מראה יחזקאל על התורה, וילךMareh Yechezkel on Torah, Vayeilech
א׳שבת שובה
בהפטורה שובה ישראל עד ה' אלקיך קחו עמכם דברים כו' כל תשא עון וקח טוב כו' (הושע יד ב), הדקדוקים רבו במקרא זה כידוע למעיין שקשה מאוד התכתם ואין להאריך, והענין הוא שהפייטן יסד באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט, פירוש עפי"מ שביארתי כבר עמ"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כו' ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו', דקשה אדרבה הלא אומות העולם מונין את ישראל בהחוקים, אבל הענין שלכך מונין לפי שעל ידי כן אין עליהם שום קטרוג שהקב"ה משיב לפי שהם מקיימין מצותי בלי טעם כמו כן אני אשפיע להם בלי טעם, וזהו כי מי גוי גדול כו' חקים ומשפטים, אשר ישמעון החקים אומרים שיש חכמה גדולה בדבר כי עי"כ אלקים קרובים אליו וכמ"ש במ"א, וזהו באין מליץ יושר להשתיק המקטריגים אזי אזכיר להם דבר חק ומשפט שנזהרין בחקים וכנ"ל.
בהפטורה שובה ישראל עד ה' אלקיך קחו עמכם דברים כו' כל תשא עון וקח טוב כו' (הושע יד ב), הדקדוקים רבו במקרא זה כידוע למעיין שקשה מאוד התכתם ואין להאריך, והענין הוא שהפייטן יסד באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט, פירוש עפי"מ שביארתי כבר עמ"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כו' ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו', דקשה אדרבה הלא אומות העולם מונין את ישראל בהחוקים, אבל הענין שלכך מונין לפי שעל ידי כן אין עליהם שום קטרוג שהקב"ה משיב לפי שהם מקיימין מצותי בלי טעם כמו כן אני אשפיע להם בלי טעם, וזהו כי מי גוי גדול כו' חקים ומשפטים, אשר ישמעון החקים אומרים שיש חכמה גדולה בדבר כי עי"כ אלקים קרובים אליו וכמ"ש במ"א, וזהו באין מליץ יושר להשתיק המקטריגים אזי אזכיר להם דבר חק ומשפט שנזהרין בחקים וכנ"ל.
1
ב׳ולבא אל ביאור המקרא שהתחלנו בו ניישב מאמר זה באופן אחר דצריך להבין למה המצות לא תעשה יתירים על המצות עשה וגם למה התוכחה יתירה על הברכה, וכתב בספר בינה לעתים [ח"ב דרוש ה אחרון לאלול] הטעם דהאדם עלול לחטוא וע"כ הרבה בקללות בכדי שאם יעשה תשובה אח"כ וסגולת התשובה הוא להפוך העונות לזכיות וממילא יהפכו הקללות לברכות, משא"כ אם היה מרבה בברכות כי האדם לא יוכל לזכות להם רק בשימור כל מצותיו היה מעט אשר היו זוכים להם, וזהו גם כן הטעם שמצות ל"ת יתירים על המ"ע וכמו שהארכתי בדרוש מכבר.
2
ג׳הנה כי כן נאמר דוודאי כמו זר נחשב שהקב"ה כאשר בא לשפוט הארץ יניח למקטריגים ללמד חובה על בניו אשר להם לבדם ניתנה הארץ ולא יעבור זר בתוכם להפריד ח"ו היחוד בין קוב"ה וישראל, אבל הענין הוא לכוונה טובה גדולה שבוודאי כל ישראל עושין תשובה בימים הללו וע"כ הקב"ה נותן רשות למקטריגים להביא לפניו חשבון עונות ישראל ואח"כ ע"י התשובה יהפכו כלם לזכיות, אך כל זה אם עושין תשובה מאהבה ויש להם גם כן מליצי יושר משא"כ אם אין להם פרקליטין אין צריכין ליתן מקום למקטריגים, וכשרוצים ללמוד חוב משתקין אותן, וזהו באין מליץ יושר אזי מול מגיד פשע ומול לשון הכרתה כמ"ש יושב ממולי שנכרתין כל המקטריגים שרוצים ללמד חובה על ישראל להרע להם.
3
ד׳וזהו אמרו שובה ישראל עד ה' אלקיך פי' שתעשה תשובה מאהבה כמו שדרשו חכז"ל מקרא זה אתשובה מאהבה ואמר הטעם כי כשלת בעוניך פי' עונות אלו מזידים שעשית עבירות במזיד, וע"כ אם לא תעשה תשובה מאהבה יעשו מהם שגגות ואתה צריך לעשות מהם זכיות, ואמר עוד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ומה הם הדברים הלא כל תשא עון כל מה שאתה סופר ומונה עונות ישראל הוא רק בשביל וקח טוב לעשות מהם זכיות וממילא ונשלמה פרים שפתינו להמתיק הדינים.
4
ה׳עוד בהפטורה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא (מיכה ז יח), צריך ליישב הדקדוקים וכפל המלות, ונ"ל דבגמ' איתא (ר"ה יז.) למי נושא עון למי שעובר על פשע, והעולם טועין בזה דהיינו במה שמפייסין זה את זה בעיו"כ ואינם רגילים לפייס רק אם המפייס חטא נגד המתפייס, אבל המתפייס אינו מבקש מחילה ואינו ממציא את עצמו שחבירו יפייסו כמו שעשה רב דאזיל לגבי ההוא טבחא (יומא פז.) ואין זה הדמיון להקב"ה שנאמר דרשו ה' בהמצאו שממציא את עצמו להתפייס ולמחול ורוצה בתשובת רשעים, אבל מי שחטא נגד חבירו ויודע בעצמו שחטא אפילו בתוך השנה צריך לפייסנו ולהשיב את הגזילה, ועל זה אמר עבירות שבין אדם לחבירו כו', רק בעיו"כ צריך אפילו הצדיק לפייס כדי שהקב"ה ימחול לו גם כן, וזהו שאמר מי אל כמוך שזה הוא חסד גדול במה שהוא נושא עון למי שהוא עובר על פשע, ופירש הכתוב לא החזיק לעד אפו ר"ל שמה שהחזיק אפו אינו בדעתו לעד לשון עולה וגזל, כמ"ש בבקר יאכל עד אז חולק עד שלל, וטעם הדבר שמוחל הוא רק כי חפץ חסד הוא, בעבור שחפץ חסדו של הקב"ה שגם הקב"ה יעבור על פשעיו אעפ"י שחטא נגד השי"ת ואינו עושה המצוה לשמה אעפי"כ הקב"ה נושא לו עון.
5
ו׳דרשה לשבת שובה שנת הנותן אמרי שפ"ר
וילך משה וידבר כו' כי לא אוכל לצאת ולבא כו' ה' אלקיך הוא עובר לפניך כו' יהושע עובר כו', הדקדוקים רבו במקראות הללו, ואיתא במדרש זה"ש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה כו' מדבר במשה אתמול עלה שמים כנשר ועכשיו לא אוכל כו' אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו ועכשיו כי יגורתי מפני האף וחמה כו' ע"ש עד אחר כל השבח הזה אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך כו' א"ל משה בהן קלסתיך כו'ץ.
וילך משה וידבר כו' כי לא אוכל לצאת ולבא כו' ה' אלקיך הוא עובר לפניך כו' יהושע עובר כו', הדקדוקים רבו במקראות הללו, ואיתא במדרש זה"ש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה כו' מדבר במשה אתמול עלה שמים כנשר ועכשיו לא אוכל כו' אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו ועכשיו כי יגורתי מפני האף וחמה כו' ע"ש עד אחר כל השבח הזה אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך כו' א"ל משה בהן קלסתיך כו'ץ.
6
ז׳ובהפטורה דרשו ה' בהמצאו כו' יעזוב רשע דרכו כו', אחר כל הדקדוקים נקדים משנת יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר כו' הוא היה אומר עז פנים לגהינם כו' [אבות פ"ה מ"כ]. והנ"ל דאיתא בגמ' (ב"ב טז.) שאל איוב להקב"ה בראת צדיקים כו' בראת יצר טוב בראת יצה"ר א"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, והנה להבין מאמר זה וגם מ"ש תורה תבלין דלכאורה תבלין שייך לומר על דבר שבא לתקן הקדירה שחסרה או יתירה מלח, משא"כ גבי יצה"ר שנדחה מפני דברי תורה האיך שייך לשון תבלין.
7
ח׳והנ"ל דהנה אמרו חכז"ל (סוכה נב:) על ג' דברים הקב"ה מתחרט כו' ואחד מהן הוא היצה"ר שנאמר (מיכה ד ו) ואשר הרעותי, וצריך להבין ענין החרטה, דהא באמת אמרו והנה טוב מאוד זה היצה"ר, ולפי פשוטו נ"ל עפימ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כו' ועל דרך שביארתי מ"ש [תהלים קלה] הללויה עבדי ה' שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו, דלכאורה לאו רישא סיפא דחצר הוא פרוזדור ובית הוא בית דירה.
8
ט׳אבל הענין הוא ע"ד שפירש הבינה לעתים [ח"ב דרוש לח דרוש ו' לפרקי אבות] ע"פ שתולים בבית ה' בחצרות בית אלקינו דוודאי נשמת הצדיקים מתענגים בנועם ה' גם כן קודם ביאתם לעולם הזה רק בעוה"ז יכולין לסגל מצות ומעש"ט ולקשט אחרים מה שלא יוכלו לסגל קודם לכן, וזהו שתולים בבית ה' ר"ל שהצדיקים נחצבים מתחת כסא הכבוד אבל בחצרות בית כו' ר"ל בעוה"ז אזי יפריחו ר"ל יפריחו אחרים להצדיק רבים, וזה"ש שעומדים בבית ה' ר"ל שכל דביקותם הוא במקום שרשן אע"ג שהם בחצרות בית אלקינו כו' דהיינו בעוה"ז, וזהו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים סה ה) אע"ג שהוא עדיין שוכן בחצריך הוא מקורב עמך, ולכך היתה ירידת הנשמה לעוה"ז ולכך ניתן באדם יצ"ט ויצה"ר להרגיז זע"ז ולקנות שלימות, וכ"ז לצדיקים שקונין שלימות עי"ז אבל רשעים טוב להם שלא נבראו ולא יבא ביניהם היצה"ר, וידוע דהיצה"ר נקרא צפוני (סוכה נב.), וזה"ש מה רב טובך אשר צפנת כו' והוא רק לחוסים בך כו', וע"כ הקב"ה מתחרט על היצה"ר בשביל הרשעים.
9
י׳ועוד שמעתי ממורי ז"ל שבזה פתח הקב"ה פתח לשבים, וכן מצאתי בחובת הלבבות [הקדמה לשער השביעי שער התשובה א] במ"ש והרחיב אמתלאותינו בנטותינו מדרך עבודתו, כי כשיתעשת האדם על גודל חטאתו והתרגזו נגד השי"ת לא היה אפשר לו לשוב בתשובה ולומר חטאתי, כמו שהארכתי בזה במ"א כמה פעמים, ומזה נמשך שאין יכולין לעשות תשובה שלימה ולהודות על פשעים כי מחפשים אמתלאות ותירוצים להצדיק את עצמן כמו אם יחטא איש לאיש, ומחמת זה אינם עוזבים דרכם הרעה, וע"כ פתח הקב"ה בתשובה תחילה ואמר קצת תירוץ לסייע אותם בכדי שיודו על פשעם ויאמרו באמת חטאנו, אבל באמת אין לסמוך ע"ז כלל כי ביד כל אחד לכפות את יצרו הרע והקב"ה מסייע בידו, ובאמת זהו היתה שאלת איוב הנ"ל.
10
י״אאבל תשובת הקב"ה נחזי אנן לפרש עפימ"ש חז"ל (שבת קיט:) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה כו', והדבר צריך ביאור דמה בכך הלא עיקר העונש על העבירה ואם לא היו עוברים לא הוצרכו לתוכחה, ועוד דאמרינן ביומא (ט:) מקדש ראשון מפני מה נחרב על שלשה דברים על ע"ז וג"ע וש"ד, ובמס' תענית אמרינן שהיו שם כ"ד עבירות ולא חשב שם תוכחה בקרא, ועוד אמרו חכז"ל (נדרים פא.) דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמו כמ"ש מי האיש החכם כו' ואשר דיבר פי' ה' כו' ויאמר על עזבם את תורתי כו'.
11
י״באבל הנ"ל דהכל חד הוא, דכבר האריכו הספרי מוסר במדות טובות שיתדבק בהם האדם וכנגדם מדות רעות שיתרחק מהם, והנה צריך להבין למה ברא הקב"ה והטביע באדם מדות רעות כיון שיש לאדם אמתלא עי"ז לעשות נגד רצונו שיאמר שטבעו כך הוא להיות כעסן או עז פנים או אכזר או כילי וכדומה, וראיתי בשם מהר"א אביו של השל"ה עמ"ש בפרקי דרבי אליעזר [פמ"ה] שביום הכפורים השטן בא לפני הקב"ה ואומר יש לך עם בארץ שדומין למלאכי השרת כו', שכל כוונתו בזה לקטרג כי אומר אחרי שיכולין לכפות יצרם עכשיו מפני מה אין עושין כן בכל השנה, ודבריו אין מספיקין לתירוץ הקושיא שלו שהקשה הא אין קטיגור נעשה סניגור, דהא מ"מ עכשיו היא סנגוריא שאין דנין האדם רק באשר הוא שם.
12
י״גאבל הנ"ל דוודאי אין לומר שלכך ברא הקב"ה אותן המדות רעות באדם בכדי לכפותן ע"י מדות הטובות ההיפוכן, דאעפ"כ קשה הא מאתו לא תצא הרעות ואיך יברא רע, אבל הענין הוא דכל מדה היא התעוררות הקדושה עליו לטוב וע"כ בכל מדה רעה בעצמה יוכל להיות עובד ה', וכאשר הורנו בזה התנא יהודה בן תימא הוי עז כנמר כו' דידוע מדות עזות רעה מאוד עד שאמרו בגמ' בידוע שנכשל בעבירה [ב"מ פג: מדחציף כולי האי ש"מ רשיעא הוא], וכן קלות ראש והמרוצה והמהירות מצויה בקלי הדעת וצריך להיות מתון וכן גבורת ארי הוא כעס, ואעפי"כ יוכל להשתמש בכל אלה כשיגיע לו שעה לעת הצורך לעשות בהם רצון אביו שבשמים, וזהו קטרוגו של השטן שמסיים ואומר מה מלאכי השרת שלום ביניהם כו' ר"ל שרוצה להוכיח כי מה שאוחזין עכשיו בדרך הישר הוא רק לפנים שאל"כ היה לאחוז גם כן במדות רעות לעבודת הקודש, אבל הם יש שלום ביניהם אפילו אם יראו איזה דבר איסור לא יאחזו בעזות או בכעס וכדומה, לזה יוכל להרחיב הדבור בכמה אופנים.
13
י״דוהנה לפי"ז יוכל להמשך טעות גדול למתפתים ביצרם לפי הנ"ל שלפעמים יוכל לאחוז במדה רעה לעבודת הקודש א"כ איפא איך ידע דרך הישר הלא יצרו גדול ממנו ויסמא עיניו ויאמר לו שזהו מצוה ומסירת נפש, אך התקנה לזה הוא שאמר התנא [אבות פ"ב מ"א] איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לו מן האדם כו', דלכאורה אין לו ביאור דוודאי דרך ישרה הוא להתחזק בתורה ומעש"ט ומה להתפארות האדם, אבל אפשר שכוון לדברינו כשהאדם נבוך בדבר לעשותו אם הוא מצוה כפי דברי היצר או עבירה, וע"כ התשועה היא ברוב יועץ להמלך בזה עם חביריו כי הם יעמידוהו על האמת, ובפרט אי אית ליה רבא במתא, והשכל מחייב זה כי באותה שעה בשעת מעשה אין היצר מפתה רק האיש ההוא אבל האנשים אחרים הם אצל האמת כי אין היצה"ר מסיתם אז וע"כ רואין האמת ויכולין להזהירו ולהנטותו מפיתויי היצה"ר, אבל אם הדבר מצוה באמת הוא גלוי לכל שמצוה הוא, וזה"ש כל שהוא תפארת לו מן האדם שהכל מודים שהיא מצוה.
14
ט״ווזה היה ענין עון ירושלים דוודאי אי אפשר לומר שהיו שם חטאים כל כך הלא טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים וכדאמרינן ביומא דראשונים עדיפי, רק שהיו מוטעים ע"י נביאי השקר וע"י פיתויי היצה"ר, ואילו היו ביניהם מוכיחים היו מגלים על חטאתם והיו שבים וע"כ כל העונות כלן תלוין בתוכחה.
15
ט״זועוד יש עצה לזה להתחזק בתורה והמאור שבה יחזירנו למוטב, ותרי"ג מצות נקראין עטין שלכך נקראת עץ החיים שנותנת עצה לדרך החיים, וע"ז אמרתי בדרך הלצה אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד (סוכה נב:), ר"ל דוודאי אין היצה"ר מסית האדם לעבירות בפומבי רק למצות והן הן גופי עבירות, וע"כ משכהו לבהמ"ד והתורה תדריכהו בדרך הישר, וזהו שאמר יהודה בן תימא אחרי שזכר הרבה מדות רעות אשר הותרה הרצועה להשתמש בהן לצורך גבוה חזר על הדבר והזהיר שאעפי"כ עז פנים לגהינם שלא יפתך יצרך לאידך גיסא כנ"ל, וע"כ התפלל יהי רצון שיבנה בהמ"ק ויתוקן מה שנחרב על עון מחוסרי תוכחה, או תן חלקינו בתורתיך והתורה תלמדינו דעת ותבונה כנ"ל, וזה"ש בראתי לו תורה תבלין שהתורה היא תבלין להיצה"ר שמסיתו למצות והתורה תדריכהו לעשות המצות בשלימות אפילו באותן מדות רעות שהיצה"ר מסיתו כנ"ל.
16
י״זובזה יבואר מה שאמרו חכז"ל (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר נצחו מוטב וכו' ואם לאו יקרא ק"ש אי אזיל מוטב וא"ל יזכיר לו יום המיתה, והקושיא מפורסמת דהול"ל להזכיר תיכף יום המיתה, אבל הענין דהנה שורש כל המדות רעות המה שלשה בכללן מה שהזכיר רבי יהושע בפ"ב מאבות [מי"א] עין רעה ויצה"ר ושנאת הבריות [מוציאין את האדם מן העולם], וכן רבי אלעזר הקפר הקנאה והתאוה והכבוד הם בעצמם אותן שהזכיר ר"י הנ"ל, ע"כ נבאר חלקיהן ואיך שנזהר בהן להשתמש בעבודת הבורא.
17
י״חונקדים הגמ' דפ"ק דע"ז (ד:) א"ר יוסף לא לצלי אינש [תפלת מוסף] בג' שעי קמייתא בריש שתא בלחוד דלמא מפקיד דיניה כו' ופריך אי הכי דצפרא נמי כו', וצריך להבין דשומר מצוה לא ידע דבר רע ואיך ע"י מצות תפלה בכוונה מגרע גרע, ועפי"ז יתיישב גם כן מ"ש בפרק הרואה (ברכות נד:) אמר רב יהודה המאריך בתפלתו מאריכין לו ימיו ושנותיו, ופריך מדאמר ר' יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין, ומשני הא דמעיין, ופרש"י שסומך שהוא ראוי שתקובל תפלתו, וכ"כ כתבו תוס' ר"ה דף ט"ז [ע"ב ד"ה ועיון תפלה], ואפשר דקשיא להו מברייתא דאלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה כו' וחשוב עיון תפלה, לכך הוכרחו לחלק דמעיין ומצלי היינו שסומך כו', ועדיין צ"ע דבחד לישנא תנינהו ולתרוייהו קרי עיון תפלה, וכיון שהתנא בא ללמדינו דרך הישר הול"ל ולפרש, ועוד קשה לי איך שייך לומר בתפלה הקרן קיימת לעוה"ב הלא עיקר כוונתו הוא על הדבר שמתפלל עליו וכל עניני תפלה הוא רק על עסקי עוה"ז וכדאמרינן בעלמא חזייה לההוא דמאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ואין זה דוגמת שאר מצות המזכירן שם שהקרן הוא הקיבול שכר וע"ז שפיר י"ל דקיים לעוה"ב משא"כ גבי עיון תפלה.
18
י״טאבל הנ"ל עפימ"ש (תהלים לג כב) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, דצריך ביאור התכת הכתובים, והנ"ל עפימ"ש בשם צדיק אחד על פסוק רצון יראיו יעשה כו' (תהלים קמה יט), דלכאורה הצדיקים לבם ברשותן ומקבלים הכל באהבה מהשי"ת ומהיכי תיתי שיתפללו על איזה דבר, רק מחמת שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים נותן בלבם שיתאוו לאיזה דבר בכדי שיתפללו עליו, וזהו רצון יראיו יעשה שעושה להם רצון לאיזה דבר שיתאוו לאיזה דבר, וטעם הדבר בכדי שאת שועתם ישמע שיתפללו עליו ויושיעם, והנה זהו מדת הצדיקים אמנם אנחנו מדת כל אדם כיון שאנו בטוחים שכל מאורעותינו הכל לטובה האיך אנו מתפללין על השינוי הלא זה רעה אלינו שאם היה אותה הדבר טובה בוודאי לא היה השי"ת מונעו מאתנו, אבל הענין הוא דוודאי מאתו לא תצא הרעות רק השינוי מצד המקבלים ומי שעונותיו גורמין לו שלא לקבל הטוב כהווייתו הוא נהפך אצלו והחסדים מתכסים בדינים, וע"כ אנחנו מתפללין כיון שרצונו של הקב"ה להטיב יהי חסדך עלינו אותה הטובה כמו שאנו מייחלין ומצפין ואעפי"כ יהיה לטובה.
19
כ׳נמצא לפי"ז כשאדם עומד להתפלל על מאורעותיו שואלין עליו מה לך כי נזעקת הלא רק טוב הושפע לך וע"כ צריך להשיב שעונותיו גרמו שלא לקבל הטוב כהווייתו וממילא הוא בעצמו מזכיר עון להחפש, ועל זה אמר אני שלום וכי אדבר המה למלחמה כמבואר במ"א, וע"כ החכם עיניו בראשו כי יבוש ויכלם מלהתפלל בשביל עצמו בעבור עונותיו הרבים וע"כ יתפלל בעד הכלל וכל מה שרואה בחבירו איזה צער יתפלל עליו, ובזה אינו מזכיר חטאם כי אינו רואה נגעי חבירו וזכותא דרבים עדיף וממילא הוא נזכר לטובה כי המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה, וכן יתפלל בשביל צער השכינה כביכול כי בכל צרתם לו צר כמ"ש במ"א ע"פ תפלה לעני כי יעטוף כו' ושועתי אליך תבוא, גם זה נקרא מתפלל על חבירו כמשאחז"ל [שמו"ר פכ"ז] ע"פ רעך ורע אביך כו' דקאי על הקב"ה.
20
כ״אועפי"ז מבואר הברייתא דאלו דברים שאדם אוכל כו' כי שם מיירי מעיון תפלה שמתפלל בעד חבירו והוא דבר הלמד מענינו מה שהזכיר קודם לכן הכנסת כלה ובקור חולים וגמ"ח כו' איירי מדברים שהם לתועלת חבירו, ושפיר קאמר שאוכל פירותיהן בעוה"ז דהיינו הפירות הם מה שהוא נענה תחלה כי אין זה עיקר תפלתו, אבל עיקר תפלתו הוא מה שמתפלל בעד חבירו הוא הקרן קיימת לעוה"ב כי זה מצוה גדולה של ואהבת לרעך כמוך הכולל כל התורה כולה כדאמרינן בגמ' בשבת, אבל בההוא דר' יצחק גבי מזכירין עונותיו איירי בקיר נטוי כו' הכל הוא בשביל עצמו וגם עיון תפלה המזכיר שם הוא לעצמו ממילא מזכיר עון כנ"ל.
21
כ״בובהכי אתיא שפיר מימרא דר' יוסף בפ"ק דע"ז הנ"ל דוודאי אסור להתפלל ביחיד בפרט תפלת המוספין שלכך אומרים במוסף מי כמוך אב הרחמים לשון רבים שכולל כל הרחמנות וכן בנעילה אבל בשחרית וערבית ומנחה אומרים אב הרחמן לשון יחיד, וע"כ החמירו במוסף שלא להתפלל ביחיד ר"ל בשביל עצמו.
22
כ״גוע"כ צריך להסיר מלבו כל הקנאה ושנאה בכדי להתפלל על חבירו בכוונה שלימה, אבל מדת הקנאה להשתמש בה לעבודת הבורא הוא קנאת סופרים לקנא ביראת ה' שרואה שחבירו עוסק בתורה ומצות צריך לקנאות בו לעשות כמעשהו ולא כמנהג העולם כשרואין איזה הנהגה טובה אומרים שזה ראוי רק לרב גדול הדור ופרוש, כי באמת התורה מונחת בקרן זוית וכתר תורה ראוי לכל ואי אתה בן חורין להבטל.
23
כ״דוענין התאוה הוא מ"ש ר' יהושע יצה"ר מוציאין כו', דאמרו חכז"ל ג' דברים הקב"ה מתחרט עליהן כו', [ובמקום אחר שבחו] ואמרו חכז"ל טוב מאוד זה יצה"ר, ונ"ל על דרך הלצה דהנה יש הרבה טועין בדעתן שנדמה להם שהם צדיקים בעיניהם ועושין יותר מן הראוי כי אם קרא רק ק"ש שחרית וערבית יצא ידי חובתו והם מוסיפין ואומרים תהלים ולומדים קצת עושים יותר מן המחוייב, וזהו לדעתי טוב מאוד, יותר מהראוי זה מעשה היצה"ר, וכמ"ש במ"א בביאור אלו לא קרא ק"ש כו' דכשאדם יתעשת בנפשו איזה עובדא עושה בשביל רצון קונו שיהיה להשי"ת נחת רוח ממנו אשר בשביל זה נברא וזהו עיקר חיות האדם וכל זמן שאינו עוסק בעבודת הבורא אינו נקרא חי, רק החיות היא כשלומד ומתפלל ואומר שירות ותשבחות באותו שעה הוא יותר מן כל מלאכי מעלה וכשמכין את עצמו להניח תפילין ומודה ומשבח להשי"ת שזכה לכל זה ואח"כ עוסק בשירות ותשבחות שאין זוכין לזה כל צבא מרום.
24
כ״הוהנה יש שני עניני קדושת השם הא' הוא מצד היראה והוא המושרש בלב כל אדם שלא לעבור על התורה בעת אשר רוצים לכפותו לעבור יהרג ואל יעבור וזהו קידוש השם בשב ואל תעשה, וזה אינו נוהג רק באותו שיגיע לידו אותו דבר, אכן מה שמקבל עליו כן בכל יום בשעת ק"ש מי יודע אם הוא באמת לאמיתו ואפשר שהוא רק דמיון, והראיה שבכל עבירה קטנה הוא ממרה נגד השי"ת ואין בכחו לכפות היצה"ר שלא לעבור, אבל יש קידוש השם מצד אהבה והוא בקום ועשה והיינו כשמשריש בדעתו אהבת הבורא וגדולתו וענותנותו אשר בחר בנו מכל עם וקרבנו לעבודתו וכנ"ל כשירגיל בזה תבער בלבבו אהבת השי"ת להיות נשרף על קדושתו בכל עת והוא עומד ומצפה עד שיגיע עת התפלה שיוכל להוציא כל רוחו לומר שירות ותשבחות ואח"כ בשעת ק"ש ימסור נפשו באמת, ואח"כ מקיים מצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל בשעת קדושה וכמ"ש במ"א, וממילא כשיצא אח"כ לפעלו ולעבודתו אי אפשר שיעשה שום עבירה להמרות עיני השי"ת וזהו אלו לא קרא אלא ק"ש כו' יצא ידי חובתו שלא יוכל לחוב עוד, ועל ענין זה הוטבע באדם מדת התאוה והשתוקקות באהבה עזה כרשפי אש לעבודת הבורא ב"ה.
25
כ״ווענין הכבוד שהזכיר ר"א הקפר והוא מ"ש ר' יהושע ושנאת הבריות שישים האדם לבו איך הגאוה נמאסת שהכל שונאין אותו, ובאמת כל אדם יודע בעצמו שהוא עפר ואפר ובא מטיפה סרוחה, ואעפי"כ ירע לו כשבני אדם מבזין אותו, והיינו מטעם שאומר לעצמו הגם שיודע אני בעצמי שאנכי שפל ונבזה מ"מ אתה מה טיבך לבזות אותי הלא גם אתה שפל כמוני, אבל האמת הוא להיפך כיון שהבזיון בא לו משפל ערך לא היה לו לירע כלל בעיניו, וזה"ש מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רימה ר"ל שאותו המבזה אותך תקותו רימה ומה יתן ויוסיף לך כבודו או בזיונו.
26
כ״זועפי"ז פירשתי מ"ש (תהלים קכג א) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי כו' כעיני עבדים כו' עד שיחננו כו' רבת שבעה לה נפשינו כו', אשר הדקדוקים רבו פה בפרט לשון היושבי יתיר יו"ד, וגם שהתחיל בלשון יחיד וסיים בל' רבים.
27
כ״חוהנ"ל דידוע שיש ב' בחינות עובד ה', א' בבחי' בן העובד מאהבה ולא בשביל קיבול שכר והב' הוא בחי' עבד שעובד ע"מ לקבל פרס, ויש ב' נפקותות ביניהם הא' עפי"מ שביארתי עמ"ש חכז"ל (פסחים נ:) כתיב כי גדול עד שחקים חסדך כו' וכתיב גדול מעל שמים חסדך ומשני כאן בעושין לשמה הוא מעל שמים ושלא לשמה הוא עד שחקים, והנ"ל בביאור הדבר דידוע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיינו בעושה לשמה בדחילו ורחימו דפרחת לעילא וכל העולם אינו כדאי לשכרו וע"כ הפירות שנותנין לו בעוה"ז הם שלא כדרך הטבע כי גם עבודתו למעלה מן הטבע, אבל העובד שלא לשמה עבודתו נשאר למטה בעוה"ז שעושה בשביל קיבול שכר ולא פרחא לעילא לכך שכרו גם כן בעוה"ז ע"פ דרך הטבע, וזה"ש כי גדול מעל השמים למעלה מן הטבע, וכתוב עד שחקים שהוא למטה מן הטבע ועפ"י המזלות, ומשני כאן בעושין לשמה כו' וכנ"ל, עוד יש חילוק דבחי' עבד אינו עובד רק קודם שמקבל שכרו אבל אח"כ אינו עובד עוד ולכך שכירות אינו משתלמת אלא לבסוף אבל בחי' בן לא איכפת ליה כלל בקיבול שכר ולעולם לא ימוש מעבודתו.
28
כ״טוהנה בספר בינה לעתים [ח"ב דרוש ל"ב עת לדרוש] כתב על פסוק המגביהי לשבת ע"ד מ"ש ויוצא אותו החוצה שהגביהו למעלה מן המזל, וע"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ שאם הוא רוצה לראות למטה רואה גם כן שמים כמו ארץ שהוא למטה ממנו, וזה"ש אליך נשאתי את עיני ר"ל שאני עובד בשביל כבוד שמים וע"כ היושבי בשמים שאתה מושיב אותי בשמים ממעל ושכרי למעלה מן המזל, אבל הנה כעיני עבדים שאותן שעובדים בבחי' עבד אזי הם רק כעיני שפחה על יד גבירתה ר"ל שהמזלות בעצמם הם עבדים והם מקבלין מהמזלות הם בבחי' שפחה המקבלת מהעבד המשפיע כמו איש לאשתו, ור"ל שאז השכר עפ"י הטבע, ועוד יש חילוק כי כן עינינו אל ה' אלקינו הוא רק עד שיחננו ולא אח"כ כשכבר חנן בשכר מצוה אבל אני איני כן רק שאינני עושה בשביל שכר רק מה שאני מבקש חננו ה' חננו כנפשינו מטעם כי רב שבענו בוז שאנו מכירין שפלות עצמינו, ויתר על כן כי רבת שבעה נפשינו הלעג השאננים והקב"ה מגביה שפלים.
29
ל׳וזה"ש אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ר"ל אם ירצה יצה"ר להטעות אותך במדת הקנאה אזי תקנא בתורה בקנאת סופרים, ואם לאו שירצה להטעותך במדת התאוה אזי יקרא ק"ש ויהיה מתאוה ומשתוקק לאהבת הבורא שזהו ענין ק"ש כנ"ל, ואם ירצה להטעותך ברדיפת הכבוד יזכיר לו יום המיתה כי אל עפר ישוב, וזהו שאמר דרשו ה' בהמצאו דהיינו נגד הקנאה יתחזק בתורה כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ"ה וזהו ר"ת ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ, והיינו בהמצאו ששם השכינה מצוייה, ונגד התאוה אמר קראוהו בהיותו קרוב בדביקות הבורא יקרא ק"ש, ונגד הכבוד אמר יעזוב רשע דרכו כי סופו לעפר ישוב ויעזוב כל אשר לו ביד אחרים תצא רוחו ישוב לאדמתו כו' וע"כ ישוב אל ה' דהיינו שישתמש בכל המדות אל עבודת ה' ואז ירחמהו כנ"ל ואל אלקינו שיהיה שפל רוח שיהיה נקרא עליו שם שמים השוכן את דכא וירבה לסלוח כי המעביר על מדותיו כו'.
30
ל״אוהנה התורה שבחה למשה שהיה עניו מכל האדם, וצריך להבין דדבר זה תלוי בבחירה ואיך אפשר לנעול דלת שלא יהיה אדם עניו כמוהו, בס' יערות דבש כתב שלפי גדולתו שהיה גדול מכל האדם ממילא ענותנותו גדולה מאוד אפילו אם הוא רק עניו כשאר אדם מ"מ הוא יותר עניו ממנו לפי שהוא היה גדול מהכל, והנ"ל שכבר כתבו בשם אחד מהחכמים שהביאו לפניו צורת משה והכיר בו כל המדות רעות והשיבו לו שעי"כ זכה למעלה גדולה הזאת כי כפה את כלם לעבודת הבורא ב"ה וכאשר הארכתי למעלה, וא"כ אתיא שפיר שהיה עניו מהכל שאין אדם בעולם שיהיה בטבעו מדות רעות כל כך שיוכל להפוך לטובה, וכ"כ עמ"ש מאוד מאוד הוי שפל רוח כו' שתקות אנוש רימה, ר"ל אעפ"י שמשה רבע"ה לא היה תקותו רימה ואעפי"כ היה שפל ברך ועניו מאוד מכ"ש אתה שתקותך רימה.
31
ל״בוזהו ביאור המדרש הנ"ל מדבר במשה שכל תקפו וגבורתו היה רק לעשות רצון קונו וקילס להקב"ה בה"ן שהם אותיות יחידיות לייחד לשמו כל המעשים ולא לעצמו כלל, וזהו וילך משה שנהג ענוה בעצמו, לא אוכל לצאת ולבוא היינו בשביל שה' אמר אלי לא תעבור כו', וגם עכשיו יהושע אין בכחו לעצות בעצמו רק ה' עובר כו' והוא ישמיד, אבל מה שיהושע עובר לפניך הוא רק כאשר דבר ה' דהיינו לעשות רצונו ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר.
32
ל״גחידושי אגדה לברית מילה ופדיון הבן ביחד
ועזבני והפר את בריתי כו' עפ"י פדות שלח לעמו כו' קדוש ונורא שמו בדרך פשוט דהפרת ברית גורם לגלות דכתיב ובשר קודש יעברו כו' ואחז"ל לא גלו ישראל עד שמאסו בברית מילה כו' וקיום מצוה זו גורם לגאולה כמ"ש לעיל בפ' וזש"ה פדות שלח לעמו שמקרב הגאולה היינו ע"י שצוה לעולם בריתו ע"י קיום מצות ברית מילה וזש"ה ועזבני והפר את בריתי כו' אזי והי' אפי' והי' לאכל ובא"א דבריאת האדם הי' עפר מן האדמה היינו יצה"ר שמושך האדם לתאות גשמיות ויפח באפיו נשמת חיים היינו יצה"ט לתורה ומצות והאדם מחויב להרגיז יצ"ט על יצה"ר שלא ליתן לו שום שליטה שלא ימשוך אחריו ח"ו דכשעובר אפי' קלה באותה שעה הוא כופר ופורק ממנו עול מ"ש אך אחז"ל תהא שמאל דוחה וימין מקרב שלא יאמר האדם לפרוש את עצמו מכל עניני עה"ז ושלא לישא אשה כמו"ש לעיל בפ' שמיני רק דגם ממנו נקח לעבוד את ה' וע"כ אמרו יכול שתהי' כמוני ת"ל קדושתי למעלה כו' כמ"ש לעיל בפ' קדושים כו' ע"ש.
ועזבני והפר את בריתי כו' עפ"י פדות שלח לעמו כו' קדוש ונורא שמו בדרך פשוט דהפרת ברית גורם לגלות דכתיב ובשר קודש יעברו כו' ואחז"ל לא גלו ישראל עד שמאסו בברית מילה כו' וקיום מצוה זו גורם לגאולה כמ"ש לעיל בפ' וזש"ה פדות שלח לעמו שמקרב הגאולה היינו ע"י שצוה לעולם בריתו ע"י קיום מצות ברית מילה וזש"ה ועזבני והפר את בריתי כו' אזי והי' אפי' והי' לאכל ובא"א דבריאת האדם הי' עפר מן האדמה היינו יצה"ר שמושך האדם לתאות גשמיות ויפח באפיו נשמת חיים היינו יצה"ט לתורה ומצות והאדם מחויב להרגיז יצ"ט על יצה"ר שלא ליתן לו שום שליטה שלא ימשוך אחריו ח"ו דכשעובר אפי' קלה באותה שעה הוא כופר ופורק ממנו עול מ"ש אך אחז"ל תהא שמאל דוחה וימין מקרב שלא יאמר האדם לפרוש את עצמו מכל עניני עה"ז ושלא לישא אשה כמו"ש לעיל בפ' שמיני רק דגם ממנו נקח לעבוד את ה' וע"כ אמרו יכול שתהי' כמוני ת"ל קדושתי למעלה כו' כמ"ש לעיל בפ' קדושים כו' ע"ש.
33
ל״דויש רמז בזה בפ' ועשה את חטאתך ואת עולתך כמבואר במ"א והנה ע"ז ניתן לנו ב' מצות דהיינו ברית מילה סגולתה להתיש כח היצה"ר והתאוה ולהכניסו בקדושה כמ"ש בספרים שע"י חותם זה מקבלין עול מלכות שמים להשתעבד לעבודת הבורא והב' הוא מצות פדיון הבן שהיא להיפך כי הבכור הוא קדוש מרחם ואפי' בבהמה אסור להשתמש בו והתורה צותה לפדותו לחולין ליתן ג"כ חלק לגשמיות שלא יהי' מופרש מכל וכל מעה"ז וזש"ה פדות שלח לעצמו שנתן להם מצות פדיון הבן היינו ליתן כח לנפש הבהמיות וגם צוה לעולם בריתו שיקיימו מצות ברית מילה להתיש כח הגשמיות בקבלת עול מ"ש ואמר טעם לזה בעבור שקדוש וגם נורא שמו דמצות פדיון הבן הוא להורות שקדושת האדם אינו כקדושת השי"ת כנ"ל ומצות ברית מילה היא להורות כי נורא שמו בכדי לקבל עול מלכות שמים וליראה מפניו שלא ליתן כח ליצה"ר ובשתי אלה יתהלך במישרים.
34