מטה דן, ויכוח שני צ״חMatteh Dan, Second Dialogue 98
א׳אה״ח הרבה דינים מצינו בדברי חז״ל שנראה לכאורה שהם תקנום ואינם אלא מדאורייתא כגון ההוצאה מרשות לרשות שכבר הוכחתי מירמיה הנביא (ויכוח ראשון סי׳ ד׳) איסור משא קל מהקב״ה עצמו (שם ח׳) ומהמקושש (שס סי׳ י׳) איסור קנין ומכירה בשבתות וימים טובים מנחמיה. (שם סי׳ י״ד) שכשאמר הכתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳, היינו עמוני ולא עמונית כמו שאחז״ל מנחמיה (שם מסי׳ כ׳ עד כ״ז). שבנך הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה מעזרא. (שם מסי׳ ס״ח עד צ״ח). ועכשיו אביא ראיה למה שאחז״ל (חולין פ״ד דף ע״א) שטומאה בלועה אינה מטמאה וז״ל מנין לטומאה בלועה שאינה מטמאה. שנאמר (ויקרא י״א) והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ואמר רחמנא טהור, פי׳ ראובן אכל כזית מן הנבילה או יותר בתחלת ליל יום ראשון. ושמעון אכל זה השיעור עצמו או יותר בסוף יום ראשון זמן מועט קודם שקיעת החמה שניהם טובלים יחד. ולערב טהורים נמצא אותו שאכל בתחלת הלילה שוהה כ׳׳ג שעות בטומאתו ואותו שאכל בסוף היום אינו שוהה אלא חצי שעה ואפשר שלא ישהה אלא רגע אם היה אפשר לצמצם ואין ספק שעדיין לא נתעכל׳ הנבילה ואעפ״כ טהור. נמצא שטומאה בלוע אינה מטמאה מראורייתא:
1