מטה דן, ויכוח רביעי ש״וMatteh Dan, Fourth Dialogue 306
א׳אה״ח אביא בראשונה שני מאמרים ואח״כ אורה לך הכללים שמצאתי על זה הענין. איתא בתענית (פ״ק דף ה׳ סע״ב) א״ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א״ל רב נחמן וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא וקברו קבריא א״ל מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה מ״ו כ״ז) אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים. מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והנה נחלקו המפרשים על פירוש זה המאמר. הנשר הגדול רש״י והרב ר׳ ישעיה פינטו מבינין אותו כפשוטו ממש ועל מה שהקשה בכדי ספדו וכו׳ אמרו שכונת ר׳ יוחנן לומר שנראה להם שמת אבל באמת לא מת. והרשב״א ומהרש״א פירשו שכונתו לומר שמת אלא שמה שאמרו לא מת משום שלא היתה פסולת בזרעו וכו׳. ולפי דעתי אמר בעל המאמר יעקב אבינו לא מת ושמע השומע והבין דלא מת דקאמר היינו לא מת ממש. ולכן הקשה לו וכי בכדי ספדו וחנטו וקברו דהא כתיב (בראשית כ׳ א׳) ויפול יוסף על פני אביו ויבך עליו וכתיב (שם ג׳) ויחנטו הרופאים את ישראל וכתיב ויקברו אותו במערת שדה המכפלה ואין עושין כה לחי והשיב לו ר׳ יוחנן מקרא אני דורש. כלומר בודאי שמת אלא שאני דורש המקרא הזה בלבד שמבטיח לו הגאולה כאילו היה מתהלך בארצות החיים וכאילו לא היה פסוק אחר שמעיד שמת. ומפשט הפסוק הזה בלי זכרון אחרים נראה שהוא בחיים כזרעו. זהו הבנת המאמר לפי הפשט. (תו גטין פ״ק דף ז׳ ע״א) איתא א״ל רב הונא לרב אשי מ״ד וקינה (יהושע ט״ו כ״ב) ודימונה ועדעדה א״ל מותבתא דארעא דישראל קחשיב א״ל אטו לא ידענא דמותבתא דא״י קחשיב רב גביהה מבי ארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין. וכן דרשו על (שם שש לא) צקלג ומדמנה וסנסנה כל שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין. אתה רואה שרב הונא היה שואל לרב אשי אם דרש או שמע איזה דרש על הפסוק הנ״ל ולא שאל על פשוטו והראיה שכשא״ל מותבתא דא״י קחשיב חרה אפו עליו והשיב לו אטו לא ידענא וכו׳, ורב גביהה דורש אותיות או תנועות התיבות אעפ״י שיודע שאין זה פשוטו של מקרא וכן צריך לומר בכל הדרשות. שאם תאמר שכל מה שאחז״ל דרך דרש חשבוהו לפשט נמצאת אומר שלא היו מבינין פשט הפסוקים ואין לומר ולא לחשוב כזה בגאוני עולם:
1