מראה יחזקאל על התורה, ואראMareh Yechezkel on Torah, Vaera

א׳ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי כו', הבטיח לנו ג' מתנות טובות שנהיה לו ממלכת כהנים שתהיה השגחתו עלינו, והב' והייתי להם לאלקים לדיין ושופט להגדיל תורה ויאדיר שיקבל עול מצותיו, ואח"כ וידעתם כי אני ה' אלקיכם שנשכיל ונשיג במציאות אלקותו, והנה כמו כן מצינו שפרעה כפר בכל אלה שע"כ הוצרך להזהירו ג"כ בפרשה זו הא' למען תדע כי אין כה' אלקינו היינו מציאות אלקותו, והב' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להשגיח להעניש ולהשכיר, והג' למען תדע כי לה' הארץ.

ב׳והנה אמרו בזוה"ק [ח"א ק"ע ע"א] על פסוק מי זאת הנשקפה דלאוה"ע אתנהיר בזימנא חדא כו' ובג"כ הוה להון שציאו מכלא כו' אבל לישראל נאמר מעט מעט אגרשנו כו' עי"ש בפ' וישלח, ע"כ לפרעה התרה בתוקף להודיע תוקף שם המיוחד שמלכותו בכל משלה ומחיה ומהוה את כלם שזה לא היה יכול לסבול, אבל להישראל אעפ"י שגם הם לא ידעו את ה' מ"מ הולך עמהם ממדריגה למדריגה עד שהבטיח להם וידעתם כי אני ה', וכעין זה אמרו חז"ל (נדרים ח:) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאין בה שיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כו' שפירשתי ע"ד זה.

ג׳הוא אהרן ומשה אשר אמר כו' הם המדברים כו' הוא משה ואהרן, צריך ביאור אריכות הלשונות במקראות הללו עפ"י מ"ש חכז"ל מלמד שהיו שקולין קשה האיך אפשר ששני צדיקים שיהיו שקולים, ועוד ידוע דגבי משה כתוב בכל ביתי נאמן הוא ועלה למרום, ולבאר נקדים מ"ש (ישעיה סו כג) מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר כו' ויצאו וראו בפגרי כו' דידוע מאמרם ז"ל חולין קה ע"א המסייר נכסיה בכל יומא משכח פריטי ושמואל אמר התם אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, אבא הוי סייר נכסיה תרי זמנא ביומא ואנא חדא זמנא, ושמעתי לפרש כי עסקי עוה"ז ועבודת הבורא הם שני הפכיים כמ"ש לא מעבר לים ולא בסחרנים ולא בתגרנים ומי שמטריד שכלו ומחשבתו בעניני עוה"ז אינו יכול להיות בדביקות, ובזה שבח את אביו שהיה יכול להכין מחשבתו שני פעמים ביום לסייר נכסיו ואעפ"כ היה יכול לחזור לדביקות ולא נעתק מן הדביקות, והוא לא היה בכחו רק פעם אחת ביום.

ד׳אמנם זה הוא מדת הצדיקים הקדושים אך אין זה מדת כל אדם שמשוקעים בעסקי עוה"ז אבל נהפוך הוא שקשה להם להעלות מחשבתם ולפנות אל הדביקות, וע"כ נתנה לנו התוה"ק את יום השבת שנאמר בו המנחיל מנוחה לעמו ישראל והמנוחה הוא השראת הקדושה, וגם את ראשי חדשים שהם עתידים להתחדש כמותה ובכל ערב ר"ח עושים תשובה, וכבר ביארתי מ"ש ושבית שבי"ו בגימט' חוד"ש שלא להמתין עד ערב ר"ח שיצטרכו להתענות רק יתחילו בר"ח למנוע מלחטוא, עוד הוסיפו לנו חכז"ל יומא דפגרא כמ"ש מאי יומא דפגרא יומא דמפגרי בהו רבנן [שבת קכט: ועי' בפירש"י], פירוש פגר הוא גוף בלא נשמה, כלומר שמפרידין את עצמן ומייחדין מחשבתם להתפשטות הגשמיות אבל מי שגם בעתים הללו הוא נרדם וישן הרי הוא כפגר גוף בלי נשמה, וזה"ש והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו שהם דאורייתא יבוא כל בשר כו' לשבות בשבת במנוחה העליונה ולהתחדש בחודש כנ"ל, ויצא וראו בפגרי האנשים כו' אותם שהם כפגרים מתים שאפילו בשבת וחודש אינן מרגישין. והנה זהו מדת כל אדם אבל הצדיקים הקדושים נהפוך הוא שהם תמיד בדביקות וכדמצינו ברבי אליעזר בן חרסום (יומא לה:).

ה׳והנה גבי משה ואהרן מצינו דמשה היה נביא מרחם ומשנולד שרתה עליו השכינה והיה מתוקן להיות כמלאך אלקים כמ"ש איש אלקים מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלקים, ואהרן היה איש דברים אוהב את הבריות ורודף שלום כו', ובאמת לכאורה היה הסברא נותנת שיהיה להיפך כי משה שהיה מנהיג ומלך היה צריך להיות מעורב בין הבריות, וע"כ צריך לומר שהיו בו שני המעלות, אעפ"י שהיה איש אלקים אעפ"כ היה יכול להשפיל את עצמו ולהתערב בין הבריות ולא נפרד מדביקותו וכמ"ש מן ההר אל העם, והכי גבי אהרן שהיה כהן גדול ונכנס לפני ולפנים ועוסק רק בעבודה"ק היה ראוי לו שלא להטריד מחשבתו בעניני עוה"ז, וע"כ צריך לומר שאעפ"י שהיה מעורב בין הבריות ודברן אעפי"כ היה יכול לחזור לשרשו, וזה"ש (תהלים קו טז) ויקנאו למשה במחנה דהיינו למשה קנאו בו במה שהיה יכול להיות במחנה להנהיג את הבריות אעפ"י שהיה איש אלקים מנעוריו, ולאהרן קדוש ה' כלומר שקנאו באהרן במה שהיה יכול להיות קדוש ה' אעפ"י שהיה טבעו להתערב בין הבריות.

ו׳וזה"ש כאן הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו' מדבר בשבחו של אהרן שאפילו לענין הנביאות היה הגון כמשה ובסיפא דקרא הם המדברים הקדושים משה ואהרן כנ"ל.

ז׳שערי ציון, לשבת ר"ח שבט.
וידבר ה' כו' אני ה' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' וגם הקימותי כו' את ארץ כנען את ארץ מגוריהם כו' וגם אני שמעתי כו' לכן אמור כו' והוצאתי כו' ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' כו', במקראות הללו רבו הדקדוקים מלבד מה שהקשה רש"י ז"ל על אומרו ושמי ה' לא נודעתי קשה עוד למה נגלה עליהם בשם הזה, וגם מ"ש וגם הקמותי וגם שמעתי הוא אריכות לשון, ועוד כפל ואמר את ארץ כנען וארץ מגוריהם הוא למותר, ועוד מהו ענין הד' לשונות של גאולה, ועוד רבו דקדוקים כאשר יבוארו.

ח׳עפ"י מה שכתוב (דברים ד לז) ותחת כי אהב את אבותיך כו' ויוציאך בפניו כו' וידעת היום כו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל כו' אין עוד, כבר ביארתי מקרא זה בפנים שונות ועתה אוסיף ידי עפימ"ש חז"ל [ב"ר פי"ז] אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא לי אדה"ר כו', ביאור הענין עפימ"ש חנה (ש"א ב ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך, וצריך להבין הנתינת טעם של כי אין בלתך האיך מוכח מזה שאין קדוש כה', והענין הוא שאחז"ל [ויק"ר פי"ט] כי אין לבלותך בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשה ידיו (וק' מנ"ל דרוש זה ולהוציא המקרא מפשוטו), והטעם מבואר כי ב"ו עושה מדבר יש וגשמי וצר אותו על צורה אחרת אבל מ"מ גוף הדבר כבר היה בעולם נמצא שלא הניח בדבר ההוא כלל חיות וכח מכחו, וע"כ גם אם הבעל מלאכה מת אח"כ מ"מ הנפעל ממעשה ידיו קיים, משא"כ הקב"ה שעשה מאין יש וע"כ שנתן בו כח וחיות המהוה אותו מאין ליש וכמ"ש הבעש"ט ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קיט פט) שאותן אותיות יהי רקיע הם המקיימין את העולם, וכשהקב"ה מסיר מהם חיותו וכחו הם חוזרין לאפס ותוהו וע"כ הוא מבלה מעשה ידיו, וע"ז מורה שם הוי"ה שהוא מהוה את הנבראים ואם היה לאדם עיני שכל מזוככים היו רואין בכל דבר שם הוי"ה ואדרבא הגשמי היה בטל לגבי הרוחני הפנימיות כמו אור הנר לגבי הנר, וע"כ לאדה"ר שהיה לו זכי הראות וראה בכל דבר הצרופים משם הוי"ה לכן אמר לך נאה לקרות הוי"ה שאתה אדון הכל, ולכך נקרא קונה שמים וארץ, וזה"ש חנה אין קדוש כה' כי קדוש הוא לשון מוצנע ומכוסה, כי אין בלתך מחמת שאין דבר שאין בו שם הוי"ה ומכח זה אין לבלותיך כו'.

ט׳וזהו שאמר אליהו [תיקו"ז צ"א ע"ב] וכל ספירה אית לה שם ידיע כו' שכן הוא בציור האילן שכל ספירה יש להם שם הוי"ה בניקוד מיוחד מהתשע נקודין עד מלכות שהוא בלי ניקוד, וחוץ מזה יש לכל ספירה שם מיוחד הידועים כמו חסד יש לו שם אל, גבורה אלקים, ת"ת שם הוי"ה בניקוד חש"ק מלבד השם הוי"ה שיש לו בשוה עם כל הספירות שהוא בניקוד חולם, וכמ"ש ע"פ ופרעה חולם וכן לנצח ה' צבאות, להוד אלקים צבאות, ליסוד שם שד"י, למלכות אדנ"י, והיינו שאפילו ברוחניות יש פנימיות וחיצוניות כמ"ש [תיקו"ז קל"ה ע"ב] דכתר עליון אע"ג דהוא אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות, וכמו שהקב"ה נסתר ונעלם בעה"ז כמו כן בעה"ב שואלין איה מקום כבודו, (וה' הטוב יכפר בעד על שאני אומר דברים שלא קבלתי ולא ראיתי בספרים) שלענ"ד האבות לא ידעו מפנימיות הזה ולכך אמר אברהם אבינו נסתכלתי באצטגנינות שלי כו' ואעפ"י שנגלה עליו הקב"ה בשם הוי"ה היינו בשם הוי"ה בניקוד חש"ק שהיא השם של החיצוניות של יעקב כי השם של הפנימיות הוא כלו בנקוד חולם, וכמ"ש ויחלום והנה סלם כו' וראשו מגיע השמימה, דהיינו ע"י השם בניקוד חולם עולה להשמים, כי החיצוניות לגבי הרוחניות הוא כעשייה גופנית, וע"ז נאמר לפענ"ד לכן כה אמר ה' אל יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב) שעל אברהם לא נגלה רק בשם של יעקב שהוא בניקוד חש"ק, וע"ז נאמר (דברים י טו) רק באבותיך חשק ה', שאצל האבות היה השם הוי"ה בחש"ק ולא באותה הנקודה של הפנימיות, וכל אך ורק מעוטין.

י׳ובאמת הכל הוא כשלהבת קשורה בגחלת שע"כ נקרא הצדיק דאחיד בשמיא וארעא שכל דבר שאוכל ועושה רואה על הפנימיות ומיחדם, וע"כ נ"ל שהשם של יסוד היא שד"י שמורה על שאמר לעולמו די היינו הצמצום שהוא החיצוניות המצמצם את פנימיות ומגבילו, וכמ"ש בשער הגמול שדבר רוחניות אינו מוגבל, אבל השם של הפנימיות הוא בניקוד מלאפום כי מלא כל הארץ כבודו, וראיה על כל מה שאמרנו הוא מה שאחז"ל אני ראשון באין ראשית ואני אחרון באין תכלית ומלבעדי אין אלקים באמצע אלו הספירות אעפ"י שהם אלקים אין השפעתם אלא מאתי.

י״אוזהו שאמרו בכל הספרים שבמצרים היה הדעת בגלות והוצרך להתגלות, כי דעת הוא לשון התחברות שלא היה להם שכל הזה איך בכל דבר שורה הוי"ה בפנימיות כשלהבת קשורה בגחלת, וע"כ נאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם המוצנע ומכוסה בכל דבר.

י״באבל למשה גלה הדבר באומר זה שמי לעלם הנעלם והנסתר שקרא לו אדה"ר, וזהו וארא אל האבות באל שד"י פי' אעפ"י שנגליתי אליהם בשם הוי"ה מ"מ היו רק בחיצוניות באותו השם של יעקב בנקוד חש"ק, וזהו שנצנצה רוה"ק בדברי רש"י שציין בעצמו וארא אל האבות, אבל ושמי ה' היינו שמי שקרא לי אדה"ר לא נודעתי ולא הודעתי שניהם במשמע.

י״גוהנה שני מדריגות הללו הם אהבה ויראה כי אהבה הוא ע"י הפנימיות כמ"ש תוכו רצוף אהבה, שיתבונן האדם בגדולת וענותנותו של הבורא כשאדם עובר עבירה בידו או ברגלו או בפיו ועיניו ונוטל החיות וההוי"ה שיש באבר ההוא ועושה נגד רצונו הלא יורה שורת הדין כי ידו ייבש תיכף ועין ימינו כהה תכהה ואעפי"כ הקב"ה מאריך לו אפו הלא יפול לב האדם בקרבו המס ימס, והחיצוניות מורה על היראה כשאדם ירא וחרד הוא מצמצם את עצמו, והנה האבות אעפ"י שלא ידעו מהפנימות מ"מ היו אוהבי ה' וע"כ אמר וגם הקימותי כו' לתת להם ארץ כנע"ן דהיינו ההכנעה שבא ע"י האהבה כידוע, ואת ארץ מגוריה"ם דהיינו היראה.

י״דוזה"ש (דברים ד לז) ותחת כי אהב את אבותיך שהיה להם מדת אהבה לכך ויוציאך בפניו לשון זעם וקטנות שלא ידעו את ה' בגדלות, אבל וידעת היום שכבר נתן לך ה' לב לדעת כו' והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים שאותן דברים מצומצמים והמדות שע"כ נק' הספירות מדות שמורה מדה ושיעור, וספור הוא לשון זיכוך שם הוי"ה המאיר מתוכו, וע"כ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת דאחיד בשמיא וארעא כו' כשלהבת קשורה בגחלת אין עוד שאין דבר אחר בהם רק חיות והוי"ה של השם ב"ה בעצמו, וגם אני שמעתי את נאקת ב"י אשר מצרים מעבידים שזעקתם הוא רק בקטנות בשביל העבדות לכן ואזכר את בריתי פי' בריתי ממש דהיינו הייחוד שצריך לייחד העליונים בתחתונים וכמ"ש האלשיך ע"פ ויגד לכם את בריתו, דקאי על תורה שבעל פה.

ט״וובזה יבואר מה שתקנו בתפלת י"ח השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה כו' עד סוף הברכה, וצריך ביאור ענין כפל המלות ושינויי הלשונות, ועוד מהו ענין והסר ממנו יגון ואנחה לכאן דהו"ל לקבעו בברכת ראה נא בענינו, וגם החתימה מלך אוהב צדקה ומשפט צ"ב, ונ"ל עפימ"ש (ישעיה מו יב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, ודרשו חז"ל (ברכות יז:) דקאי על הצדיקים ואמרו שכל העולם ניזון בצדקה והם ניזונין בזרוע ודבריהם צריכין ביאור, והענין הוא לפי מה שביארנו שיש שני עניני הנהגות הא' הוא לבינונים בדרך הטעם והב' הוא חוץ לדרך הטעם לאותן שמשליכין אחרי גיוום כל ענייני עוה"ז והמה ניזונין ביד חזקה וזרוע נטויה וכל הקמים עליהם ישפטו בלי עיכוב כמו ביציאת מצרים, וזה"ש שמעו אלי אבירי לב הם אותן המפקירים עצמן ואכזריים על עצמן ומוסרים נפשם בכל עת על ייחוד שמו, וכמ"ש ע"פ שחורות כעורב, והם רחוקים מצדקה שכל העולם ניזון בצדקה דרך הטבע.

ט״זאמנם אם כן איפא למה תקנו לנו חז"ל הרבה תפלות בכל יום ובאמת הוא מדאורייתא כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם עבודה שבלב כו' כיון שבאמת אין אנו צריכין לכלום כשאנחנו משליכין יהבנו על ה' למה נצטרך להתפלל על רפואה ופרנסה וכדומה, אבל הענין הוא שבוודאי יצר מחשבות האדם רע מנעוריו ואי אפשר לעמוד במדריגה זו תמיד כו', לכך אנחנו אוחזין החבל בשני ראשיו דהיינו שאם לא נשלים חוקינו ולבבינו איננו שלם עם ה' כראוי והיה ראוי ונכון שמצד הדין אנחנו גרועים ממשפחות האדמה וכו', אמנם על מנת כן הכניסנו הקב"ה בצל כנפיו ומהיות טוב לא יקרא רע ח"ו והעיד בעצמו וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, כי איך יהיה אפשר לנו להגיע למדרגה עליונה אם לא יהיה לנו כל צרכינו ונחיה בלי צער ודאגה כמ"ש ואיך נעבוד ואין לאל ידינו.

י״זוכמו כן התפלל דוד המלך ע"ה יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך (תהלים לג כב), פי' אעפ"י שאנחנו בטוחים כי מאתך לא תצא הרעות והכל הוא רק טוב, ואתה תבין בחכמתך שאם תתנהג עמנו כרצוננו לא יהיה טובה באחריתה מ"מ הלא אתה כל יכול ויהי נא חסדך עלינו אותה טובה שאתה משפיע ומנהיג אותנו יהיה באותו אופן אשר אנחנו מייחלים לך באופן שלא תופר עצתינו והיינו כדי שלא נצטרך לדאוג ולהצטער.

י״חועל שתי הנהגות הללו אנחנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה שהנהגתך יהיה בשפטים גדולים וביד חזקה כימי צאתינו מארץ מצרים והיינו שלא כדרך הטבע, ומ"מ ויועצנו כבתחלה כמו שאנחנו מייחלים ונרויח בזה והסר ממנו יגון ואנחה פי' יגון שייך על עתיד הדואג על מה שיהיה ואנחה שייך על העבר וכשתתנהג עמנו בשתי אלה לא נצטרך לדאוג על העתיד כי הלא תבצע כל מחשבותינו ולא יבצר ממנו באופן שלא ניגע לריק וגם לא נצטרך לאנוח לבסוף כי הלא עיניך פקוחות לטוב לנו אפילו שלא כדרך הטבע, וזהו ג"כ מה שאנו מתפללין ואתה במשפט תעשה צדקה, ובזה חותמין מלך אוהב צדקה ומשפט והשם של ברכה זו הוא בנקוד מלאפום המשפיע לכל חי רצון כו' והכל יסוב על אופן אחד וכל הנ"ל עולה בקנה אחד.

י״טוזהו ג"כ מה שנאמר בספר יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות צ' בלעיטה כו' וצר בהם שבט בשנה ודלי בעולם וקורקבן בנפש, והוא הדבר שדברנו כי צדי"ק הוא דאחיד בשמיא וארעא והיינו ע"י הלעיטה מעלה הגשמיות לרוחניות כמ"ש לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי ה', ודלי הוא לשון עליה כמ"ש ארוממך ה' כי דלתני כו', וקורקבן הוא כלי העיכול המפריד הטוב מהרע ודוחה הרע לחוץ והטוב נשאר ודעת לנבון נקל ברוך ה' לאו"א.

כ׳חידושי אגדה, לברית מילה
וארא אל האבות באל שדי כו', דעל מצות ברית מילה יש ב' שמות קדושים א' הוא שם שדי כמ"ש (בראשית יז א) אני אל שדי התהלך לפני כו', והב' הוא שם הוי"ה ב"ה כמ"ש (דברים ל יב) מי יעלה לנו השמימה כו' ס"ת הוי"ה והיינו משום דמצות ברית מילה יש בה ב' דברים א' ערלת בשר לענין הצלחת עולם הזה והב' ערלת הלב לענין התורה, וע"כ שם אל שד"י מורה על ערלת בשר שהוא החיצוניות ושם הוי"ה שהוא הפנימיות מורה על ערלת הלב לענין התורה, וע"כ להאבות שלא נתן להם התורה עדיין רק הבטיח להם ירושת הארץ נגלה עליהם רק בשם אל שדי דמורה על הצלחת עה"ז כמו שפירש"י שיש די באלקותו לכל אחד ואחד, ולכך נקרא חק בשארו שם דמורה על פרנסה ואכלו את חקם, ולא הוצרך להזכיר שם הוי"ה לענין ערלת בשר לפי שעדיין לא נתן להם התורה, אבל עכשיו שהיו מעותדין לקבלת התורה גילה להם ג"כ שם זה, וגם פסוק מי יעלה לנו השמימה מדבר בענין קבלת התורה.

כ״אוזש"ה וארא אל האבות רק בשם אל שדי אבל שמי הוי"ה לא נודעתי להם, כלומר שלא נתן להם סגולת המילה רק לענין הצלחה גשמיות והינו שהקימותי את בריתי אתם דמצות בר"מ שצויתם הבטחתם להם לתת את ארץ דהיינו רק לענין הצלחת עה"ז, וע"כ לא הוצרכתי להודיעם שם הוי"ה לענין התורה, אבל מעתה אמור לבני ישראל אני ה' גם חטיבה זאת לקבלת התורה בהוראת שם הוי"ה ב"ה שמעתה יזכו לב' ענינים כנ"ל, וזש"ה ולקחתי אתכם לי לעם ע"י קבלת התורה כדכתיב והייתם לי סגולה כו' וגם סגולת הצלחה, וזהו והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי כבר את ידי ולכך אמר ואזכור את בריתי שאקיים ג"כ הבטחתי להאבות.

כ״בובאופן אחר מ"ש ואזכור את בריתי כו' דהשם של ברית מילה הוא שם אל שדי כנ"ל והטעם שמצוה זו מסוגל לקרב הגאולה כנ"ל והשם אל שדי מורה שהוא משדד מערכות השמים, וע"כ במצרים שלא היו כדאין והמדה"ד מקטרג הוצרכו ליד חזקה לכפות מדה"ד, וז"ש מי אנכי כי אלך כו' וכי אוציא את בני ישראל כו' ופירש"י באיזה זכות כו' והשיב לו בצאתכם ממצרים תעבדון את ה' ע"י קבלת עול מ"ש במצות בר"מ וקבלת התורה יהיו למעלה מן המזל בהשגחה פרטיית, וז"ש ואזכור את בריתי ע"י השם אל שדי אני צריך לשדד מערכות שמים בשבילם.