מטה דן, ויכוח שני קכ״דMatteh Dan, Second Dialogue 124
א׳אה״ח כל מה שנכתב במשנה בלי מחלוקת (שנקרא סתם משנה), על הרוב הויא קבלה. אם לא שיחידאה היא ומה גם יש משניות בשם יחידים והלכה כמותן. משום שמה שאמר אותו יחיד הוא קבלה. והרי מוכח (סוף פ׳ מקום שנהגו) בהדיא גבי יששכר איש כפר ברקאי דקאמר רב אשי התם יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין. דתנן (כריתות כ״ח) רש״א כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרין מהן ת״ל אם כבש מלמד ששניהם שקולים ע״כ. וכתב רש״י ז״ל. שרוב פעמים מקדים כבש וכאן הקדים שעירה לכבש לומר ששניהם שקולין עוד פרש״י שהמלך והמלכה שנפל המחלוקת ביניהם היו ממלכי בית חשמונאי. הגע עצמך שכהן גדול הזה היה בימי אנטיגנוס בן אריסתובלוס מלך האחרון לחשמונאי. שהיה לפי חשבון הצמח דוד בשנת ג׳ אלפים תשכ״ד; הנה רבינו הקדוש לא נולד עד שנת התתק״י. ואעפ״י שיש מחלוקת גדולה על השנים הללו איני רוצה להכניס ראשי בה. מפני שלכל הסברות אין ספק שעברו קרוב למאתים שנה בין מלך האחרון של בית חשמונאי ובין רבינו הקדוש. ואם כן איך היה אפשר שיששכר אכ״ב ידע המשנה שנכתבה מאתים שנה אחר מותו, ומאי מקשה רב אשי לא תנא מתניתין. אלא ודאי צריך לומר על כרחך שכשאר״ש שכבש ועז שקולין. לא אמר מסברת עצמו אלא שכך קבל וכך היה שגור בפי חכמי ישראל הקדמונים בימי יששכר אכ״ב, ומשם ראיה לא מיבעיא לרוב משניות סתמיות. אלא אפילו לאותן שנזכרו בהן תנאים באין חולק עליהן. שכולם קבלה. לפי שרבינו הקדוש לא היה אלא מלקט ומסדר ופוסק מה ששמע ואסף מימי התנאים אשר היו לפניו עד האחרונים אשר הוא אחד מהם:
1