מטה דן, ויכוח חמישי קנ״בMatteh Dan, Fifth Dialogue 152
א׳אה״ח לזו בלבד מועילות לנו תקופות שמואל. ובגלל הדבר הזה על המעברים חרה אפי אשר מלאו הניירות מלין לא יועיל בם בתקופות שמואל לכמה וכמה מאות שנים ולא העלו את שמות תקופות רב אדא על ספריהם אלא בקיצור מופלג ודרך העברה ואם ככה עשו לקיים מה שנא׳ תקופת רב אדא בצנעא כפי מה שפירשתי (סי׳ כ״ח) כדי שלא ילמדוה א״ה כבר למדוה ובקיאים במוצאיה ומובאיה כמונו היום והרי היא בפרהסיא כאשר ראיתי בספריהם ואם מדאגה מדבר פן ילכו אחר דבריה ואחר עצתה אני ערב שלא יארע כזאת משני טעמים. חדא שהם עושים שנתם קצרה משנתנו ששה דקים וחושבים שאנו טועים במה שאמרנו להאריך במקום שהם אמרו לקצר ב׳ שאם תהיה שנתם כשנתנו לא פחות ולא יותר. כשיחול יום ראשון של פסח ביום א׳ כמו שאירע בשנת הת״ס. הת״סג. והת״סז. ויארע ג״כ בשנת התפ״ז. הת״ץ והת״צד. יוכרחו להתחיל חגם עמנו באותו יום עצמו מה שאין רוצין לעשות כדי שלא יראו כמתיהדים ולכן בכל השנים הנ״ל ובכיוצא בהם יעשו חגם ח׳ ימים אחר חגנו. ועוד ידי נטויה על המעברים שהטילו אימה יתירה על הצבור באמרם שהשותה מים ברגע התקופה אחת דתו למות בהדרוקן ואם הדברים עתיקים ומקובלים ועל כן מכריזים התקופה כמו שנוהגים בעיר מולדתי ויניז״א מה הועילו בתקנתן להכריז תקופת שמואל שהוא תקופה של תהו אפילו אליבא דידיה שהיה יודע האמת כמ״ש (סי׳ קמ״ו) ולמה לא יכריזו ויודיעו בספריהם ובעריהם תקופת רב אדא שהוא האמיתית והמקובלת ועיני כל ישראל עליה להגיד להם מועדי ה׳ המקודשים ואם יתנצלו באמור שמעלימים אותה מפני שהיודעה יכול לעשות כשפים הלא קיימא לן חמירא סכנתא מאיסורא ועוד שהסכנה ברי לפי סברתם והאיסור שמא אליבא דכולי עלמא ואם ירצו להודיע תקופות שמואל ולכתבן על ספר יודיעו ויכתבו כי אין שום נזק בזה אבל תהיה היא טפלה ושל רב אדא עיקר וממנה יעשו לוחות לאלפי שנים:
1