מטה דן, ויכוח חמישי ס״דMatteh Dan, Fifth Dialogue 64
א׳אה״ח יש ויש תנה אדוני לבך לי. כבר הוכחתי (בסי׳ כ״ח ול״ב) שחדשינו הן חדשי לבנה ושכל חדש הוא כ״ט ימים י״ב שעות ותשצ״ג חלקים סימנם כטי״ב תשצ״ג נמצא שאנו מונים למולד ואין אנו נזקקין לראיה כלל. אבל בזמן שבית המקדש קיים וכמה שנים אחר חרבנו היו מקדשין עפ״י הראיה כשהיה אפשר אמנם אם לא היה אפשר מחמת שנתקשרו שמים בעבים או מפני שעיר מושב הסנהדרין באה במצור או מפני איזה עיכוב אחר אז היו מוכרחים להתנהג כפי החשבון דהיינו כפי המולד. נמצא ששני חידושים יש ללבנה א׳ נעלם ואחד נגלה הנעלם הוא המולד והוא הרגע שהלבנה מתחלת להתרחק מהחמה ואי אפשר לנו לראותה עד שתתרחק ממנה י״ג מעלות ואז תראה ותמצא לעיני כל חי. וכיון שהתורה קראה חדש לכל הזמן אשר בו מתרחקת הלבנה מהחמה עד שתשוב ותתקרב לה ויש בה שני מיני חידושים איכה נעשה. נתחיל למנות מחידוש הנעלם או מהנגלה:
1