מטה דן, ויכוח רביעי צ״וMatteh Dan, Fourth Dialogue 96

א׳אה״ח מה שהבאתי אינו אלא אחת מני אלף ממה שהי׳ לי להביא בדיני כלאים ועירובין ומדות בית המקדש. אלא שאיני מלקט אלא שנים שלשה גרגרים בראש אמיר להורות למכחישים רוב בקיאותם וידיעתם בחכמה הזאת. אשר תורת משה היא פאר ונזר החכמות האנושיות מפני שהיא מיוסדת על אדני הנסיון ולא על ההשערה או סברא בלבד. והנה עד עתה לא הודעתי מה שהיו בקיאין בה אלא במה שצריך להבנת התורה אבל עכשיו אביא ג״כ כללים שהיו יודעים ממנה לאהבת וחשק הידיעה:

1

ב׳איתא בירושלמי מסכתא סוטה (פ״ה הלכה ה׳) שהמלכות שם מס כבד על ריש גלותא דהיינו שיתן לו חדר מרובע של מ׳ על מ׳ אמה מלא חטים.

2

ג׳

3

ד׳וא״ל רב הונא שיבקש מהמלך שיתן החטים בב׳ פעמי׳ חדר של כ׳ על כ׳ בכל פעם ובכן ירויח החצי. והטעם הוא שאם תעשה מרובע של מ׳ על מ׳ יחזיק ד״מ אלף ות״ר כורים של חטים. קח קו של כ׳ ועשה ממנו מרובע תמצא שאינו מחזיק אלא רבוע של מרובע הגדול וכשתעשה אחר כמוהו לא יחזיקו בין שניהם אלא חציו של מרובע הגדול דהיינו ת״ת כורים מפני שהמרובע הגדול ארכו מ׳ ורחבו מ׳ וכשתחבר שני מרובעים הקטנים יחד יולידו ריבוע שארכו מ׳ ורחבו כ׳ והכלל היוצא מזה הוא:

4

ה׳אם תוציא ממרובע חצי רחבו וישאר ריבוע אין בריבוע אלא חצי שטחו של מרובע:

5