מטה אפרים תרי״גMateh Efrayim 613
א׳דין איסור רחיצה ביום כיפור, ודין המטיל מים או עשה צרכיו
אסור לרחוץ ביוה"כ בין בחמין בין בצונן. ואפי' להושיט אצבעו במים אסור ואם הי' ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו מותר לרוחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ומ"מ צריך ליזהר שלא ירחוץ אלא מקום המטונף ואם גופו מלוכלך בכמה מקומות והוא טורח לרחוץ המקומות המטונפים כ"א בפני עצמו מותר ליכנס למים לרחוץ את כל גופו בפ"א בכדי להסיר הלכלוך שעליו. וכשרוחץ מחמת טינוף יכוין שאינו להנאה רחיצה רק להעביר הלכלוך:
אסור לרחוץ ביוה"כ בין בחמין בין בצונן. ואפי' להושיט אצבעו במים אסור ואם הי' ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו מותר לרוחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ומ"מ צריך ליזהר שלא ירחוץ אלא מקום המטונף ואם גופו מלוכלך בכמה מקומות והוא טורח לרחוץ המקומות המטונפים כ"א בפני עצמו מותר ליכנס למים לרחוץ את כל גופו בפ"א בכדי להסיר הלכלוך שעליו. וכשרוחץ מחמת טינוף יכוין שאינו להנאה רחיצה רק להעביר הלכלוך:
1
ב׳אם הזיע הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג ומי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ יש לו להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמבואר בסי' שאח"ז:
2
ג׳נוטל אדם ידיו שחרית כדרכו בכל השנה ג"פ אלא שצריך ליזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו ולא יכוון להנאת רחיצה רק להעביר הרוח רעה השורה על הידים ופניו לא ירחץ כלל ואפי' אם הוא איסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים נהגו להחמיר ואפי' ברחיצת עינים שהוא קצת רפואה נהגו להחמיר. ולרפואה גמורה מותר לרחוץ במקום שאין איסור משום רפואה בשבת ע"ד שנתבאר בסי' שכ"ח. ואם פניו מלוכלך קצת או שיש לו לפלוף ע"ג עינו יכול ללחלח אצבעו במים ולרחוץ במקום הלכלוך או בכדי להעביר הלפלוף. רק יזהר שלא לרחוץ רק מקום המלוכלך לבד (כ"כ הב"ח והביאו העט"ז) ואסור לרחוץ פיו ביוה"כ כמו שנתבאר בסי' תקס"ח שאפי' בכל ת"צ אסור למכ"ש ביוה"כ ואפי' לרחוץ את פיו בדבר שאין טוב לשתי' כגון חומץ אסור:
3
ד׳אם הטיל מים אף שלא שפשף הניצוצות או עשה צרכיו אע"פ שלא קינח מותר ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בכדי לומר אשר יצר בנקיון כפים ומ"מ בליל יוה"כ אחר התפלה לכתחלה יש לו לקנח או לשפשף שעי"ז הוא מותר ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו שהרי זה כמו שידיו מלוכלכות ויוצא בזה ידי ספק לפי שי"א שבלא קנוח ושפשוף אין לו לרחוץ ביוה"כ בשביל אמירת א"י ודי לו כשיקנח בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ואף שאין נוהגין כן בכל השנה ובכדי לומר אשר יצר נוטלין לידים במים דוקא מ"מ ביוה"כ שיש בו איסור רחיצה שלא לצורך תפלה יש להחמיר בזה. ולכן יש לשפשף ולקנח. אבל בלילה קודם התפלה וכן ביום שהוא עסוק כל היום בתפלות אף לכתחלה מותר וא"צ לקנח ולשפשף ומותר ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו.
4
ה׳זה שאמרנו הוא בבהכ"ס עראי אבל אם נכנס לבהכ"ס קבוע ועשה צרכיו אף לכתחלה א"צ לקנח ולשפשף שהרי הנכנס לבהכ"ס קבוע צריך ליטול ידיו מפני רוח רעה השורה עליהם והרי זה כדין נט"י שחרית ומ"מ אין לו ליטול ג"פ כ"א פ"א עד קשרי אצבעותיו והנוהג בכל השנה ליטול ידיו אחר יציאתו מבהכ"ס ג"פ יכול ליטלו גם היום כדרכו אבל מ"מ לא יטול רק עד קשרי אצבעותיו:
5
ו׳אפילו אם קנח ושפשף אין ליטול רק עד קשרי אצבעותיו ואם נתלכלכו ידיו ע"י הקינוח והקינוח למעלה מקשרי אצבעותיו רוחץ גם שם להעביר הלכלוך ואינו חושש וכן מה שאמרנו שלא ליטול ידיו רק פ"א או ג"פ ע"ד שנתבאר בסעיף שלפני זה לא נאמר רק אם מתנקה מהלכלוך ברחיצה של פ"א או ג"פ אבל אם אין זה מספיק להעביר הלכלוך שופך וחוזר ושופך כמה פעמים עד שיעביר הלכלוך ואינו חושש אך אם ע"י רחיצה פ"א עתיד הלכלוך שיעבור ע"י שינגב ידיו במפה ויקנח היטב במפה את ידיו אין לו לעשות רחיצה יותר מהצורך כלל:
6
ז׳אם נכנס לבה"כ קבוע ולא עשה צרכיו שם ויצא. לא יטול ידיו ביה"כ אם נשארו נקיים כבתחלה רק יש לו לנקותם בצרור או בכותל לפי שהיה במקום המטונף שמא נגע באיזה דבר ויצא מלבו ואם לבו תהוה עליו בשביל שאינו נוטל רשאי הוא ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת:
7
ח׳כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם אע"פ שהם טהורות דכל רחיצה שאינו מכוון בה לתענוג מותרת ביוה"כ ויש להם ליטול עד הפרק. ובמקומות שנוהגים שגם הלוים אשר יוצקים מים על ידי הכהנים הם נוטלין ידיהם תחלה גם הלוים מותרים ליטול אף ביום הכיפורים:
8
ט׳הבא מן הדרך ורגליו כהות מותר לרחצם במים לפי שאין מתכוון לרחיצה של תענוג:
9
י׳ההולך לבית המדרש או להקביל פני אביו או פני רבו או מי שגדול ממנו בחכמה או לצרכי מצוה יכול לעבור במים עד צוארו בין בהליכה בין בחזרה ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו ולהגביה שולי חלוקו על זרועו והוא שלא יהיה המים רדופים שאם היו רדופים שוטפים והולכים בחוזר אף בחול אסור מפני הסכנה אפי' אם אינם מגיעים אלא עד המתנים:
10
י״אכשהולך לקבל פני חכם שהתרנו דוקא אם הוא גדול ממנו בחכמה אבל אם הם שוים אסור. וכן הרב אסור לעבור במים לילך אצל תלמידו ואם א"א לתלמידו לבא אצלו והתלמיד צריך לרב לשאול ממנו מותר להרב לילך אצלו:
11
י״בזה שאמרנו שמותר לעבור במים לא אמרו אלא לעבור בגופו במים בפני עצמו אבל לעבור בספינה קטנה אסור אפילו אם א"י הוא מוליכה והוא בענין שא"צ לעשות מלאכה אסורה אפ"ה אסור ומכ"ש שאסור לשוט ממש בלא ספינה (עיין בא"ר כאן ובסימן רמ"ח):
12
י״גההולך לשמור פירותיו מותר לעבור במים בהליכה משום הפסד ממון אבל לא בחזרה:
13
י״דכל זה שהתרנו לעבור במים לצורך מצוה או הפסד ממון אין להתיר אלא כשאין לו דרך אחר אבל אם יש לו דרך אחר שיוכל להקיף ביבשה ע"פ שצטרך להרבות בהלוך יותר יש לו לילך דרך יבשה וירבה בהילוך מלילך דרך הנהר שיש בו משום איסור רחיצה. וגם יש לחוש שיטבלו בגדיו במים וקרוב הדבר שיבא לידי סחיטה:
14
ט״ואסור להצטנן בטיט לח אם הוא טופח ע"מ להטפיח (ר"ל שהטיט לח כ"כ עד כשמניחין אותו על דבר אחר הוא מתלחלח מכחו) ואסור להצטנן בכלים שיש בהם מים. ואפילו הסרים שאין לחוש שישפוך מהם על ידיו בין של חרס בין של כסף ומיני כלי מתכות ואם הכלים רקים מותר ויש להחמיר בכלי חרס אפילו רקים וכן בפירות:
15
ט״זאסור לשרות מפה מבע"י ולעשותה כמין כלים גנובים ולהצטנן בה ביוה"כ שמא לא תגנב יפה ויבא לידי סחיטה אבל מותר לקנח ידיו במפה בעיו"כ ולמחר מעבירה ע"ג עיניו שבזה אין חשש סחיטה:
16
י״זכלה כל שלשים יום משנשאת תרחץ פניה ביוה"כ כדי שלא תתגנה על בעלה:
17
י״חמי שראה קרי ביוה"כ אם הוא לח מקנחו במפה ודיו ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ המקומות המלוכלכים בו לבד ומתפלל ואסור לרחוץ גופו או לטבול וכן לשפוך על גופו ט' קבים אע"פ שבשאר הימים הוא רגיל בכך לטבול לקריו או לשפוך ט"ק מ"מ אסור לעשות כן ביה"כ:
18
י״טאם הגיע זמן טבילה של אשה בליל יוה"כ אסורה לטבול אבל אם הגיע זמן לבישת לבנים ביוה"כ וצריכה לרחוץ מעט קודם לבישה בין ירכותיה בחמין שהוחמו מעיו"כ מותרת גם לא תרחץ בבגד כ"א ביד שלא תבוא לידי סחיטה:
19