מטה דן, ויכוח חמישי רמ״וMatteh Dan, Fifth Dialogue 246
א׳אה״ח בשנת התנ״ג היא אלף תרצ״ג לחשבונם הנוצרים עשו חגם בכ״ב מאר״צו יום פורים ואנחנו לא חגגנו את חג הפסח עד יום ג׳ כ״א אב״ריל ואני הייתי אז תושב בעיר המפואר׳ ליו״רני ויתמהו כל יושבי העיר איש את רעהו כי לא ידעו מה הוא ויבואו אלי כולם כאחד נכרים ויהודים ויאמרו עליך המלאכה לבקש טעם החידוש הזה. ואומרה להם זה אינו חידוש כי זכורני שאירע כזה כמה פעמים ואעפ״כ אני אעשה כדבריכם. אזי שנסתי מתני ובינותי במחברינו ובמחבריהם ואין גולה את אזני עד שברוב השקידה והעיון מצאתי טעם קדימת חגם לפסחנו בקצת שנים כאשר הודעתיך כבר (בסי׳ קצ״ח) אבל עם כל זה לא שקטו ולא נחו כי אמרו שהיו רוצין לידע ג״כ טעם שינוי הרומיים והיונים. אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב בלשון איטלקי אשר בו פירשתי כל הנוגע לענין הזה ומשם הוצאתי כל מה שאמרתי ושאומר לעתיד בויכוח הזה. אלא ששם הוכרחתי להודיע לנוצרים קצת דברים חדשים מקרוב באו להם וישני׳ נושנים לנו כגון עידי ראיה. קידוש ב״ד ביום ל׳ וכו׳ אבל כאן השמטתי כל אלו וכיוצא בהן והכנסתי תחתיהן עניינים אחרים רבי התועלת לנו ולבנינו עד עולם וחידושים שעלו בדעתי אח״כ:
1