מטה אפרים תקפ״טMateh Efrayim 589
א׳מי הם הראוים לתקוע שופר ודין חרש שוטה וקטן ונשים:
כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא הרבים י"ח ולכן מי שפטור ממצות אינו תוקע להוציא את הרבים:
כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא הרבים י"ח ולכן מי שפטור ממצות אינו תוקע להוציא את הרבים:
1
ב׳חרש שוטה וקטן פטורים ואפי' חרש המדבר ואינו שומע אינו מוציא שכיון שאינו שומע אינו חייב במצות שופר אבל שומע ואינו מדבר מוציא הרבים י"ח ואפי' לכתחילה יכול לתקוע ואחר מברך ומוציא השומעים בברכתו:
2
ג׳סומא חייב במצות תקיעה ולכן הוא מוציא הרבים י"ח ויש חוששין לסברת האומר שסומא פטור מכל המצות ואין ממנין אותו לכתחילה ומ"מ אם כבר מינוהו אין לסלקו מחמת זה אעפ"י שנמצא בקי לתקוע כמוהו ואם היה מוחזק לתקוע כל שנה וסלקוהו מחמת חשש דעה הנזכר ולא נמצא בקי כמוהו יחזירוהו למינויו וה"ה אם היה פקח בשעה שנתמנה ונסתמא שאין ראוי לסלקו מחמת זה. ומי שהחזיק לתקוע שופר ואינו מתפלל כל השנה עם הצבור צריך לסלקו שתקיעת שופר השוו חז"ל לכניסת כ"ג לפנים שהוא בא לזכרון וזה פורש מן הצבור [ברכי יוסף]:
3
ד׳כיון שהקטנים פטורים אין להביא לבהכ"נ תינוקו' בעת תקיעת שופר שקרוב שיבלבלו דעת השומעים ואם אי אפשר להניחם בבית יקחו הנשים אצלם בביהכ"נ שלהם כיון שהנשים פטורים מן הדין ומ"מ אותן קטנים שהגיעו לחינוך מצוה להביאם ולאיים עליהם שיטו אוזן לקול שופר כדי לחנכם במצות:
4
ה׳אע"פ שקטן פטור ואינו מוציא אחרים מ"מ אם רוצה לתקוע לעצמו אין מוחין בידו ואפי' הגיע לחינוך מותר לאביו או אפי' לאחר לומר לו שיתקע אף אחר שכבר שמע בביהכ"נ כדי לחנכו במצו' אבל כשר"ה חל בשבת אם הקטן לוקח שופר ותוקע מוחין בידו כיון שקול נשמע לרבים ויבואו לתקוע בשבת ב"ד מצווין להפרישו ובמקום מוצנע שאין הקול נשמע לרבים אפשר שמותר אפי' לומר לו לתקוע כדי לחנכו. ויש להחמיר. אבל חרש ושוטה אם תקעו מעצמם אין מוחים בידם. אבל מ"מ אין לומר להם שיתקעו ומכ"ש לתת שופר בידם שיתקעו אפי' בר"ה שחל בחול:
5
ו׳זה שאמרנו שהקטן אינו מוציא את הגדול אפי' הגיע לחינוך אינו מוציא אפי' בי"ט שני שהוא מדרבנן כמבואר בסי' תרפ"ט לענין מגילה:
6
ז׳קטן שאינו מוציא את הגדול י"ח אעפ"י שנעשה בן י"ג שנים שלמות אינו מוציא עד שידעו בו שהביא שתי שערו' אחר י"ג שבדבר חיוב תורה אין סומכין על חזקה כיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים ואפילו למי שכמותו שכבר הוא בן י"ג וספק אם הביא שתי שערות אינו מוציא ועיין בסי' נ"ה שם מבואר עקרי הדינים לענין קטן. ויש להחמיר בזה אף בי"ט שני של ר"ה אם אפשר באחר. וכל זה לענין להוצי' את היחיד אבל לענין שיהא תוקע לצבור להוציאם י"ח יש לחזור אחר תוקע שהוא בן שלשים שנה ושאר מדות שכתבנו בסי' תקפ"א לענין תפלה ועכ"פ צריך שיתמלא זקנו כדין שליח צבור המבואר בסי' נ"ג:
7
ח׳נשים פטורות לפי שהוא מ"ע שהזמן גרמא ואינה מוציאה את האיש שהוא בן י"ג אע"פ שאין ידוע אם הביא שתי שערות וכן עבדים שאינם משוחררים פטורים ואין מוציאים אחרים י"ח:
8
ט׳אנדרוגינוס מוציא את מינו אנדרוגינוס שכמותו טומטום אפילו מינו אינו מוציא:
9
י׳מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו עצמו וצריך שיתקע בן חורין להוציאו והתוקע להוציאו יכול לברך אעפ"י שהתוקע כבר יצא:
10
י״אאעפ"י שנשים פטורות ואין מוציאות אחרים יכולות לתקוע להוציא את עצמן ורשאים לברך כמו שנוהגים לברך על כל מ"ע שהזמן גרמא ויכולין לברך שהחיינו ג"כ:
11
י״במי שתוקע לנשים להוציאם י"ח והתוקע כבר יצא י"ח אין לברך להם רק הם יברכו בעצמם ברכת השופר וברכת שהחיינו ואם אין יכולו' לברך להם רק הם יברכו בעצמם ברכת השופר וברכת שהחיינו ואם אין יכולו' לברך יתקע להם בלא ברכה ויש מחמירים שלא לתקוע לנשים אם הוא יצא כבר [פר"ח] ולכן מוטב שיתקע להם בשעה שתוקעין בבה"כ ומברך לעצמו ויוצאים גם הם אבל אין לתקוע להם קודם שתוקעין בבה"כ אם הוא בתוך שלש שעות הראשונות על היום שהוא עת דין וכמבואר בסי' תקפ"ח ותקצ"א ואם אין לו שופר אחר לתקוע בעת שתוקעין בבה"כ וצריך לתקוע אחר תקיעות דמיושב בסה"כ אזי יכוון שלא לצאת בתקיעות ששומע בבה"כ וכשתוקע אח"כ בשביל הנשים יכוין לצאת י"ח ויכול לברך ומ"מ כששומע אח"כ בבה"כ תקיעות דמעומד על סדר תפלה בבה"כ בתפלת מוסף אינו חשוב הפסק בהליכה מביתו לבה"כ בין התקיעות שתקע בביתו לתקיעות אלו ששומע בבה"כ בתפלת מוסף לפי שתקיעות דמיושב ודמעומד נחשבים למצוה אחת והמפסיק באמצע מצוה א"צ לחזור ולברך וכמ"ש סימן תקצ"ב ואם האשה יולדת או חולה ואינה יכולה לברך וגם קשה לה להמתין עד שעת תקיעות בה"כ יתקע לה מיד בלא ברכה ואין לו לכוון שהוא לא יצא בתקיעות אלו כדי שיהיה יוצא י"ח בתקיעות בה"כ בברכה לפי שיש לחוש להמחמירין שזכרי שבשביל להוציא הנשים לבד אין לו לתקוע.
12
י״גהמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה ודוקא כשהוא תוקע מאליו להוציאו ואפי' אם המודר אומר כל הרוצה להוציאני י"ח יתקע אין זה נעשה שלוחו בכך אבל אם אמר לו המודר תקע והוציאני או שאומר כל השומע קולי יתקע להוציאני אסור ואם אמר קונם תקיעותיו של פלוני עלי אסור בכל ענין ועיין לעיל סי' תקפ"ו ובכל אלו אם עבר ותקע לו יצא בדיעבד אפי' שעבר על בל יחל. ונראה שאעפ"כ יש לו לחזור אחר שמיעת תקיעות מאחר כיון שיש סוברים שהמודר לוקה א"כ הר"ז מצוה הבאה בעבירה:
13
י״דהמתעסק בתקיעת שופר כדי להתלמד ולא ע"ד כוונה לצאת י"ח לא יצא י"ח וכן השומע מן המתעסק לא יצא וכן התוקע לשורר ולא נתכוין לתקיעת מצוה לא יצא. נתכוון שומע לצאת י"ח ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא י"ח עד שיתכוון שומע ומשמיע:
14
ט״ומי שתקע ונתכוון לצאת כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוון לצאת י"ח אף על פי שאין התוקע מתכוון לפלוני זה ששמע תקיעתו ואינו יודעו יצא שהרי נתכוון להוציא לכל מי שישמענו. לפיכך מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו ושמע תקיעות משליח צבור יצא אם נתכוון לצאת שהרי ש"ץ מתכוון להוציא הצבור י"ח ואף אם עומד בריחוק מקום מביהכ"נ אם לפי הבחנתו שמע קול שופר ולא קול מעורבב יכול לסמוך ע"ז כמו שנתבאר סימן תקפ"ז:
15
ט״זזה שאמרנו במהלך בדרך צריך שיתכוון לצאת יש הפרש בין עובר לעומד שאם היה מהלך בדרכו ועבר לפני ביהכ"נ ושמע קול שופר ושכח עתה אם היה לו כונה לצאת י"ח לא יצא וכן מי שהיה עומד בתוך ביתו אין כאן חזקה שכיוון אבל אם היה מהלך וכשהגיע לביהכ"נ עמד שם ושמע קול שופר אעפ"י שאינו זוכר אם כיוון לצאת או לא חזקה שכיוון לצאת וכן מי שהיה עומד בביהכ"נ ואינו יודע אם כיוון בשעת התקיעות לצאת אם לאו חזקה שכיוון ואפי' אם יודע שלא כיוון לבו בשעת תקיעות לצאת רק שמע בסתם אלא שבא מתחלה לביהכ"נ ע"ד לצאת י"ח עם הצבור סתמו כפירושו וכנתכוון לצאת דמי. אבל אם בא לביהכ"נ בסתם ובשעת התקיעות ג"כ לא כיוון לבו לא יצא:
16