מטה דן, ויכוח רביעי ער״דMatteh Dan, Fourth Dialogue 274
א׳אה״ח לכן עתה באתי להוסיף על הראשונים לרוות צמאת אוהבי האמת ובשם ה׳ אשר הנחני בדרך אמת אתחיל ואומר. הפילוסופים אינם מסכימי׳ בעיקרי הפילוסופיא ולא בהצעותיה הקדמותיה ותולדותיה כמו שהוכחתי. ואפילו שהיו מסכימין כולם על דעת אחת לא מפני זה היו יוצאים מתחום ההשערה ונכנסין לגבול האמת יען וביען לא היו יכולים לידע אם פיהם דבר שוא עד יערה עליהם רוח ממרום ויגיד להם היתכנו דבריהם כמו שאירע לשלמה המלך (מלכים א׳ ד׳) אשר רוח ה׳ העיד עליז וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. (עיין סי׳ ב׳) וזה לא אירע לפילוסופים ולא יארע לעולם. אמנם חז״ל לא מבעיא מסכימים על העיקרים הראשונים דהיינו הכתובים בפירוש במקרא. כגון שמירת שבת וחגיגת הרגל וצום יום הקדוש והקרבת הקרבנות ואיסור עריות ורבית וכיוצא אלף אף עיקרים השניים דהיינו תורה שבע״פ אין חולק עליהם ואין מכחיש אותם. כגון ט״ל מלאכות שבת. ומ׳ סאה של מקוה. ושופר של ר״ה ואתרוג של סוכות. ושיעור הסכה שבעה טפחים על ז׳ טפחים וכיוצא בהן. אלו והדומים לאלו אני קורא עיקרים שניים. וכשם שכל בני ישראל מאמינים ומסכימים יחד בעיקרים הראשונים שהם המצות הכתובות בתורה. כן כולנו אנחנו מסכימים ומאמינים בעיקרים השניים האלו שהם תורה שבע״פ שקבל משה רבינו מסיני מפי הגבורה. ואם יש איזה מחלוקת בין רבותינו אינו בשום א׳ מהעיקרים האלו שזה לא עלה על לב איש ישראל מעולם. והמכחיש או משום ספק בא׳ מהם יבדל מקהל הגולה ובשם קראי יזכר לגנאי. אבל יחלקו על פירוש קצתם כמו שהוכחתי (ויכוח ג׳ סי׳ ב׳) ועתה אוכיח שלא נחלקו על פירוש כולם כי יש כמה וכמה פירושי עיקרים שאין מחלוקת עליהם והם יקרים ונחמדים כעיקרים עצמם והרי לך כמה וכמה משלים. הנה חז״ל מנו ט״ל מלאכות שהן הזורע החורש הקוצר וכו׳ הראית חכם חולק על א׳ מאבות מלאכות האלו כגון אם זורע אב מלאכה ומוציאו מכללם ומשים אחר תחתיו להשלים מנין ט״ל. או שמעת מי שאמר שהם שלשים ושמונה או ארבעים:
1