מראה יחזקאל על התורה, יתרוMareh Yechezkel on Torah, Yitro
א׳וישמע יתרו כו' כי הוציא ה' כו', כבר דקדקתי במקרא זה ופירשתי [והוא נדפס בתשו' מראה יחזקאל בסופו] ונ"ל ליישב עוד עפימ"ש הבעל עקידה ע"פ (ישעיה מו י) מגיד מראשית אחרית כו' עיי"ש שאמר משל ע"ז שרק אותו האדם בעצמו שהוא חוזה בכוכבים ומגיד עתידות ובאמת אח"כ אין הדבר כמו שאמר הוא והעולם סוברים שהוא לא יכול ואינו בקי בהחכמה, אבל החוזה בעצמו יודע בעצמו שבקי בהחכמה ורק שהקב"ה שידד המערכות, וזה"ש מגיד מראשית אחרית דהיינו החוזה בכוכבים, ומקדם אשר לא נעשו שלא היה כמו שנביא מקדים, הלא האיש אומר עצתי תקום שאני הוא הפועל ועושה גוזר ומקיים ומשדד המערכה.
1
ב׳על פי מה שכתבו חכז"ל כתיב ענה כסיל כו' וכתיב אל תען כסיל כו' הא באפיקורס ישראל הא באפיקורס נכרי [עי' סנהדרין לח: ושם איתא בסגנון אחר], וצריך להבין טעם הדבר, ונ"ל דצריך להבין הלא אברהם אע"ה קודם שהכיר את בוראו היה נכרי כמו תרח אביו ועע"ז ולמה זכה הוא לבוא אל האמת יותר מתרח, אבל הענין הוא שתרח עע"ז היה לפי תומו ולא שם לבו לידע האמת, אבל אברהם אע"ה עבד ע"ז שהיה סבור שהוא הבורא שבראו על כן הוא מוכרח לעבדו, וע"כ התחיל מחשב בדעתו הלא אין בו ממש ואולי משגה הוא וטעות בידו, על כן התחיל לעבוד השמש שסבר שזהו הבורא, ואח"כ ראה שגם זה טעות עבד הלבנה, ומחמת זה שראה הקב"ה כוונתו טובה לידע האמת ולעשות המעשה אשר יכשר ע"כ נגלה עליו והודיעו האמת, וזהו החילוק שבין אפיקורס ישראל לנכרי כי ישראל יש לו אמונה מצד הקבלה ולמה לו להקשות קושיות וע"כ משום דהפקירא ניחא ליה, משא"כ נכרי שבלא"ה הוא מותר בכל איסורין וע"כ שהוא מחפש אחר האמת ויקבל האמת כשישמע.
2
ג׳וע"כ מצינו גבי יתרו שעבד כל הע"ז שבעולם וצריך להבין למה עשה כן וכי מצא טעם יותר בע"ז אחת מחברתה, וע"כ דהיינו משם דרצה לחפש אחר האמת ועבד ע"ז הרבה וראה כי כולם אין בהם ממש עד שהתגייר. והנה כמו כן מצינו הרבה אפיקורסים המכחישים בכל הניסים שנעשו לאבותינו במצרים ועל הים שאומרים שהיה הכל עפ"י דרך הטבע כמבואר בספרים, ובאמת יש סתירה לכל דבריהם רק דהם אינם רוצים לידע האמת רק להקשות שיהיה להם אמתלא לפרוק מעליהם עול מלכות שמים, אבל יתרו שהיה מחפש אחר האמת בודאי כששמע כל הניסים הללו נתודע אצלו אמיתת הבורא, וידע כל התירוצים על הקושיות, ונתברר לו שהכל היה שלא כדרך הטבע, וזה"ש וישמע יתרו כהן מדין כו', מצד שהיה כהן מדין ופילוסוף גדול וגם חותן משה שהתגייר ורצה לדעת האמת והוא שמע את כל הניסים הללו, אזי לו לבד נתברר כי הוציא ה' את ישראל ממצרים כי אצבע אלקים הוא ולא כדרך הטבע.
3
ד׳אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם השני אליעזר כי אלקי אבי בעזרי, נ"ל לבאר מה שהוצרך להזכיר פה טעם השמות של הבנים, דהנה הראשונים נהגו לקרות שם בניהם על שם המאורע להם כדי שיזכירו תמיד ניסי הבורא ב"ה שעשה עמהם כדמצינו גבי יוסף ולאה וכדומה, וע"כ כאן כשבא יתרו למשה ורצה שיצא בגין בניו הזכיר טעם שמותן שמכח זה משה צריך להם שיזכור תמיד הניסים שנעשה עמו להודות לשם קדשו.
4
ה׳וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים כו' ויאמר משה אל תיראו כי לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כו', וצריך להבין חדא במה בא לנסותם, ועוד כיון שבא לבעבור תהיה יראתו על פניכם למה אמר אל תיראו, ועוד הלא כבר נאמר וייראו העם את ה', ונ"ל דהנה אמרו רז"ל אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, שנתקשו המפורשים במאמר זה.
5
ו׳והנלע"ד דודאי כל העשרת הדברות הם שכליות וכללם כולם בדבור ראשון של אנכי, הן ותולדותיהם, דהיינו בשגם שקשה עוד על מאמר לא תחמוד שהוא בלב דקשה הלא אין זה בידו של אדם למנוע את לבבו מלחמוד, ועל כן נ"ל דפירושו הוא שממילא לא יבא בלבך חמדה ואין פירושו לשון צווי, והיינו ע"י אנכי ה' אלקיך שתמיד יהיה נגד עיניך כי עיני ה' על דרכיך ומשגיח עליך ואיך אפשר לעשות נגד רצונו, וכ"כ הוא גבי הדבור לא יהיה לך שנכלל בו שכל המתגאה דוחק רגלי השכינה (ברכות מג:), וגם במה שנוגע לממון, כי על זה נאמר אלהי מסכה לא תעשה לך, ועוד שאוהב הממון יותר מבוראו, וגם בזה נכלל כל ההולך בערכאות שלהם שעליו אמרו בש"ע [חו"מ כ"ו א ועי' בפירש"י ריש פ' משפטים ד"ה לפניהם] שמייקר שם אלילים וכופר בתורת משה, ודבור לא תשא שצריך ליזהר שלא להזכיר שם שמים לבטלה אפילו בלשון לע"ז, והתרגום אונקלוס פירש על לשוא הראשון למגנא ואמרו חז"ל (נדרים ח:) וזרחה לכם יראי שמי אלו בני אדם שמתייראין להוציא שם שמים לבטלה מפיהם, וכמ"ש (מלאכי ב ה) ומפני שמי ניחת הוא, ובפרט מי שאינו מכוון בתפלתו ואינו עושה פירות הרי הוא מזכיר כמה פעמים שם שמים לבטלה.
6
ז׳ודבור זכור את יום השבת צריך ליזהר מלדבר בצרכיו בשבת, וכל המחלל שבת אפילו באיסור דרבנן הרי הוא בכלל אפיקורס, וגם כל איסור דרבנן יש עליו כמה לאוין דאורייתא, לא תסור ולא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, ועשית עפ"י הדבר אשר יורוך כו', ושמרתם את משמרתי כו', ודבור כבד את אביך היכן כבודו של אביו בחייו ובמותו שאומרים ראו גידולים שגדלתם, ודבור לא תרצח אמרו חכז"ל (ב"מ נח:) המלבין פני חבירו ברבים כאלו הרגו, ומבואר בש"ע ח"מ [שנ"ט ג] כל הגוזל מחבירו אפילו שוה פרוטה כאלו לקח את נפשו שנאמר וקבע את קובעיהם נפש, ודבור לא תנאף כמ"ש הרמב"ם [הל' איסורי ביאה פכ"א ה"ב] כל המסתכל בעריות מכין אותו מכות מרדות ועובר על לא תתורו אחרי לבבכם ועיניכם ועל לא תלכו בחקות התועבות כו', ודבור לא תגנוב שאסור אפילו בגניבת דעת שרוב העולם נכשלים בזה, ודבור לא תענה ברעך עד שקר, לפי פשוטו קאי ג"כ על כל דבר שקר וליצנות, ובלאו הכי צ"ל מ"ש עד שקר משמע אעפ"י שהדבר אמת רק שהעד הוא שקר, והיינו שיש לאחד שותפות עם חבירו ויש לו איזה דין עם אחר שאינו יודע שהוא שותף וחבירו מעיד לו, ודבור לא תחמוד ביארנו לעיל שלא יבא לך חמדה ממילא, והיינו כי אנו מברכין בכל יום העושה לי כל צרכי, פירוש שהדבר ההוא צריך אותו, שכל מה שהאדם אוכל ולובש ומשתמש הכל צריך אליו שהוא יתקנם ויעלם לשרשם כפי שורש נשמתו כמבואר בספרים, וכמו שביארתי על פסוק אוילים מדרך פשעם כו', וא"כ כל מה שביד חבירו ע"כ שהניצוצות הללו הם משורש נשמת חבירו ואי אפשר לאחר לתקנם, וא"כ איך יחמוד הוא דבר שביד חבירו, רק מי שעושה הכל להנאת עצמו ואינו משים אל לבו שהכל ברא לכבודו, וע"כ כל אשר יראת ה' על פניו תמיד איננו חושק כלל דבר שביד חבירו.
7
ח׳והנה יש חילוק בין ירא אלקים לירא חטא, שירא אלקים הוא שירא מן העונש, אבל ירא חטא הוא שירא שחלילה לא יבא לידי עבירה אפילו שלא בכוונה כי זה יהיה נגד רצון קונו, כמו שעומדין לפני מלך בשר ודם בודאי מתייראין ומתפחדין שלא יבא מכשול על ידם אפילו בשוגג, וזהו אי אפשר רק שיטבע האדם בדעתו באמת איך שהקב"ה עומד עליו ורואה מעשיו בכל רגע ורגע, וזה א"א רק ע"י נסיון בדבר, וע"כ הראה להם הקב"ה את כבודו בעבור שיבואו לנסיון ההוא איך עומדין באימה וביראה ברתת וזיע לפניו, וזהו אמרם ג"כ אלו קרבנו לפני הר סיני היינו שהראה לנו את כבודו ואז אפילו לא נתן לנו את התורה שלא הזהרנו על המצות הנ"ל בשכר ועונש אעפי"כ היינו מקיימין הכל כי איך אפשר להמרות נגד פני המלך העומד נגדו. וזה שנאמר כאן שנתייראו מחמת העונש אמר להם משה אל תיראו היינו לא זה הוא דרך היראה הנכונה לפני ה', כי לבעבור נסות אתכם בא ה' שתהיו בעלי נסיון בדבר וע"י זה תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו שלא יבא חטא על ידכם אפילו בשוגג.
8
ט׳ובזה נבא לבאר מ"ש ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו' מכל אום גבר עלינו חסדו לכן בכל לב ובכל נפש כו' נמליכו ונייחדו, שצריך ביאור וכי בשביל להללו בלבד בראנו הלא לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות ל"ת, ועוד אמרו לכן בכל לב ובכל נפש כו' הלא אמרו חכז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
9
י׳והנ"ל עפימ"ש בזמירות של ליל שבת קולי קולות יחדלון בעת שירי יגדלון כי כטל הם יזלון ואל ישיגו גבולי כו', לכאורה אין לו שחר לכל המאמר ולא ידענו מאי קאמר, ובזה יתבאר ג"כ מ"ש (שבת יב:) שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. והענין הוא דהנה חכז"ל סדרו לנו ח"י ברכות בתפלת י"ח ובהם כלולים כל צרכי בני אדם, משום שאין בנו כח לידע איך להתפלל, ועיקר תפלה דאורייתא כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם, וכל זה בחול אבל בשבת אסור להתפלל תפלה זו משום דאז אנחנו מקלסין ומשבחין פני השכינה ולא נכון להתעצב כי באור פני מלך חיים, וכדמצינו גבי נחמיה ששאל לו המלך מדוע פניך רעים ואירא הרבה מאוד (נחמיה ב ב), ונאמר (תהלים מה יא) ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפייך, ואמנם מחמת שעכ"פ אנו צריכים לבקש צרכינו המרובים יש ענין אחר ועצה טובה אחרת שיפעל יותר מן התפלה, והיינו כי שפתי רננות יהלל פינו בשירות ותשבחות המזכירין לפניו חסדיו ורוב רחמיו, והראיה שבשלש ראשונות שאסור לשאול צרכיו ואעפ"כ קבועין שם מכלכל חיים ורופא חולים כו', והיינו ששם אין אנו מתפללים על הדבר רק מזכירין לפניו וממילא נזכרין אנחנו לפניו לטובה באותן הדברים כי בזה פועל יותר מן התפלה, שעל התפלה יכול להיות קטרוג שאיננו ראוי לזה אבל הוא בוחר בשירי זמרה ומי יכול לקטרג ולומר שאין זה אמת.
10
י״אוהנה אמרו חכז"ל (תענית ד.) שכנסת ישראל שאלה שלא כהוגן שאמרה ויבא כגשם לנו אבל הקב"ה אמר אהיה כטל לישראל, פי' ישראל אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה והקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם [איכה רבה פ"ה], וקשה באמת הלא רחמנא לבא בעי ורוצה לזכות האדם ולמה לא יפתח הקב"ה קודם שלא יהא לישראל אמתלא, ונ"ל הטעם דכשהקב"ה רוצה להשפיע אורו על האדם יש עליו מקטריגים שאומרים מה אנוש כי תזכרנו, משא"כ כשהאדם בעצמו מתחזק בעבודת הבורא יוכל השי"ת להשפיע עליו יותר מדאי ולא תוכל מדה"ד לקטרג, כיון שבאמת האדם לכך נברא לעבוד עבודה"ק, וזה"ש שכנסת ישראל אמרה ויבא כגשם לנו כי גשם אינו נוח לכל, כלומר שיפתח להם הקב"ה, והשיב לה הקב"ה אתה שאלת דבר שפעמים אין מתבקש שיש עליו קטרוג, אלא אהיה כטל לישראל שלעולם מתבקש, כלומר שתפתח הכנס"י ותתאמץ לעבודת הקודש ואז לא יהיה שום קטרוג.
11
י״בולפי דרכינו הנ"ל נאמר שהתפלה של חול הוא בחי' גשם שיוכל להיות עליו קטרוג, משא"כ התפלה של שבת שהיא בזמירות של שבת אין עליו קטרוג והוא בחי' טל, וגם בלא"ה שבת הוא ט"ל אורות נגד ט"ל מלאכות דהיינו ג' אותיות של השם במילואיו ושבת בעצמה היא ה' אחרונה.
12
י״גוהנה בזמר הזה של יום שבת קודש הוא נאמר רוב צרכי בני אדם בדרך שיר שבודאי יהיה כך ולא ישונה, כמו ואל ישים אל לבו הכיס ריק ואין בו ישמח וירבה כי הצור יפרע את חובו כו' זה יהיה שכרו כו' ומלאך אל יענה ברוך כו' נפש כי נאנחה בא שבת בא מנוחה כו' נשים נרות כו' יגין בעדם זכותן כו' וכן כל הזמר כשנדקדק בו, וזהו שסיים בעל השיר, האמת כי קולי קולות יחדלון, שאסור לזעוק בשבת ולהרים קול ולהתפלל על צרכיו, אבל בעת שירי יגדלון, כשאני מחבר אותן התפלות בשירים אזי יגדלון וחשובים יותר מן התפלה כי כטל הם יזלון, שאין עליהם שום קטרוג והם בבחי' טל.
13
י״דהנה כי כן יבואר מ"ש בספרים שצריכים להמתיק דינין בשרשן, וכמו כן שמעתי בשם הה"ג בו"ק אבד"ק אפטא על מ"ש (שמות כ כ) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, פי' שזהב הוא דין וכסף רחמים, והיינו שהדינים צריך להעלותם ולהמתיקם בשרשן ולהמשיך למטה חסדים, ואמרתי לפי קוצר שכלי לפרש איך יהיה זה, והוא עפימ"ש (ברכות נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וצריך ביאור האיך אפשר שיהיה להאדם שוה בלבו באמת הרעה והטובה, אבל הענין הוא כי באמת אין דבר רע יורד מן השמים [ב"ר פנ"א ג] שגם הרע כולו טוב, וכשמאמין האדם זה באמת לאמיתו יהיה שמח בכל פעולות והנהגות שהשי"ת מתנהג עמו, וזהו ג"כ מה שאנו מייחדין שמו ואומרים ה' אלקינו, פי' מדת הדין ומדת הרחמים, ה' אחד, הכל אחד למעלה בשרשו, וממילא נמשך מזה ואהבת את ה' בכל לבבך כו' אפילו נוטל את נפשך כו' כי לא תוכל להרהר אחריו כלל, וע"כ בכל דבר שאירע לו לאדם צריך לראות עליו בעינא פקיחא רק על הטובה הנמשכת ממנו, וממילא הוא מקשר אותו דבר בשרשו שורש החסדים ונמתק, וזהו שאומרים ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו להללו ולשבחו כו' שנבקש כל צרכינו ע"י השירות ותשבחות, ובדבר זה מכל אום גבר עלינו חסדו ושאין שום אומה ולשון זוכה לזה, ועי"כ בכל לב ובכל נפש ובכל מאודו כמ"ש אפי' נוטל את נפשך כו' מ"מ נמליכו ונייחדו שנזכה להמתיק הדינין בשרשן.
14
ט״וויבא יתרו כו' אל המדבר כו' הר האלקים, וצריך להבין למ"ד יתרו קודם מתן תורה בא א"כ הלא עדיין היו ברפידים ולא בחורב, ונ"ל דאמרו חכז"ל (ברכות ח.) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שכל אדם המקדש מקומו בתורה ותפלה שם הוא נקרא ארץ ישראל ולכן עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא"י, ומכל שכן מי שמקדש עצמו להשרות עליו רוח קדושה, והנה יתרו בא להמדבר, וצריך להבין ביאה זו מה היא עושה ומה טיבה הלא עדיין לא היה להם תורה ועל מה ולמה בא, וע"כ משום ליכנס לארץ ישראל, ובכל מקום שהיה שם משה שם היה אוירא דא"י והמקום מקודש, וזהו אל המדבר אשר הוא חונה, שאעפ"י שחנה במדבר חרוב מאין יושב, ואעפ"כ שם הוא הר האלקים והשראת השכינה ולכן ויבא.
15
ט״זעתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, צריך להבין חדא מ"ש רש"י וכי עד הנה לא ידע, ועוד מהו הנתינת טעם במה ששילם להם באותו מדה, ונ"ל דצריך ביאור מ"ש (סוטה ח:) כל מדותיו של הקב"ה אינן אלא מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה כו', וקשה הלא כל עונשין שבתורה אין אחד מהם מדה כנגד מדה, דמה ענין חילול שבת לסקילה ואוכל חזיר למלקות וכדומה, ואין לומר דלא אמרו כן רק על דין שמים ולא על המסור לב"ד, א"כ עדיין קשה במ"ש (כתובות ל:) משחרב בהמ"ק דין ד' מיתות לא בטלו מי שנתחייב חנק כו' הרי זה דיני שמים.
16
י״זאבל הענין הוא כן בשנחקור טעם דבר זה מפני מה אין הקב"ה מעניש רק מדה כנגד מדה, והוא דהנה מדת בשר ודם כשחבירו עושה דבר נגד רצונו הוא רודף אחריו לטול נקמתו ממנו, ואעפ"י שיודע בוודאי שחבירו לא יעשה עוד דבר זה כנגדו מ"מ רוצה להנקם ממנו על מה שכבר עשה, משא"כ מדת הקב"ה שעיקר עונשו הוא שלא יחטא האדם עוד, והראיה כשעושה תשובה ומקבל עליו לעזוב מעשיו הרעים באמת ולא ישוב לכסלה לא זז משם עד שמוחלין לו, וכמ"ש חז"ל (ברכות ה.) כשרואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו כו', הנה כי כן הוכרח הדבר לענוש את האדם מדה כנגד מדה בכדי שבנקל ידע את אשר חטא בה.
17
י״חמבואר מדברינו שגם ענשו של הקב"ה הוא ברחמים רבים למען לא ישוב לכסלה ושיעזוב רשע דרכו כו', ואפילו כשהוא מעניש במיתה מ"מ מעניש מדה כנגד מדה למען יראו אחרים ויקחו מוסר, וזהו שאמר יתרו כשראה שהקב"ה העניש למצרים מדה כנגד מדה אמר עתה נתוודע לי שגדול ה' מכל האלקים, פירוש שהוא מסולק מכל הדינים והיינו כי בדבר אשר זדו עליהם, אחרי רואי שדרכו להעניש מדה כנגד מדה.
18
י״טוכל העם רואים את הקולות כו' ויאמרו אל משה כו' ונשמעה כו' אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם כו' אתם ראיתם כי מן השמים כו' לא תעשון אתי כו' בכל המקום אשר אזכיר שמי אבוא אליך וברכתיך, במקראות הללו רבו הספיקות מלבד מה שהערנו לעיל [בראש הפרשה ד"ה וכל העם וכו'] קשה עוד על מלת רואים דלא שייך על הקולות כמ"ש רש"י, ועוד מ"ש דבר אתה עמנו ונשמעה, תיבת ונשמעה הוא למותר הלא כבר אמרו נעשה ונשמע, ועוד מה שניחם אותם משה אל תיראו למה לו כל זה הלא לא דברו עוד עם הקב"ה, גם מ"ש אתם ראיתם כי מן השמים כו' לא תעשון אתי כו' מה ענין דבור זה לכאן הלא כבר אמר אנכי כו' והזהיר ע"ז.
19
כ׳ולבאר כ"ז נקדים משאחז"ל אין השכינה שורה רק על חכם גבור ועשיר (שבת צב.), ולכאורה יקשה וכי בשביל שיש לזה מזל טוב תשרה עליו ג"כ השכינה, או בשביל שכחו יפה, ומי שמקדש ומטהר ומסגף עצמו לא יזכה להשראת שכינה בשביל שהוא חלש בכוחו, והנה בלתי ספק שכוונו בזה על מאמרם [אבות פ"ד א] איזהו חכם הלומד מכל אדם איזהו גבור הכובש כו' איזהו עשיר כו', אמנם דבריהם בעצמם צריכין ביאור דמה בכך שאינו רוצה ללמוד מכל אדם מ"מ אם הוא חכם באמת חכם יחשב וכן כולם, והענין הוא דמצינו גבי דורות הראשונים טרם נתפרסם שפעת אלקותו בעולם חקרו חכמי אוה"ע על קוטב תכלית האדם במה יגיע לתכליתו, יש מהם סברו בתכלית האדם להיות חכם כמו חירם ופרעה, ויש מהם שחשבו שתכליתו להיות גבור ומושל כמו נמרוד ועמלק, ויש שחשבו בתכליתם לאסוף הון רב, ועל כל אלה צווח ירמיה (ירמיה ט כב) אל יתהלל גבור בגבורתו וחכם בחכמתו ועשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע כו'.
20
כ״אוכאן הבן שואל איך יעלה על הלב שאדם יוכל להתפאר בידיעתו באלוקות וזו קשה מן הראשונה, ודבר זה מבואר לכל שאי אפשר לשום אדם לידע ולהשיג שום ענין ממהות בוראו, ועוד נדקדק במ"ש יתהלל המתהלל שהוא כפל לשון והל"ל בזאת יתהלל ידוע כו'. אבל הענין הוא דוודאי מצינו בקראי טובא שהכתוב חשב למעלה יתירה באדם שיש בו אחת מג' מדות הללו חכם או גבור ועשיר כדמצינו גבי יצחק ויעקב שנאמר ויגדל האיש כו' ויברכהו ה', ושמשון בגבורתו ושלמה בחכמתו, אבל ביאור הדבר כי כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו' (ישעיה מג ז) שהכל ברא לכבודו, והנה בוודאי מי שהוא חלש ורפה ידים לא יתואר עליו שבח שאינו נוקם ונוטר ושהוא מעביר על מדותיו כי אין בזה חידוש, וכ"כ גבי מי שהוא סכל אם ישובח שהוא לומד מכל אדם, ואיש עני יוכל להיות יותר שמח בחלקו מעשיר כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו וא"כ דאגת העשיר גדולה מהעני, אבל מי שיש בו המדות הללו ואעפי"כ הוא משתמש בהן רק לעבודתם ואיננו מתגאה בהם הלא זה יהולל במדות הללו לדבר חידוש שהוא מתגבר על יצרו ומשתמש רק לעבודת הבורא ובו יתקלס עילאה.
21
כ״בוזהו שכוונו באמרם איזהו עשיר השמח בחלקו ר"ל שזהו אינו בנמצא כ"כ שיהא עשיר שמח בחלקו כי מרבה נכסים מרבה דאגה, וע"כ מי שהוא עשיר ואעפי"כ שמח בחלקו ההוא יתפאר במדת עשרו שהוא מושל על יצרו, וכ"כ בחכם כי מן הראוי יתגאה בחכמתו ולא ישמע לדברי קטן ממנו בחשבו כי מה ידע זולתו, וע"כ אם החכם לומד מכל אדם אזי לחכם יהולל וכנ"ל, וכ"כ גבור הכובש את יצרו הכל על אופן הנ"ל, והביאו ע"ז המקרא טוב ארך אפיים מגבור פי' אימתי הארך אפים ישובח במדה זו כשהוא גבור ויש לאל ידו לעשות ולהנקם כרצונו ואעפי"כ הוא מושל ברוחו, הנה האיש כזה אשר נתן לו אלקים חכמה וגבורה ועושר והוא מתנהג כנ"ל רק ביראת ה', בוודאי ראוי להיות מרכבה לשכינה והוא דבק במדותיו של הקב"ה שבמקום גדולתו שם ענותנותו, א"כ הטיבו אשר דברו שאין השכינה שורה כו'.
22
כ״גואפשר שלסיבה זו כוונו במה שתקנו לנו פרשיות הללו הבאים עלינו לטובה מתחלה פרשת שקלים על מדת העושר, ואחריה פ' זכור על הגבורה להמחות זרע עמלק, והג' פ' פרה שעליה אמר שלמה אמרתי אחכמה והוא רחוקה, וכענין זה מצאתי בס' בינה לעיתים [ח"א דרוש א' לפורים], ולזה כיון הנביא באמרו ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי הוא המושל ברוחו וכל אות נפשו רק להיות חרד על דברי.
23
כ״דוהנה מה שהביאני לדרוש הזה מפני רבות רעות אשר אני רואה, לאשר בזמן הזה העיקר הוא שחיטת עגלים הרכים ואינם נזהרין להמתין מעת לדתם עד שמנה ימים כדת, ועי"ז מאכילים טריפות לישראל וסומכין על דברי העכו"ם ושאר סימנים, וכבר הזהרתי על זה שאין עכו"ם נאמן אפילו מסל"ת, גם על הסימנים כבר נתפרסם ונתגלה שאינן סימנין מובהקין, ונוסף לזה נכשלים ומכשילים הרבים בענין הניקור שכל טבח הוא מנקר הבשר שלו וכבר נתגלה ונמצא אחריהם גידים דם וחלב, הן מחמת שאינם בקיאין או מחמת מהירות, וראיתי כי שורש הקלקלה לזה הוא בעבור שאינם נושאים ונותנין באמונה ע"כ מתיירא כשנקנה עגל מרכות ויניחנו אצלו [אצל המוכר] איזה ימים לינק עוד, יבא חבירו ויוסיף עליו ויקחנו מידו, כאשר באין לפני בכל יום דיני דינים ממשפטי רמאות כאלה שאחד נותן לחבירו מעות לקנות שור או סוס והוא קונה לעצמו, או שקנו בשותפות ואח"כ מדחה חבירו מהשותפות, או שמראה לו חבירו מקום לקנות ומשלחו והולך וקנה לעצמו, הנה כאלה רבות אשר מדין תורה אי אפשר להוציא רק שהוא מנהג רמאות, ולדעתי זה קשה יותר מגניבה שאפשר להזהר מגנב אבל מרמאי אי אפשר להזהר, וכמ"ש הבינה לעיתים עמ"ש אם אין אני לי מי לי ע"ש.
24
כ״הולדעתי שזה כיוונו באמרם כשקללו את הרמאי מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו (ב"מ מד.), ונ"ל איך זה תלוי בזה, והיינו שיש עבירות וקלקולים רבים שהעושה יוכל להציל ולומר לא פעלתי און ואי אפשר להענישו בדין, ואעפי"כ גדלה רעתו מאוד שהוא מחריב העולם כדמצינו ברעת דור המבול דאיתא בגמ' כשהיה אחד מביא לשוק שק פירות לקח כל אחד ואחד ואומר שאין בה שוה פרוטה, וע"ז נחתם גזר דינם שאעפ"י שאינו יכול להוציאו בדיינין מ"מ בזה מחריב העולם, שא"א לאדם להתפרנס את עצמו יחידי לבלתי להשתתף עם חבירו באיזה ענין, וכשידברו שוא איש את רעהו אי אפשר לעסוק שום משא ומתן, כ"כ דור הפלגה לא מצאנו במקרא עבירה מפורסם רק מחשבתם היתה נכרת מתוך מעשיהם הרעים, וע"כ המשילו את הרמאים לאנשי דור המבול והפלגה.
25
כ״ועוד רעה חולה, כבר הזהרתי כמה פעמים על שמירת השבת, ובפרט שמחללין בפרהסיא להוציא ע"י בנים ילדים קטנים והוא נגד דעת הש"ע, ורואים היתר לעצמם לכבוד שבת, והוא מצוה הבאה בעבירה וע"ז נאמר בוצע ברך ניאץ ה', גם את שכבר צויתי להכריז על איסור בשולי עכו"ם שמעתי שאעפי"כ אינן נזהרין באכילת הדגים יבישים ותפוחי אדמה שצולים העכו"ם כשלנים אצלם, בשגם שכבר נהגו היתר, זה היה בשגגה שלא ידעו שעולים על שלחן מלכים, ועכשיו נתקבלו דברים הללו למטעמים אצל השרים.
26
כ״זהנה על כל אלה ארבעה אשר ילדו להרפה ברפיון ידים הזהיר הנביא (ישעיה סו ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, שלדעתו העני הוא סבור שיהיה לו היזק אם לא יעשה עולות ורמאות, וגם הוא עני באמת וצריך מאוד לשחוט העגל וקשה עליו לבלות זמנו בענין ניקור הבשר שאין לו מה יאכל, או שיהיה נזהר מחילול שבת או מאכלים הנ"ל שכל זה נוגע לדבר שבממון והוא עני ביותר, ואעפי"כ חרד על דברי וכופה את יצרו להשתעבד לי הלא זהו אשר חפצתי ביקרו, אבל הם באמת אינם עושים כך רק שוחט השור מכה איש הלא השור הזה שהוא שוחט, כבר עשה בו לחבירו רעה בגזל ורמאות והכה איש, כמ"ש הגוזל לחבירו כאלו נוטל נפשו שנאמר וקבע את קובעיהם כו', זובח השה עורף כלב כי הוא מאכיל טריפות ע"י שאיננו ממתין שמונה ימים ואיננו מנקרו כראוי, וכמ"ש חז"ל [ויק"ר פ"ה ו] על ההוא טבחא שהאכיל טריפות ונפל מן גג ואכלוהו כלבים, ואמרו חכמים דידהו אכלו שגזל אותם שנאמר בטריפה לכלב תשליכון אותו, וע"כ הזובח השה שמאכיל טריפות הוא עורף כלב שגוזל את הכלבים, מעלה מנחה דם חזיר שהעולה על שלחן מלכים אסור משום בשולי עכו"ם וכל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר [שביעית פ"ח מ"י], מזכיר לבונה, שהזכרת הלבונה היא החשובה שבקטורת החשוב מכל, וכן המענג את השבת יום חמדתו ואם יש בו צד עבירה הוא מברך און ובוצע ברך כו', גם המה בחרו בדרכיהם פי' מורים היתרים לעצמם.
27
כ״חשבוודאי מן המותר להזהיר כל כך באזהרות כפולות על עונות חמורים הללו שיהיו ישראל ח"ו חשוד להאכיל טריפות, אבל ראיתי שערוריה בהוראת היתרים וסומכין על דעתם והבנתם לבלתי קחת מוסר, וכבר הזהיר ע"ז באלשיך ע"פ לא תוסיפו כו' ולא תגרעו כו' עיניכם הרואות אשר עשה ה' בבעל פעור כו' ע"ש, וכ"כ כתב בבינה לעיתים תבינו וראו ראה ואל תדעו (ישעיה ו ט), ותוכן דבריו שתעשו כל הדברים רק כאשר תשמעו ולא תתנו לב להבין לפי דעתיכם או לראות איזה היתר ואמתלא והתנצלות ע"ש, וכמו כן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ה ו) אורח חיים פן תפלס כו', כי השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וזהו שאני מזהיר אותך שלא תפלס את האורח חיים להבין טעמו של דבר ולשפוט כאשר עם לבבך כי נעו מעגלותיה שאי אפשר להבין בשכל האדם טעמים ונימוקים, וע"כ בוודאי תהיה נע ונד מדרך האמת ולא תדע אם שגית שלפי דעתך תהיה צדיק בדבר.
28
כ״טוכבר הקרה מקרה שערל אחד בא לישראל לקנות אצלו עגל שנולד היום והשיב הישראל שבמלאת ז' ימים יבוא אצלו וכן עשה ועדיין לא היה נולד העגל והשיב הערל שהיה סבור בוודאי שפרתו תלד באותו יום נמצא שאם העגל היה נולד יום אחד טרם בא הישראל כמעט היה נכשל באיסור נבילה, וע"כ אין לזוז מדבר רק שיראוהו עין בעין טרם שמנה ימים וזולת זה אסור לשוחטו בשום אופן.
29
ל׳הנה כי כן כשעמדו ישראל על הר סיני ונאסר להם כל דבר אסור הוקשה בעיניהם למאוד וכמ"ש על המתאוים, והתחילו לעיין בטיב הטעם ונימוקם וממילא סרו מן הדרך הישר, וזהו וכל העם רואים את הקולות, וירא העם לשון הבחנה כמ"ש גבי וירא וירץ לקראתם, ואזי ויעמדו מרחוק שהיו רחוקים מן האמת, ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה כלומר שנבין טעם הדבר כי התורה שיצא מפי הקב"ה אי אפשר לנו להבינה, ולזה אמר משה אל תיראו כי לא תסורו מן הדרך כי לבעבור נסות אתכם כו', שהקב"ה רוצה שתהיו מושלים ביצרכם ותעשו למען שמו שתהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו שלא יבוא עליכם שום מכשול. וזה"ש הקב"ה למשה שיאמר לישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי כו' שהתורה שלי מן השמים וא"א בשכל האדם להבינה לא תעשון אתי אלהי כסף פי' שתטו מן הדרך בעבור חמדת ממון, כי בכל המקום שאזכיר שמי שתעשו לכבוד שם קדשי אבוא אליך וברכתיך שתשרה ברכה במעשי ידיכם.
30
ל״אחידושי אגדה לברית מילה
אתם ראיתם כו', צריך להבין ההמשך, וגם מהו לשון סגולה, וגם הנתינת טעם של כי לי כל הארץ, וגם מ"ש בבעה"ט דל"י סגול"ה מכ"ל העמי"ם ס"ת מילה, גם צ"ל למה נקרא מילה חק כמ"ש חק בשארו כו' ליעקב לחוק כו'.
אתם ראיתם כו', צריך להבין ההמשך, וגם מהו לשון סגולה, וגם הנתינת טעם של כי לי כל הארץ, וגם מ"ש בבעה"ט דל"י סגול"ה מכ"ל העמי"ם ס"ת מילה, גם צ"ל למה נקרא מילה חק כמ"ש חק בשארו כו' ליעקב לחוק כו'.
31
ל״בונקדים מ"ש (דברים ד ו) כי הוא חכמתכם כו', דקשה הלא אוה"ע מונין כמ"ש במ"א עפמ"ש תגיד ליעקב דבר חק כו', דאחז"ל (ברכות כ:) שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב לא ישא פנים מפני מה אתה נושא פנים כו' והשיב להם שגם הם עושים לפנים משורת הדין כו' מדקדקין עד כזית כו', וזה אנו מרויחין בשמירת החוקים, וזהו ג"כ ענין ברית מילה מאחר שעי"כ אנו קנוים לו מוטל עליו להפך תמיד בזכותינו אעפ"י שאין אנו הגונים כמ"ש וחנותי כו', ולכך נקרא חק שהוא בלא טעם, כמ"ש בגמ' [תנחומא פ' תזריע] שאל האי מינא למה לא נברא האדם כשהוא מהול, ועי"כ מרויחין שהשי"ת עושה עמנו ג"כ לפנים משה"ד בלא טעם, והנה כמו כן יציאת מצרים היה לפנים משורת הדין שקטרגו הללו עע"ז כו', וכ"כ קריעת ים סוף, רק ע"י מצות מילה ופסח שנאמר בהם חק זכו ג"כ לעשות עמהם ניסים בלא טעם, וז"ש אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי כו' למעלה משה"ד, ואביא אתכם שתהיו קנוים אלי, שעי"כ מוטל עלי להפוך תמיד לטובתכם כדרך העולם מי שיש לו בן אפילו הוא מתיצב על דרך לא טוב ויש לו עגמת נפש ממנו אעפי"כ אינו מניח לשום אדם לענות או לצערו, ואפילו כשמחזיק אצלו רק משרת בעלמא עומד לנגדו ג"כ תמיד לימין צדקו, ועתה אם שמוע כו' כמו סגולה שעושין לאיש חולה כמ"ש בספרים ואין יודעין שום טעם בזה, כ"כ אני אהיה לכם משגיח ואע"ג שיהיו עליכם מקטריגים לא יהיו דבריהם נשמעין כי לי כל הארץ ואין מי שיאמר לי מה תעשה.
32