מטה דן, ויכוח רביעי רי״טMatteh Dan, Fourth Dialogue 219
א׳אה״כ לעשות רצונך החבר חפצתי ולא מלבי כי היה צריך פנאי גדול ושקידה רבה לשמוע טענות הבעלי דינין. ולדמותן זו לזו ולשקול אותן במאזני הסברא והנסיון אז יוכל החכם לפסוק בלי גמגום ופקפוק ולומר הלכה כפלוני. אבל כיון שאתה מכריחני אגיד לך את הרשום על לוח לבי באמת ובתמים. והיינו שכל הסברות וההשערות הללו הן אפשריות ומתקבלות אל הלב. כי מה שאמר אר״סטו שיש חומר אחד המקבל כל הצורות הוא דבר הנראה לעין שהרי אין ספק שהעץ אחר שנשרף נעשה אפר. ואם תשים האפר במים רותחי׳ ותסננם תמצא מלח. הרי שהעץ פשט צורתו ולבש את צורת האש. ואח״כ צורת מלח. א״כ יש דבר א׳ שאינו משתנה וראוי לקבל כל הצורות. ובכן אין בסברתו דבר מנגד אל השכל אלא הכל מתקבל ומתיישב על הלב וזה ברור:
1
ב׳וסברות גאשינד״ו ג״כ נכונה במה שאמר כי בהשתנות מצב וסדר וגודל ותנועות הגופים הקטנים שהם חומר כל המורכבים תשתנה צורתם. ומשל הברזל המשתנה לחרבות ומחטים ומפתחות הוא יפה ואמיתי. אמנם יתכן יותר במשל הקמח שנעשה ממנו עיסה וממנו נעשה לחם שצורתו עגול, מרובע. כעין פרחים. וכעין צורות בני אדם וחיות ועופות:
2
ג׳ועל קארטי״סיו נ״ל שסברתו אמתית ורצויה. לפי שצריך להודות לדבריו במה שאמר שיש הפרש גדול בין השמש והכוכבים לאויר הנקרא (איט״יר) ולשאר בריות העולם השפל הזה אשר חומרם עב וחשוך. ובכן היא הנותנת שחומר העליונים חוץ מהירח ושאר כוכבי לכת חוץ מהשמש חומרם זך ונקי מחומרנו. וסוף דבר מי יוכל להתריס נגד הקימ״יקוס אשר מראין לעין החמשה יסודות בכל מורכב ומורכב:
3