מטה דן, ויכוח רביעי י״בMatteh Dan, Fourth Dialogue 12
א׳אה״ח הגיאוג״ראפיאה (ר״ל ציור הארץ) נודעת לאבותינו מימי קדם שהרי בס׳ במדבר (סי׳ ל״ד) צייר מרע״ה כל ארץ ישראל בכלל עם תחומיה וגבולותיה לארבע רוחות העולם ועדין לא באו לארץ. וביהושע מתחלת סי׳ י״ג עד רוב שאר ספרו מצינו ארץ ישראל נחלקת לחלקים ולחלקי חלקים של מדינות כרכים ועיירות וכפרים הרים וגבעות וימים ונהרות ומעינות:
1
ב׳ותחתיה תעמוד חכמת הגיאומ״יטריאה (ר״ל מדת הארץ) בהכרח מפני שאם נפל בדרך משל קרקע למשפחת החנוכי למטה ראובן של ד׳ מילין מרובע בערבה ונפל חבל למשפחת הפלואי שהיא שוה במספר נוחלין. הר שיש בריבוע ראשו ארבע מילין ג״כ בודאי שחלק פלוא מרובה מחלק חנוך מפני שבמשור לא יהי׳ אלא (ששה) אחד של ארבע מילין אבל בהר אם יהי׳ מתמר ועולה בכל צדדיו מעט מעט ועל ראשו מישור רבוע של ארבע מילין נמצא שיש לפלוא כל שיפוע ההר לארבע רוחות העולם יותר ממה שראוי לו ונמצא חנוך מפסיד. צריך א״כ שע״י חכמת הגיאומ״יטריאה יהיה המישור לעקוב והרכסים לבקעה להשוות החלקים כפי מספר הנוחלי׳ והנה ביון החכמה הזאת לא נכתבה בטילוא״ה על ספר עד שקם אייק״לידיש בימי פל״טון הנ״ל:
2
ג׳עוד צריך שידעו סגולות וחילוקי האדמה כי יש קרקע יפה לחטים. ויש יפה לגפנים. ויש יפה לזתים ומהיכן למדו כל זה והם היו במדבר שמם מ׳ שנה שכולו חול. אלא ודאי צריך לומר שידעו כל החכמות הללו ואחרות הנמשכות מהן ומה תאמר מהמלאכות אשר רובן יצאו מחלצי הלימודיות. שא עיניך וראה מה שכתוב בספר התורה על בצלאל ואהליאב. ועל בית המקדש של שלמה על תפארת בנינו ועל מדת כליו:
3