מטה דן, ויכוח רביעי ע״רMatteh Dan, Fourth Dialogue 270
א׳אה״ח הנה הוכחתי מהפילוסופים עצמם שהם חלוקים בעיקריהם. בהקדמותיהם. ובתולדותיהם. והוכחתי ג״כ שכל העיקרים וההקדמו׳ והתולדות שלהם אינה אלא פרי סברותם והשערותם. ובכן אין עיקר ואין מאמר ואין הצעה באין מחלוקת וצוחה. לפי שאם יאמר פילוסוף אחד ד״מ שא׳ מהגופי׳ הקטנים שהם יסודות המורכבים יכול ליחלק לאין תכלית יקום אחר ויתריס כננדו לאמר אי הכי היינו גרגיר חרדל היינו מלא כל הארץ כיון שזה וזה יכולין ליחלק לעולם אלא ודאי צריך לומר שיחלק עד גבול מה ולא יותר מרוב קטנותו. והנה קמה כל המשפחה האחרת על זאת ואמרה דזה א״א משום דאי הכי יצא יש מאין אחר הבריאה שהרי אם יחלק עץ א׳ לחלקים כל כך קטנים שלא נשאר בו עוד מה לחלק נמצא שמאין נעשה עץ. וזה לא היה אלא בראשית ברוא אלהים את השמים ואת הארץ. וכן בכל עיקר ובכל ההקדמה ובכל תולדה זה אומר בכה וזה אומר בכה והשלישי אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה. והרביעי יתפאר עליהם לאמר אני עמדתי בסוד הבורא והוא גם הוא לא יצא מתהום ההשערה ויחתרו כולם להשיג אל מחוז האמת ולא יכולו:
1