מטה דן, ויכוח חמישי ק״פMatteh Dan, Fifth Dialogue 180
א׳אה״ח כבר הצגתי לפניך כל ההפרשות שאירעו בינינו ובין הנוצרים מימי הקונ״ציליאו ניציני בשנת שכ״ה לחשבונם עד ימי האפיפיאור גריגו״ריאו י״ג בשנת אלף תקפ״ב להם והש״מג לנו. ועתה כוונתי לפרש המחלוקות שנולדו בינינו וביניהם מיום תקונם עד שנת אלף ת״ש להם הוא הת״ס לנו ולא עד בכלל, ואח״כ אודיעך מה שאירע משם עד סוף העולם. ואתחיל בשם ה׳. ויהי כראות גריגו״ריאו התקלות והטעיות שנפלו בסדר יולי״או ציס״אר בתקופות ובמולדות ושתקופות האביב שזמנה לפי דעתם היא בכ״א פאר״צו נסוגה אחור לי״א בו ושעל כן לפעמים היו עושין חגם אחר זמנו המיוחד לו מהועד של ניצי״אה כגון כשהיו חוגגין אחר ט״ו אב״ריל שהוא סוף חדש האביב שלהם. גמר בדעתו לתקן את אשר עותו זקניהם וחכמיהם ולכן צוה לכל העמים השומעים בקול דברו שיקצרו חדש אוקט״וברו של שנת אלף תקפ״ב ושלא יהי׳ אלא מכ״א יום כדי להחסיר העשרה ימים העודפים מזמן הקונצי״ליאו עד זמנו. וכדי שלעתיד לא תקראנה אותם כאלה צוה שמשם ואילך יחסרו משיעור שנת ציס״אר אחד עשר דקים בכל שנה ולפי שא״א לעשות זה מדי שנה בשנה כי כמונו כמותם מסכימים (ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות). המציא מחזור של ת׳ שנה וראה שאם יתנו להם שיעור שנת יול״יאו דהיינו שס״ה יום ורביע יהיו עודפים ג׳ ימים על תיקונו. ולכן צוה שלסוף כל א׳ מג׳ מאות שנים הראשונים של המחזור יחסירו יום א׳ מחדש פיבר״׳ירו ויעשו אותו של כ״ח יום בלבד אע״פ שכפי סידור יולי״או ציס״אר הי׳ משפטו כ״ט ובסוף הק׳ הרביעי יעשוהו מכ״ט ובזה פיחת ג׳ ימים העודפים על שיעור תקונו בת׳ שנה. ונמשך מזה אעפ״י שאם תסתכל בכל שנה לבדה תמצא שהיא של שס״ה לג׳ שנים רצופים והשנה הרביעית של שס״ו כשנות יולי״או עכ״ז אם תחלק כל המחזור של גריגו״ריאו לת׳ חלקים או שנים תמצא שיגיע לכל שנה ושנה שס״ה יום חמש שעות ומ״ט דקים:
1