מטה דן, ויכוח ראשון י״דMatteh Dan, First Dialogue 14
א׳אה״ח איסור קנין ומכירה בשבתות וי״ט לא נכתב בתורה ולא נכנס תחת סוג מלאכה שהרי לא מנהו חז״ל בט״ל מלאכות ואע״פ כן נתפשט איסורו בכל ישראל ואי נודע אם נאסר למשה מסיני או אם הוא תקנת חז״ל אבל מצינו בנחמיה שקבלו עליהם עולי הגולה (בנחמיה י״ו) באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה׳ אדוננו ומשפטיו וחקיו. ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו. ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש ונטוש את השנה השביעית ומשא כל יד הרי כאן ג׳ מצות ששתים מהם כתובות כתורה דהיינו לא תתחתן ושנת השמיטה. אבל איסור הקנין והמכירה ביום קדש לא נמצא בתורה לא בהדיא ולא ברמז ואעפ״כ הצדיקים האלו קראוהו מצות ה׳. ונחמיה כתב (שם י״ב) והצורים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים מחללים את יום השבת. הרי ששמו הקנין והמכירה בין החיתון והשמטה שהן שתי מצות כתובות בתורה וכללו אותה עם שתיהן וקראום מצות ה׳ אדוננו. ועוד קרא העוברים מחללי שבת נמצא שזאת המצוה היא מאת הש״י ולא מצינו שנכתבה עד נחמיה א״כ היתה בע״פ:
1
