מטה דן, ויכוח רביעי כ״חMatteh Dan, Fourth Dialogue 28
א׳אה״ח במספר איברי האדם יש קצת הפרש בין חז״ל והמנתחים. וכן במספר העצמו׳. אבל אין לחוש להפריש המנין יען איש לדרכו פנו בלי שיכחישו זה את זה כאשר יורה בנקלה הבקי בהלכות טומאת מת ובמלאכת הניתוח והיינו לפי שמגמת המתנחים היא לידע איברי האדם לענין רפואה ומגמת חז״ל היא לענין טומאת מת. ולכן גדר האבר לפי עיקריהם הוא כשהוא שלם עם בשר וגידין ועצמות ואז מטמא במגע ובמשא ובאהל כמת שלם. ולכן גזרו אומר (אהלות סוף פ״א) שרמ״ח איברים יש באדם ל׳ בפיסת הרגל ששה בכל אצבע. ודע שאעפ״י שחז״ל מונין ששה בכל אצבע בין באצבעות הידים בין באצבעות הרגלים, ולכן נמצאו שלשים בפיסת היד ושלשים בפיסת הרגל לפי מנינם כדאיתא שם במשנה. ולפי הרופאים אינם אלא ט״ו באצבעות היד וי״ד באצבעות הרגלים לא פליגי אהדדי. כי מה שראו אלו ראו אלו. אלא שחז״ל מתחילין מניינן מפרק הזרוע. ובכן כ{ל}לו במנינם כף היד ועצמותיה ומצאו מספר שלשים. אבל הרופאים אינן מונין אלא העצמות שבאצבעות דוקא ועצמות של פיסת היד והרגל מונין אותן לבד. ויהי׳ כלל גדול זה בידך שלא תקשה מאלו לאלו. וכל א׳ על מקומו יבא בשלום:
1