מראה יחזקאל על התורה, ויראMareh Yechezkel on Torah, Vayera
א׳וירא ה' אליו באלוני ממרא כו' כחום היום, אחר כל הדקדוקים נ"ל עפימ"ש (ישעיה נ י) מי בכם ירא ה' כו' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו כו' יבטח בשם ה' כו' הן כלכם קדחי אש כו', לבאר כפל המלות ומשמעות הכתוב על איזה ענין מדבר נקדים מה שאיתא במדרש [ויק"ר פי"ז א] טוב ה' לקויו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת כו', פי' דאיתא בגמ' (ברכות ח.) אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה כו' כיון דאמרו ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו, ועיין בהרי"ף מה שתירץ, אבל מ"מ קשה הלא ידע ר' יוחנן שיש בתי מדרשות בבבל שהרבה שאלות ותשובות שלח לשם כדאיתא בגמ' דשלח לרב לקדם רבינו שבבבל וא"כ שגם בהמ"ד עתידין שיקבעו בארץ ישראל דלמא מהאי טעמא איכא סבי, וגם צריך לתרץ מה שהקשה המהרש"א לעיל (ברכות ו.) על הא דתני אבא בנימין אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה כו', ואיתא שם רב אמי ורב אסי אע"ג דהוה להו י"ג בי כנישתא לא הוי מצלי אלא ביני עמודי היכי דגרסי.
1
ב׳ונ"ל דהנה בספר בינה לעתים [ח"ב דרוש ג' לתפלה] פירש ע"פ ברוך הגבר אשר וכו' והיה ה' מבטחו (ירמיה יז ז), כי כל אדם בוטח בה' וכמ"ש (ברכות סג.) גנבא אפילו במחתרתא רחמנא קריא, רק שצריך להיות הבטחון והתקוה שלו רק השי"ת עצמו היינו שמקוה אלקותו, והיינו שיש שני מיני עבדות שיש מי שעובד השי"ת בהגוף אעפ"י שעושה מה שמוטל עליו ונזהר מכל דבר האסור רק שאין בעבודתו חיות ואין מרגיש טעם וקורת רוח כמ"ש כל מצוה דלא איתעביד בדחילו ורחימו כו' [לא פרחת לעילא, תיקו"ז כ"ה ע"ב], שכשאדם עומד להתפלל לא יתפלל בשביל שיהיה רשאי לאכול אח"כ רק שצריך להכין את עצמו ליתן שבח והודיה לקונו ולהתפלל לפניו שכל המלאכים ושרפים אינן רשאין לומר שירה עד שיאמרו הישראל וחיבה יתירה נודעת להם שהוא בוחר בשירי זמרה, וגם כשמתעטף בטלית ומתעטר בתפילין צריך לברך בשמחה גדולה שזכנו במצות הללו שלא עשה כן לכל גוים והיינו שיעשה המצות בהנשמה ולא בהגוף לבד, וכמ"ש בתב"ש ע"פ ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ כה) שאין בהם חיות.
2
ג׳וזה"ש טוב ה' לקויו יכול לכל כי כל אדם יאמר בפיו שהוא בעל בטחון, לזה אמר לנפש תדרשנו למי שדורש אותו עם הנפש והנשמה, וכמו כן קרוב ה' לכל קוראיו כי כל אדם עומד ומתפלל רק שאין המחשבות דומות ואין פיו ולבו שוין, לזה אמר לכל אשר יקראוהו באמת ולא בשקר, וזה"ש ברוך הבא בשם ה' שעובד את השי"ת בשביל כבודו של הקב"ה ולא בשביל עצמו.
3
ד׳וזהו החילוק שבין עובד לשמה לשלא לשמה כי כשעושה שלא לש"ש רק בשביל קיבול שכר או יראת עונש אינו עושה המצוה בחיות ואהבה ותשוקה רק כשיש לו אמתלא ותירוץ הוא נמנע מלעשותה.
4
ה׳וע"כ נאמר כיון דעל כל דבר מצוה צריך לראות אל התכלית והנשמה שיש בו שזהו העיקר דרחמנא לבא בעי א"כ נרד לסוף דעת ההולכים ומתפללים בבהמ"ד או בבהכ"נ ונאמר שיש לכל אחד מעלה אחרת דהיינו כי הולכי בהמ"ד זוכין במה שלומדים מיד אחר התפלה פרק משניות והולכים מחיל אל חיל וגם לפעמים שמקבצים איזה נדבה בשביל אורח, משא"כ בהולכי בית הכנסת שנפטרין מכל זה רק שיש שם מעלה אחרת שיש שם חיות ומסירת נפש דהיינו שהולכין גם בימות החרף שהקור גדול ואעפי"כ לא שמים לב לבטל בשביל זה המנין הקבוע וכמאמרם ז"ל (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו.
5
ו׳ואפשר שבזה פליגי רב אמי ורב אסי עם אבא בנימין שהם סוברין תלמוד גדול א"כ טוב יותר להתפלל בבהמ"ד שמגיע מזה התכלית ללמוד תיכף אח"כ, ואבא בנימין סובר מעשה גדול א"כ טוב יותר להתפלל בבית הכנסת שיש שם קצת מסירות נפש, וע"כ כשאמרו לר' יוחנן דמקדמי ומחשכי לבהכ"נ ואינם מבטלין המנין לעולם אעפ"י שיש בית המדרש בעירם וא"כ עוסקים לשמה, וכתיב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה והיינו למיימינים בה, ובזה נייחא דעתו.
6
ז׳היוצא מזה ששני הדעות אמת רק באופן שיקבע תפלתו לעולם במקום אחד דהיינו שבקיץ נוח יותר להתפלל בבית הכנסת וצריך לילך שם גם בחורף שאם לא יעשה כן א"כ הודה למפרע שאין מחשבתו לש"ש רק לעול ולמשא שצריך להתפלל ולשמוע קדושה וברכו מיראת העונש וכשימצא תירוץ ואמתלא בועט בה, ולכן גם על ההליכה בקיץ שמה אינו מקבל שכר, וכמו כן להיפך ההולך לבית המדרש בחורף צריך לילך שם גם בקיץ מטעם הנ"ל, ע"כ לא טובה השמועה שעוזבים הבהכ"נ גלמודה בלי מנין, ואמרו בברכות (ו:) כשהקב"ה בא לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס ואומר מדוע באתי ואין איש, אותו האיש שהיה אתמול כאן היכן הלך אם בשביל עסקיו הלך הקצור קצרה ידי הלא יד ה' לא תקצר להשלים חסרונו ואם מתיירא מפני הקור הקשה עליו לז"א ואם אין בי כח להציל כו'.
7
ח׳וזה"ש מי בכם ירא ה' שעובד ה' בכל המצות ומתפלל בכוונה שחרית וערבית ואעפי"כ שומע בקול עבדו שהיצה"ר נקרא עבד כמ"ש (משלי כט כא) מפנק מנוער עבדו כו' שהוא שומע להיצה"ר שמסיתו לצאת מן הבהכ"נ, וממה נפשך אם הוא עובד ה' בשביל כבוד שמים ולשמה למה יניח להיצה"ר לומר ג"כ דעתו, וע"ז תירץ אשר הלך חשכים ואין נוגה כו' שבאמת גם עשיית המצות שלו הולך בחושך ובלי חיות ושלא לש"ש רק כמצות אנשים מלומדה וכמעשה אבותיהם בידיהם שאלולי כן יבטח בשם ה' וישען באלקיו פי' שהמשענה שהוא בוטח בה' היה לו לבטוח בשם ה' בשביל כבוד שמים וכנ"ל, אבל הלא כלכם קודחי אש עצלים ומצוננים אוהבים להחם את עצמן, מאזרי זיקות שאין בהם ניצוצות כלל והולך לחפש חמימות, לכו באור אשכם למה תתרפו ממלאכתכם ואינכם עושים המצוה באש של עצמיכם ובהתלהבות אזי לא תרגישו כלל הקור שיש בבהכ"נ.
8
ט׳וזה"ש וירא אליו ה' פי' שבעשיית המצוה שהאדם מתדבק באור פני מלך חיים, גם הוא באלוני ממרא, לשון מורת רוח במעמד ומצב של המרות פני עליון, והיינו משום שהוא יושב פתח האוהל כחם היום, אהל הוא הבהכ"נ כמ"ש מה טובו אהליך יעקב שאינו הולך לבהכ"נ רק כשהיום חם אבל בחורף אינו הולך.
9
י׳עוד יש לפרש המקרא הנ"ל בדבר הצריך לעורר לבב העם שנוהגים כשצריכים לצאת בדרך עומדים ממטתן ושמים עיניהם תיכף על דרכם ופניהם מועדות להתפלל באמצע הדרך או באיזה אכסניא, וע"ז אמרו חכז"ל (ברכות כט:) המלך בקונך וצא, שתחלת הקימו משינתו יהיה תיכף על עבודת הבורא ואעפ"י שעדיין לא הגיע זמן ק"ש ותפלה יאמר איזה מזמורים תהלים או פרק משניות.
10
י״אוזה"ש מי זה האיש ירא ה' שומע בקול עבדו שהוא ישר הולך ואוהב תורה, אשר הלך חשכים שכבר הלך לדרכו כשעדיין לא האיר היום, ואין נוגה לו פי' שלא האיר לעצמו כלום בנר מצוה ותורה אור ועדיין לא דבר דבר הגון בשביל כבוד קונו, וע"ז הנביא מתפלא על מה שעשה אותו האיש ככה אם בשביל שמתיירא שיפסיד המשא ומתן שלו יבטח בשם ה' כי לא יגיע לו מזה נזק, והנה הן כולכם קודחי אש שהולכין לבית השרף שלהם אחר חצי הלילה ועוסקים שמה עד אור הבוקר ועדיין אין בפיהם נכונה, ומחמת זה גם עבודת תפלתם הוא עליהם קבע ולטורח ונוח להם לבטל המנין בבהכ"נ, ואמרו בגמ' (סנהדרין קה:) מברכותיו של אותו רשע כו' וכולם חזרו חוץ מזה שאמר מה טובו אהליך יעקב כו' שנאמר ואהי' להם למקדש מעט, ע"כ חובה עלינו להתאמץ בדבר זה ולא נסוג אחור ממנו ובזכות זה נזכה להתפלל בבית המקדש הגדול ב"ב ובא לציון גואל.
11
י״בעוד יאמר וירא אליו ה' כו', דהנה כבר צווחו המפורשים למה לנו להשמיענו שהיה באלוני ממרא וגם מה איכפת לנו שהיה יושב בפתח האהל ושהיה היום חם, והנ"ל דהנה נחמיה אמר (נחמיה ט ו) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים כו' לך משתחוים כו' אשר בחרת באברם כו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית כו', להבין ההמשך מן הכתובים הללו, וביותר מ"ש ב' פעמים לתת את ארץ הכנעני ותיכף הי"ל לפרש לתת לזרעו.
12
י״גונקדים מ"ש (תהלים פט י) אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם, ופי' בזה"ק [ח"א ס"ט ע"ב] שבחא הוא להון בגין דכסיפו למחמי מכאן כל מאן דכסיף למחמי אע"ג דלא יהבי ליה רשותא שבחא הוא ליה, פי' שכל העולם מתפללין ואומרין ק"ש ויוצאין ידי חובתן אעפ"י שאין תפלתו של אחד דומה לחבירו, וכמו שפי' האלשיך ע"פ ועבדתם את ה' אלקיכם כו' מכל מקום כיון שבהכנה זו חפצים לירא את השם ולעשות כל מה שבכחן יוצאים בזה חובתן, וזהו החסד הגדול שחנן אותנו הקב"ה וחלק לנו מכבודו שנעבדנו ונברך בשמו מה שאין מלך ב"ו עושה כן שאיננו מניח לשפל אנשים לשמשו ולספר שבחו, אך בר לבב צריך להכין לבבו ולהיות עיניו בראשו להכיר שפלותו לבל יתגאה בזה. וכמו כן שמעתי ממורי נ"י ביאור עמ"ש (דברים כב ח) ועשית מעקה לגגך וזהו אתה מושל בגאות הים, כי תועבת ה' כל גבה לב רק בשוא גליו אתה תשבחם שידעו ויבינו שאינם עושים כלום רק מתחילין ומכינים לעבודת עבודתך.
13
י״דוכמו כן פירש בספר בינה לעתים [ח"ב דרוש מ' דרוש ח' לפרקי אבות] על פסוק הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), פי' אעפ"י שהגעתי למעלה רבה הלזו לדבר עמי מן השמים ואעפי"כ ידעתי בעצמי שאנכי עפר ואפר, והיינו בשביל שהיה מרכבה לקדושה והסוס טפל להרוכב להנהיגו בהרים ובקעות וימים ונהרות, וע"כ היה בעיני עצמו שפל מאוד ולא עשה שום דבר בשביל עצמו, וזה"ש אתה הוא ה' לבדך שעשית השמים כו' ולא זו בלבד שכבר עשיתם אלא אפילו בכל יום ויום חדשים לבקרים אתה מחיה אותם ואעפי"כ נכנעים מאוד, ואדרבה יותר גדולה שגדלתם, דהיינו השמים שהם למעלה, לך משתחוים ומראים הכנעתם, הנה כי כן ועל אופן זה היה ג"כ מה שבחרת באברם שחלקת לו כבוד וגדלת שמו אברהם, ואעפי"כ מצאת את לבבו נאמן לפניך, כעבד נאמן שאינו עושה שום דבר בשביל עצמו רק עובד אדונו, ומחמת זה וכרות עמו הברית כו'.
14
ט״ווהוא בשנבין מאמרם ז"ל [עי' סוטה יז. ושם איתא בסגנון אחר] בזכות שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר סוטה ועפר מילה, ביאור דבריהם כי שני מצות הללו הם מורים על דביקותינו בו ית"ש דהיינו ברית מילה שאנחנו מחותמים בחותם הקודש כעבד לאדונו, וגם אפר סוטה שלא תסטה אשה מאישה ולכך כשעשו העגל בדקן כסוטות (ע"ז מד.), והנה עי"כ שהם דבוקים בו ית"ש וגדורים מעריות זכו לארץ ישראל וכמ"ש כי את כל התועבות האל וכו'. וזהו שנתן לו עצה על המילה, דוודאי אברהם אבינו לא הוצרך לשאול מהכנעני אם יקיים מצותיו של הקב"ה, רק ביאור הדבר מחמת שראה שבני הכנענים פרוצים בעריות וכמ"ש (פסחים קיג:) שחם ציוה לבניו אהבו את הזימה, וע"ז נאמר ותקיא הארץ את יושביה לכך גדר הוא עצמו בדבר זה.
15
ט״זובזה יובן מ"ש ותקם את דבריך כי צדיק אתה, דצריך להבין מאי רבותא שקיים מאמרו, אבל הענין הוא שנאמר (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, שלא השמידם הקב"ה עד שנתמלא סאתם, ואם היו יושבים שם שאר אומות שאינם חוטאים כל כך עדיין לא היה מתמלא סאתם והיו צריכין להיות במצרים עוד זמן רב, לכן נאמר והכנעני והפריזי אז בארץ ופרש"י הולך וכובש ארץ ישראל מיד זרעו של שם, כמו כן שמעתי לפרש ע"פ ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו (תהלים קלה יב), על דרך עמון ומואב טהרו בסיחון, והנה לכל זה זכו ע"י מצות מילה והיינו ע"י שאברהם אבינו היה עבד נאמן לפניו, וזהו ומצאת את לבבו נאמן לפניך לכך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני שיתן לאחרים את הארצות האלה ואח"כ לתת לזרעו, וזה היה טובה גדולה ולכך מודים ומשבחים ותקם את דבריך כו' והיינו מחמת ותרא את עני אבותינו במצרים וכנ"ל, שהשלים קושי השיעבוד ודילג את הקץ.
16
י״זוע"כ נוכל לומר שלכך אמרו חז"ל [ב"ר פמ"ח] שאברהם אבינו יושב על פתחו של גהינם ומי שיש עליו חותם ברית מילה אינו מניח לכנוס, והיינו עפימש"כ כל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה מחמת שמקבל עליו עול מלכות שמים, וע"ז מורה ברית מילה, רק הבועל ארמית שנמשכה ערלתו (עירובין יט.) והיינו מחמת שנקרא בעל בת אל נכר כאלו עובד ע"ז.
17
י״חוזהו שאמר וירא אליו ה' שע"י שכתוב למעלה שקיים מצות מילה כתיקונה ע"כ נתראה אליו השי"ת באלוני ממרא שע"י כנענים נטל עצה על המילה, וגם באלוני ממרא קאי על הרשעים הממרים נגד השי"ת שע"י זה זכה והוא יושב פתח האהל כחום היום ר"ל שא"א יושב בפתחו של האוהל שהוא כחום היום כמ"ש (מלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור דקאי על הגיהנם.
18
י״טופירש עוד ענין הכנעתו של אברהם אבינו שראה אורחים והשתחוה ארצה, וע"כ השבע ארצות שהם כנגד השבעה אבות כמו שפירשתי במ"א הראשונה היא הכנעני [לשון הכנעה] אשר תיקן אברהם אבינו, וזהו שמרומז במקרא שהתחלנו אתה מושל בגאות הים רק בשוא גליו תשבחם וכנ"ל, ובאמת א"א התפלל ע"ז ואמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע פי' אדם שהוא צדיק ג"כ רשע, שמתחלה כוונתו לטובה ואח"כ נטרד בגאותו והיה כצדיק כרשע שברצונו הוא צדיק וכשרוצה הוא רשע, ואמר חלילה לך השופט כל הארץ אחרי שכל מקום משפט שגבוה מחבירו יש שם חסד יותר וע"כ אתה ששופט הכל בודאי לא יעשה משפט שהוא דין רק רחמים.
19
כ׳והוכח אברהם את אבימלך כו' מי עשה כו', ליישב הדקדוקים דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות סד.) כי כשהאדם בצער צריך לבקש בשביל גלות השכינה כי הצער הזה בא מחמת שנפרד ממנו ניצוץ הקדושה, וכמ"ש (דברים לא יז) על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות, כי כשמאיר הקדושה אז כלום חסר מבית המלך, וע"כ צריך להתפלל שיאיר מאור הקדושה בעולמו, ועוה"ז נקרא צדקה וצדק כמ"ש (תהלים ט ט) ישפוט תבל בצדק, וכשמאור הקדושה שופע לעה"ז אז מאיר צדיקו של עולם לצדק, וזהו הקב"ה מתאוה לתפלת"ן לשון התחברות כמו נפתולי כו' של צדיקים צדיק לצדק כי מטובו חפץ להטיב לבריותיו, וזהו נעשה ע"י תפלת הצדיק, וע"כ אמרו צדיקים לשון רבים.
20
כ״אוזהו רננו צדיקים בה' (תהלים לג א) ואז לישרים שהם אותיות מנצפ"ך שמורה על דינין, גם להם נאוה תהל"ה גמטרי' אמת ע"ה, ולפעמים אדם שרואה בחבירו איזה תנועה ונדמה לו שאיננו לשם שמים או כשאחד מתפלל לפני התיבה, ובאמת הוא חסרון עצמו כי מי שלבו שלם עם ה' אינו מהנה [מפנה] את עצמו כלל לפקוח על ענין חבירו רק כל מגמתו לעבודת הבורא, ועצה היעוצה שאפילו נדמה לו שחבירו מתפלל בגאות אז ישגיח הוא על הדברים בכוונה שלימה להעלותן שאל יעבור זר בתוכן ח"ו, וזה"ש והוכח אברהם דהיינו ירא שמים נתווכח לפני אבימלך שהוא מורה על השי"ת אבינו מלכנו על אודות באר המים דהיינו ניצוצות הקדושות אשר גזלו עבדי כו' שהם הקליפות, והשיב לו לא ידעת"י מי עשה כו' ר"ל מי שהוא בדעה זאת אין לו דעת והתחברות ואחדות, וגם אתה לא הגדת לי לא המשכת את קדושתי הגדה לשון המשכה, אז השיב וגם אנכי לא שמעתי לשון וישמע שאול את העם, בלתי היום אני מקבל עלי להיות באחדות.
21
כ״בשערי ציון
חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, והנה הדקדוקים רבו במקרא זה וכפל הלשונות, גם קשה דהול"ל והיה צדיק כרשע, ומהו כף הדמיון, ונ"ל עפימ"ש חז"ל ע"פ כי מפני הרעה נאסף הצדיק שני פירושים הא' הוא שלא יראה ברעה והב' הוא לכפרת עון הדור וכמ"ש [שמו"ר פל"ה ד] בזמן שאין בהמ"ק אני נוטל צדיק מביניהם, והנה באופן הא' דהיינו שלא יראה ברעה יש ג"כ ב' פירושים עפימ"ש בס' יפה תואר על מ"ש בגמ' (תענית כא:) באתריה דרב הוה דברא ובשבבותיה דרב לא הוה סבור מינה משום זכותיה דרב אחזיו להו בחלמא זכותיה דרב נפיש טפי אלא משום האי גברא דשייל מרא וזבילא, והקשה ביפ"ת מה בכך אם היינו טועין שהיה בזכותיה דרב כיון דבאמת זכותו גדול ובכלל מאתים מנה, ותירץ דהא דאמרינן (ב"ק ס.) כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע היינו בצדיק שאינו גמור, אבל בצדיק גמור אין שום רע יכול לפגוע בו, וע"כ כאן שבכל העיר היה הדבר רק בשכונת רב לא היה, היו סוברין שהוא משום זכותיה דרב שלא יפגע בו מדה"ד ולכך הוכרח להציל כל השכונה, וא"כ היו פוחתין בכבוד דרב דבאמת רב היה צדיק גמור ואפילו אם היה הדבר בשכונתו לא היה פוגע בו, לכך אחזיו בחלמא דזה היה רק בשביל ההוא גברא דשייל כו' שהיה צדיק שאינו גמור רק שיש לו זכות להנצל ובשבילו היה צריך להציל כל השכונה.
חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, והנה הדקדוקים רבו במקרא זה וכפל הלשונות, גם קשה דהול"ל והיה צדיק כרשע, ומהו כף הדמיון, ונ"ל עפימ"ש חז"ל ע"פ כי מפני הרעה נאסף הצדיק שני פירושים הא' הוא שלא יראה ברעה והב' הוא לכפרת עון הדור וכמ"ש [שמו"ר פל"ה ד] בזמן שאין בהמ"ק אני נוטל צדיק מביניהם, והנה באופן הא' דהיינו שלא יראה ברעה יש ג"כ ב' פירושים עפימ"ש בס' יפה תואר על מ"ש בגמ' (תענית כא:) באתריה דרב הוה דברא ובשבבותיה דרב לא הוה סבור מינה משום זכותיה דרב אחזיו להו בחלמא זכותיה דרב נפיש טפי אלא משום האי גברא דשייל מרא וזבילא, והקשה ביפ"ת מה בכך אם היינו טועין שהיה בזכותיה דרב כיון דבאמת זכותו גדול ובכלל מאתים מנה, ותירץ דהא דאמרינן (ב"ק ס.) כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע היינו בצדיק שאינו גמור, אבל בצדיק גמור אין שום רע יכול לפגוע בו, וע"כ כאן שבכל העיר היה הדבר רק בשכונת רב לא היה, היו סוברין שהוא משום זכותיה דרב שלא יפגע בו מדה"ד ולכך הוכרח להציל כל השכונה, וא"כ היו פוחתין בכבוד דרב דבאמת רב היה צדיק גמור ואפילו אם היה הדבר בשכונתו לא היה פוגע בו, לכך אחזיו בחלמא דזה היה רק בשביל ההוא גברא דשייל כו' שהיה צדיק שאינו גמור רק שיש לו זכות להנצל ובשבילו היה צריך להציל כל השכונה.
22
כ״גומעתה נאמר לפי דרכינו לפי מה שפירשנו מפני הרעה כו' שלא יראה ברעה נוכל לפרש ב' פירושים דהיינו אם הוא צדיק גמור ר"ל שלא יצטער באבדן אחרים, ואם הוא צדיק שאינו גמור ר"ל שלא יפגע בו ג"כ הפורעניות והיה נידון בכלל הרשעים כיון שניתן רשות למשחית, וזה"ש על כל הג' אופנים היה אברהם ממליץ בשביל הצדיקים, שאם תאמר שהצדיק נפטר לכפרת עון הדור לזה אמר חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע ר"ל שתענוש את הצדיק בעבור שהוא עם הרשע בעיר אחת כי אם היה דר בסוף העולם לא היה נתפס בעון הרשע הזה, וכעין זה פי' האלשיך ע"פ את העני עמך ר"ל שהוא עני בשביל שהוא עמך בעיר אחת שתוכל לזכות בו בצדקה וע"כ והחזקת בו, ואמר עוד על אופן זה שנאסף הצדיק מפני הרעה שלא יצטער באבדן הרשעים לז"א והיה כצדיק כרשע, ר"ל כי אין מראין לצדיק דבר רע, וע"כ להצדיק יוגמל טוב כראוי לצדיק, ולהרשע יוגמל רע כראוי לרשע, ולכן כתב כצדיק כרשע ר"ל להצדיק יהיה תגמולו כראוי לצדיק ולרשע יהיה גמולו, ועל אופן הג' דהיינו כיון שניתן רשות למשחית כו' לז"א חלילה לך השופט כל הארץ ר"ל כי בעבור שאתה שופט כל הארץ והעולם נידון אחר רובו, בשביל זה לא יעשה משפט ח"ו לא יצא משפט מעוקל לענוש הצדיקים במעשה הרשעים. [מפ' אחרי]
23
כ״דויאמר בי נשבעתי כו' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו, הדקדוקים רבו כאן וגם כפל לשון את הדבר הזה הוא למותר, ועוד כי ברך אברכך הוא כפל וגם הרבה ארבה, וגם צ"ב מ"ש כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים דממ"נ הלא גלוי וידוע לפניו איזו יותר והיה לו לברך באותו שהוא יותר מחבירו אם ככבים יותר הו"ל לברך בהם וכן להיפך, וגם קשה מהו ענין וירש זרעך את שער אויביו לכאן.
24
כ״הוהנ"ל ונקדים לפרש מ"ש (בראשית לב יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו כו' עד סוף הפרשה כלה מקשה וכפל לשון ומלות, והנ"ל דהנה ידוע שיש שני מיני רב האחד הוא רב בכמות והב' הוא רב באיכות כדמצינו במקרא גם האיש משה גדול מאוד שהיה רב באיכות, וע"כ אמר יעקב הצילני מא מיד אחי מצד שהוא רב באיכות שהוא אחי בנו של אברהם ויצחק, וגם מיד עשו שהוא גבור ואכזרי כגויי הארץ שהוא בכמות, ע"כ אני ירא אותו פן יבא והכני בשתיהם דהיינו א"ם שהיא באיכות ועקרת הבית, על בנים שהם בכמות, ובאמת אתה אמרת היטב אטיב שני הטבות האחד הוא עמך שאהיה דבק בך ורב באיכות וכמ"ש במ"א, והב' כחול הים רב בכמות, וע"כ ברך הקב"ה לישראל בשתי הברכות דהיינו כככבי השמים שהם צבא מעלה וקרובים למלכות שמים והם רב באיכות וגם כחול הים שהוא רב בכמות.
25
כ״ווהחילוק ביניהם הוא שמי שהוא רב בכמות גבור ועשיר אין מגיע לאחרים טובה מזה, אבל מי שהוא רב באיכות צדיק וחכם גדול מגיע לאחרים טובה שלומדים ממנו תורה ומע"ט ומגין עליהם בצדקתו, וע"כ כאן שמצינו שנתנסה אברהם אבינו בשתיהם דהיינו בכמות שעשה הרבה דברים שהשכים בבוקר כדי שלא תדע שרה ותמחה בו וחבש בעצמו את חמורו וביקע בעצמו העצים והלך ג' ימים רצופים ולא נתיגע ושאר דברים הרבה שנזכרו במדרש וכבר היה יכול להשמט כמה פעמים שאם גלה לשרה והבריחה את יצחק לא היה הוא חייב בדבר, ומ"מ נתחזק ונתאמץ ונתאזר ושמח לעשות רצון קונו, וגם מצד האיכות הדבר גדול שהיה בנו יחידו למאה שנה, וזה"ש יען כי עשי"ת את הדבר הזה דהיינו כל העשיות הנזכרים כאן והדבר גדול בכמות, וגם שלא חשכת את בנך את יחידך והדבר גדול באיכות, ע"כ ברך אברכך בשתי ברכות וגם שתהיה בריכה שיגיע ממך טובה הרבה לעולם, והיינו והרבה ארבה את זרעך שתי רביות בכמות ובאיכות, והיינו כככבי השמים וחול הים, וממילא ירש זרעך את שער אויביו שתהיה מושל על אוה"ע וכמו שביארתי במ"א.
26
כ״זובזה יבואר מ"ש (שמות טו טז) תפול עליהם אימתה כו' עד יעבור עמך כו' תביאמו ותטעמו כו', הנה שהע"ה אמר (קהלת ז כג) כל זה נסיתי בחכמה, כלומר שכל עניני עוה"ז שאדם נתנסה בהם יש בהם רמיזא דחכמתא, וע"כ חכמו חז"ל והוציאו כמה חכמות אפילו מן ליצנות של בני אדם, והיינו דאמרי אינשי, משום שכל מה שאדם שומע ורואה בעה"ז הכל הוא לצרכו וכל הנהגות הם כעין מלכותא דרקיעא, כן אנו נאמר הנה שמעתי ליצנות מבני אדם הנה ידוע כשהולכין ב' עגלות זה אחר זה יותר טוב לעגלה הב' להלוך אחר הראשונה כי הסוסים רצים יותר כשהולכין אחר עגלה, ואומרים ליצנות משום כך רצים הסוסים אחר העגלה שסוברים שישבו על העגלה שלפניהם, וגם הסוסים שבעגלה הראשונה הולכין ג"כ במרוצה ששומעים שני מנהיגים מכים במלמד הבקר, הנה בוודאי זה טוב מאוד שהולכים במרוצה אבל צריך לזה הכנה מתחלה לחזק בריחי העגלות והאופנים ושלא ישמטו רגלי וטלפי הסוסים ע"י המרוצתם שאל"כ יבולו ויחרגו ממסגרותיהם.
27
כ״חהנה כי כן אנו נאמר ידוע שעיקר המלחמה היא ע"י השר צבא, עיקר יופי הבנין נעשה ע"י רב הבונים אשר מדריכם, כמו כן עיקר התפלה ע"י השליח צבור והוא העגלה ראשונה והצבור נמשכו אחריו, וע"ז נאמר עד יעבור עמך ה' עד יעבור כו' היינו שני העגלות כשמתפללים במרוצה והצבור רצים אחר הש"ץ והש"ץ סובר שהצבור ממהרים עליו והוא רץ ביתר, והיינו עם זו קנית כשהם מוכנים ומיוסדים כמו עגלות עם הסוסים הנ"ל.
28
כ״טוביאור הדבר, שכאן העולם נוהגין להתפלל במרוצה, והנה בחול יותר טוב במרוצה ובשבת להתפלל בנחת, ובאמת שניהם טובים בין לאהבה ובין ליראה כי כשהתפלה במרוצה באהבה נקרא באלקי אדלג שור (תהלים יח ל) וכשהיא מיראה הוא מחמת שכשהאדם הולך ביער וירא מפני הגזלנים כמו כן בתפלה שיריאים מן המחשבות רעות וזרות, וכשהתפלה הוא בנחת כשהיא מאהבה נקרא אחזתיו ולא ארפנו (שה"ש ג ד) מפני שמתענגים מאוד בכל תיבה ותיבה ואין יכולין לזוז מהם, וכשהיא מיראה הוא מחמת גודל הפחד אין יכול לפתוח פיו לדבר לפני המלך הכבוד וכמ"ש (במלאכי ב ה) ומפני שמי נחת הוא אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים מפיהם, אבל צריך הכנה גדולה דהיינו כמ"ש בש"ע להסיר מלבו כל המחשבות הטורדות כו' ולהכניע לבבו ולחשוב ברוממות הבורא ית"ש ובשפלות האדם כמבואר בא"ח סי' צ"ח וצ"ג וצ"ו, וזהו עם זו קנית שיהיו מוכנים וראוים לכך.
29
ל׳והנה נדבר עוד עפ"י המשל הנ"ל ברוכבי סוסים ורצים בהליכתם מ"מ לא כל הדרכים שוים להלוך במרוצה, כי כשמגיעים אצל מכס הדרכים שמונח שם עמוד צריכין להמתין וליתן מכס, גם כשעוברין בעיירות גדולות צריכין להלוך בנחת שלא יזיקו שום בני אדם ושלא לקלקל הרצפת אבנים שם, וגם כדי שיוכלו להסתכל בנויי העיר ובבנינים ובטירותם, וגם כשמגיע אל הספר צריכין להראות כתב אמונתם אם ישרים ונכוחים הם, ולא די בכתב מהשר שלהם רק צריכין משרי הפלך הנקרא קרייזפאס ובפרט כשצריכין לעבור דרך גשרים ונהרות אין יכולין לרוץ בשום אופן פן יתנתקו מוסרי העגלות והסוסים וגם צריכין לראות מקודם באיזו דרך ירדו להנהר.
30
ל״אהנה ככל החזיון צריכין בשעת התפלה, על פסקי הדרך מונח העמוד והוא הקדיש שהוא העמוד גדול שמלאכי אלקים עולים ויורדים בו עליית וירידת השפע צריכין לכוון מאוד בשעה ששומעין קדיש אפילו בשעת התפלה צריך להפסיק ולשמוע ולכוין, כשמגיעין על הספר ועוברין למדינה אחרת דהיינו שהתפלה נחלקת לארבעה חלקים שממליכים את הקב"ה בכל עולמותיו ובין עולם לעולם צריכין להראות כתב אמונתם משרי הפלך דהיינו שב"ד של מעלה דנין את התפלה ואת האדם אם הוא ראוי והגון לכנס באותו עולם ולחפש בגנזי המלך ואם לאו שהיה לו מחשבה זרה דוחין אותו לחוץ, ולא די בכתב הנקרא גלייטשיין דהיינו ב' מלאכים המלוין את האדם רק מב"ד של מעלה, ושם מונח העמוד ליתן מכס דהיינו הקדיש כו', כן לפני תפלת י"ח אין אומרים קדיש ומבואר בכתבים הטעם ולי נראה בפשיטות שכשמוליכין עסקי המלך פטורים מן המכס, והיינו ששם עוסקין במסירת הנפש ועומדין בהיכל אהבה ועולין להיכל הרצון כידוע, גם כשעוברין בעיירות גדולות דהיינו האחד הוא פיטום הקטורת ופרשת התמיד שצריך האדם לחשוב כאלו הוא עומד על המזבח ומקריב כל הקרבנות האמורים באיזהו מקומן כל אחד במקום הראוי לו.
31
ל״בומכ"ש תרומת הדשן והתמיד שהיא העולה העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' ד' תיבות להעלותו לד' עולמות, והקטורת שיש בה עשרה סממנים נגד עשר ספירות והי"א היא לבונה זכה האמורה בכולן, עוד יש עיר נאה ומשובחת מאוד והיא ברכת ברוך שאמר וברכה זו לא נעשה בידי אדם רק הוא פתקא מן שמיא ויש שם י"ג פעמים ברוך כנגד י"ג מכילין דרחמי וכל תיבה ותיבה שבה היא מסולא מפ"ז תיבות וחלילה לרוץ שלא יקלקל רצפת אבני שיש ומרגליות הללו וגם שיוכלו להתראות ולהרהר בכל תיבה אעפ"י שנדמה שהכל כפול ומשולש יעויין בכונות, גם ברכת ישתבח היא עיר גדולה ויפה כלילת יופי יש בה ג"כ י"ג שבחים כנ"ל נגד י"ג מכילין דרחמי ונגד י"ג שבחים שנשתבחה כנסת ישראל ונאמר בה הבוחר בשירי זמרה שקבלון באהבה וברצון וחתום בה אבינו אברהם בר"ת ואח"כ בברכת יוצר אור יש ששה פרקים נגד ששה היכלות. ואיך לא יבוש האדם כשמחשב שהוא עוסק בגנזי המלך ומספר איך המלאכים ושרפים ואופנים מקדישים השם, וע"כ צריך לקבל עליו מ"ע ונקדשתי בתוך בני ישראל.
32
ל״גגם דרך עוברי דרכים כשעוברים על הגשר צריכין להלוך בנחת שלא יבעטו הסוסים והמנהג הוא לפני כל חזקת וסוללה יש שם גשר שכשנוטלין הגשר אין יכול השונא לעבור כידוע הכל לעוברי בשער בת רבים, הנה כי כן קודם כל שער של חלקי התפלות הנ"ל מיוסד גשר דהיינו צנורות העשר ספירות דהיינו בפסוקי דזמרה נאמר לך ה' הגדולה והגבורה כו' וקודם ק"ש אומרים כי הוא לבדו פועל גבורות כו' הם עשרה שבחים נגד י"ס, קודם תפלת י"ח אומרים רם ונשא כו' מוציא אסירים ופודה ענוים כו' הם ג"כ עשרה טובות נגד י"ס אלו הם הגשרים שעל ידיהם ירדו כ"ב צנורות השפע, אחר כל אלה עוברים ברחובות הנהר הגדול שהוא תפלת י"ח צריכין לראות ליישב לידע האיך לירד בנהר הזה ולהסיר כל המחשבות הטורדות כי כאן מדברים עם הקב"ה לנוכח ויש פחד גדול וצריכין לדבר בנחת שלא להבליע שום אות ולהשמיע לאזניו בקול דממה דקה כי לא ברעש ה' הכל כאשר לכל כמשל הנ"ל.
33
ל״דוהנה בשני חלקי התפלה הראשונים דהיינו עד תפלת יוצר צריכין לירא מן המקטריגים ולהתיש כח הקליפות, כי בעולם העשייה הרשעים גוברים וע"כ אומרים שם תרומת הדשן והקרבנות ועתר ענן הקטורת עולה להכרית כל המעיקים הסובבים את השושנה העליונה, ובעולם היצירה יש ג"כ אחיזה לחיצונים, אבל בעולם הבריאה שהוא עולם הכסא אין שם מגע כותי וחיצוני כלל.
34
ל״הוזה"ש בסיום הפסוקי דזמרה על החיצונים והמקטריגים והקליפות תפול עליהם אימתה ופחד והיינו בגדול זרועך ע"י התורה שלומדים קודם התפלה שניתנה ביד הגדולה וע"י הכנה ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור שני העברות בב' עולמות ואח"כ תביאמו כו' מכון לשבתך בעולם הכסא, וכל הנהגה הלזו היא ע"י הבעל תפלה והוא רב באיכות כמ"ש בתנחומא [פ' ויחי פ"ז] שהש"ץ הוא כשושנה בין החוחים כו', והצבור הוא רב בכמות וע"כ נאמר עד יעבור עמך ה' כו' דהיינו הש"ץ ששולחים בידו מנחה עד יעבור עם זו דהיינו הצבור שברכה זו נאמרה כאן לאברהם כי ברך אברכך כו' אזי ויירש זרעך את שער אויביו וכו'.
35
ל״וחידושי אגדה לחתונה
איה שרה אשתך כו', לבאר הסמיכות של שוב אשוב אליך כו', דאחז"ל (מגילה י:) כל כלה שהיא צנועה יוצאת ממנה מלכים ונביאים, והעיקר בנים טובים וצדיקים תלוי בהאם כמ"ש בקמחית שהיתה צנועה וע"כ זכתה להעמיד כהנים גדולים (יומא מז.), ולפי שהמלאכים רצו לבשר את אברהם שיהיה לו בן משרה ועיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשים טובים דהיינו שהתולדות שלהם יהיה להם ג"כ מעשים טובים ואם אינם צדיקים טוב לו יותר שלא נבראו, וכמ"ש חזקי' מלך יהודה לישעי' הנביא שלא רצה לישא אשה מחמת שצפה ברה"ק שבניו יהיו רשעים (ברכות י.), וע"כ שאלוהו על שרה והשיב להם הנה באוהל שהיא צנועה כפירש"י וע"ז היה שייכות לבשורת הבנים וזהו שוב אשוב כו' והנה בן לשרה כו'.
איה שרה אשתך כו', לבאר הסמיכות של שוב אשוב אליך כו', דאחז"ל (מגילה י:) כל כלה שהיא צנועה יוצאת ממנה מלכים ונביאים, והעיקר בנים טובים וצדיקים תלוי בהאם כמ"ש בקמחית שהיתה צנועה וע"כ זכתה להעמיד כהנים גדולים (יומא מז.), ולפי שהמלאכים רצו לבשר את אברהם שיהיה לו בן משרה ועיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשים טובים דהיינו שהתולדות שלהם יהיה להם ג"כ מעשים טובים ואם אינם צדיקים טוב לו יותר שלא נבראו, וכמ"ש חזקי' מלך יהודה לישעי' הנביא שלא רצה לישא אשה מחמת שצפה ברה"ק שבניו יהיו רשעים (ברכות י.), וע"כ שאלוהו על שרה והשיב להם הנה באוהל שהיא צנועה כפירש"י וע"ז היה שייכות לבשורת הבנים וזהו שוב אשוב כו' והנה בן לשרה כו'.
36
ל״זלברית מילה
משתה גדול ביום הגמל כו', עפימ"ש (תהלים נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי כו', דעיקר קיבול שכר על המצוה היינו כשעושין בשמחה כמ"ש ברמב"ם כי הקב"ה אין צריך לכלום רק נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, וע"כ הכל תלוי ברעותא דלבא ולא כמצות אנשים מלומדה לעול ולמשא שעושה רק מיראה, וע"ז אמרו איזה חסיד המתחסד עם קונו ר"ל שכל כוונתו רק לעשות נחת רוח להשי"ת, וע"כ היה אאע"ה מדת החסד ונקרא אברהם אוהבו, ודבר זה נתקיים במצות ברית מילה שאעפ"י שיש להאב הוצאה בממון וגם מצערין התינוק אעפי"כ עושה הכל בשמחה, וע"כ אמרו (שבת קל.) כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימין בשמחה, וז"ש אספו לי חסידי אותן שמקיימין המצוה באהבה ושמחה דהיינו כשכורתים הברית בשעת שמקיימין המצוה של ברית מילה עושין עלי זבח סעודה גדולה בהוצאה רבה להורות שעושין בשמחה ולא ירע לבבם לתת לכסף מוצא, ותיבת הגמ"ל מורה על בר"מ דהיינו ה"ג מל ומכאן סמך לסעודת ברית מילה ע' תוס' שבת [קל. ד"ה שש אנכי], וז"ש ויעש אברהם משתה ביום הגמ"ל להורות שעשה מצות השי"ת בשמחה רבה.
משתה גדול ביום הגמל כו', עפימ"ש (תהלים נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי כו', דעיקר קיבול שכר על המצוה היינו כשעושין בשמחה כמ"ש ברמב"ם כי הקב"ה אין צריך לכלום רק נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, וע"כ הכל תלוי ברעותא דלבא ולא כמצות אנשים מלומדה לעול ולמשא שעושה רק מיראה, וע"ז אמרו איזה חסיד המתחסד עם קונו ר"ל שכל כוונתו רק לעשות נחת רוח להשי"ת, וע"כ היה אאע"ה מדת החסד ונקרא אברהם אוהבו, ודבר זה נתקיים במצות ברית מילה שאעפ"י שיש להאב הוצאה בממון וגם מצערין התינוק אעפי"כ עושה הכל בשמחה, וע"כ אמרו (שבת קל.) כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימין בשמחה, וז"ש אספו לי חסידי אותן שמקיימין המצוה באהבה ושמחה דהיינו כשכורתים הברית בשעת שמקיימין המצוה של ברית מילה עושין עלי זבח סעודה גדולה בהוצאה רבה להורות שעושין בשמחה ולא ירע לבבם לתת לכסף מוצא, ותיבת הגמ"ל מורה על בר"מ דהיינו ה"ג מל ומכאן סמך לסעודת ברית מילה ע' תוס' שבת [קל. ד"ה שש אנכי], וז"ש ויעש אברהם משתה ביום הגמ"ל להורות שעשה מצות השי"ת בשמחה רבה.
37