מטה דן, ויכוח חמישי של״דMatteh Dan, Fifth Dialogue 334
א׳אה״ח דע ראשונה שהמשלים שאביא מיום ולילה אני מדבר בתקופת ניסן שהימים והלילות והשעות שוין כדי שלא תטריח עצמך להפוך שעות בלתי שוות לשוות. ואומר כי מקצה המזרח לקצה המערב יש ק״ף מעלות אשר השמש הולך עליהם בי״ב שעות היום וכשהשמש יוצא על הארץ בקצה המזרח אזי הוא תחלת הלילה בקצה המערב של היום שהוא במזרח. לנו בני ישראל שהיום הולך אחר הלילה. כגון תחלת ליל שבת במזרח הוא תחלת בקר של ערב שבת במערב. חצי ליל שבת במזרח הוא חצי יום ערב שבת במערב. בקר של שבת במזרח הוא תחלת ליל שבת במערב. חצי יום שבת במזרח הוא חצי ליל שבת במערב. וסוף דבר מוצאי שבת במזרח הוא שחרית של שבת במערב. הרי לך שכל ישראל שובתין יחד י״ב שעות ואין הפרש ביניהם אלא שכשהוא ליל שבת במערב אזי הוא יום שבת במזרח. אבל הוא שבת קדש לאלו ולאלו. עוד יש יתרון אחר והוא שאם איש היושב בקצה המזרח יאמר ליושב בקצה המערב יום שבת ה׳ ניסן של שנת הת״עג קריתי ספר תהילים בשעה אחת או שיאמר כך היושב במערב לבא מן המזרח באזניו ישמע ולבבו יבין שיום ה׳ ניסן חל ביום שבת לזה ולזה. כי שבת ראשונה של ניסן של שנה זו היתה ה׳ לחדש אליבא דכולי עלמא ונמצינו מקיימין תורה אחת יהיה לכם אמנם אם כל אחד ואחד היה מקדש על פי הראיה כפי מקומו ושעתו היינו עושין תג הפסח בשני ימים חלוקין זה אחר זה:
1