מטה דן, ויכוח רביעי ד׳Matteh Dan, Fourth Dialogue 4
א׳אה״ח כל איש אשר הוא בעל חכמה אחת וידבר ממנה עד מקום שידו מגעת אחר אשר דרש וחקר תוכן עניניה עיקריה וגדריה. תנאיה וחילוקיה כלליה ופרטיה כאשר הם, לפי שכלו יהולל מכל שומעיו. אמנם אם עובר תחומי החכמה ההיא הנודעת לו. ונכנס בגבול חכמה אחרת אשר אין לו בה חלק ונחלה. ימשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ויהיה שחוק לכל יודעיו ושומעיו. זהו שאירע לפילוסוף הטבעי של הכוזרי מפני שרצה ליכנס בתחום הפילוסוף האלקי. שמגמת הפילוסוף הטבעי (הוא הבריה), ומגמת האלהי הוא הבורא (והבריה הוא טבע פרטי מוטבע ומתפעל). אמנם הבורא ישתבח ויתעלה שמו הוא (הטבע המטביע הכללי) הפועל בחכמתו ויכלתו בלתי בעל תכלית. וכששואלין לפילוסיף הטבעי מה הוא בריה. יוכל לומר זה או זה כפי מה שהשיג בדעתו ובחקירתו. אבל כששואלים ממנו מי ברא החומר והצורה ומי יצרם ומי הכינם וכח מי ינידם יען אשר לא ראה מאורי החכמה האלהית ולא נגלו לו עיקרי תורתנו הקדושה והתמימה. יחוג וינוע כאניה סוערת בלב ים המבוכ׳ ויחתור במשוטות שכלו הקצר להמלט אל מחוז יתארה במחוגת השערתו המעוותת. ויעשה כתבנית מלך יושב על כסא הממשלה ובכן לנוס מפחת הסכלות ילכד בפח המינות רחמנא ליצלן. אבל האלהי יאמר ויכריז שהסבה הראשונה ה׳ אלהינו ה׳ אחד יתברך ויתעלה שמו הוא לבדו הבורא הוא היוצר ואין אדר זולתו כדכתיב (דברים ד׳) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכתיב [שם] אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. וכשידע האלהי זה העיקר ישמח לבו ויגל כבודו וישקטו רעיוניו וינוחו סעיפיו כי כבר הגיע אל עילת כל העילות וסיבת כל הסבות אלהי עולם ה׳ ברוך הוא וברוך שמו וברוך זכרו לעולמי עד. כל זה נעלם מהפילוסוף הטבעי ולכן כשרצה לדבר מהבורא המציא דברים אשר לא כן. רוח יזרע וסופתה יקצור והיה למשל ולשנינה למלך ולחכם. ואלו היה מדבר מהבריה בלבד אפשר שיאמינו דבריו או לא. אבל בודאי שלא היו מלעיגים עליו אף שתהיה חכמתו לעיניהם כבלי מדע:
1