מטה דן, ויכוח רביעי שט״זMatteh Dan, Fourth Dialogue 316
א׳אה״ח למען יודע כי כנים דברי ואם באולי ירצה שום אדם לראות מה שטענתי ידע שם הספר והמחבר. ואלה דברי יו״אן ליא״ון הנזכר לעיל: באמצע מדבר ליב״יאה רחוק מנהר ניל״וס קרוב לת״ק מילין יש שלשה מבצרים וחמשה או ששה בתים ובהם יש הרבה דקלים טובים. שלשה מבצרים האלו נמצאו זה י״ח שנים ע״י תייר א׳ הנקרא המ״ר אשר תעה במדבר בישימון דרך מחמת חולי שבא לו בעינים. ולפי שלא היה בכל השיירא אדם שידע את הדרך אשר ילכו בה אלא הוא לבדו היה רוכב על גמל והולך בראש כולם ובכל מיל ומיל היה שואל מאתם מלא קומצו של חול שבמדבר והיה מריח בו ברוב בקיאותו וכשהגיעו קרוב לישוב מ׳ מילין אמר לבני השיירא דעו שאנו קרובים אל איזה יישוב ויפג לבם כי לא האמינו לו מפני שהיו יודעים שהם רחוקים ממצרים ת״ף מילין והיו חוששין שנזורו אחור אמנם ביום השלישי הגיעו לשלשה מבצרים הנ״ל ויהי בראות יושביהם פנים חדשות ויחתו וייראו מאד ויסגרו בתוך מבצריהם ולא היו רוצים לתת מים לבני השיירא מהבורות אשר במבצרים ואנשי השיירא נפשם בהם תתעטף בצמא וילחמו עם האנשים ההם ויכבשום וישאבו מים כרצונם ויסעו וילכו לדרכם. ולא להם זה היתרון לבד בחוש הריח אלא גם בחוש הראות שהוא יקר להם ולציידים ולמלחים אשר עיניהם רגילים להביט מרחוק מה שלא ישוער במדברות בימים ובשדות וזה לא ימצא ביושבי הערים כי עיניהם לא נכונו לכך כידוע לבקי בחכמת הניתוח: הרי לך שמה שנראה דבר תמוה ובלתי ראוי להאמין כגון מה שסיפר רבה בב״ח מההוא טייעא הוא דבר מורגל במקומות רחוקים מגלילותינו ואם נראה זר בעינינו הוא מפני חסרון ידיעתינו לא מפני שהדבר בעצמו בלתי אפשר:
1