מטה דן, ויכוח רביעי ח׳Matteh Dan, Fourth Dialogue 8
א׳אה״ח כך מרגלא בפומיה של המון העם וכך הוא באמת ועתה הסכת ושמע ואשמיעך קשט דברי אמת. וראשונה אוכיח לתורה שבכתב ואח״כ לתורה שבעל פה:
1
ב׳כשהחכמות חדשות מקרוב באו. לאיברופ׳ כבר היו לעולמים לאומתנו כאשר תראה מהמליצה (אשר היא מצודים וחרמים לחפוש לב האדם ולהכריחהו למה שירצה המליץ). וזה יעשה בדרכים שונים בצורות הלציות ראשונה בהעתיק דבר מטבעו למה שאינו טבעו. וזאת הצורה תמצא בשירת הים שנא׳ בה (שמות ט״ו) תבלעמו ארץ. הרי שמייחס לה פה לאכול וגרון לבלוע. וכן (דברים ל״ב) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי עשה לשמים ולארץ כאילו היה להם אזנים. ב׳ שמזכיר החלק בעד הכל כגון (שמות טו) סוס ורוכבו רמה בים. שכוונתו לומר כל הסוסים וכל הרוכבים. או הכל בעד החלק. וכגון (שם י״ד) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים. ובודאי שנשארו במצרים טף ונשים וחולים וזקנים. ג׳ צורת הגוזמא כגון (מלכים א׳) ותבקע הארץ בקולם (ישעי׳ א׳) שמעו דבר ה׳ קציני סדום, שלרוב רשעתם מדמה אותם לסדום ועמורה. ד׳ צורת השם כגון (שמות ט״ו) אמר אויב ארדוף אשיג שרומז על המצריים. וכן בישעיה אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו (ישעיה ה׳) והנביא עצמו פירשו במ״ש (שם) כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. ה׳ אריכות ההלצה וכפל הענין במלות שונות כגון (שם) אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו. אשר חציו שנונים וכל קשתותיו דרוכות וגו׳. הלא ידעת אם לא שמעת שהיונים מתפארים שאפל״טון ואריסט״וטילוס והמליץ דימוס״טינוש היו אבות המליצה ביון. וכן הרומיים משתבחים ביוני״ס הקיסר בציצ״ירון קואינט״יליאנו ואורט״ינסיו ואחרים. והנה היונים המליצים הנ״ל היו בתחלת בית שני והרומיים קרוב לק״ך שנה קודם חרבנו. והנך רואה שהמליצה שנראית חדשה ליונים כבר נודעה למרע״ה ולעם בני ישראל אלף שנים קודם היונים. וקרוב לאלף ושלש מאות קודם הרומיים בכל כלליה ופרטיה. הלא נראית חוזק ותוקף המליצה בישראל משירת הים ושירת האזינו. משירת דבורה וברק. משירת דוד ותהלותיו. משירת חזקיהו בחלותו ויחי מחליו. משירת יונה ממעי הדגה. מצוף דבש אמרי נועם הנביא ישעיהו. וקצת מקומות של ירמיהו. ורוב תרי עשר. מה מתוק מדבש נחמתם, ומה עז מגערת תוכחתם. ומה צח מצחות לשונם:
2