מטה אפרים תרכ״אMateh Efrayim 621

א׳דין מילה והזכרות נשמות וסדר תפ' מוסף וקרה"ת למנחה:
אחר שגמר המפטיר הברכות מזכירים נשמות ואומ' אב הרחמים ואח"כ אשרי ואם חל בשבת אומ' יקום פורקן ומי שבירך לקהל ואח"כ מזכירין נשמות ונודרין צדקות בעד המתים ואף שיש מילה בבהכ"נ וסדר הזכרות נשמות והנהגתו תמצא מבואר היטב בשערי אפרים שער יו"ד סעיף ל"א ל"ב ל"ג ואח"כ או' אב הרחמים אשרי יושבי ביתך בניגון המיוחד כמו בר"ה ואם צריך לעשות מי שבירך לחולה יאמר אותו קודם יהללו כשאוחז הס"ת ואומר בנוסח שאומר בחול ואף אם חל יו"כ בשבת אצ"ל שבת הוא מלזעוק שהרי הוא יוה"ד וזועקים ומתחננים כל היום:

ב׳אם יש מילה בבהכ"נ אומרים בסליחות של שחרית אחר והארץ אזכור פזמץ זכור ברית השייך למילה ואל תפר כו' ואם חל יוה"כ בשבת או' קודם גאל ישראל פיוט יום ליבשה כמו בשאר שבתת שיש בהם מילה ואם נמצא מקומות שנוהגין לומר יום ליבשה אף כשחל בחול אין למחות בידם ומלין קודם שאומר אשרי וכן נוהגים אצלינו ויש נוהגים למול אחר אשרי וכ"א יעשה כמנהגו. ואם הוא במקום שצריך לצאת מבה"כ שאין להם עירוב אין מלין עד אחר חזרת הס"ת למקומה משום בזיון ס"ת שלא להניחה ולצאת חוץ וכשחוזרים לבהכ"נ אומר קדיש שלפני מוסף ובמקומות שאין נוהגים שיאמר הש"ץ יה"ר קודם תפלת מוסף יש לומר איזה מזמור קודם אמירת הקדיש:

ג׳כשהולכין מבהכ"נ למול תינוק או מוהל או סנדק שמתפלל בבהכ"נ אחר וצריך לילך למקום שהתינוק שם וצריך לילך דרך רחוב שדרים שם א"י וא"א לילך מעוטף בטלית וקיטל אזי יסירם מעליו ויקחם תחת מלבושו העליון ובבואו למקום המילה ילבש אותם ויברך על עטיפת הטלית וכן בחזרה ובמקום שאסור לטלטל אז אם נוטל מחבירו טלית להתעטף בו לכבוד המצוה לא יברך עליו:

ד׳במקומות שנהגו שאם יש מילה בשבת אין מכבדין לשני מוהלים גם ביוה"כ אין לכבד לשני מוהלים אף כשחל בחול וכן מילה שלא בזמנו או נולד מהול או נולד בין השמשות אין מלין אותם שאפי' יו"ט אינם דוחים או שיש שני עורות זעג"ז וכן מי שלא מל מעולם או לא פרע מעולם אין להתחיל היום כמו שאסור בשבת ואם כבר מל פעם אחת מותר אפי' הוא אבי הבן ואותם שנהגו שלוקח משקה בפיו בשעת מציצה אסור לעשות כן ביוה"כ:

ה׳במקומות שאין עירוב ואסור לטלטל יזהר להכין האיזמל בבהכ"נ בעיו"כ אף כשחל בחול ואסור לרחוץ הסכין אחר המילה ואין להביא התינוק למקום איזמל אם לא הכינו בע"ש בבהכ"נ ואם האיזמל שם בבית התינוק אסור להוציא ולהביא לבהכ"נ דרך חצר שאינה מעורבת אפילו ע"י א"י ואף אם יא בבהכ"נ איזמל אסור שהרי הם יכולים למולו בביתו ויש מקומות שמקילין בזה להביאו לבהכ"נ ע"י א"י ואם רוצים שיהי' יד ישראל באמצע יוציאו מן הבית לרחוב שהוא כרמלי' ע"י א"י ושוב הישראל מטלטל התינוק פחות פחות מד"א ונותן לחבירו וחבירו לחבירו והאחרון שהוא אצל פתח בהכ"נ לא יכניסו לבהכ"נ אלא יתן אותו ג"כ לא"י ויכניסו הא"י לבהכ"נ. ועוד יש תקנה להביאו ע"י ישראל שהאשה שרצונה להוליך התינוק תושיט ידיה לתוך הבית שהתינוק שם ויתנו התינוק על ידי' ותשהה ידיה שם בבית ונעשית כאלו נח במקום פטור ואז מותר להוליך התינוק לבהכ"נ:

ו׳אין לטלטל האיזמל בחנם אפי' בבית הכנסת קודם המילה כשאינו צורך המילה אם הניחו מידו ויש לחוש שמא יאבד יכול לטלטל להצניע בבהכ"נ אבל לא יוליכנו לביתו אפי' במקום שיש עירוב שזה טלטול שלא לצורך הוא כיון שיכול להצניעו בבהכ"נ שלא יאבד ואם רוצה להוליכו לביתו להצניעו לא יניח הסכין מידו אחר המילה שכל זמן שהיא בידו רשאי להוליכו לכל מקום שירצה ואם אין שם רק מוהל אחד והוא צריך לפרוע וע"כ צריך להניח הסכין מידו כדי לעשות הפריעה יתן אותו לידי חברו עד שיעשה הפריעה ויחזור ויקחנו מידו ויוליכנו לביתו ואם אפשר שחברו שלקח מידו הוא יוליכנו לביתו להצניע מוטב לעשות כן ורשאי למחוץ הדם כדרכו בחול. והנוהגים למצוץ ביין לא יזלפו בפה ולא במוך משום חשש סחיטה רק יזלפו ביד לבד ועיין לעיל סעי' ד':

ז׳מברכין ברכת המילה בלא כוס ובמדינתנו נוהגין לברך על הכוס ונותנים ממנו מעט לתינוק הנימול לשתות מלבד מה שנותנים ממנו לתוך פיו כשאומר בדמייך חיי ואם מלין אצל היולדת והיולדת חולה בענין שמותרת לאכול יכול להוציאה וגם אומר לה שתכוין לצאת בברכתו ותשתה ממנו והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס:

ח׳הש"ץ מתחיל אשרי בקול רם בניגון שאו' בו אשרי העם יודעי תרועה קודם מוסף בר"ה ואחר שמסיים הצבור והש"ץ אשרי לוקח הש"ץ הס"ת השניה שקראו למפטיר ואוחזה בידו ואומר יהללו כו' והקהל עונין אחריו הודו ואומר לדוד מזמור ואם היה בזבת אומרים מזמור לדוד ומחזירין הס"ת לארון ואומרים ובנחה יאמר ואח"כ או' הש"ץ היה"ר לפני התיבה שנתקן להש"ץ ויש לומר באימה ובהכנעה בבכי ובתחנונים להתעורר הלב שהוא הולך לפני מלך גדול ונורא שימחול לאשר חטא ופשע ויקבל ברחמים וברצון את תפלתו וימחול על עמו ולבב איש בקרבו המס ימס בהעלתו על לב שבזמן שבהמ"ק היה קיים היה הכה"ג עוסק בעבודה בחיל וברעדה ומחשבה טהורה ונקי וכבד ה' חופף עליו כל היום ועתה בעו"ה שחרב בהמ"ק הוא נכנס במקומו לעתר ולרצות לכלות פשע ולהתם חטאת ואיך לא יקרע סגור לבו או אז יכנע לבבו הערל אם אבן נמוח ידכה וישוח בתפלותיו עד שיתפקקו כל חוליותיו ויהיו עיניו תלויות ומיחלות לרחמי שמים לתת נפשו בשאלתו ועמו בבקשתו ואל שדי יתן להם רחמים. ויש חזנים שיש להם קול ערב מגביהים קולם קצת באמירת יה"ר בשפה ברורה ובנעימה בקול בכיות לעורר לב העם ועי"ז הצבור מתעורר יותר בתפלתם ואעפ"כ לא יאריך הרבה כי ע"פ הרוב בעת ההוא כבר הוא קרוב לשבע שעות על היום וצריך להתפלל מוסף קודם שבע כמו שביארנו. ושעות אלו הם שעות זמניות כמבואר בסי' רל"ג ורפ"ו:

ט׳מתפללים הצבור והש"ץ תפלת מוסף יוה"כ בלחש ואו' בה פסוקי קרבן מוסף ויש שא"א הפסוקים כמו שנתבארו סי' תקצ"א ובמדינתנו או'. ובגמר התפלה אומר אתה יודע והוידוים ככתוב בסידורים ובמי כמוך י"ל אב הרחמים אף מי שנוהג בערבית ובשחרית ומנחה לומר אב הרחמן:

י׳מתחיל הש"ץ התפלה בקול רם בניגון כמו התפלה של שחרית ואומ' מסוד כו' ונתנה תוקף וסדר קדושה והאוחז ביד ובכן תן פחדך ואומ' ויאתיו קודם ותמלוך ומפני חטאינו ובפסוקי מוסף כתוב במחזורים מלבד חטאת הכפורים כו' ויש שכ' שא"ל מלבד כו' אלא י"ל ושני שעירים לכפר. ואומר עלינו וכשמגיע לכורעים כל הצבור כורעים ומשתחוים ומותר לכרוע ולהשתחות על הרצפה אף אם אין שם עשבים שטוחות ואו' הצבור פסוקים כמו בר"ה ככתוב במחזורים ואחר הכריעה סוגרין הארון ואו' הש"ץ עד אין עוד ומתחיל הש"ץ היה עם פיפיות בנגון ובכוונה ואח"כ אומר סדר העבודה אמיץ כח ויש שנוהגים לומר סדר העבודה הנדפס בסידורים המתחיל אתה כוננת ומהראוי שכל אדם שיש לו לב להבין ילמוד קודם יה"כ פי' סדר העבודה שר"ל כגון אם ר"ל הפיוט א"כ ילמד קודם יוה"כ פירושו ואם דעתו לומר אתה כוננת אזי ילמוד סדר העבודה באשר"י יומא וילמוד בב"י סי' תרכ"א שהוא דורש ומגי' בסדר אתה כוננת שחיבר יוסי בן יוסי כ"ג:

י״איש לדקדק ולומר סדר העבודה בשוה עם הצבור כדי שיכוין הכריעות שכורעים בכהנים והעם בעת שהצבור העומדי' שמה כורעי' ויכרע עמהם משא"כ כשאומר לאט לאט ואם אמר במתון ולא הגיע שמה בעת אמירת הצבור י"ל עמהם אף שהוא לא הגיע עדיין שם ואם הצבור או' סדר אמיץ כח והוא אומר אתה כוננת וקשה לכוין אעפ"כ ידקדק לכוין כל מה דאפשר ואם לא הגיע יכרע עם הצבור:

י״בבוידוי הכ"ג י"ל בראשונה אנא השם ואח"כ או' אנא בשם כפר נא וכשאומר לה' חטאת י"ל לאדני חטאת כבכל מקום שקורין להוי' אדני ואצ"ל להשם חטאת שלשון המקרא הוא אומר:

י״גבוידוי י"ל חטאתי עויתי פשעתי כי חטא שוגג עון מזיד פשע מרד ויש להתוודות הקל תחילה:

י״דכבר ביארנו בסימן תר"ז ששוטחין עשבים בבהכ"נ בעיו"כ קודם תפלה ולכן צריך לשטוח עשבים להפסיק בינם לרצפה לפי שנופלין ע"פ בעבודה ואפילו אין שם אבן משכית רק קרקע עולם צריך הפסק ונוהגים לשטוח עשבים בכל בי כנסיות ובתי מדרשות אף שאין שם רצפת אבנים רק של לבנים ואו נסרים ואם לא הציעו עשבים בבהכ"נ או שיש עומדים במקום ריקן מעשבים יש להם לחוץ ולהפסיק בכנפי טליתם בין פניהם לקרקע וכל זה בנפילת כורעים שבעבודה שנופלים ע"פ אבל בנפילת כורעים שבעלינו א"צ עשבים ולא לחוץ בטליתו וכמו שכוריעם בר"ה שא"צ כלל:

ט״והש"ץ אסור לו לעקור רגליו כדי שיפול על פניו בעבודה ויש למחות ביד העושים כן. ולכן יש להש"ץ בתחלה כשמתחיל הש"ע בקול רם לעמוד קצת רחוק מן התיבה שנופל על פניו בהטיה על צרו ושמש הכנסת מגביהו ומעמידו על רגליו בענין שלא יצטרך לעקור רגליו ממקומו:

ט״זמה שאומר והכהנים והעם כו' היו כורעים ונופלים ובאמירה זאת הצבור כורעים ונופלים ע"פ והיה להם לאמר גם ואנחנו כורים והכוונה שאנו עושין לזכר שאנו מדמין נפשינו במקום והכהנים והעם שהיו עושין כן בזמן המקדש וכן כשאומר חטאו עוו פשעו בני ישראל אנו מדמין נפשינו כאלו אנחנו אותם בית ישראל שהיו אז ומתחרטין על עונותיהם וגם אנו מתחרטין על עונותינו ויפה עושים המכים על לבם בדרך שעושין באשמנו:

י״זאחר סיום העבודה מתחיל הש"ץ אלהינו כו' והכהנים עוקרים ממקומם ליטול ידיהם מהלוים ונוטלים נטילה גמורה עד הפרק ובמקומות שנוהגים שגם הלוים נוטלין ידיהם קודם שנותנים ע"י הכהנים גם הם רשאים ליטול ידיהם גם ביוה"כ רק לא יטלו אלא עד קשרי אצבעותיהם ולא יותר:

י״חאו' הש"ץ או"א ברכנו כו' ונושאים כפיהם ואומר היום תאמצנו ומסיימין התפלה ומנגן קדיש תתקבל שקורין סילוק קדיש לכבוד היום וא"א אין כאלהינו ולא פיטום הקטורת וגם א"א א"מ אף כשחל בחול:

י״טאחר סיום הקדיש מוציאין ס"ת אחת וקורין שלשה בסדר אחרי מות בפ' עריות עד סוף הפרשה וא"א י"ג מדות ולא שמע ישראל רק אומר הש"ץ גדלו וא"א על הכל וקורין כהן לוי וישראל הוא המפטיר בנביא יונה ובמרך אחריו ומסיים מגן דוד וא"א על התורה ועל העבודה ומבואר בספרי שער אפרים:

כ׳אם דילג בפ' עריות אם נזכר קודם שבירך השלישי ברכה אחרונה יחזור לקרות ממקום שדילג להלן וקורא עד סוף הפרשה בין אם היה הדילוג בשני העולים הראשונים ובין אם היה הדילוג בקריאת השלישי ואם כבר בירך ברכה אחרונה יש לקורא לקרות בקול רם מקום הדילוג ואם דילג ענין שלם יש לקרות עוד עולה אחד שהוא יהיה המפטיר ויתחיל לקרוא עמו ממקום הדילוג עד סוף הפרשה ויברך לפניה ולאחריה ואח"כ יאמר ההפטורה וברכותיה: