מטה דן, ויכוח שלישי ק״יMatteh Dan, Third Dialogue 110
א׳אה״ח והרי ימי הפורים שלא היתה שם שבועה אלא קבלה בעלמא. ואעפ״כ הראשונים חייבו את האחרונים שנאמר (אסתר ט׳) קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וגו׳ וכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו׳ וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם, והנה ארבע צומות לא נצטוו מהשי״ת אלא ישראל קבלום עליהם והקב״ה רצה בהם, כדכתיב (זכריה ט׳) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וגו׳ יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הרי מהפורים והצומות שיש כח ביד דורות הראשונים להכריח לאחרונים שיקבלו גזרתם או הסכמתם:
1