מטה דן, ויכוח חמישי קנ״חMatteh Dan, Fifth Dialogue 158
א׳אה״ח הטה אזנך ושמע. יש לך לדעת שבועד כללי שלהם הנקרא קונצ״יליאו ניצ״ינו לפי שנעשה בניצי״אה עיר ביטיניאה בשנת שכ״ח לחשבונם הסכימו שלא לעשות חגם אלא ביום א׳ בשבת הבא תכף אחר י״ד יום של לבנה ובלבד שי״ד של לבנה יחול ביום כ״א מא״רצו שהוא יום האביב לפי סברתם. ואז יחוגו ביום אחד בשבת הסמוך לו מלאחריו. בין שיהי׳ קרוב או רחוק. נמצאו ג׳ תנאים צריכים להם כדי לעשות חגם. א׳ שיחוגו יום א׳ לפחות אחר כ״א מאר״צו שהוא יום האביב שלהם. ב׳ שהניגוד הבא בכ״ב מאר״צו או קצת ימים אחריו ראוי והגון לחוג בו. ג׳ שיחוגו ביום אחד בשבת דוקא ולא ביום אחר. ומזה יצא להם שכשאנו חוגגין ביום א׳ בשבת הם מאחרין חגם עד יום אחד בשבת שלאחריו משני טעמים. חדא כדי שלא יחשבו כמתיהדים. שנית שכשאירע כך הם אומרים שהניגוד לא היה בא׳ בשבת יום א׳ של פסח אלא ביום ב׳ של פסח שהוא שני בשבת ג״כ ולכן ממתינין עד יום א׳ בשבת שלאחריו שהוא ששה ימים אחר הניגוד. עוד צריך אתה לידע שני תנאים צריכין לנו ולהם כדי לחוג כל א׳ כפי דרכו. הא׳ תלוי בשמש. והב׳ בלבנה. התנאי התלוי בשמש הוא שאנו והם אין אנו יכולין לחוג עד שיכנס האביב. אבל יש הפרש בינם לבינינו שהם אינם עושים חגם אלא אחר יום הכנס האביב ואנחנו חוגגין לפעמים ביום האביב כמו שעשינו בשנת הת״סט ביום כ״ו מאר״צו שהוא יום ראשון של אביב שלנו. התנאי התלוי בלבנה הוא שאין אנו חוגגין אלא ביום ט״ו לה דוקא אבל הם רוב חגיהם חוגגין אחר יום ט״ו עד ששה ימים אחריו. כמו שעשו שנת הת״ס היא אלף ת״ש לחשבונם שחל פסחנו ביום א׳ ד׳ אב״ריל והם לא עשו חגם עד יום אחד בשבת שלאחריו שהיה יום שמיני של פסח. מפני שאמרו שהניגוד לא היה אלא ביום ב׳ של פסח ואפילו היו מודים שהיה ביום ראשון היו דוחין חגם ליום א׳ בשבת שלאחריו כדי שבל יראה ובל ימצא שהתחילו חגם ביום שאנו מתחילין פסחנו. שני התנאים האלה הלא הם כתובים בספר תורת ה׳ דכתיב (דברים י״ו א׳) שמור את חודש האביב ועשית פסח. וכתיב (ויקרא כ״ג ו׳) ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳:
1