מטה דן, ויכוח רביעי ש״חMatteh Dan, Fourth Dialogue 308
א׳אה״ח שלוש מחלוקות בדבר (ספר שני לוחות הברית תורה שבע״פ דיבור המתחיל כלל דרושים ואגדות ד׳ ת״י רע״ב) דע והבן כי המדרשים הן על ג׳ דרכים יש מהן שהם דרך גוזמא כמ״ש בפ׳ גיד הנשה (דף צ׳ ע״ב) דברה תורה בלשון הבאי כגון ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים א׳) דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ בקולם (מלכים א׳ א׳) דברו חכמים לשון הבאי ויש בהן כדברי רבה בר בר חנה בפרק המוכר את הספינה שהן דרך גוזמא שדרך בני אדם לדבר כן. ויש מן הדרשות שהן על דרך מעשה נסים שמראה הקב״ה כחו והראה להם מעשי׳ נוראים ומתמיהים כמ״ש בדניאל וראיתי אני לבדי את המראה. וכן יונה בן אמתי שבלעו הדג והקיאו ורבים כיוצא בהם וכו׳. ויש מן המדרשים שכונת חכמים בהן לדרוש המקרא בכל ענין שיכולים לדרוש וסמכו על מ״ש אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. וכן מ״ש הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כ״ג כ״ט) ולמדו מזה שמקרא א׳ יוצא לכמה טעמים כמ״ש בפ׳ דיני ממונות. ואל תתמה על זה הלא תראה רוב פעמים אפילו הדיוט א׳ מדבר דברים מורכבים שיש להם שני פנים וכ״ש דברי חכמה שנאמרו ברוח הקודש ועד״ז דורשין המקרא בכל ענין שיכולין לדורשו. ואמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא העיקר. וכל המדרשות הנדרשין בו יש מהן שהוא עיקר קרוב לפשט ויש מהן שיש בו רמז כמעט. הלא תראה מה שדרש א׳ מהחכמים בפ״ק דתעניות שאמר יעקב אבינו לא מת והשיב לו חכם אחד וכי בחנם הספידוהו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקוברים והשיב לו מקרא אני דורש כלומר גם אני יודע שמת אלא אני מתכוין לדרוש המקרא בכל ענין שראוי ואם אי אפשר להיות המדרש כמשמעו יש בו רמז שיש לומר לא מת כמ״ש צדיקים אפילו במיתתן הן חיים לפי ששמם וזכרם ומעשיהם קיימין לעולם, וזה תמצא וכו׳ ע״ש:
1
ב׳הכת השנית היא הרמב״ם ז״ל שאמר שהמדרשים והאגדות יש בהם חכמה עמוקה שהעלימוה מעיני העם פן יהיה לבוז בעיניהם כדכתיב (משלי כ״ג ט׳) באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך:
2
ג׳הכת השלישית הם המקובלים אשר לפי דעתם אין מאמר בלא סוד ואין מדרש בלא העלם ואין אגדה בלי מסתור ולכן כלם קדושים וכלם טהורים כלם ברורים והסבא מכריז בזהר פ׳ משפטים (דפוס קרומ״ינא ולובלין עמוד קע״ג ודפים מנט״ובה דף צ״ט סע״א) אגדה חידה. ויהי מה לכל הסברות יש בהן חכמה רבה אלא שמרוב הגליות והטלטולים לא יכולנו לבוא בסודם:
3