מטה דן, ויכוח ראשון ח׳Matteh Dan, First Dialogue 8
א׳אה״ח איסור משא קל כמעט שמפורש בתורה שהרי דהע״ה אמר (תהלים ל״ג) בדבר ה, שמים נעשו וגו, ובכן כך היתה הבריאה. ביום הראשון אמר השי״ת (בראשית א׳) יהי אור ויהי אור. בב׳ יהי רקיע ויהי רקיע. בג׳ יקוו המים. בד׳ יהי מאורות. בה׳ ישרצו המים. בששי תוצא הארץ. נפש חיה בהמה ורמש. ויצר את האדם ויפח באפיו נשמת חיים. (שם ב׳) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכתיב וישבות ביום השביעי. נמצא שבשבת לא שבת אלא ממאמר בעלמא שהוא דבר שאינו יכבול לגרום לו ליאות ויגיעה משני טעמים. חדא מפני שבו יתברך שהוא בלתי בעל תכלית לא יתכן ליאות ויגיעה. ב׳ שאפילו תימא ח״ו שהיה ראוי לכך אי אפשר שייעף וייגע על הוצאות שתי מלות בכל יום בלבד. נמצינו למדים שהקב״ה שבת ממה שלא היה יכול לייגעו מב׳ הטעמים ולכן האיש הישראלי אשר ישבות ממשא כבד בלבד לא ישבות כמו ששבת הקב״ה אבל כשישבות אף ממשא קל אזי באמת שומר שבת מחללו ומחזיק בבריתו יתברך:
1
ב׳ושמע מיניה תרתי. חדא שאיסור הוצאה מרשות לרשות הוא מאת ה׳ מן השמים לפי עדות ירמיהו. ב׳ שאפילו משא קל ומועט נאסר וכיון שלא נכתבה מצוה זו בתורה אלא על ידי רמז במן שלא היה יורד בשבת כדי שלא יביאו מרשית הרבים לרשות היחיד צריך לומר שהיתה בע״פ מימות מרע״ה עד ירמיהו:
2