מטה דן, ויכוח רביעי שי״דMatteh Dan, Fourth Dialogue 314
א׳אה״ח הוא אשר דברתי בראשונה שהרבה מדברי חז״ל לא יכנסו באזנינו מפני שאנו רחוקים מארצם דהיינו בבל ופרס אשר יש בהם דברים לא שערום אנשי גליל האיבר״ופה בין בטבע ומדות האנשים. ואעפ״י שיושבי האיבר״ופה הם חכמים מכל שאר בני אדם והולכים מסוף העולם ועד סופו וחוקרים בטוב טעם ודעת בשכלם הזך והחריף מה שראוי לידע במדינות הרחוקות הן מחכמת הטבע הן מחכמת הרפואה הן ממדות יושבי חלד הנה אף שמגלים טפח נכסה להם טפחיים כי יש כמה וכמה מקומות ומדינות שא״א לילך בהן מפחד הערביים או מלסטים אחרים שודדי יום ושודדי לילה. או מפני מדברות אשר אין להם סוף ארץ ציה ושממה ואין דרך לעבור שם כי יכלו ימיהם ברעב ובצמא ובחוסר כל. מה שלא יארע ליושבי הארץ אשר הולכים ארחות עקלקלות וקצרות. ולהוכיח מה שאמרתי אביא מאמר של רבה בפ׳ הספינה (דף ע״ג ע״א וז״ל אמר רבה האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיורתי ברישא). ר״ל שהגל שראוי להטביע הספינה דהיינו כשיש רוח סערה בים נראה עליו כמין ניצוץ של אש. ואם יסופר זה למי שלא ראהו או למי שלא קרא בדברי החובלים והמלחים יחשוב בדעתו שזה הבל. עוד איתא התם (שם דף ע״ג ע״ב) אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינן במדברא ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן. אמרין ליה כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו עפרא יהבינן. ליה ואמר לן דמרחקינן תמניא פרסי׳ אפכית ולא יכולת לי׳. ואין ספק שמי שיושב שליו בביתו ורענן בהיכלו ולא יצא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב יאמר ג״כ שזה דבר בלתי אפשר. אבל מי שראה או שמע שיש הולכי מדבריות באפרי״קא ובאס״יאה וערביים ההולכים כל ימיהם במדבר בישימון דרך כהולך במסלה יודה ויאמר שדברים אלו הן כפשוטן ממש. ואעפ״י שדברי חז״ל אין צריכין חיזוק עכ״ז אומר מה ששמעתי וקריתי כזה ממש. איש יהודי היה בליור״ני מאנוסי ספרד ואני ידעתיו והי׳ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע. וזה שלש שנים הלך לא״י וזכה למות וליקבר שם. ויספרו לי מכיריו ויודעיו לפנים בספרד שהיו מהלכין בדרך עמו בלילה מרוב החום כמנהג הארץ ההיא ושהיו לפעמים הולכין ארחות עקלקלות בדרך סלולה וחביריו ההולכים עמו היו יראים שמא אבדו הדרך הטוב והוא היה לוקח העפר ומריח בו ואומר להם אנחנו עכשיו במדינה פלונית. ולסוף שעה או שתים היה אומר כבר יצאנו מתחום פלוני ועכשיו אנו בתחום פלוני וכן היה. ועל מה שאמר רבה בב״ח שהטייעא הי׳ מכיר ע״י ריח העפר כמה היו רחוקים מן המים אחוך שמע לי אספרה את אשר קראתי בספר ישמעאלי אחד אשר נולד בגרא״נאדא בעודה תחת יד הישמעאלים ויהי כאשר נפלה כל מלכות גרא״נאדא ביד פירנ״אנדו מלך ספרד (בשנת חמשת אלפים רכ״ב לחשבוננו) ברח לעיר הגדולה פי״ס ושם למד חכמה ומוסר בל׳ ערב ואח״כ הלך למסעיו בכל מלכות ברברי״אה ונומיד״אה וארץ השחורים. בערביא בסוריא ובמדינת אחרות ממזרח וממערב ומים. ויהי היום שליו הוה בביתיה באי גיר״בי קרוב למלכות טרי״פולי די ברבר״יאה וירדו שם דוגיות הנוצרים וישבו מהאי שבי ובתוכו את האיש הלזה ויוליכו אותו לעיר רומי ויתנוהו מתנה להאפיפיור ליא״ון עשירי ולמצא חן בעינו עזב את דת התוגרמים ולקח דת הנוצרים ויקראו את שמו יו״אן לי״אן אפריקיאנו ויכתוב בספר את כל המדינות והעירות אשר ראה ובסוף ספר השביעי כתב וז״ל:
1