מטה דן, ויכוח שני ל״חMatteh Dan, Second Dialogue 38
א׳אה״ח הרי הוא ברור כשמש שתחת סוג עפר נבלל כל מה שמצמיח. ונוסף לו כל מה שהתורה קראו עפר אעפ״י שאינו ראוי להצמיח, כגון אפר שהתורה קראו עפר שנא׳ (במדבר י״ט) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ואיירי באפר פרה אדומה. וכן מצינו בזהב שקראו הכתוב בשם עפר שנא׳ (איוב כ״ח) ועפרות זהב לו. הרי שהלכה אינה נגד הפשט ולא נגד הסברה. וכן בגט התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות. ואפשר להבין שהקפידה על חומר הספר שיהיה הגט מעור דוקא. ובאה ההלכה ללמדנו שלא הקפידה אלא על הכתב ולא על הספר. דומיא דכתיב בכהן גדול (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא. שרוצה לומר שלא יצא אחר מטת אביו ואמו ללוותם. כדאיתא בריש פרק כהן גדול (דף י״ח):
1