מטה דן, ויכוח שלישי ק׳Matteh Dan, Third Dialogue 100
א׳אה״ח לא אדוני כי י״א שהוא מדאורייתא מדכ׳ (שמות י״ו) והכינו את אשר יביאו. אבל אפי׳ תימא שהוא מדרבנן שייך ביה וצונו. והטעם הוא שהכ׳ או׳ (שמות י״ב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ובודאי שזהו דוקא לצורך י״ט אבל שלא לצו־ך י״ט ליכא מאן דפליג דאסור. דחול מכין לשבת וחול מכין לי״ט וי״ט נמי מכין לשבת. אבל חז״ל אסרו בלא עירוב שמא יבשלו מי״ט לחול. ועכשיו ישאו ק״ו בעצמם ויאמרו. ומה מי״ט לשבת אין מבשלין. מי״ט לחול לא כ״ש, והעירוב הוא לומר כבר התחלתי לבשל ביום חול לשבת בזה העירוב. ואז אעפ״י שמבשל לכתחלה בי״ט שהוא ע״ש לשבת הוי כמי שגומר לבשל התבשיל שהתחיל מעי״ט. וזה נתקן לכבוד י״ט המקודש כדי שלא יזלזלו בו. וכל ישראל קבלו עליהם שלא לבשל בלי עירוב, נמצא העובר על זה עובר על לא יחל דברו, ובכן שייך לומר וצונו:
1