מטה אפרים תרי״טMateh Efrayim 619

א׳סדר הנהגת ליל יוהכ"פ וסדר התפלות וקרה"ת:
אחר אכילת סעודה המפסקת כמו שנתבאר בסימן תר"ח אם דעתו לאכול ולשתות עוד אחר בהמ"ז שעוד היום גדול י"ל בפה שאינו מפסיק לגמרי ובדעתו לאכול ולשתות עוד כמו שנתבאר שם ואח"כ יאמר שיר המעלות בשוב כו' וא"ל על נהרות בבל ונוטלים לידים מים אחרונים ואף מי שאינו נזהר בכל השנה במים אחרונים עכשיו יעשה כן לתוס' נקיה וטהרה ויתנה בלבו שאינו קובע זה לחובה לנהוג תמיד כן ואח"כ מברכין בהמ"ז בכוונה עצומה וכל שום בעל בכי יש להוריד דמעות ולהשמיע קול בכיות באמרו רחם נא ובונה ירושלים כו' הרחמן הוא כו' ויתן אל לבו כי בעו"ה עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו ועתה עת לחון ולהעתיר לה' על גאולתנו ופדות נפשנו והזמנת פרנסתינו בריוח וברחמים וחיים ושלום וכל טוב והמשכיל יבין איך קבעו חז"ל בבהמ"ז תפלה קצרה ויכלול בזה כל מיני טובות שבעולם הן לגופו הן לנפשו ונהגו שאם יש שלשה בעה"ב מברך ברכת הזימון על הכוס ואחר בהמ"ז ישתה מן הכוס שיעור רביעית ויברך אחריה ברכה אחרונה:

ב׳נהגו שהאב והאם מברכין את בניהם טרם לכתם לבהכ"נ ומעתרים בברכה זו ג"כ שיחתמו לחיים טובים ושיהיה לבם נכון ביראת ה' וישום בלבבו אהבתו ויראתו בלב שלם וכ"א כפי מערכי לבו ושינון לשונו שופך תחנונים בבכי ובדמעות שליש למען יקים ד' את דברו ויקובל תפלתו ויעתר אל ה' וירצהו ואגב זה מעוררים הבנים והבנות שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו ולחזק לבבם לתוה"ר כי בעת ההיא מורך בלבבם מאימת הדין והדברים עושין רושם ונכנסים ללב ביושר ורבים הולכים גם לקרוביהם אנשים של צורה וחסידים ואנשי מעשה שיברכו אותם ובמקשים מהם שיתפללו בעדם ביום הקדוש בנשאם תפלה בעד השארית הנמצאת לפקדם ולהזכירם לטובה ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול שבעת אשר היום פנה לערב ראוי שיהיה לבם נכון לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת:

ג׳יש נוהגין שהולכין עוד הפעם לטבול קודם הליכה לבהכ"נ כדי לקבל עליו קדושת היום בטהרה אך צריך שיהיה עוד היום גדול ולכך יש קצת שנמנעים מלטבול קודם כניסת הלילה מתוך שזמנו בהול שהוא לפנות ערב שמא יומשך תוך זמן האיסור ולא ירגיש בדבר וכל איש הישר בעיניו יעשה ובלבד שיכוין לבו לשמים:

ד׳הנשים מדליקין נרות בבית על השולחן הערוך ומברכים עליהם אקב"ו להדליק נר של יוה"כ וברכת שהחיינו כמו ביו"ט ואם חל בשבת מברכים להדליק נר של שבת ויוה"כ ושהחיינו ובמקומות שלא נהגו להדליק בבית כשחל יוה"כ בחול מ"מ כשחל בשבת מדליקין ואין מזכירין בברכה של יוה"כ רק להדליק נר של שבת וגם אין לברך שהחיינו. והנרות שמדליקין בבית ומברכין עליהם לא ידליק במקום אחר ואח"כ ישים אותם על השולחן אלא בתחלה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם:

ה׳אח"כ הולכים לבהכ"נ ונוהגים ללבוש הקיטול בבית ולילך לבהכ"נ כדי שגם בדרך הלוכו לא יזוז מזכרונו שהוא הולך לקבל קדושת היום באימה [ועיין לעיל בסימן תר"י סעיף י"א] וגם הולכים במנעלים לבהכ"נ וכשיגיע לבהכ"נ יחלוץ מנעליו וישלח לביתו ואם ידוע שיהי' צריך להם ביוה"כ לילך במקום טיט ורפש יוכל ללכת בהם לבהכ"נ ויניחם שם במקום מוצנע שלא יראו משום כבוד בהכ"נ ואין ליגע בהם כ"א על ידי מפה:

ו׳במקומות שלא נהגו לערב ע"ח בבהכ"נ ומערבין בכל ע"ש והמנהג שם שהשמש שואל לצבור בע"ש ערבתם אז בעיו"כ ג"כ יש לו לשאול ערבתם אף כשחל יוה"כ בחול שגם ביוה"כ נוהג ערובי חצירות כמ"ש סימן תרי"א סעי' ד' וצריך לשאול כן מבע"י שאם שכח א' יהיה יכול להגיע לביתו קודם בהש"מ וצריך להדליק הנרות בבהכ"נ מבע"י קודם זמן תוספות יוה"כ שהוא אסור במלאכה מה"ת וזמן תוס' יוה"כ מבואר לעיל סימן תר"ח ואין חיוב מוטל על כל איש אלא מי שירצה מדליק ורשאים להדליק נרות שבבהכ"נ במקום זה ולהניח אותם אח"כ במקום אחר ומי שמדליק נרות שבבהכ"נ ובדעתו לטלטל אותם או למחוט ראש הפתילה יש לו להתנות שאינו מקבל עליו יוה"כ בהדלקה זו ואפי' לא התנה בפה רק בלב די בכך ונוהגים שאחר מנחה תולין לפני הארון פרוכת לבן של משי ורקמה לכבוד היום ולא יהי' מרוקם עליו צורות (עיין ביו"ד סי' קמ"א שאפילו צורות המותרות אין לצור בבהכ"נ שנראה כמשתחוה להם וא"כ מכ"ש לפני הארון שאין לתלות פרוכת כזה):

ז׳ילבש הטלית מבע"י ויברך להתעטף ואם הוא בהש"מ אין לברך ושוב א"צ להסיר הטלית ממנו כ"ז שהוא ניעור בלילה ואם ירצה להסירו אחרי גמר תפלת כל הדרי ורוצה לומר שירות ותשבחות ותהלים בלא טלית הרשות בידו ואם חוזר ולובשו אין לברך עליו עד שיאיר היום:

ח׳נכון שטרם כניסת יוה"כ יאמר בלחש הוידוי קצרה אשמנו כו' לפי שהוא התחלת הכפרה ליכנס ליום הכפורים בתשובה והוא עיקר מצות תשובה מן הדין. ומה שתיקנו להתוודות במנחה לפי שחששו שמא תטרף דעתו עליו שישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות אח"כ ולכן לא הטריחו הצבור להתוודות שנית בכניסת היום עד שיתפלל ערבית ויתוודה בתפלתו ומ"מ כל יחיד יוכל לחוש לעצמו שמא מעת המנחה עד עתה נכשל באיזה עבירה ח"ו ותועיל לזה הוידוי הזה אבל אין לנהוג כן בצבור שנראה כמוסיף על דברי חז"ל:

ט׳נוהגין שהרב שבעירו או הזקן וחשוב שבצבור אומר קודם התחלת הש"ץ כל נדרי דברי כבושים ואין מאריך בדרוש רק מקצר ועולה בדברים של תוכחת מוסר כדי לעורר לב הצבור כי קדוש היום לכפרת עונות ומי האיש אשר יאמר זכיתי לבי נטהרתי מחטאתי חטאת נעורים ועת לחננה על המחיה ועל הכלכלה וקיבוץ גליות ויתן את קולו בבכי וישמעו אחיו לעלות את המדומע לעורר רחמים ועת רצון הוא להענות ביום הקדוש הזה וטוב שהחזן יאמר קודש כל נדרי בלחש בקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני השם שתקובל תפלתו:

י׳במדונות אלו נוהגים בהרבה מקומות קודם כל נדרי מוציאין הרבה ס"ת מארון הקודש ואנשי מעשה לוקחין הס"ת בחיבוק ונישוק ומבקשים מחילה וסליחה על שפגמו בכבוד התורה ויש אומרים פסוק אור זרוע כו' ומאמר מהזוהר קם ר"ש הכתוב בקצת סידורי' בבכי ובתחנונים וכל מקום יעשה כמנהגו ואח"כ מחזירין הס"ת למקומם ואח"כ הולכין שני אנשים מחשובי הקהל ועומדים אצל החזן א' מימינו וא' משמאלו. והחזן ואלו השנים אומרים בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה ע"ד המקום וע"ד הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ויש מקומות שנוהגין לומר להתפלל את העבריינים ובמדינתנו נוהגין לומר עם העבריינים ואין לשנות ואומרים כן ג"פ והשנים עומדים עד אחר שיאמר החזן ברכו כו' ועונין ברוך כו' והולכין למקומם ואם חל בשבת שאומר מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו יכולים לחזור למקומם בתחלת אמירת מזמור שיר לביום השבת:

י״אהש"ץ מתחיל לנגן בניגון המתוקן ומקובל מימי קדם כל נדרי עד לא שבועות כו' בקול נמוך קצת ואעפ"כ יהיה בענין שיהיה נשמע לאוזן הצבור ופעם שנית מגביה קולו יותר ובפעם הג' עוד יותר וב' האנשים אין להם לומר עמו בקול רם רק בקול נמוך מקול הש"ץ וכן לכל הצבור יש לכ"א לומר בלחש כל נדרי עם הש"ץ ובלבד שלא יבלבל דעת החזן והצבור ויש לומר הנוסח הכתוב במחזורים אף שיש כמה נוסחאות אין לש"ץ לשנות מנוסח המחזור הנהוג במדינה ההוא ונוהגים לומר כל נדרי מבע"י ואומר הש"ץ ג"פ ונסלח כו' וכשמסיים בשגגה אומרים הצבור ג"פ ונהגו לומר בקול רם ושוב מתחיל החזן סלח נא כו' פ"א והצבור עונין אחריו ויאמר ה' סלחתי כדברך ג"פ גם החזן יאמר עמהם פסוק זה. וממשיך בכל נדרי ובאמירת פסוקים אלו עד הלילה ואם לפעמים נמשך תוך הלילה אין להקפיד בזה כ"כ ואל ישנה אדם ממנהג העיר בניגונים לפי שמבלבלים דעת הקהל ואל ישנה בפיוטי שדרכם לומר במקום ההוא. אף שהחזן הוא ממדינה אחרת שמנהגם הוא בנגונים או בפיוטים אחרים לא ישנה דבר ממה שמנהג המקום הזה שמתפלל עתה:

י״באחר שסיים כל נדרי והפסוקים קודם שיאמר ברכו יאמר החזן בקל רם ברכת שהחיינו בלא כוס וגם הצבור יאמר כ"א שהחיינו בלחש ולא יהיה דעתו לצאת בברכת הש"ץ ויש לו למהר לסיים הברכה שמברך לעצמו כדי שכשיסיים הש"ץ הברכה יאמר אמן ומ"מ יש להש"ץ ליזהר שיכוין להוציא הצבור מי מהם שירצה לצאת בברכתו. ויש להזהיר לנשים שנוהגות לומר שהחיינו בשעת הדלקת נרות בבית שלא יאמרו שנית ברכת שהחיינו בבהכ"נ אלא ישמעו מש"ץ ויענו אמן:

י״גאם חל בשבת החזן מתחיל מזמור שיר ליום השבת כו' ואומרים אחריו קדיש יתום כמו בכל שבת ויש לומר מזמור שיר לאחר ברכת שהחיינו ולא קודם לו. ובמקומות שנהגו כשחל יו"ט בשבת לקבל שבת במזמורים לכו נרננה ופיוט לכה דודי כמו בכל שבת. ויש שאין אומרים בי"ט שחל בשבת רק מזמור לדוד הבו לה' בני אלים וחרוז ראשון ואחרון מן לכה דודי מ"מ כשחל יוה"כ בשבת אין אומרים כלל רק מזמור שיר ליום השבת לבד וכן אחר התפלה א"א במה מדליקין ולא מזמור לדוד ה' רועי כו' אף שנוהגין לומר בכל שבת מזמור זה אף ביו"ט שחל להיות בשבת מ"מ ביוה"כ שחל בשבת א"א אותו כאשר יבואר במקומו:

י״דאחר ברכת שהחיינו כשחל בחול או כשחל בשבת אחר מזמור שיר ליום השבת ואמירת קדיש אחריו מתחיל הש"ץ לומר ברכו בהמשכה בנעימה קדושה לכבוד קדושת היום והצבור עונין אחריו ברוך כו' בכוונה עצומה ומחשבה קדושה לקבל קדושה יתירה מעצומו של יום הקדוש הזה ויש מקומות שנוהגין להתחיל ביו"כ והוא רחום כו' אף שאין אומרים אותו בשבת ויו"ט ביו"כ אומרים אותו שהשעה צריכה לכך לכפר עון ולא ישחית ומ"מ א"מ קודם והוא רחום פסוקי מזמורים ולא קדיש כמנהג שאר הימים רק מתחילין והוא רחום אך במדינתנו נהגו שלא לומר והוא רחום כלל רק מתחילין ברכו כמו בשבת ויו"ט ואין לשנות:

ט״ובק"ש אומרים הכל ביחד שמע ישראל בקול רם כמשפט שאר הימים ואח"כ מתחיל החזן וכל הקהל עמו בקול רם בשכמל"ו וכן למחרתו בשחרית יום הכפורים אומרים בשכמל"ו בקול רם וברכת ק"ש או' בכוונה עצומה ובפרט ברכת השכיבנו שכולה בקשות עצומות אומרים בבכי ובתחנונים כי הוא שעת רחמים ועת רצון וכל המכוין לבו מובטח שאין תפלתו חוזרת ריקם ובסיום הברכה אחר ושמור צאתינו אומרים ופרוס עלינו כו' אף שבקצת מקומות בשבת א"א ושמור צאתינו ואחר ובצל כנפיך תסתירנו אומרים ופרוס כמבואר סי' רס"ז מ"מ ביוה"כ י"ל עד אחר ושמור צאתינו אם לא כשחל בשבת י"ל כמו בשאר שבתות השנה ואחר שמסיים החזן ברכת ופרוס אומרים הקהל כי ביום הזה יכפר [וכ' בלבוש סימן תקפ"ה שאין בזה הפסק בין גאולה לתפלה שפסוק זה הוא זכרון גאולה אמתיות גאולת הנפש ואין לך גאולה אחריתא יותר מזו] ואם חל בשבת אומרים תחלה פ' ושמרו ואח"כ כי ביום הזה כו' ויש נוהגין לומר ופרוס עלינו כו'. בעמידה ויאמר ביום הבית רפויה מכל הכף בחולם:

ט״זהגיע עת לעמוד בתפלה יתן אל לבו לפני מי הוא עומד להתפלל ותוקף קדושת היום לטהר מכל חטא ועון ופשע ולכן צצריך לטהר עצמו ולהסיר מלבו כל מחשבות והרהורים שבעולם ויתפלל במחשבתו למי שיודע מחשבות שיכין לבו להתפלל בכוונת הלב. כמ"ש הכתוב תכין לבם תקשיב אזניך ומתפללין הצבור בלחש ז' ברכות ומה טוב אם יכול להתפלל בלחש ואם אינו יכול לכוון דעתו אם יתפלל בלחש נתבאר לעיל ואומרים בברכה ראשונה וזכרנו ובשניה מי כמוך ובשלישית הוא ברכת אתה קדוש אומר ובכן תן פחדך עד המלך הקדוש כמו בר"ה ואם שכח להזכיר א' מאלו נתבאר לעיל ואחר כך אומרים אתה בחרתנו כו' את יום הכפורים הזה וי"א את יום צום הכפורים הזה ואם חל בשבת אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום הכפורים הזה למחילה ויש שנוהגין אף כשחל בחול אומרים באהבה את יום הכפורים הזה אין למחות בידם ואומרים ולמחול את כל כו' החית של ולמחול בחולם והכ"ף של כל בקמץ. ואין אומרים באהבה קודם מקרא קודש ובמקומות שנוהגין לומר באהבה מקרא קודש אין לשנות או"א יעלה ויבא ואין מזכירין בו רק של יוה"כ ולא של שבת. ואחר כך אומר או"א מחול לעונותינו ביוה"כ הזה ואם חל בשבת אומר ביום השבת וביוה"כ הזה כו' לפני ה' תטהרו קדשנו במצותיך וא"א או"א רצה אף כשחל בשבת [כיון שהוא יום תענית אין רצון במנוחה עיין לבוש] אבל אומרים והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בו כו' [ואין מסיים כי אתה אלהים אמת כו'] ובחתימה אומר ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח מלך על כל הארץ מקדש ישראל כו' ואם הוא שבת חותם מקדש השבת וישראל ויום הכפורים ואח"כ אומרים רצה ומודים כו' ואומר וכתוב וכן בספר ואם שכח מבואר בסי' תקפ"ח וקודם אלהי נצור אומרים הוידוי ואף שכל הש"ע אומרים בשחי' כמ"ש בסי' תקפ"ב מ"מ בהווידוי יש לכפוף יותר כמו במודים מן אבל אנחנו חטאנו עד וע"ח שא"ח עליהם ד' מיתות ב"ד. ואומר עחש"ל בתשומת יד בשין שמאלית:

י״זאם שכח ולא הזכיר בתפלה של שבת אין מועיל מה שיכוון לברכה של מעין שבע שאומר הש"ץ אלא צריך לחזור ולהתפלל כל התפלה כסדרה:

י״חאחר שגמרו הש"ץ והצבור התפלה בלחש יש נוהגין שהש"ץ מתחיל לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה כו' ואם חל בשבת מתחיל הש"ץ ויכולו מ"א כמו בשאר שבתות ואומר המלך הקדוש שיאן כמוהו ואין מזכירין בו של יוה"כ ובמקום שנוהגין לומר לדוד מזמור אומרים אותו ג"כ בשבת אחר שסיים הש"ץ מקדש השבת וא"א במה מדליקין ובמקום שנוהגין לומר במקום ב"מ מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר כו' אין אומרים אותו היום ואח"כ מתחיל הש"ץ יעלה תחנונינו כו' ולפזמון כי הנה כחומר פותחין הארון ואחר שסיים לכל קוראיך סוגרין אותו ואומרין הכל על הסדר הכתוב במחזורים ואפילו כשחל בשבת אומרים כל הסליחות והתחנונים כמו בחול וכשמגיע לפיוט כי אנו עמך כו' נוהגין החזנים להנעים בקול וכי בווידוי אשמנו מנגן בקול בכיות לעורר הלבבות והקהל עונין אחריו בכוונה עצומה ובקבלת הלב שלא ישובו עוד לכסלה ואח"כ אומרים הווידוי הגדול וזכור רחמך ואח"כ אם חל בחול אומרים א"מ ואחר כך אומר הש"ץ קדיש שלם בניגון ואומרים עלינו קדיש יתום. ונהגו שהש"ץ מנגן אנעים זמירות בניגון יפה לכבוד היום וגם יש שמוסיפין אח"ז קודם שנפטרים לבתיהם מנגן איש אחד א"ע על הבימה וכל חרוז עונין הצבור אחריו. ויש שנוהגין לומר בצבור הד' מזמורים הראשונים שבתהלים שיש בהם ש"ו תיבות והד' מזמורים כמנין ש"י כמנין קרי ומסוגל שלא יבוא לידי קרי ולכן אומרים כל הצבור ביחד והיתום אומר קדיש וברוב המקומות א"א אותם בצבור רק היחיד כשרוצה לישן אומר אותם ויש נוהגין לומר הד' מזמורים בצבור ואומרים אחריהם קדיש ואח"כ מנגן המנגן אדון עולם עד לי ולא אירא. ובזה תם ונשלם סדר תפלת הערב:

י״טיש שעומדים על רגליהם כל הלילה וכל היום ואף מי שעושה כן אין לו לעמוד כל הלילה אלא בשעת ס' תפלת ערבית אבל העומד כל הלילה אע"פ שאומר תהלים ושירות ותשבחות עם האנשים הנעורים שמה מ"מ יצא שכרו בהפסדו שמחמת שאינו ישן כל הלילה מתנמנם כל היום בשעת התפלות וכלל הענין מי שא"י בעצמו שלא יזיק לו העמידה שיתנמנם בשעת התפלה או שלא יוכל לכוין כראוי עבירה הוא בידו ואפילו לעמוד ביום אם יזיק לו העמידה שיהא עיף ויגע ולא יוכל לכוין כראוי. ומי שעושה כן ונוהג פ"א ובדעתו לעשות כן כל ימיו אם דעתו לחזור שלא יעשה כן ביוה"כ אחר צריך התרה:

כ׳אפילו שכבר נהג לעמוד אין עליו חיוב שיעמוד בלא סמיכה ורשאי לשעון ולסמוך על איזהו דבר אם נחלש:

כ״אהנוהגים לעמוד יזהרו בעצמם מה שכל אדם מחויב ליזהר שלא ישהו נקביהם ויעברו על בל תשקצו ונשים אין להם לעמוד כלל (שהטעם הוא להיות דוגמת המלאכים ואסמכוה אמדרש שהביא הטור מה המלאכים אין להם קפיצין והנשים אין יכולין להדמות כמ"ש סימן תר"י וכל יתר כנטול דמי כי יוכל להיות שיזיק להם לכן יש להם למנוע מזה) (עיין מ"א וא"ר בשם ס' מטה משה):

כ״בנהגו הרבה להיות נעורים בלילה ביוה"כ בבהכ"נ או בבהמ"ד ואומרים שם שיר היחוד של כל השבוע אף שא"א שם כל השנה ואח"כ מתחילין לומר תהלים ויש שא"א כלל שיר היחוד רק מתחילין תהלים ועומד אחד לפני התיבה ואומר יה"ר הנדפס שם קודם אמירת תהלים והוא יה"ר המיוחד לחול ואומרים אותו בחלוף פסוק אחד הש"ץ ופסוק אחד הצבור אך נהגו שהצבור אומרים כ"א בלחש הפסוק של הש"ץ וכל להיפך הש"ץ אומר בלחש הפסוק שאומרים הצבור ואחר כל ס' אומרים יה"ר של חול ק"י. והש"ץ יהיה איש הגון ומדברו נאוה ובעל בכי לעורר הצבור בעת אמירת היה רצון:

כ״גיש אומרים תהלים בכל יום ומחמת רגילותם או' אותו בע"פ ואין לעשות כן כי דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם בע"פ וגם כי החוש והנסיון מעיד שאינו דומה האומר מתוך הכתב רואה הוא מה שלפניו החזק הוא הרפה ובפרט באותיות ב' ג' ד' כ' פ' ת' שעיניו רואות אם בדגש או לא משא"כ האומר בע"פ שבלי ספק שמשתבש הרבה ומחליף דגש ברפה ורפה בדגש ואין מבחין לקרוא בכל מקום מה שנקוד פתח או צירי כתיקונו וכל האתנחתות וכל ירא שמים יש לו לחזור אחר ספר תהלים שנדפס בדיוק בנקודות ובטעם האתנחתא ויתן אותו על יד איש יודע ומבין מחשכי הטעות הדפוס שרגילין להיות הן חסר הן יתיר או בשינוי הנקודות ויאמר מתוך הספר וידקדק לומה במתון להשגיח על הניקוד ותהי' אמירתו מקובלת ורצוי ביושר:

כ״דכבר בארנו שיש נוהגין ללון בבה"כ ולומר שם תהלים ושיר היחוד ושאר שירות ותשבחות ויש לומדים משניות מס' יומא עם פי' ועיין של"ה שיש ללמוד גם כן המאמרים בסוף יומא המדברים ממעלות התשובה ומ"מ אין להם להיות נעורים כל הלילה כאשר ביארנו רק יש להם לישן קצת ומי שאינו רוצה לומר שירות ותשבחות אין לו לישן שם כלל וגם החזנים המתפללין כל היום לא יהיו נעורים כל הלילה כי יש שמאבדים קולם כשאינם ישנים. ומי שלן בבהכ"נ ואומר שירות ותשבחות ורוצה לישן ישכב מרחוק מן הארון הקודש מצד מערב או בעזרת נשים כשאין שם נשים ובבתי מדרשות שלנים שם תמיד עכ"פ יש להרחיק עצמו מן הארון שמא יבא לידי נפיחה וטרם ישכב יקרא ק"ש כמו בשאר לילות:

כ״התלמידי חכמים העוסקים בתורה בבהכ"נ ומשמיטים עצמם מלומר עם הצבור הפיוטים והסליחות ובקשות לא יפה הם עושים (כ"כ הכנה"ג בשם ריא"ז פ"ק דברכות והביאו ג"כ בא"ר):

כ״ויש נוהגין לקחת עמם מיני בשמים להריח בהם כדי להשלים מאה ברכות:

כ״זטרם ישכב יש לו לאדם להכין לעצמו כליעם מים וגם כלי ריקן שיטול ידיו לתוך הכלי ויעמיד אותו סמוך לו או מראשותיו כדי שמיד שיעור משנתו יטול ידיו שלשה פעמים בסירוגין אך יזהר שלא יטול כדרך שהוא נוטל כל השנה רק עד סוף קשרי אצבעותיו והפנים לא יחרץ כלל ואפילו העינים לא ירחץ רק אם יש לו לפלוף בעין שאינו יכול להסירו בלא לחלוח מים ואם ניעור ואין לו מים יוכל לומר מודה אני לפניך אף קודם הנטילה שאין בו הזכרת השם ואח"כ ילך פחות פחות מד"א עד הגיעו למים וירחץ בנקיון כפים וכשלובש הטלית קטן ועדיין לא האיר היום לא יברך עליו. מי שחלם לו חלם רע בשעת השינה כשיעור משנתו ויזכור החלום יאמר החלומות שוא ידברו וגם ילך ויטיב אותו בפני שלשה אנשים אוהבים כאשר נדפס בסידור ואין צריך להתענות למחרת יום הכיפורים תענית לתעניתו:

כ״חכשישכב יזהר שלא יכסה עצמו בכרים וכסתות המחממין את הגוף כי בקל יוכל לבא לידי קרי ר"ל ועכ"פ יהיו רגליו מגולות. ומי שראה קרי בשעת השינה אסור לו לטבול ביוה"כ ואיך שיתנהג ברחיצה מבואר סי' תרי"ג:

כ״טמנהג בכל תפוצת ישראל לעמוד בהשכמה מעט קודם שיאיר היום ויקום בזריזות וירחץ כפיו ויעשה צרכיו גדולים או קטנים עכ"פ וירחץ ידיו פעם א' עד קשרי אצבעותיו ויאמר אשר יצר וברכה"ת ואם נוהג כל השנה ליטול ידיו אחר יציאה מבה"כ ג"פ רשאי גם היום לעשות כן כמבואר בסימן תרי"ג רק מי שהוא ש"ץ וצ"ל פסוד"ז אין לו לומר ברה"ת בביתו לפי שצריך לומר לפני העמוד להוציא מי שהיה ניעור כל הלילה שאינו רשאי לומר ברכה"ת:

ל׳אף מי שהיה ניעור כל הלילה יש לו ליטול ידיו כשיאיר היום ורשאי ליטול ידיו ג"פ אך לא יברך ענמ"י ולכן אם עמד בלילה ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו שנית כשיאיר היום בלא ענט"י:

ל״אמי שהוא ש"ץ של פסוקי דזמרה יש לו להשכים קצת יותר כדי שיוכל לפנות עצמו כראוי וילך לבהכ"נ באימה וביראה ואם עדיין לא האיר היום כ"כ שיהא רשאי לברך על הטלית גדול ילבש הקיטול לבד ויאמר בלחש התחינות ובקשות המעוררים לב האדם לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא ואח"כ פותחין הארון הקודש ויתחיל לומר אנעים זמירות בניגון יפה בשפה ברורה ובנעימה והקהל יענו אחריו החרוז השני כנהוג אך אע"פ שדרכם לחטוף טרם יסיים הש"ץ היום יהיו מתונים עד שיסיים הש"ץ ויתבוננו כי השיר הה יהיה לפאר ולכבוד למלך הכבוד וכשמסיים יערב נא שיחי עליך כי נפשי תערוג אליך יש לו לכוין לבו כי נעוץ סופו בתחלתו שהתחיל לומר כי אליך נפשי תערוג ויעורר כחות הנפש באהבת השם שלא יהיה דובר שקרים ה"ו וסוגרין הארון ויתום אומר קדיש לעילא לעילא:

ל״בהש"ץ אין לו להתחיל אנעים זמירות עד יתאספו עקרי הבעלי בתים ונכבדי נועם המתפללים בבהכ"נ זה שיש מקפידים שיהיה בבהכ"נ בעת התחלת התפלה ויארע לפעמים שיבא מריבה ביום הקדוש ובפרט אם עדיין לא האיר היום ואם התחיל בעוד לילה יוכל להאריך באמירת אנעים זמירות ואדון עולם עד שיגיע להנותן לשכוי בינה יהיה נכון היום:

ל״גאחר אנעים זמירות או' שיר של יום ויאמרו אחריו קדיש יתום ומתחיל אדון עולם בניגון הרגיל וידוע ובמקומות שאומרים ג"כ יגדל אומר יגדל ג"כ בניגון זה והש"ץ אומר ג"כ ענט"י וברכת התורה בקול רם ובניגון הרגיל ושוב אומר הברכות הנותן לשכוי בינה וכל שאר הברכות הכל על הסדר כמו שבת עד הגיע לחרוז המלך היושב ומן המלך מתחיל ש"ץ אחר ואם רצון הצבור שא' יתפלל הכל מן אנעים זמירות עד סוף תפלת שחרית רשות בידם ובענין אמירת הברכה שעשה לי כל צרכי נתבאר בסימן תרמ"ו:

ל״דיש נוהגין שאחר שסיים ש"ץ הברכות עד הגומל חסדים טובים מתחיל היחיד לומר הברכות הנותן לשכוי בינה עד הגומל חסדים טובים בקול רם ונקהלים עליו קבוצת הקהל לענות אמן אחריו ושוב מתחיל יחיד אחר וחוזרים חלילה עד תומם וגם החזן צריך להפסיק לשמוע ולענות אמן ואין לעשות כן שעי"ז נמשך הרבה על היום ולפעמים מהצורך למהר בתפלות ונכון שלא יאמרו הברכות רק שלשה או ארבע יחידי סגולה החשובים ושאר הקהל יאמר כ"א הברכות לעצמו בלחש כי בלא זה יש דעות הפוסקים שאין נכון לעשות כן אף מי שאינו נוהג בכל השנה לומר פ' עקידה יש לומר היום פרשת עקידה להזכיר זכות העקידה ומי שנוהג בכל השנה לומר פ' הקרבנות כאשר סיר אא"ז הגאון בס' בכור שור אין לו היום לומר רק פ' הרמת הדשן לבד ואם חל יוה"כ בשבת ונוהגין לומר בכל שבת פ' וביום השבת יכולין לאומרה גם היום:

ל״היש אנשים אחרי שמוע הברכות מהש"ץ ויחידים איש לדרכו יפנו ויצאים לצורך עשיית צרכים או להקר וכיוצא אין להם לעשות שהות רק יהיו זריזים וממהרים לבא בכדי שיוכלו לומר פסוקי דזמרה עם הקהל כמו שאמר הכתוב ברן יחד כוכבי בקר. בפסוקי דזמרה כל מקום לפי מנהגו יש מתחילין אחר הקדיש דרבנן של איזהו מקומן מזמור שיר חנוכת וברוך שאמר ויש מתחילין הודו ויש יחידים שנוהגין לומר האדרת והאמונה קודם התחלת פסוקי דזמרה והיום אין להם לעשות כן מאחר שעתיד לומר עם הצבור בתוך הפיוטים האדרת והאמונה בקול רם:

ל״ואומרים בפסוקי דזמרה למנצח ומזמור שיר ליום השבת אך כשחל בחול ומנהג בבתי כנסיות שבשעה שהש"ץ אומר פסוקי דזמרה השמש מוציא הס"ת שצריך לקרות היום אל הבימה ונקרא חיפוש ס"ת ומעמיד הס"ת במקום קריאתה שלא יצטרך לגלול בשעת קריאתה ושוב מחזירה למקומה והוא נכון אך מה שעושי' כן בשעת אמירת פסוקי דזמרה אין זה נכון ויותר נכון להזהיר להשמש שיעשה זאת קודה"ת או עכ"פ קודם התחלת פסד"ז שאז עדיין הרבה מבה"כ אין קבועים במקומם אבל לאחר התלת פסוקי דזמרה כבר הם עומדים כ"א על מקומו ואומרים פסד"ז בכוונת הלב וע"י שהשמש פונה לסובב עם הס"ת והכל מסתכלין בה לעמוד מפניה ולנשקה נשיקה של חיבה וזה גורם בלבול הדעת וביטול הכוונה ולכן יש לעשות כמו שכתבתי ונוהגים לגוללה במפות של משי לבנים ולעטפם במעילים לבנים יפים לכבוד יום הדין ונוהגין לעשות של משי לבן נחפה בכסף או מעשה רוקם בחוטי כסף לפי כבוד הצבור וגדולתם:

ל״זיש לכל אדם להנעים קולו בפסד"ז לכבוד יום הקדוש ובפרט בשירת הים יש לומר בחשק נפלא והתלהבות גדול כידוע שהפליגו בשכר זאת וי"ל פסוק אחר פסוק עם החזן ולא יאמרו בערבוביא וכן נשמת יאמרו בכוונה עצומה והתעוררות רב וכשמגיע להמלך ישתקו כל הקהל וש"ץ השני יתחיל בחשאי וירים קולו במתון מעט מעט עד שיסיים בקול גדול תיבת המלך כדי שיהיה נשמע במורא ואימה המלך יושב כמו בר"ה ולא יאמר היושב לפי שיושב הוא הוה וכן הוא לשון הפסוק במשלי ואומר בפי ישרים כמו בר"ה וכשמגיע הש"ץ לחי עולמים ועונים הצבור אמן אז יש לומר שיר המעלות ממעקים במקום שנוהגים לומר בכל עשי"ת ומי שהוא עומד באמצע פסד"ז בשעה שהצבור אומרים ממעמקים יכול לומר עם הצבור עם ירצה:

ל״חבמקום שאומרים אותו יש לאמרו מעומק הלב בקול תחנונים ובמקום שלא נהגו לאומרו בכל עשי"ת אין להם לנהוג סלסול בעצמם לאומרו היום אלא גם היום לא יאמרו:

ל״טאחר ברכו פותחין הארון ומתחיל הש"ץ בא"י כו' הפותח לנו שערי רחמים כו' המאיר לארץ ואם חל בשבת אומרים הכלי ודוך אל אדון ואחר כך אומרים קדוש אדיר בעלייתו פסוק אחר פסוק ויש שהש"ץ מנגנים ומאריכים הרבה ועי"ז הם באים אח"כ לעשות חטיפה ואין נכו ואומרים והאופנים כו' וא"א והחיות ישוררו כמ"ש לעיל ואומרים אהבה רבה אהבתנו אף אותן הנוהגים בחול לומר אהבת עולם היום יש לומר אהבה רבה אף כשחל בחול ויש לכוין בה ביותר בברכת אהבה רבה ובאמרו כן תחננו ותלמדנו כו' למען לא נבוש כו' יש לו לחשוב שמתחנן גם על זרעו שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות:

מ׳כשמגיע לק"ש יש לכוין לסיים פסוק שמע עם הצבור כדי שיאמר בשכ"מ עם הצבור יחד בקול רם ואם הוא עומד בפסד"ז בשעה שאומרים ק"ש יש לו להפסיק ולענות עמהם פסוק שמע ובשכ"מ בקול רם אבל אם עומד באמצע בכת ק"ש לא יפסיק אלא אומר בקול רם במקום שהוא עומד כדי שלא יהיה חלוק מהצבור וכשיגיע לק"ש א"צ לומר בשכ"מ בלחש אלא יגביה קולו קצת כמו קריאת הפסוק שמע וראוי לכל אדם שיזרז עצמו באמירת פסד"ז וברכת קריאת שמע כדי שיאמר ק"ש ובשכמל"ו עם הצבור יחד:

מ״אאומרים ק"ש אמת ויציב על הסדר ויש מקומות שהש"ץ משמיע קול ברמה כשאומר ברום עולם מושבך ואח"כ מתפללים ש"ע בלחש ואומרים את יום צום כו' ואם חל בשבת אומרים את יום השבת ככתוב בתפלת ערבית. אחר סיום התפלה בלחש אומר הש"ץ ה' שפתי בלחש ומתיל בקול רם ברוך א"י כו' עד באהבה ומאריך קצת בניגון ידוע ומתוקן מקדמונים ואח"כ אומר הש"ץ אימך נשאתי כו' שהוא רשות להש"ץ ואומר בכוונת הלב שלא יהיה דובר שקרים ובהתעוררות רב ישפוך לב כמים באומרו במלאכות עמך כו' וישים אל לבו כי כל העדה אנשים ונשים וטף עיניהם תלוים בו כי יפיק רצון מהם לפדותם מדין ולפקדם בפקודת ישועה ורחמים וחיים ושלום וגם יזכור כי קרוץ מחומר כמוהו ואשמותיו גדלו עד שמים יערב לבו לגשת אל המלך ותשורה אין בידו להביא ולבו המס ימס ויהיה' כמוהו כאין בעיניו כי אין לו על מי להשען כי אם על חסד אל כל היום ומן השמים ירחמו ויעתר אליו וירצהו:

מ״ביש אנשים שנכספה נפשם גם כן לומר פיוט אימך נשאתי כו' כי מעורר הלב ויכולים לאומרו עם כש"צ בלחש שלא יבלבל הש"ץ וגם ידלגו חרוז במלאכות עמך:

מ״גאם בעת שרוצה הש"ץ להתחיל כבר סיימו הרוב צבור את תפלתם ואף על פי כן יש הרבה מהצבור שלא סיימו את תפלתם המנהג שלא להמתין עליהם אף שאותן המאריכים בתפלתם הם אנשים חשובים משום טורח הצבור שיהיו יושבים ודוממים וגם כי יתערב מחשבתם וגם מחשבת הש"ץ כאשר יעמוד בטל ולכן יש לו להתחיל מיד ואין להאריך בניגון התחלה ובאמירת אימך נשאתי כיון שהרבה אנשים עוד עומדים בתפלה מתערב מחשבתם מחמת קול הש"ץ המצלצל באזנם ואין יכולים לכוין כראוי:

מ״דאומרים הש"ץ והקהל הפיוטים בסדר הכתוב במחזורים ואומרים בקדושה ממקומו הוא יפן ברחמים אף בשחרית של יוה"כ וכשמגיע לסוף יעלה ויבא כי אל מלך חנון ורחום אתה מתחילין סלח לנו כו' ואומרים סליחות ובמקומות שמאריכים בפסד"ז ובש"ע ועברו מן היום כמה שעות יש לחוש שלא יוכל להתפלל מוסף בזמנו כמו שיתבאר סי' שאח"ז יש לדלג בסליחות ואו' רק הראשונה וסליחה של י"ג מדות לבד וסליחה יום כפורים הוא זה ועקידה שופט הארץ וסליחה ואל תבא ואם לא יספיק בדלוג הסליחות לבד ידלגו גם הפיוטים האדיר בשמי עליות ע"ג ומתיל תושגב לבדך כו' ויש שמאריכים בפסד"ז ובתפלת לחש ביותר וא"א מן הפיוטים רק התפלות הידועים אתה הוא ושאר תפלות הידועים ובמקום שאין מאריכין כ"כ אין להם לדלגל רק האריכות שמאריכין בפיוט קדוש אדיר כו' ופיוט מורה חטאים כו' ועל ידי שהקהל ממתינין לש"ץ וש"ץ לקהל והש"ץ מנגן כל חרוז יש שהות הרבה טוב שיאמרו זה הש"ץ והצבור יחד ולא יהיה השעה דוחקתם שיצטרכו לדלג וגם יוכלו לומר במתון ויש שמחמת האריכות במקום שנוהגין לנגן או' שאר הפיוטים והוידוים בחטיפה יתירה ולא נכון הוא ויותר ראוי לדלג מלחטוף כי טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה ובפרט הוידוים שאו' עם הש"ץ איך תועיל בוידוי ולבו לא נכון עמו הרי הוא או' ע"ח ש"ל בוידוי פה ויש בכלל זה שמתודה שלא התוודה רק בפה ולא בכוונת הלב וכשמתודה גם עתה ולא שם על לבו הרי הוא טובל ושרץ בידו ולכן צ:ל במתון ובפרט הוידו' כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים:

מ״האחר הסליחות אומר הש"ץ אלהינו כו' עד גמר התפלה ואין נשיאת כפים בשחרית מפני טורח הצבור:

מ״ואחר שסיים הש"ץ התפלה פותחין הרון ואומרים א"מ וכשמסיים א"מ סוגרין הארון ואם חל בשבת אין אומרים א"מ ואחר א"מ אומר הש"ץ קדיש תתקבל בניגון לכבוד היום ואם צריך למהר בשביל תפלת מוסף שיהיה בתחלת שבע אזי ידלג א"מ ובמקומות שנוהגין לומר לדוד ה' אורי אחר תפלת שחרית אומרים אותו קודם אין כמוך ואח"כ אומרים א"כ:

מ״זאחר שמסיים אין כמוך במקום שיש להם כלי קודש והסגן מכבד לאנשי' מכובדים שבצבור בהוצאת ס"ת ושימת הכתרים בראשם ושאר הצבור עדיין ממתינים קצת בשתיקה עד שיכבדו את כלם כדי שלא יהיה בלבול הדעת בעת הוצאת ס"ת ואמירת ב"ש שהוא עת רצון לשפוך תחנונים וראוי לכבד גם האורחים הראוים לכבוד כאשר כתבתי בהל' ר"ה ושם סי' תקפ"ד מבואר בענין עמידת ס"ת בבוקר על מקום הקריאה שקורין חיפוש וענין מכירת המצוה הנהוג בקצת מקומות מבואר שם היטב משם תדרשנו:

מ״חהשמש המעמיד הס"ת בארון הקודש צריך להעמיד הס"ת שיוציאו אותה בראשונה נוכח פתח שער הארון הקודש כדי שהמוציא ראשון יפגע בה ראשון ולא יצטרך להעביר על המצות וגם שלא יחליף ויוציא השניה בראשונה והס"ת השניה יהיה מעט לפנים ממנה והראשון מוציא הס"ת הראשונה ומושיטה בימינו ליד ימין הש"ץ ומסתלק משם והשני מוציא הס"ת השניה ומחזיקה בידו ובשעת ההוצאה או' הצבור ויהי בנסוע כו' ואחר שהוציאו הס"ת או' הש"ץ בריך שמיה ואח"כ מתחיל הש"ץ ויעבור ה' ה' ואח"כ או' ה' ה' ג"פ וא"א שוב ויעבור ויש שאין מתחילין ויעבור גם בפעם ראשונה רק ה' ה' ג"פ ואח"כ יה"ר הכתוב בסידורים לאומרו בר"ה ויו"כ הועתק במחזור מהאר"י ז"ל ואין לומר הנוסחאות הארוכים הכתוב בקצתל מחזורים ואחר גמר היה"ר אומר ואני תפלתי כו' ואף אם חל בשבת או' היה"ר אף במקום שא"א בר"ה שחל בשבת מ"מ ביוה"כ שחל בשבת או' אותו:

מ״טאחר שסיימו הקהל היה"ר או' הש"ץ ש"י בניגון ואו' אחד הוא כו' קדוש ונורא אף שבשבת ויו"ט א"א ונורא בר"ה ויוה"כ או' ונורא ואו' גדלו כמו בשבתות השנה והש"ץ הולך עם הס"ת עד אל הבימה דרך ימין והמחזיק ס"ת שניה הולך אחריו עד שיגיע אל הבימה ומניח ס"ת הא' על השלחן והשניה מוסר לאיש אחר היושב שם על הבימה להחזיקה עד שיגיע הזמן לקרות למפטיר ולא יפה עושין מה שמוסרין הס' לנער מנוער שאין זה כבוד התורה וכמ"ש בשער אפרים שער יו"ד סעיף וא"ו אף בשבתות ויו"ט כשיש שני ס"ת ומכ"ש ביום הקדוש הזה שיש ליזהר ביותר שלא להקל בכבוד התורה ושם כתבתי שעכ"פ יש למוסרה לכן דעת אף שאין נכבד כ"כ אם ראית שהתורה חביבי עליו בכדי לקרב לב המון לתורה:

נ׳מתחילין לקרות מתחלת סדר אחרי מות וקורין ששה אנשים ואם חל בשבת קורין שבעה כמו שמצוין במחזורים ואף שחל בשבת אין מוסיפין עולים יותר משבעה לפי שסיום קריאת העולים מכוונים לסיים בענין כפרה לכן אין לשנותם ואף במקום שמחמת רוב העולים יש ריוח מהעולים לצדקה לא נהגו להוסיף ומסיימין קריאת הששי או השביעי בפסוק והיתה זאת כו' ויעש כאשר צוה ה' את משה:

נ״אנוהגין אנשי מעשה למרר בבכי בעת קריאת הפסוק אחרי מות שני בני אהרן ולהוריד דמעות על סילוקן של צדיקים והוא סגולה לכפר עון שלא ימותו בניו בחייו והעיקר בזה שעי"ז יתן לב לשוב מעבירות שבידו והחי יתן אל לבו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר ואם בצדיקים כאלו פגעה בהם מדת הדין על חטא קל כאשר הגידו אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כמ"ש בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וכן דחז"ל נורא אלהים ממקדשך א"ת ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב"ה עושה די במקודשיו מתירא ומתעלה ומתקלס ומה יעשו מלאי עון הלא המס ימס לבב אנוש אשר עצמו חטאיו ופשעיו רבו מלמנות ואשמתו גדלה לשמים והרי זה בכי יתן ויצטער על מיתת הצדיקים וגם ישתתף בצרת אהרן אביהם קדוש ה' כי תקראנה אותו כאלה ויתן מורך בלבבו לב האבן ויעתר אל ה' וירצהו וישוב אל ה' וירחמהו ותהיה תשובתו רצוי' ומקובלת ביותר בעת ההיא בזכות הצדיקים הללו:

נ״בצריך הקורא שיהיה זהיר בקריאתו בסדר עבודת היום שיהיה בשפה ברורה ולא ידלג איזה פסוק ולא יחסר אפי' תיבה אחת ואם אירע שדילג וקרא משם ולהלן והדלוג הוא חסרון מבפנים ומשתנה ע"י הבנת הענין בסדר העבודה נכון שיחמיר לקרות מתחלת הפסוק ההוא שעשה הדילוג שם בלא ברכה ואם קרא ששה ולא גמר הפ' עם המשלים בספרי שער אפרים שער ח' בדיני פ' המועדים מבואר הכל יפה ומשם תדרשנו:

נ״גאחר שבירך הכהן ברכה אחרונה קורא ללוי לעלות וקודם שיברך הלוי הש"ץ אומר מי שבירך לכהן ואו' בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד יוה"ד. ואם מנדב לבהכ"נ או לבהמ"ד או לשאר צדקות או' בעבור שנדב כו' בשכר זאת כו' ויחתמהו בס' חיים טובים כו' וכן עושים גם בשאר חמשה עולים ויש מי שמדקדקין שלא לנדר ולנדב ביוה"כ ונותנים אותה הצדקה שרוצים לנדב בעיוה"כ או קודם לו ואז הש"ץ אומר בעבור שנתן כך וכך על בהכ"נ או בהמ"ד או לצדקה אחרת וישר הוא ובהרבה מקומות נוהגין שהעולה מצוה לעשות מי שבירך לב"ב ובניו וכן לקרובים ואוהבים ורעים ונודר לצדקה עבורם ויכול לכלול כמה אנשים ויש מי שמסיימין במ"ש האחרון ולכל ההולכי' לבהכ"נ או לבהמ"ד ולכל המתפל' [ר"ל אותם שהם ש"ץ ועוברים לפני התיבה]. ואין להאריך הרבה בעשיית מי שבירך כמ"ש סי' תקפ"ד סעיף כ"א:

נ״דאחר שבירך העולה אחרון ברכה אחרונה מניחין הס"ת השניה על השלחן ואומר ח"ק בניגון מיוחד והש"ץ אומר מי שבירך למי שמכבדין אותו בהגב' וכן למי שמכבדין אותו בגלילה ואח"כ מגביהין וגוללין. בשעת הגלילה פושטין הס"ת השניה אשר העמידוה לקרות בה המפטיר וקורין בעשור לחודש עד ומנחתה ונסכיהם ומברך ברכה שאחריה ואו' הש"ץ מ"ש למגביה ולגולל ומגביהין וגוללין וכשמתחיל לגלול מתחיל המפטיר ברכת הפטורה וקורא בנביא ישעיה ואמר סולו סולו ואומר ברכת הפטורה לאחריה ובברכה על התורה אומר לקדושה ולמנוחה לעבוד ולתפארת ואם חל בשבת מזכיר של שבת ג"כ ואומר ועל יום השבת הזה ועל יום הכפורים הזה ומסיים ודברך אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויוה"כ ואם חל בשבת אומר מקדש השבת וישראל ויוה"כ. ויש מקומות שהמפטיר מסיים בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו כו' וכל מקום יעשה כמנהגו: