מטה דן, ויכוח רביעי רכ״וMatteh Dan, Fourth Dialogue 226
א׳אה״ח הן העידו על עצמן והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. שהרי הפילוסופי׳ בתוחלת דבריה׳ מודים ואומרי׳ שאע״פ שלא נודעו אלא קצת מחלקי המורכב החיצוניים כגון שהוא גוף. שנוצר מחלקים משתנים. ואחרים כאלה אעפ״י שלא נודעו כל חלקיו וכל איכיותיו ותנאיו עם כל זה די במיעוט עיקרים האלה לדבר עליהם בלשון חכמה. ובכן גזרו אומר שכל ענין שנודעים בו קצת עיקרים בלבד ומוציאין מהם תולדות. ההוא יקרא חכמה. ולמייסד העיקרים ומוציא התולדות חכם יקרא. וכן אמרו התוכנים בראשית ספריהם שכל העיגולים בין שמרכזם מרכז הארץ בין יוצאי מרכז הכל פרי מחשבותם. וכן אמרו בפירוש שאעפ״י שהם כותבים בספריהם שיש בגלגלים מעגלים וגבוה רום ושפל רום ושלכן הקיץ ארוך מהחורף ח׳ ימים לפי שהשמש הולך אז ברום גלגלו ושהחורף קצר לפי שהולך בשפל רומו. הכל אינן אלא המצאות בעלמא להבין את מעשה ה׳ כי נורא הוא. וכן כל א׳ וא׳ בורר לו דרך נקיה וקלה לפי עיונו ולפי ענינו. ונוסף לזה שזה בונה וזה סותר. זה מנגד לזה. וזה מנגד לזה. וסוף דבר הכל ספק ושמא והשערה וסברא. ועל כיוצא בזה אחז״ל עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה:
1