מראה יחזקאל על התורה, מקץMareh Yechezkel on Torah, Miketz
א׳ויהי מקץ שנתים כו' עומד על היאר, קשה מאי נפקא לן דשהה שנתים ועוד ופרעה חולם הקשה במדרש וכי כל העולם אין חולמין ועוד עומד על היאור הול"ל אצל היאור.
1
ב׳ונקדים מה שכתוב בזכריה [ג ט] בהפטרת שבת חנוכה הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים כו' ומשתי את עון הארץ ההיא וכו', הכתוב צריך ביאור וגם מה שתקנו כשיש שתי שבתות לחנוכה מפטירין שבת ראשונה בנרות דזכריה ושבת שנייה בנרות דשלמה, ולכאורה איפכא הוא דשלמה היה קודם לזכריה, וגם בזה נבאר מה שאמרו רז"ל (שבת קיח:) אלו שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין.
2
ג׳הענין הוא עפ"י מה שאמרו רז"ל [אבות פ"ה א] בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד היה יכול להבראות אלא להיפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וכבר הארכתי במקום אחר בביאורו שאלולי עשרה מאמרות לא היה שכר ועונש, וכמו כן הדבר בשבעה ימי בראשית אעפ"י שהיה ביכולת הקב"ה לברוא ברגע אחד מ"מ הוצרך לשבעה ימים לטובת האדם, והוא דכל אשר יחפץ קרבת אלקים ולפרוש מדרכי עוה"ז לעבוד עבודת הבורא ולעשות רצון קונו צריך להיות עיניו פקוחות על כל דרכיו ועניניו, כי בודאי כשהאדם הולך לתומו וישוט בארץ איננו מרגיש כלל בתגבורת היצר הרע רק כשיפנה את עצמו לעבוד בכוונה שלימה כמו שעוסק במו"מ בלי שום פניות אזי יראה וירגיש כי לא לחנם אמרו רז"ל (ברכות ו.) כל חד אית ליה אלפא משמלא ורבבא מימינא, וצריך האדם לפקוח על כל מדותיו דהיינו אותן השבע מדות שיש באדם דהיינו אהבה ויראה כו' צריך לראות שלא ישתמש בהם לעצמו כלל ובכולן יעבוד השי"ת, וכמ"ש דוד המלך ע"ה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת כו'.
3
ד׳ולמען שיהיה הדבר נקל על האדם לכן ברא הקב"ה עולמו בשבעה ימים ובכל יום ויום שולט מדה אחרת כדי שבכל יום יפנה עצמו לתקן מדה אחרת ואגבו יתוקנו שאר המדות דהיינו ביום ראשון מדת אהבה ביום ב' היראה ביום ג' התפארת עד יום ז' שבתון שבת קודש שיתקן מדת מלכות דהיינו שיהיה עליו אימה יתירה ועול מלכות שמים וכמו שאמרו רז"ל [ירושלמי דמאי פ"ד ה"א] אפילו עם הארץ אימת שבת עליו, ולכן נאמר ודבר דבר שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול (שבת קיג:) כי כשעומדין לפני מלך ושר אין לו הרחבת פה ולשון כמו היושב לבדו בביתו, וגם דבור הוא לשון מנהיג שהמלכות הוא הנהגת העולמות.
4
ה׳והנה כל המדות הללו הם בפעולת הגשמיות באדם, ולכל זה צריך שכל וחכמה והבנה להבין דבר מתוך דבר איך להתנהג במדות הללו וזהו מדת הבינה המוזכרת בספרים דמינה דינין מתערין פירוש צמצום דהיינו המדות הנ"ל, וכמו כן אמרו בזוה"ק פרשה זו [קצ"ד ע"א] על פסוק והנה מן היאר עולות שבע פרות עיי"ש.
5
ו׳והנה שתי אלה דהיינו מדת הבינה שהוא ראש המשכת הספירות ומדת המלכות שהוא האחרונה הם נקראים תשובה דהיינו מדת הבינה היא תשובה עילאה ונקראת עולם הבא לפי שהיא למעלה מן הצמצום והמלכות נקראת תשובה תתאה והיינו בעולם הזה, והן כנגד השני ההי"ן שבשם הוי"ה.
6
ז׳וזה"ש אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כי שבת נקרא תשוב"ה ע"ש תשו"ב ה' כידוע, ואמרו כל שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו (עי' שבת קיח:) בודאי היו נגאלין.
7
ח׳וזהו האבן שנתתי לפני יהושע והשם הזה שהוא י"ה יושיעך שהוא חכמה ובינה כידוע, על אבן אחת הוא שבעה עינים דהיינו הנקודות שכל שם יש לו נקודה מיוחדת, ועז"א ומשתי את עון הארץ ההוא דזה הוא עיקר התשובה.
8
ט׳הנה כי כן הוא הענין בחנוכה כי באמת נשתוממתי במה שיסדו בנוסח של השמונה עשרה בעל הניסים ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה כו', דלכאורה כביכול איפכא הול"ל כי הלא בלא"ה בכל צרתם לו צר וישראל עם נושע בה', וכמו שפירשתי על הפ' וידע אלקים לשון יסורים, וכהנה רבות במקרא שהקב"ה כביכול נושע בתשועת ישראל ותושע לו ימינו, א"כ כ"ש בנס של חנוכה שלא היתה הצרה נוגע לישראל רק בעניני עבודתו להשכיחם תורתו ולהעבירם מחקי רצונו וזה הוא דבר שאי אפשר כי לא תשכח מפי זרעו ובודאי היה מוטל עליו לעשות לנו כל הניסים הללו שעשה ולהושיע לעצמו כביכול, והישראל עשו לעצמם שם גדול וקדוש איך הם נאמנים בבריתו וקיימו כי עליך הורגנו כל היום. אבל האמת שבוודאי נעשה לנו תשועה גדולה וזה שאנו מברכין שהחיינו וקיימנו לזמן הזה ואומרים ג"כ שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה שגם עדיין הוא נס חנוכה ונעשה אותו ההתעוררות שהיה בעת ההוא למסור רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורה.
9
י׳והעיקר הוא ברוחניות וכמו שאיתא בס' מאור עינים [פ' מקץ דרוש לחנוכה] עמ"ש פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בתוספת ביאור קצת כי אעא דלא סלקי ביה נהורא דנשמתין ואפילו בשבת שיש לכל אדם נשמה יתירה אינו מתעשת ומתעורר נפשו בדביקות והיינו משום שיש בו קצת פניה, והיינו פתילות ושמנים שהגוף הוא פתילה והנשמה שמן שמראשו אל יחסר, שאין מדליקין בשבת מ"מ בחנוכה יש התעוררות יותר משום דאסור להשתמש לאורו שמסרו נפשם על קדושת השם ביתר שאת ובודאי לא היה אז שום פניה בדבר, וכמו כן נחלש כח היונים והקליפות שגברו בעת ההיא ופרצו י"ג פרצות במקדש דהיינו שנתגברו י"ג מכילין דרחמי ומנעום מלהשפילי', וע"כ נעשה הנס בנרות להורות על הענין שהכל לפי מעשיהם ונר אלקים נשמת אדם. וע"כ נאמר בהעלותך את הנרות ולא נאמר בהדלקתך רק לשון העלאה, וזהו שנאמר לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן ועיי' ברמב"ן ריש פר' בהעלותך שכ' ג"כ כעין מזה.
10
י״אוע"כ נעשה הנס שמונה ימים דהיינו עיקר הנס לא היה רק שבעה ימים כי על לילה אחת היה שמן וממנו היה די לח' ימים והיינו כמו שאמרנו שיום א' הוא במקום מדת הבינה ושאר הימים כל אחד למדה הידוע כמ"ש.
11
י״בלפיכך חיבב הקב"ה את השביעין, ומכ"ש כשחל שני שבתות בחנוכה כמו שנה זו וכמ"ש ששני השבתות הם בינה ומלכות החכם עיניו בראשו מה שבידו לתקן, וע"כ קורין בשבת ראשונה הפטרה דזכריה שכ' ומשתי עון הארץ כו' על אבן אחת שבעה עינים דקאי על לעתיד לבא וכנ"ל, ובשבת שני קורין בנרות דשלמה מלכא שאצלו היה המלכות בשלימות והיה מולך בכיפה. ועוד דברים בגו רק שאין לי עסק בנסתרות.
12
י״גוהנה עיקרן של דברים מה שהבטיחנו והייתם לי סגול"ה פי' השם של חסד הוא בניקוד סגו"ל וגם אמרו חכז"ל אין קורין אבות אלא שלשה והיינו קו ימין וקו שמאל ומכריע באמצע שהוא מדת יעקב והשם בניקוד חול"ם וע"ז אמרתי ע"פ ויחלום והנה סלם כו', [עי' לקמן פ' וארא חלק שערי ציון].
13
י״דוזה"ש ויהי מקץ שנתים ימים דהיינו אחר תיקון שני המדות דהיינו חסד וגבורה של ימי בנין עולם, ופרעה חולם פי' מדת הדין שנקרא פרעה לשון פרעון נמתק בחולם ואז הוא עומד על היאר אותיות ירא"ה בגימט' גבור"ה כי צדיק מושל ביראת אלקים, ועוד מק"ץ ר"ת צום קול ממון והיינו ג"כ כנגד השלשה אבות.
14
ט״ווזהו האבן שנתתי לפני יהושע ישק על עמי רק הכסא אגדל ממך, נ"ל דהנה בכל שבת קודש אנו נודרים להקב"ה ע"כ איברים שפלגת בנו כו' הן הם יודו ויברכו כו' ויקדישו וימליכו את שמך כו' וצריך כל איש לשום לבו אחרי שהקב"ה מקיים את שלו דהיינו ברעב זנתנו כו' ועד הנה עזרונו רחמיך כו' האיך אנחנו מקיימין את שלנו להמליכו ולהקדישו אם לא במה שמחברין אנחנו יחד לומר שירות ותשבחות בלב ונפש חפיצה ולדבר דברי תורה להשית עצות בנפשינו איך לעבדו בלב שלם ואיך לחפש אחר האמת איך ועל איזה אופן תהיה העבודה השלימה לעשות נחת רוח ליוצרינו.
15
ט״זוע"כ שמעוני ותחי נפשיכם כי על כן באתם בצל קורתי. ונפרש הפסוק הנ"ל גם השייכות שיש להפסוק הנ"ל עם ימי חנוכה והנראה דהנה כתוב (תהלים קלה א) הללו את שם ה' הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו, וצריך להבין מקרא זה שלכאורה נראה כסותר מרישא לסיפא שאם עומדים בבית אינם בחצר ואם הם בחצר אינם בבית כי בית הוא לפנים מחצר וכך אמר דוד (תהלים סה ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, ולפי פשוטו הכי קאמר שאותו שאין לו אתערותא דלתתא רק שאתה מעוררהו לא יכנוס לפני ולפנים רק עומד בחצר, ולזה אמר אשרי לאותו שאתה תבחר ותקרב והוא ישכון חצריך אבל אנחנו בעצמינו נתעוררה לעשות נחת רוח ליוצרינו וע"כ נשבעה בטוב ביתך כו', ואמרו בזה"ק פרשת וירא [צ"ט ע"ב] כגוונא דבר נש אמשיך בהאי עלמא הכי נמי לבתר דנפיק מהאי עלמא כו' עיי"ש באורך כי כל מי שגם בעוה"ז הולך בחושך וכל עבודתם הוא רק מצות אנשים מלומדה ואינו מרגיש תענוג בעשייתו גם הקב"ה אין לו נחת רוח ממנו כמו כן אח"כ כנודע, וע"ז אמרו עולמך תראה בחייך, וזהו שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו שאעפ"י שהם עדיין בהחצר בעוה"ז שהוא דומה לפרוזדור אעפי"כ עומדים בבית ה' המה דבוקים בשרשן, וזהו אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך אעפ"י שעומד בחצר עדיין עם כל זה יש לו קרבות עמך כי זה כל חפצינו שנשבעה מטוב ביתך ומקדושת היכלך.
16
י״זכי כל מי שיש לו מוח בקדקדו ישמח וירבה בכל יום ובכל שעה שעושה איזה מצוה או שאומר קדושה ואמן יהא שמיה רבא צריך לשמוח שזכה לזה כי לא המתים יהללו יה. וכמ"ש דהמע"ה (תהלים קד לג) אשירה לד' בחיי כו' כלומר שהשירה לד' יהיה במה שאני קורא אותו שהוא חיי, וכמ"ש בזה"ק [ח"ג ס"ז ע"ב] ע"פ נפשי אותיך כו' שאדם אומר לבנו החביב לו כנפשו וקורא אותו לבי וחיי נפשי, אזמרה לאלקי שאמתיק הדינים בעודי במה שאני מוסיף עוד בכל יום כמ"ש תנו עוז לאלקים, יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' כלומר שאותו השיח והדבור שאני אומר שאנכי אשמח בה' זה יערב ויבושם לו אעפ"י שאיני הגון ואיני כדאי לומר שאשמח בהשי"ת וכמ"ש הבעל שם טוב ע"פ תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שתפלת העני שאינו מבקש דבר רק שלפני ה' ישפוך שיחו שידבר עם המלך, תפלה כזו עביד עטופא לכל תפילות, שלזה בלבד צריך להתפלל וכמ"ש ומפני שמי ניחת הוא, אלו בני אדם שיראים וחרדים להזכיר ש"ש בפיהם (ברכות יב.) וע"כ נוטלין רשות ואומרים ונכיר את שמך מלכינו כו'.
17
י״חהנה כי כן ראיתי בנוהג שבעולם שבשחרית מתפללין באהבה ובחשק קצת ובמנחה מתפללין ביראה ובעצלות ובודאי שלפי פשוטו הוא משום דבשחרית הוא צלותא דאברהם ובמנחה הוא צלותא דיצחק כנודע, אבל צריך להבין ג"כ מ"ש (ברכות ו:) לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה כו' ובשבת במנחה הוא רעוא דרעוין כו' מהיכן נמשך זה, אבל הענין הוא כך שהכל תלוי במחשבה ובכוונה דהיינו שבשחרית כל אחד מכין את עצמו להתפלל והיינו שכשעומד ממטתו תיכף הולך עם מחשבה זו שצריך להתפלל ועושה לזה הכנות ואין עליו עול עוה"ז שעדיין לא התחיל לדאוג על פרנסה וע"כ תכסוף הנשמה להתענג באור ה' כשנכנע הגשמיות, משא"כ במנחה שעוסקים כל היום קודם בעניני העוה"ז ואח"כ עומדין להתפלל לפי תומם א"כ מהיכן יבא התעוררות לתפלה, אבל אמת נכון הדבר ודעת לנבון נקל שאם באותה הכוונה וההכנה של שחרית יהיו הולכין אח"כ כל היום ואל יליזו מעיניו וא"כ כל מה שיעסוק אח"כ בעניני עוה"ז יהיה ג"כ עם דביקות הבורא ב"ה ואז יעלה כל הניצוצות הקדושות המעוטפים בגשמיות הענינים ההם והיה המתקת הדינים ואז תהיה היראה של מנחה מכח אהבה כי תתעלה מאוד להמתיק הדינין בשרשן, וע"כ בשבת קודש שאין עוסקין בדברים בטלים ע"כ במנחה הוא עת רצון ולית דינין דתקיפין.
18
י״טוזהו שתקנו לנו חכמז"ל ההכנות קודם התפלה עד שמגיעין לתפלת י"ח, וגם כשמתחילין הודו שהוא השיר שאומר השמש חציו בשחרית וחציו בערבית [זוה"ק ח"ב קצ"ו ע"א] אומרים הכל בלשון נסתר כי מי ערב לבו לדבר בלשון נוכח, רק בדרך עראי מזכירין קצת פסוקים עד אח"כ שאומרים השבח הגדול ברוך שאמר וכל אמירת פסוקי דזמרה תליא בכוונת השבח הזה, ובזה נוטלין רשות ומבטיחין ונהללך ונשבחך כו' ונזכיר שמך כו' בשבח הזה יש ייחוד לכל המדות הקדושות ואח"כ יהי כבוד שיש בו ח"י שמות ואח"כ מתחילין באשרי ואעפ"י שאינו ממזמור תהלה לדוד רק כדי להוסיף שם א' שיהיו עשרה שמות.
19
כ׳וע"כ תמה אני על קצת בני אדם ששמעתי מהם שאומרים כל המזמור לפי תומם ואח"כ כשמגיעין לפסוק פותח את ידיך כו' עומדים כשעה חדא ומכוונים מאד על הגמטרי' שנדפסין בסידורים והיינו משום שכתוב שם שהשמות הללו מועילים לפרנסה, באמת נשתוממתי מאוד מה ראו לשטות זה וכי אין להם פנאי להתפלל על הפרנסה בברכת השנים ובשומע תפלה ולכוון בברכת מכלכל חיים ששבח הזה לבד די שיהיה מועיל שהשי"ת יתן לכל אחד די פרנסתו ודי מחסורו עד בלי די, ולמה לא יכינו לבבם בשאר השבחים המדברים משבחו של מקום אשר כל תיבה ותיבה לא יערכנה זהב וזכוכית, וכל זה מורה כי עיניהם על עצמם וכל מאויים הוא רק על עניני עוה"ז ובשביל עצמם, ואינם אוהבים את השי"ת לעבדו באמת.
20
כ״אאבל ביאור הכתובים הוא כשנבין עוד מ"ש פותח שהוא לשון נסתר וידך הוא לשון נוכח ומשביע הוא ג"כ לשון נסתר, אבל הענין הוא סומך ה' לכל הנופלים הכוונה על סוכת דוד הנופלת וכמ"ש בכל דוכתי [זוה"ק ח"א קט"ז ע"ב] דהוא"ו יוקים לה"ה ולכך כל השמות של זוקף כפופים הם בניקוד חולם שהוא מדת יעקב ואח"כ אמר עיני כל דהיינו יוסף כמ"ש כי כל בשמים ובארץ כו' אליך ישברו ואתה, גם מדה הנקרא אתה וכמו שמתפללין יהא רעוא כו' דיתמשך טלא עילאה מניה למליא רישא דז"א להטיל לחקל תפוחין קדישין כו' וזהו נותן להם את אכלם בעתו אותה העת המוזכרת כמה פעמים בזוהר הק' הרומז על מדת המלכות ולכן נאמר בעת שועם אליו וזהו פותח את ידיך שמדת הנעלם הנקרא הוא בלשון נסתר פותח את הב' יודי"ן מן הוי"ה אדנ"י וממילא ומשביע לכל חי הנקרא חי עלמין רצון, וכמ"ש [בשיר הכבוד] ברכתי תעלה לראש משביר מחולל ומוליד צדיק כביר, ר"ל כמ"ש שלכך נאמר (משלי י ו) ברכות לראש צדיק, שהפה של הכלי נקרא ראשו מקום שמריקין בו וזהו יעקב המשפיע ליוסף, ולכך נאמר תיכף אח"כ צדיק ה' בכל דרכיו כו', ואח"כ שומר ה' כל אוהביו וכל הרשעים ישמיד שמורה על מדת הנצחון, ואח"כ תהלת ה' ידבר פי שמורה על מדת הודיה, שלכאורה יקשה מפני מה כתובים הללו מהופכים ולדברינו א"ש.
21
כ״בוכמו כן ביארתי פסוק ויהי מקץ שנתים כו' שפרעה נקרא מדה"ד ונעשה חולם שנמתק במדת הרחמים ולכך עומד על היא"ר בגימט' גבורה. וזהו שאמר כאן פרעה דהיינו מדת הדין ליוסף אתה תהיה על ביתי כי צדיק הוא יסוד עולם, עמוד התוך שהבית נשען עליו, ועל פיך ישק כל עמי, כי הוא הצינור של השפע כנ"ל, וטעם הדבר כי רק הכס"א, בגימטריא אלהי"ם, אגדל, שיצטרך להתגדל ולימתק יהיה ממך ועל ידך, שהצדיקים מהפכים מדה"ד לרחמים.
22
כ״גוהנה ידוע שיש כ"ב צינורות והשפע שיורד מיעקב ליוסף הוא ע"י השני מדות נצח והוד ומ"מ דוד שנה הסדר במזמור הנ"ל שהיה צריך לו כך וכמ"ש בכמא דוכתא תיקונא דאנא תקינת לא תשני, בעבור דוד עבדך אל תשב כו' ולזה אנו משבחים להש"י נורא תהלות כנגד מדת הודיה ועושה פלא נגד מדת הנצח, ושני מדות הללו נתגלו בחנוכה ולכך אנו עושים ב' כוונות דהיינו בהדלקת הנרות שעשה ניסים לאבותינו כנגד עושה פלא נגד הנצחון, ואמירת ההלל כנגד נורא תהלות מדת הודיה וזהו השייכות שיש לנס חנוכה בסדר הלזו.
23
כ״דבהפטרה
רני ושמחי בת ציון כו' ונלוו גוים רבים אל ה' כו' (זכריה ב יד), וצריך להבין כפל לשון ושכנתי בתוכך הנאמר ב' פעמים, ונ"ל עפימ"ש בס' אהבת יהונתן ע"פ אהבתי אתכם אמר ה' כו' הלא אח עשו ליעקב כו' (מלאכי א ב) דהישראל תמהים בעצמם מאחר שהם מנוערים ממצות למה חפץ בהם הקב"ה, והתשובה שפושעי ישראל מלאים מצות כרימון ואפילו הפחות שבישראל הוא טוב הרבה מהטוב שבגוים, וזה שאמר במה אהבתנו, בשביל איזה מצות ומעשים טובים, והקב"ה משיב הלא אח עשו ליעקב, שבני עשו גרועים הרבה לכך ואוהב את יעקב. וזה"ש כאן רני ושמחי כו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך ואל תתמה באיזה זכות אעשה לך כן לכן אמר ונלוו גוים רבים אל ה'.
רני ושמחי בת ציון כו' ונלוו גוים רבים אל ה' כו' (זכריה ב יד), וצריך להבין כפל לשון ושכנתי בתוכך הנאמר ב' פעמים, ונ"ל עפימ"ש בס' אהבת יהונתן ע"פ אהבתי אתכם אמר ה' כו' הלא אח עשו ליעקב כו' (מלאכי א ב) דהישראל תמהים בעצמם מאחר שהם מנוערים ממצות למה חפץ בהם הקב"ה, והתשובה שפושעי ישראל מלאים מצות כרימון ואפילו הפחות שבישראל הוא טוב הרבה מהטוב שבגוים, וזה שאמר במה אהבתנו, בשביל איזה מצות ומעשים טובים, והקב"ה משיב הלא אח עשו ליעקב, שבני עשו גרועים הרבה לכך ואוהב את יעקב. וזה"ש כאן רני ושמחי כו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך ואל תתמה באיזה זכות אעשה לך כן לכן אמר ונלוו גוים רבים אל ה'.
24
כ״הלחנוכה
רבת את ריבם נקמת את נקמתם דנת את דינם, נ"ל לבאר הכפל, שבחנוכה היו ג' גזירות וכמ"ש בספר בינה לעתים [ח"א דרוש א' לחנוכה] על ג' משמרות הוי הלילה, שלכן הוקבע הזכרון בנרות שהוא ההיפך מכולן, והיינו הא' הוא שעבוד מלכיות שהיה עליהם וע"ז שייך לומר רבת את ריבם וכמ"ש (ישעיה מט כה) ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע, קאי על הגאולה, וכן יסדו לנו חכז"ל בתפלת י"ח בברכת ראה נא בעניינו וריבה ריבנו וגאלינו, והב' שמנעו אותן מלקיים המצות ורצו להשכיחם את התורה וע"ז אומרים דנת את דנם שהתורה נקראת חק ומשפט, והג' הוא שהרגו חסידי עליון וע"ז נאמר נקמת את נקמתם כמ"ש כי דם עבדיו יקום, ונקמת דם עבדיך השפוך.
רבת את ריבם נקמת את נקמתם דנת את דינם, נ"ל לבאר הכפל, שבחנוכה היו ג' גזירות וכמ"ש בספר בינה לעתים [ח"א דרוש א' לחנוכה] על ג' משמרות הוי הלילה, שלכן הוקבע הזכרון בנרות שהוא ההיפך מכולן, והיינו הא' הוא שעבוד מלכיות שהיה עליהם וע"ז שייך לומר רבת את ריבם וכמ"ש (ישעיה מט כה) ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע, קאי על הגאולה, וכן יסדו לנו חכז"ל בתפלת י"ח בברכת ראה נא בעניינו וריבה ריבנו וגאלינו, והב' שמנעו אותן מלקיים המצות ורצו להשכיחם את התורה וע"ז אומרים דנת את דנם שהתורה נקראת חק ומשפט, והג' הוא שהרגו חסידי עליון וע"ז נאמר נקמת את נקמתם כמ"ש כי דם עבדיו יקום, ונקמת דם עבדיך השפוך.
25
כ״ושערי ציון, פרשת מקץ וחנוכה
ויצו יוסף וימלאו כו' כליהם בר ולהשיב כספו אל שקו ולתת להם צדה לדרך כו', יש לדייק למה קראו תחלה כליהם ואח"כ שק, ועוד יתר דקדוקים, וידוע מ"ש ע"ז בס' אור הגנוז ע"ש, ולתוספת ביאור נ"ל, בשנקדים ליישב מ"ש בס' יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות עי"ן ברוגז כו' וצר בהם גדי בעולם טבת בשנה וכבד בנפש, וצריך לבאר השייכות לדברים הללו בעולם שנה נפש, וגם להמנהיג שהוא רוגז ובראם באות ע'. והנה הכתוב הבטיחנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת כו' לא מאסתים ולא געלתים כו' וזכרתי להם ברית ראשונים, והקושיות מבוארים דהול"ל יותר זכות אבות, ועוד לכאורה המלות כפולות.
ויצו יוסף וימלאו כו' כליהם בר ולהשיב כספו אל שקו ולתת להם צדה לדרך כו', יש לדייק למה קראו תחלה כליהם ואח"כ שק, ועוד יתר דקדוקים, וידוע מ"ש ע"ז בס' אור הגנוז ע"ש, ולתוספת ביאור נ"ל, בשנקדים ליישב מ"ש בס' יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות עי"ן ברוגז כו' וצר בהם גדי בעולם טבת בשנה וכבד בנפש, וצריך לבאר השייכות לדברים הללו בעולם שנה נפש, וגם להמנהיג שהוא רוגז ובראם באות ע'. והנה הכתוב הבטיחנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת כו' לא מאסתים ולא געלתים כו' וזכרתי להם ברית ראשונים, והקושיות מבוארים דהול"ל יותר זכות אבות, ועוד לכאורה המלות כפולות.
26
כ״זוהנ"ל בשנבאר מ"ש אילו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' על כן איברים שפלגת כו' הן הם יודו כו' דלכאורה הדברים סותרים זא"ז, והנ"ל דבוודאי על כל נשימה ונשימה וע"כ פסיעה ופסיעה חובה עלינו להודות ולהלל כמה לא חלי ולא מרגיש וכו', ובפרט הניסים מפורסמים כמו שאמרו חז"ל (מגילה יא.) לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל וחביריו כו' ולא געלתים בימי המן כו' לכלותם בימי יונים כו' להפר בימי אדום כו' שעליהם אנו עושים הרבה זכרונות והודיות ובפרט לנס יצי"מ נתפרסם הכל. אמנם כשנדייק לאידך גיסא יקשה למה הכריחנו הקב"ה לכל זה וכמ"ש בזה"ק עבדא דנפיק לי' מרי' לחירות אית לי' לאשתבוחי גרמי', ובפרט בנס חנוכה שלא הגיעם הצרה מחמת שום עבירה ואדרבה מסרו נפשם על קידוש השם.
27
כ״חאבל הענין הוא לשתי סיבות הא' בגשמיות והב' ברוחניות דהיינו בגשמיות הוא בפשיטות בשביל להשיבם בתשובה שלימה, וכמו שכתב בס' בינה לעתים [ח"א דרוש ב' לחנוכה] ע"פ ושב יעקב כו' ע"ש, ובאמת בנוהג שבעולם כשאדם מוטרד באיזה צרה אינו יכול לכוין בתפלתו ואינו עוסק בתורה וכששואלין אותו מדוע הוא מתרפה במלאכת ה' אומר שדעתו אינו מיושב מחמת הצרה, והנה בוודאי שעכ"פ הקב"ה יושיע לו מצרתו ובאמת אחר עבור הצרה האדם בעצמו מתקוטט בנפשו ומתבושש לפני השי"ת על שהתעצל בימים שעברו בעבה"ק מחמת טרדות הצרה והכל היה לחנם כי לא הוצרך לדאוג וגם לא פעל כלום בדאגתו שבלא"ה הקב"ה הצילו והצרה נשכחה כדמצינו אצל יעקב אבינו שבכל כ"ב שנה שהיה בצער והתאבל על יוסף ובאמת לא היה צריך לכל זה כי יוסף היה חי והיה מלך רק שיעקב לא היה יודע, ובוודאי כשהבטיחו הקב"ה אח"כ ויוסף ישית ידו על עינך בוודאי היה מתחרט על אותן כ"ב שנה שלא היה בדביקות וטוב לב ולא שרתה עליו השכינה.
28
כ״טוע"ז הזהירנו הכתוב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו כו' כי כשאדם מכה לחבירו שהוא שונא לו בוודאי הוא בצער גדול פן בשנאתו וכעסו יהרגנו או יזיק לו, משא"כ האב המכה את בנו הוא רק לצערו לפי שעה כדי שישמע על ציוויו ובוודאי הוא נשמר שלא יהרגנו או שלא יזיקנו ומכהו ברחמנות וא"כ הבן בטוח שאחר עבור השעה קלה כדי הכאת האב אזי בוודאי לא יכאיב עוד וכאב את בן ירצה, כמו כן אמרו חז"ל (ע"ז נה.) חלאים רעים ונאמנים בעדותן שמשביעין אותן באיזה שעה יבואו ובאיזה שעה ילכו, וע"כ צריך האדם להיות בטוח בחסד עליון כי הוא יכאיב ויחבש ומחמת זה גם בשעת הצרה לא יהיה מוטרד כנ"ל, ואדרבא יחזיק א"ע בזה למצוה גדולה שאפילו בשעת הצרה הוא עובד את השי"ת בשלימות ומהפך חשוכא לנהורא ומרירו למתקא, וזהו נחת רוח גדול לפניו ית"ש כי הקב"ה ממציא את עצמו אל האדם אפילו כשהוא בתכלית השפלות.
29
ל׳וכמ"ש עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י), והיינו שיש שני בחי' עינים הא' הוא עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח) שהוא כולו חסד ונקרא עינא פקיחא כו' [זוה"ק ח"ג קכ"ט ע"ב], והב' הוא לשון רבים והיינו עיני ה' אל צדיקים שנאמר אצלו פני ה' בעושי רע, ונאמר עיני ה' אלקיך בה כו' עתים לטובה עתים לרעה (ר"ה יז:), וע"כ ב' פעמים עי"ן גמטריא עשרה הויו"ת שכוללים העשר ספירות, וזהו המליך אות עי"ן ברוגז שהשיעבוד מלכיות מביא לאדם להתחמץ לבבו ולהתרעם על מדותיו כמ"ש ונתן לך ה' לב רגז כו' וע"כ המליך בו אות עין שידע שהכל מאת השי"ת המנהג עולמו בחסד וכאשר ייסר איש את בנו כו', וצר בהם גדי בעולם שצריך להיות סבלן כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, וטבת בשנה שהחודש הזה בתחלתו הוא טוב ואח"כ יש בו צרה ונאצה שבעשרה בו סמך מלך בבל, וכבד בנפש שהכבד כועס (ברכות סא:).
30
ל״אהנה בארנו הטובה בגשמיות והמעלה ברוחניות הוא שאמר הכתוב הושיענו ה' אלקינו כו' להודות לשם קדשך, כי מי שהוא מלובש ביראה אמיתית לקבל עליו עול מלכות שמים אינו יכול לפצה פה כלל ולהרבות בשירות ותשבחות מחמת היראה והבושה, ולכך הקב"ה עושה לו ניסים ונפלאות כדי שיאמר שירה ולכך אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו כו' לקרוא את ההלל, שלכאורה הברכה מיותרת כי בלא"ה עלינו לומר שירה אבל הוא הדבר שדברנו שלכך הוטל הדבר עלינו לחיוב ומצוה פן יחסדנו שומע שאין ראוין לומר כ"כ שירות ותשבחות כדמצינו אצל המלאכים שעומדים ביראה גדולה ומקבלים עליהם עול מ"ש ומזיעת אימתן נגיד נהר דינור ואינן זוכין לומר שירה רק פעם אחת וגם זה אחר שיתנו להם הישראל רשות ולכך אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו הם הב' מצות אהבה ויראה שהם התרין גדפין, דכל מצוה דלא אתעבידא בדחילו ורחימו לא פרחא לעילא [תיקו"ז כ"ה ע"ב], וצונו לקרוא את הלל כלומר שהדבר חובה עלינו ואנחנו שמחין בדבר שזכינו לזה.
31
ל״בוזהו מ"ש אלו פינו מלא שירה כו' בוודאי אין בידינו אפילו להבין ולהשיגו אחת מאלף אלפי כו' הניסים שהקב"ה עושה עמנו ומכ"ש להודות ולהלל, אך פן יתחמץ לבב אנוש לומר כי מדוע הצריכנו לידי כך שאם לא עברו עלינו צרות לא היינו צריכים לניסים הללו לכך אומרים על כן איברים כו' הן הם יודו כו' שנתעצם לומר שירה כו'.
32
ל״גוזה"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' שלכאורה יראה שהם מרוחקים ממנו וח"ו שיתיאשו את עצמם מעבודת הקודש כמ"ש נהיה כמשפחות הגוים כו', אעפי"כ לא מאסתים היינו בגשמיות שהייסורים שאני שולח הם כאשר ייסר איש את בנו ולא להתם ולכלה ח"ו, ועז"א לכלותם שלא יעשה עמהם כלה כדרך האב המכה את בנו שהוא זהיר שלא יעשה בו פצע וחבורה של כילוי וכדאיתא בסוף מכות מסתפינא מקרא ואכלה אתכם ארץ אויבכם, ולא געלתים היינו ברוחניות שלא יקח רוח קדשו ממנו מלשון ולא תגעל נפשי כו' ועז"א להפר בריתי אתם שנא' על התורה ועל השכינה ועל היחוד כמ"ש ויגד לכם את בריתו ופי' האלשיך בריתי ממש כי אני ה' אלקיכם שהם ימליכוני עליהם, וזכרתי להם ברית ראשונים שיצאו ממצרים ולא היה להם תורה ומצות כלל והוצאתי אותם להיות להם לאלקים כו' שאמרו לפני שירה אעפ"י שהיה עליהם יראה אמתית כמ"ש ויראו העם את ה', אני ה' המהוה כל ההוויה ושוכן את דכא שבכל דבר יש הוויותי ואורי, וע"כ הוא בוחר דוקא בעבודת השפלים שיכירו כח כבוד מלכותו.
33
ל״דצריכין לזהר לומר השירות ותשבחות וירא' ופחד ואהבה מסותרה ולא מזחות לב ואז הם הגדפין להעלותם. וימלאו את כליהם דהיינו היראה והצמצום המכונה בשם כלי יהיה בר מזוכך ואמיתית, ולהשיב כספו דהיינו אהבה הנכספת וכסף הוא חסד ישיבו אל שקו שתהיה מסותרת, ואז יהיה להם צידה לדרך ששתי אלה יהיו הגדפין להעלות וליראות את פני ה' ברוך ה' לאו"א.
34
ל״החידושי אגדה לחתונה וחנוכה
וליוסף יולד כו' בטרם תבוא כו', צריך להבין ענין קריאת שם מנשה דבשלמא אפרים אתי שפיר שהודה על הישועה אבל מה טובה יש בזה ששכח את בית אביו, עפימ"ש מה דאיתא בגמ' (שבת כא:) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו כו', וצריך להבין מאי מקשה מאי חנוכה הא זיל קרי בי רב הוא שנאמרה ונשנית ג"פ בכל יום בש"ע ובבה"מ, ולמה לא מקשה מאי פורים, וגם נ"ל לבאר מה דפליגי בגמ' אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, וצריך להבין דבכל מקום דפליגי תנאי ואמוראי בש"ס יש איזה סברא או מקרא שמחולקין כדאמרינן בעלמא במאי קמפלגי וכאן לא נזכר שום סברא במאי פליגי.
וליוסף יולד כו' בטרם תבוא כו', צריך להבין ענין קריאת שם מנשה דבשלמא אפרים אתי שפיר שהודה על הישועה אבל מה טובה יש בזה ששכח את בית אביו, עפימ"ש מה דאיתא בגמ' (שבת כא:) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו כו', וצריך להבין מאי מקשה מאי חנוכה הא זיל קרי בי רב הוא שנאמרה ונשנית ג"פ בכל יום בש"ע ובבה"מ, ולמה לא מקשה מאי פורים, וגם נ"ל לבאר מה דפליגי בגמ' אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, וצריך להבין דבכל מקום דפליגי תנאי ואמוראי בש"ס יש איזה סברא או מקרא שמחולקין כדאמרינן בעלמא במאי קמפלגי וכאן לא נזכר שום סברא במאי פליגי.
35
ל״ווהנ"ל דהנה יש לנו שני י"ט דרבנן דהיינו פורים וחנוכה והם שוין לכל דבריהם לענין הספד ותענית ומתנות עניים רק בדבר א' הם הפכיים ממש דהיינו מה שבחנוכה אומרים הלל ולא קבעום לימי משתה ושמחה, ונהפוך הוא בפורים, ובאמת שכבר תירצו בגמ' (מגילה יד.) קריאתה זו הלילא אבל אינו מספיק, והנ"ל דהנה איתא בזה"ק עבדא דאפקי' מרא לחירות וכי אית לי' לאשבוחי גרמי' ע"ש תירוצו, והאמת כן הוא שכבר הבטיחנו הקב"ה נגד כל עמך אעשה נפלאות וקבל עליו להציל ישראל מיד שוסהו, ומ"מ ע"ז יש לנו להודות ולהלל על שקיים הבטחתו כמ"ש הוא תהלתך והוא אלקיך אשר עשה כו' כל הגדולות והנוראות כו' וכמ"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל, אבל אין לנו לעשות ע"ז יום משתה ושמחה כי לא עשה אתנו שום נס לפנים משורת הדין, אך כ"ז כשאנו עושים רצונו של מקום אמנם כשאין עושים רצונו של מקום אינו מוטל עליו לעשות לנו ניסים ואעפי"כ שומר הבטחתו ע"ז יש לנו לשמוח כמוצא שלל רב שלא עמל בו ולא גדלו כי גם בשפלינו זכר לנו. וע"כ בפורים שנתחייבו שונאיהן של ישראל כליה ואעפי"כ הצילנו יש לנו לעשות ולקבעם לימי משתה ושמחה משא"כ בחנוכה שכבר היה מוטל עליו נס זה כמ"ש (זכריה ט יג) כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון כו' כל הפרשה.
36
ל״זוהנה באמת בחנוכה היה עוד נס אחר בנרות, ונ"ל דהחילוק הוא דאם עיקר הנס הוא מה שנצחו במלחמה ובשביל זה מדליקין הנרות ע"כ הנחה עיקר המצוה שיהא מונח בפרהסיא וידלק זמן רב שכל עובר ושב ישאל וידרוש, ואם טעם הדלקה הוא בשביל הנס הנעשה בנרות א"כ הדלקה עושה מצוה כי די במה שמדליקין לזכור הנס, וזהו שהקשה מאי חנוכה איזה עיקר הנס הלא מה שנצחו במלחמה אין זה נס גדול כ"כ שהיה מוטל עליו לעשותו, ועוד שהנס של המלחמה לא היה במקדש ולמה נקרא חנוכה, ונפקא מינה לענין דינא אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, ומשני ליה על שם הנרות, והנה כ"ז בניסים שעברו אבל לעתיד יהיו שניהם כי הקב"ה ישמור הבטחתו לנו לשום שכינתו בתוכנו וגם יהיה לפנים משורת הדין כי גם אוה"ע יתקרבו א"ע כמ"ש ונהרו אליו כל הגוים וכאלה רבות ואעפי"כ ונפלינו אנחנו מכל הגוים שע"פ האדמה.
37
ל״חוזש"ה רני ושמחי בת ציון כו' ושכנתי בתוכך כו' (זכריה ב יד) שצריך להבין כפל הלשון של רני ושמחי וגם מה שכפל תיבות ושכנתי בתוכך, אבל להנ"ל א"ש שיש שני עניני של משתה ושמחה ושל הלל והודאה וע"כ אמר רני ושמחי שיהא לך רינה להקב"ה וגם משתה ושמחה מה שאבוא ושכנתי בתוכך, וא"ת הלא כבר הבטחתנו ע"ז וזה אמר ונלוו גוים רבים אל ה' כו' ואעפי"כ ושכנתי רק בתוכך שלא אשרה שכינתי רק על ישראל וע"ז נאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל.
38
ל״טוהיוצא לנו מזה דחנוכה ופורים הם ב' הפכים דבפורים העיקר הוא למשתה ושמחה ואין בו הלל ובחנוכה הוא להיפוך רק הלל והדלקת נר מצוה ואסור ליהנות ממנו, וטעם הדבר דבפורים היה הנס בגשמיות להשמיד להרוג ולאבד וגם היו ראוים לעונש ע"כ עושים ג"כ לזכרון משתה ושמחה בגשמיות אבל בחנוכה היה רק להשכיחם תורתיך כו' והישראל עמדו בנסיון ובמסירות נפש וכמ"ש בס' מאור עינים עמ"ש פתילות ושמנים כו' מדליקין בהן בחנוכה דקאי על הנשמות אפי' אותן אטומי לב שאפילו בשבת אין יכולין להתעורר לקדושה מ"מ בחנוכה מתעוררין לפי שאסור ליהנות והכל הוא בקדושה בלי שום גשמיות, וע"כ הזכרון הוא ג"כ רק לש"ש באמירת הלל והדלקת נרות.
39
מ׳ועפי"ז מבואר מ"ש על כן יעזוב איש את אביו כו' (בראשית ב כד), והיינו משום דג' שותפים באדם וכשהזיווג הוא לש"ש הוא מניח את חלק אביו ואמו דהיינו התאות הגשמיות שלו ובאופן זה ידבק באשתו וזהו השייכות שיש לחתונה בחנוכה, וזש"ה וליוסף יולד כו' בטרם תבוא שנת הרעב שפירש מתשמיש בשני רעבון מחמת שכל כוונתו היה לש"ש, וע"כ קרא לו מנשה כי נשני כו' בית אבי דהיינו חלק אבי ואמי סילק ממנו ויצה"ר בטל ממנו רק כוונתו היה לש"ש כנ"ל וזהו טעם קריאת שם מנשה.
40
מ״אאם כן איפוא זאת עשו כו', צריך להבין למה אמר מעט מכל אחד ואחד, עפימ"ש (תהלים ל א) מזמור שיר חנוכת כו' ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחת כו', דצריך להבין ענין חנוכה שעשו זכר לחנוכת המזבח אע"ג שעיקר הנס היה בנצחון האויבים, ונ"ל דכבר ביארתי שעיקר נס חנוכה היה מגיע לכבוד שמים שרצו להעבירם על חקי התורה והישראל מסרו נפשם על קידוש השם, וכבר ביארתי על פסוק יהי חסדך ה' כו' (תהלים לג כב) דאין חסידות כתחלתו [ועיין בהגדה מראה יחזקאל על ברוך שומר הבטחתו כו' ע"ש א] וגם אסור לשמוח בעה"ז רק בשמחה של מצוה כמ"ש במדרש על ישמח ה' במעשיו כו', וכמ"ש בבינה לעתים ע"פ צדיקים ישמחו כו', וע"כ עשו שמחה בחנוכת המזבח שנוגע לעה"ב שישאר קיים בלבם מכאן ולהבא, וכ"כ עושין שמחה לחנוכת הבית שעושין הכנה לעה"ב וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו' שכל דבר שאדם עושה יהיה כוונתו לעשות לו הכנה לעה"ב ועי"כ הוא מעלה הגשמיות ברוחניות והקדושה גוברת על הקליפה, וכמו כן ביארתי ע"פ כי ה' מתהלך כו' להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ע"י שמקדשין ג"כ הגשמיות זוכין לב' דברים דהיינו הישועה שלנו וגם מפלת האויבים, וזש"ה מזמור שיר חנוכת הבית כו' ארוממך ה' כי דיליתני כו' שהיה ישועה לישראל וגם לא שמחת אויבי לי שהיה מפלה לאוה"ע, והיינו שע"י הכנה זו נתעלה המאור העליון להעביר גלולים מן הארץ ומלכותו בכל משלה.
41
מ״בהיוצא לנו מזה דעיקר נס חנוכה היה מגיע לכבוד שמים וע"כ הזכרון בעניני רוחניות ואמירת הלל להזכיר הניסים שעשה עמנו ועי"כ הוא מרבה להטיב עוד עמנו כמ"ש על המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח לשון שבח קרקעות וזש"ה למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' ולא לעשות ריקודין ומחולות שלא לש"ש ותערובת אנשים ונשים, וזה עיקר הקיום שלנו בהגלות ע"י שמזכירין נפלאות הבורא כמ"ש בגדעון ואיה אבותינו כו' כפירש"י שם דקאמר ממ"נ אם אנו ראוים לניסים יעשה לנו בשבילנו כמו שעשה לאבותינו ואם אין אנו ראוין יעשה לנו בזכות אבותינו, ועכ"פ נשמע שע"י הזכרת הניסים זוכין עוד להרבות טובותיו, וע"כ צריך ליזהר ג"כ בשעת חתונה ושמחה של מצוה שלא יבואו לידי עבירה וקלות ראש בפרט בימים הללו.
42
מ״גוז"ש יעקב לבניו אם כן איפוא שצריכין לירד לגלות זאת עשו שיהיה לנו קיום קחו מזמרת הארץ לשום לב להכיר חסדי השי"ת ולומר זמירות ושירות וזמרה להודות ולהלל לשם קדשו, ותיבת בכליכם קאי על המחשבה כמ"ש ויתנכלו אותו שיהיו עיניכם תמיד ע"ז לזכור את כל הניסים והשגחת השי"ת עלינו, והורידו לאיש מנחה שתהיה עתירתינו ע"י השירות ותשבחות מעולה ביותר כעין מנחה, לאיש קאי על השי"ת איש מלחמה, וכמ"ש מביאי תודה בית ה', ומעט צרי מעט דבש כו' היינו למעט בתענוגי גשמיות לצורך הגוף ורק כסף משנה קחו בידכם שתכסוף נפשכם למשנה ללמוד תורה אזי השי"ת יתן לכם רחמים כו' ושלח לכם את אחיכם כו' כמ"ש במדרש דקאי על עשרת השבטים ב"ב אמן.
43
מ״דלברית מילה
אם כן איפוא כו', דצריך להבין לשון זמרת וגם מ"ש מעט כו' מה זה לפני איש, ועיין לעיל, ונ"ל עפימ"ש מסרת גבורים ביד חלשים דאיתא בגמ' פ"א גזרו על מצות מילה ובא שר א' ונצח אותם דמי שיש לו שונא יבריא או יחלש כו' (מעילה יז.), ובעת שהיה נס חנוכה גזרו ג"כ על מצות ברית מילה, וע"כ אומרים גבורים ביד חלשים דבאמת מצוה זו מסוגלת לגאולה כמ"ש לעיל עמ"ש כשנכנס דוד למרחץ כו', וגם הוא מסוגל לפרנסה כמ"ש בעוללות אפרים ע"פ אם בחוקותי תלכו כו' דשניהם נקרא חק דהיינו בר"מ חק בשארו שם ופרנסה ואכלו את חקם ושניהם נקרא חרפה דחרפה לאיש אשר לו ערלה וכתיב חרפת רעב בגוי, וע"כ צוה להם שימולו את עצמם להגן על הרעב, וז"ש אם כן איפוא שצריכין לירד לגלות קחו מזמרת הארץ כו' לשון חיתוך וזמיר עריצים שתקיימו מצות מילה, ונקרא זמרת הארץ שמסלקין החלק הגשמיות כנ"ל, ובזה אל שד"י יתן לכם רחמים דשם זה מורה על ברית מילה כמ"ש אני אל שדי התהלך לפני כו', והיינו משום דהוראתו על שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר כדי למעט הגשמיות, וכמ"ש במ"א ע"פ מי מדד בשעלו מים כו'.
אם כן איפוא כו', דצריך להבין לשון זמרת וגם מ"ש מעט כו' מה זה לפני איש, ועיין לעיל, ונ"ל עפימ"ש מסרת גבורים ביד חלשים דאיתא בגמ' פ"א גזרו על מצות מילה ובא שר א' ונצח אותם דמי שיש לו שונא יבריא או יחלש כו' (מעילה יז.), ובעת שהיה נס חנוכה גזרו ג"כ על מצות ברית מילה, וע"כ אומרים גבורים ביד חלשים דבאמת מצוה זו מסוגלת לגאולה כמ"ש לעיל עמ"ש כשנכנס דוד למרחץ כו', וגם הוא מסוגל לפרנסה כמ"ש בעוללות אפרים ע"פ אם בחוקותי תלכו כו' דשניהם נקרא חק דהיינו בר"מ חק בשארו שם ופרנסה ואכלו את חקם ושניהם נקרא חרפה דחרפה לאיש אשר לו ערלה וכתיב חרפת רעב בגוי, וע"כ צוה להם שימולו את עצמם להגן על הרעב, וז"ש אם כן איפוא שצריכין לירד לגלות קחו מזמרת הארץ כו' לשון חיתוך וזמיר עריצים שתקיימו מצות מילה, ונקרא זמרת הארץ שמסלקין החלק הגשמיות כנ"ל, ובזה אל שד"י יתן לכם רחמים דשם זה מורה על ברית מילה כמ"ש אני אל שדי התהלך לפני כו', והיינו משום דהוראתו על שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר כדי למעט הגשמיות, וכמ"ש במ"א ע"פ מי מדד בשעלו מים כו'.
44