מטה דן, ויכוח רביעי ל״בMatteh Dan, Fourth Dialogue 32
א׳אה״ח אין צריך שיהיו לימודיים. ולא מנתחים. ולא תוכנים. ולא רופאים. אלא די שידעו מהחכמות הללו בשלימות כל מה שצריך להבנת תורתנו הקדושה. ועוד שבחכמים עצמם היו בעלי חכמות. כי הא דאמרו ביומא (פ׳ הוציאו לו דף מ״ט) על רבי חנינא שבקי ברפואות היה והוא היה אומר (שם ופ״ק דחולין דף ז׳) מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחייה. ובפ׳ השוכר את הפועלים (דף פ״ה) אמרו על שמואל ירחינאה שהיה רופא והוא שמואל חבירו של רב. ועל שהיה בקי בסוד העיבור קרו ליה ירחינאה. ובפ׳ המקבל שדה מחבירו (דף קי״ג ע״ב). אמר שמואל כל מידי ידענא אסוותייהו לבר מהני תלת וכו׳. והיה תוכן גדול כדמעיד הוא על עצמו בפ׳ הרואה (דף נ״ח סע״ב) נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא שהיה ארץ מגוריו. ובפ״ק דר״ה (דף כ׳ רע״א) אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה. ופירש״י ז״ל בלא ראיית עדים כי בקי אני במולד הלבנה והילוכה וסדר המזלות. ובב״מ (דף ק״ז סע״ב פ׳ המקבל שדה מחבירו א״ל רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא. ופיר״שי משוחאה מודד קרקעות בשכר היה לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק. הרי שקצת מחכמי ישראל היו חכמים בחצוניות והשאר היו יודעין מהן כל הצריך להבנת פירוש התורה:
1