מטה דן, ויכוח רביעי רל״חMatteh Dan, Fourth Dialogue 238
א׳אה״ח לא נעלם ממני. אבל אין כונתי אלא להודיעך שבין כל כתות הפילוסופים אין גם אחת שתסכים עם חברתה בעיקרים. בתנאים. ובהקדמות. אדרבא נלחמים אלה נוכח אלה מערכה מול מערכה. ואחר העמל והטורח זה פניו לצפון וזה פניו לדרום. וסוף דבר אם יש בכח דעת האדם להסכים עם האמת לא יסכים אלא אחר אחד מהם. ואפשר ג״כ ששום א׳ מהם לא דבר נכונה ויבלו כולם ימיהם לריק ושנותם להבל כי מי הוא מהם אשר ערב את לבו לאמר קבלו דעתי. והלא הם עצמם הודו ואמרו כי כל חכמתם אינה אלא השערה וסברא כמו שאמרתי (סי׳ רכ״ז) ואם יעמדו על תלם להחזיק בסברתם ולומר כי אמת יהגה חכם. יאמרו להם מי עמד בסוד ה׳ והלא יתוש קדמך במעשה בראשית ואדם אין עד יום הששי והש״י אמר לאיוב (ל״ח ד׳) איפה היית ביסדי ארץ. ומי הוא אשר דבר פי ה׳ אליו ויגיד לו לאמר החומר הראשון בראתיו מאין ויצרתיו גם עשיתיו כמין עיסה גדולה וממנו לקחתי ונתתי לו צורת שמים ושמש וירח וכוכבים ואויר ומים וארץ ואילנות וצמחים ודגים ובהמות וחיות ועופות ואדם. או בראתיו כמין גופים קטנים וצורות מצורות שונות. ויצרתי מורכבים ממורכבים שונים בסידור המצב והצורה והגודל והתנועה בדרכים שונים. וכן תאמר על כל סברות שאר הפילוסופים הבונים בדעתם עולמות ומחריבין את הנמצאים בדעות אחרים. ואעפ״י שלכל א׳ וא׳ יש ידים מוכיחות (סי׳ ר״ך) צללו במים שאין להם סוף דהיינו חכמת ויכולת הבורא יתברך ויתעלה שמו והעלו חרס בידם:
1