מטה דן, ויכוח רביעי קנ״חMatteh Dan, Fourth Dialogue 158
א׳אה״ח הן אמת שכוונתם לבחור בטוב ולמאוס ברע. אבל תעו מדרך הטוב ונטו ממנו כי לא הכירוהו לפי שחשבו שהטוב הוא הטוב המדותיי והמציאו להם מדות כפי אשר בדעתם ויקראו להן מדות טובות ולמחזיק בהן קראו איש טוב וגברא רבה כגון הם אמרו שאחת מהמדות הטובות היא מאוס בעושר ובחור בעוני ולכן מפארים ומשבחים לדיאוג״יניש צינ״יקו אשר בית דירתו היתה חמת גדולה שכיסויה בא׳ מראשיה להגן עליו מקור החורף ומחום הקיץ כדי שלא יזיקוהו והי׳ שואל צדקה לעוברים ולשבים. והי׳ לו קערה לשתות בה ולפי שפעם אחד ראה איש מלקק בידו אל פיו השליך הקערה. פילוסוף אחד הי׳ עני מדולדל והמלך נתן לו כסף וזהב הרבה להצילו ממצוקות העוני וישכם בבקר ויקח בידו את הכסף ויבוא לפני המלך ויאמר לו הנה לך כספך אשר נתת לי קח לך כי אינני חפץ בו. ויתמה המלך ויאמר לו מה זאת עשית לי למה בעטת במנחתי אשר נתתי לך. וישב הפילוסוף את המלך דבר לאמר אדוני מיום היותי על האדמה עד היום הזה ישבתי במנוחות שאננות ובמשכנות מבטחים כי מעולם לא הייתי להוט אחר הממון ולעולם נסתפקתי בהכרחי והיה די לי והותר וכל תאותי היתה בחכמת הטבע לדרוש ולחקור עניניו ומעשיו כי רבו. אמנם אתמול אחר אשר לקחתי את פרשת הכסף סעיפי עצבוני וילכו אחרי ההבל ויהבלו לחשוב מה אעשה מהכסף אם אקנה ממנו סחורה להשתכר או אם טוב לי להפקידו ביד אדם נאמן או אקנה ממנו קרקע ויהי טרף בביתי. ותדד שנתי מעיני ולבבי כים נגרש כי סבבוהו גלי המחשבות ועכרוהו המון הטרדות ותתפעם רוחי פוסח על שתי הסעיפים ולכן לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ובכן הכסף נתון לך ואני בעניותי החזקתי ולא ארפה ובאמת שאין אלו אלא דברי כסיל ופתי ובער שהרי שלמה המלך אשר עליו נאמר (מלכים א׳ ד׳) ויחכם מכל האדם וכל דבריו ברוח הקודש. שאל מאת הש״י (משלי ל) רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. וזהו באמת ובתמי׳ שאלת חכם שאם אין לו מה יאכל צריך שכל היום ירדוף אחר מזונותיו ולא ישאר לו אפי׳ מלא שעה לפנות מחשבתו לעיון ואז תורה מה תהא עלי׳. והקב״ה הבטיחנו (ויקרא כ״ז) אם בחקותי תלכו וגו׳ ונתנה הארץ יבולה וגו׳ ובקללות הגזים ולא תתן ארצכם את יבולה. נמצא שהקב״ה מעניש ע״י העניות ומי הוא זה ערב את לבו לומר שהעניות מדה טובה ושלכן ראוי לרדוף אחרי׳ והלא אינו אלא עונש וצריך לברוח ממנה כברוח מן החרב מן הרעב ומן הדבר. אלא ודאי שאין ממש בדבריו הללו. והפילוסופים אינם יודעים להבחין בין טוב לרע שהרי אמר הש״י (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. ופירש מהו חיים וטוב (שם) לאהבה את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה׳ אלהיך וגו׳ ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגו׳ הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון לא תאריכן ימים על האדמה וגו׳. לפי זה גדר הטוב הוא עבוד אלהים וגדר הרע הוא סור מרע:
1