מטה דן, ויכוח רביעי רנ״דMatteh Dan, Fourth Dialogue 254
א׳אה״ח מדברי חכמי ישראל וחכמי או״ה למדתי זה. שהרי חז״ל אמרו (עירובין פ״י דף ק׳ סע״ב) א״ר יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה וכו׳. ופירש״י מחתול שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו. וגזל מנמלה דכתיב אגרה בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה. ועריו׳ מיונה שאי׳ נזקקת אלא לבת זוגה, וברפואה ג״כ עיקרי ויסודות תרופותיה למדנו מבהמות חיות ועופות באופן שיתכן לומר מלפנו מבהמות ארץ וכן כתב פליני״או בס׳ ח׳ שלו פרק כ״ו וכ״ז שהאיפופוטמו״ס דהיינו סוס מיימי כשיראה לו שהוא שמן מאד יוצא אל היבשה ומבקש קנה או קוץ חד מאד ובו מקיז דם לעצמו בירך דהיינו שיושב על הקוץ עד שיקוב העורק ואחר שיצא כל דם הצריך מרפא המכה בטיט, הצבי כשהצייד נעץ לו חץ בגוף אוכל העשב הנקרא דוקט״אם והחץ נופל. ואם נשכו מין עכביש ארסיי הנקרא פאלאנ״גי מרפא עצמו באכילת סרטנים. והצפור דרור הורה לבני אדם שהקיליד״וניא מין עשב הוא טוב לעינים מפני שבו מרפא בניו כשיש להם חולי עינים. וכהנה רבות עמו הנם כתובים שם:
1