין בהם, להתוודע ולהגלות שאנחנו מאמינים שהכל מאתו וניתן לו שבח והודיה על הכל, ועוד שע"י השירות והתשבחות אנו מרויחין וממשיכין למטה השפעות וכן הוא פירוש ברוך לשון בריכה והמשכה כו', לפיכך יפארו היא המתקה, ויברכו היינו המשכה, וכן הוא הפירוש של כל הברכות שבשמונה עשרה הכל הוא כן להמשיך ממקור הברכות, וע"כ אומרים מלך משובח ר"ל לשון שבחה והמתקה, ומפואר היינו מתייחד, עדי עד הוא חילוף אלקים גימט' ע"ד כששם אלקים מתחלף הוא נמתק כמ"ש בשל"ה, ואזי שמו הגדול הוא מילוי ע"ב בגמטרי' חס"ד, לכל זה זכינו אנחנו עם סגולתו שהוא מתנהג עמנו בחסדים וגבורות דהיינו חסדים מכוסים, ועל כ"ז אנחנו נותנין לו שבח והודיה, אבל על מדותיו העצמיות אין לנו רשות להרבות בשבחיו.
24
כ״הוהנה ודאי שגם המלאכים אין להם רשות להרבות בשבחיו לפי שגם הם אינם משיגים אותו, וע"כ לפענ"ד גם מה שמקלסין אותו המלאכים הוא על הטובות שמשפיע לנו, וע"כ נאמר לאל ברוך הממשיך חסדיו על ברואיו נעימות יתנו כו' מטעם כי הוא כו' מצמיח ישועות בורא רפואות כו', ומעתה נסתם קטרוגם שלא לבראת האדם שאם לא נברא האדם במה היו משבחים, ובזה רבה חשיבות ישראל על המלאכים שאנחנו משבחים הקב"ה בחסדים וגבורות וכמ"ש נהללך ה' אלקינו בשבחות ובזמירות.
25
כ״ווזהו ביאור קדוש וברוך שקדוש הוא על הפנימיות שהקב"ה מסתיר הוייתו בעולמותו ונראה שמתנהג ע"פ הטבע וע"כ אומרים ג"פ קדוש נגד ג' עולמות, וזה"ש ה' צבאות שהוא מהוה כל הצביונים שבעולם מלא כל הארץ שלמטה כבודו, אבל ברו"ך הוא המשכת שפעו ממקור הברכות בהתגלות, וע"כ הישראל שהקב"ה מתנהג עמהם בשתים יכולין לשבח להקב"ה בשניהם, וזה"ש שתי תיבות שמע ישראל היינו דכר ונוקבא שהוא דין ורחמים, ה' אלקינו ה' אחד שמדה"ד ומדה"ר הכל אחדות, וע"כ אומרים אח"כ ואהבת כו' אפילו הוא נוטל את נפשך כו', אבל המלאכים שאין הקב"ה מתנהג עמהם כך ואין להם רשות לשבחו רק כפי הנמסר, וע"כ נחלק שבח הזה לשתים שהמלאכים משבחין אותו בקדוש דהיינו הפנימיות, והאופנים בברוך דהיינו החיצונית, אבל ישראל זוכין לשתיהם ואומרים קדוש וברוך.
26
כ״זוכבר ביארתי ע"פ אין קדוש כה' כי אין בלתך ע"ש, ושם מבואר שכל דבר גשמי מהעה"ז יש בו הוי"ה המקיימו מאין ליש שלא יתבטל במציאות והיינו ע"י האותיות הקדושות וחילופים משם הוי"ה, למשל באב"ן יש ג' אותיות היוצאים משם הוי"ה וע"י שנתחלפו בצירופים הרבה לכך נתגשם הרבה וכמ"ש בספר התניא ע"פ גדול כו' ורב כח ע"ש [שער היחוד והאמונה פ"א], וע"כ יש בכל דבר ג"כ פנימיות וחיצוניות דהיינו הפנימיות הם האותיות המהום ומקיימם מאין ליש, והחיצוניות הוא הנראה לעינים, והיינו דמיון קדוש וברוך הנזכר.
27
כ״חוזה היה ענין קריאת שמות של אדה"ר שהיה זך הראות וראה על הפנימיות האותיות המהוים אותו וכ"כ קרא לו שם, לכך לא יכלו המלאכים לקרות שם לפי שהם לא זכו לב' הדברים לקדוש וברוך, משא"כ הוא שנתעלה יותר מהם, ולכן קרא להשמות הוי"ה לפי שראה בכל דבר שהוא ית"ש מהוהו מאין ליש, וא"כ לא חידש בזה אדה"ר דבר שבאמת כבר היו האותיות מלובשים בהדבר ההוא רק שלא ידעו מזה המלאכים בלתי לה' לבדו, וזה"ש כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה ע"ש החיות שבו הוא שמו באמת שכבר היה זה שמו כו', ברוך ה' לעולם או"א.
28
כ״טחידושי אגדה לנישואין וחנוכת הבית
זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, צריך להבין ענין קריאת שם מה דמתחלה נקראת ג"כ אדם ואח"כ קרא אותה אשה כי מאיש לוקחה זאת ואח"כ קרא אותה חוה, ועפימ"ש כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כו', דצריך להבין למה נקט דוקא בית חדש הלא דין זה נוהג אפילו בבית ישן ובכל ענינים שצריך לסלק ההיזק מביתו, וגם מ"ש כי יפול הנופל נדחק רש"י, ונ"ל עפימ"ש בנועם מגדים ע"פ הון ועושר בביתו כו', ולתוספת ביאור עפימ"ש איזה עשיר השמח בחלקו [אבות פ"ד א], ר"ל דמדת כל אדם שמתעצב על ההוצאה ושמח על הנשאר לו, ונהפוך הוא דמה שנשאר לפניו אינו שלו כמ"ש גבי מונבז אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו כו' (ב"ב יא.) רק ששמח במה שהוציא לצדקה ולמע"ט שזהו חלקו ממש, וזש"ה (תהלים קיב ג) הון ועושר בביתו ר"ל שכל הונו נשאר בביתו ואינו בטוח שהוא שלו רק צדקתו שעשה היא שעומדת לו לעד.
זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, צריך להבין ענין קריאת שם מה דמתחלה נקראת ג"כ אדם ואח"כ קרא אותה אשה כי מאיש לוקחה זאת ואח"כ קרא אותה חוה, ועפימ"ש כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כו', דצריך להבין למה נקט דוקא בית חדש הלא דין זה נוהג אפילו בבית ישן ובכל ענינים שצריך לסלק ההיזק מביתו, וגם מ"ש כי יפול הנופל נדחק רש"י, ונ"ל עפימ"ש בנועם מגדים ע"פ הון ועושר בביתו כו', ולתוספת ביאור עפימ"ש איזה עשיר השמח בחלקו [אבות פ"ד א], ר"ל דמדת כל אדם שמתעצב על ההוצאה ושמח על הנשאר לו, ונהפוך הוא דמה שנשאר לפניו אינו שלו כמ"ש גבי מונבז אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו כו' (ב"ב יא.) רק ששמח במה שהוציא לצדקה ולמע"ט שזהו חלקו ממש, וזש"ה (תהלים קיב ג) הון ועושר בביתו ר"ל שכל הונו נשאר בביתו ואינו בטוח שהוא שלו רק צדקתו שעשה היא שעומדת לו לעד.
29
ל׳והנה כל העוסק בבנין יש לחוש לשני ריעותות א' שהעוסק בבנין נתמסכן ועי"כ מקמץ בהוצאות הבית שלא יקמץ ג"כ בצדקה, ב' שלא יגבה לבבו ע"י בנינים שבונה לתלפיות וכמ"ש בנועם מגדים ע"פ כי רוצה ה' בעמו כו' שאפי' בשעת ישועה ושפע הרבה ג"כ הם ענוים כמ"ש לא מרובכם כו' ממעטים עצמיכם, וז"ש כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך מורה על הגאות שלא יגבה לבך זהו חדא, ועוד שלא תשים דמים בביתך כשיבקשו ממך צדקה אל תאמר הדמים שהיו לי הוצאתיו בבנין הבית וטעם הדבר כי יפול הנופל כו' העני נקרא נופל שלא יהיה שיחזיק בידו.
30
ל״אובא"א עפימ"ש (ב"ב צח.) האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל ופירש"י אינשי ביתו אשתו, וי"ל טעם הדבר דבין איש לאשתו יש השראת שכינה השם הידוע, וכל המתגאה דוחק רגלי השכינה וע"כ אין לו שלום בית ויש קול דברים מצה ומריבה ביניהם, וזש"ה כי תבנה בית חדש ביתו זו אשתו אז ועשית מעקה לגגך כנ"ל שלא יתגאה דאל"כ לא תשים דמים בביתך לשון דומיה שתהיה צעקה ומריבה ומחלוקת, וע"כ אדה"ר בתחלה קרא אותה אדם שהיו באחדות גמור קודם הנסירה, ואח"כ כשנפרדה ממנו קראה אשה שעדיין השם שרוי ביניהם, ואח"כ ע"י החטא לא היה שלום בית קראה חוה לשון דבור כמו יחוה דעת וכמ"ש במדרש זאת הפעם כד"א פעמון זהב כו' שעתידה ליילל כו', ובפרט בזיווג שני שאחז"ל (סוטה ב.) שהוא לפי מעשיו, והיינו משם דבזיוג ראשון א"א להיות לפי מעשיו דקודם יצירת הולד אין ידוע מה יהיה דצדיק ורשע לא קאמר (נדה טז:), אבל בז"ש מזווגין לו לפי מעשיו וע"כ צריך לתקן כל מעשיו לש"ש כדי שיהיה זיווגו עולה יפה.
31
ל״במהגדה של פסח
וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, שבכל יום נאמר וירא אלקים כי טוב שע"י ראיית הש"י היה טוב ואח"כ וירא אלקים עוד והיה טוב מאוד.
וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, שבכל יום נאמר וירא אלקים כי טוב שע"י ראיית הש"י היה טוב ואח"כ וירא אלקים עוד והיה טוב מאוד.
32