מטה דן, ויכוח חמישי רפ״בMatteh Dan, Fifth Dialogue 282
א׳אה״ח אינה ראיה לסתור אלא לחזק מה שאמרתי. שהנה יום א׳ של פסח שהיה ט״ו של לבנה לנו היה להם י״ג. וביום שבת היה הניגוד לפי חשבונם. הרי שאינן מסכימין עמנו לא במולד ולא בניגוד ואילו חגגנו באותה שנה ביום שבת לא היו חוגגין הם אלא ביום אסרו חג. וזוהי פתח פתוח ליכנס בהבנת הפרש או חידוש שנות הת״פד והת״קד לנו הן תש״כד ותש״מד להם, כי בשנת הת״פד היא תשכ״ד נהוג ביום שבת ה׳ אבריל. אבל הם לא יחוגו עד י׳ בו. והטעם הוא מפני שיום א׳ של פסח שאנו מונין ט״ו ללבנה הם מונין י״ג. ולפי שחל פסחנו ביום שבת הם לא חגגו ביום אחד בשבת שהוא שני של פסח לפי שלחשבונם לא היו אלא י״ד ללבנה ולפי שאינן חוגגין אלא ביום א׳ בשבת הוצרכו לאחר חגם עד אסרו חג של פסח וכן יעשו בשנת הת״קד שחל הפסח ביום שבת כ״ח מאר״צו והם יאמרו שהוא י״ג ללבנה ומהטעם שאמרתי בשנת הת״פד לא יחוגו עד אסרו חג שהוא חמשה לחדש אבריל:
1