מטה דן, ויכוח שלישי קט״זMatteh Dan, Third Dialogue 116
א׳אה״ח כולי עלמא לא פליגי דחולה שצריך לאכול מאכילין אותו ביה״כ מפני שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. וכן מי שמתו לו שני אחים מחמת מילה אין מלין אותו ואע״ג דיה״כ ומילה בכרת, ואעפ״י שלא מצינו בתורה שיפטור לחולה מעינוי יה״כ ולא למי שמתו אחיו מחמת מילה מלמול. אלא שדרשוהו חז״ל מוחי בהם, לא יראה ולא ימצא עכ״ז איש אשר רוח בו שיכחיש זה והנה גלוי וידוע לכל יודע ספר כמה וכמה רבבות אלפי ישראל היו בזמן בית שני. ואחר חרבנו כמה מאות שנים בארץ ובח״ל אשר לא יאומן כי יסופר. שהרי אמרו בפ׳ תמיד נשחט (דף ס״ד ע״ב) פעם א׳ בקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל א״ל לכ״ג תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל א׳ וא׳ ונמצאו ס׳ רבוא כוליות כפלים כיוצאי מצרים. חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה. ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשר׳ בני אדם ע״כ. ולפי חשבון זה הם י״ב פעמי׳ עשר מאה אלף דהיינו בלע״ז י״ב מיליאונ״ש וזהו יכול ואפשר. אבל מ״ש בס׳ הניזקין (דף נ״ז) ס׳ יבוא עיירות היו לו לינאי המלך וכל א׳ וא׳ היו בה כיוצאי מצרים. חוץ מג׳ שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים. גוזמא. כי הא דאמרו ברפ״ב דתמיד דברו חכמים ל׳ הבאי דאלת״ה ס׳ רבוא עירות כל אחד מחזקת ס׳ רבוא בני אדם בקושי תחזיק אותן א״י ולא תשאר פרסה של קרקע לחרוש ולזרוע. אלא ודאי גוזמא. וכן הא דאמרו שם (שם ע״ב) שאדריאנוס הרג באלכסנדריא ס׳ רבוא על ס׳ רבוא כיוצאי מצרים גוזמא. אבל אין ספק שיהודה וישראל רבים כחול שעל שפת הים. והנה אציגה נא לפניך דברי אגריפס המלך אל הקיסר קא״יו. והיינו שהרשע הזה עלה בדעתו שישתחוו לו כל מלכים וכל גוים יעבדוהו כאלוה, ולכן צוה שישימו צלם דמות תבניתו בכל בתי תפלות של אומות העולם. ובכל בתי כנסיות של כל ישראל הנפוצים בארבע כנפות הארץ ובבית המקדש. ואגריפס המלך כתב לו אגרת תחנוני׳ להשיב את מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים. ואלה קצת דבריה לענינינו:
1
ב׳לזכות העיר הקדושה אשר היא מולדתי הנני יכול להגיד אל מעלתך שהיא מטרפולין לא לבד אל מדינה א׳ של יהודים. אלא למדינות רבות לסבת התושבים אשר יצאו ממנה להאחז בתוכן. אם קרובות לה כמדינות השכנות מצרים אדום וסורי״א החלק ממנה הנקרא ציילי ושאר תחומיה, או המדינות הרחוקות, פאנפיליא״ה ציליציא״ה ורבים מחלקי האסיא״ה עד ביטיניא״ה וגבולות פונט״י וכן באיגרופ״א הטיסליא״ה הבואיציא״ה המוקרוני״א איטו״ליאה אטיק״א חור״ינטו ומבחר ערי הפול״וופניסו, ולא מדינות היבשה לבדן מלאו יהודים. כי גם האיים הראשיים ניגרופ״ונסי צופ״ר וקאנ״דיאה, ואניח מהזכיר הנמצאים מעבר לנהר פרת אשר הם מחלקים מעטים שהם בבל ויתר מחוזים, הנה כל עיר מבחר וכל חלקה טובה יהודים ישכנו בה עכ״ד:
2
ג׳ואחד מחכמי הנוצרים הפרייז על המדה. שכתב שהיו בארץ ישראל בזמן בית שני ששים ושש פעמים עשר מאה אלף דהיינו ס״ו מיליאוני״ש ור״ם אלף. וכתב כך מפני שמצא ביוסיפון לרומיים שבכפר א׳ בגליל היו ט״ו אלף נפשות. ומדמה שזה הסך עצמו היה בכל כפר וכפר. ולכל עיר מוקפת חומה נותן נ׳ אלף. ולכל שבט ושבט ס׳ עיירות, מוקפות חומה שהם חמשה מילא״וניש ותק״ך אלף נפשות ואם תרבה אותם במספר י״ב יעל לסך הנ״ל של ס״ו מיליא״וניש ור״ם אלף:
3
ד׳וזה דבר שאין לו שחר כי בבית שני לא היו אלא ב׳ שבטים וחצי וכהנים ולוים. ואם היו שם קצת משאר שבטים היו בטלים במיעוטן. ועוד שלא כל המקומות שוין. שאפילו תימא שבכפר א׳ היו ט״ו אלף אינו מוכרח גם כן שבשאר כפרים ועיירות של המדינה יהיה יישוב לערך אותו הכפר.
4
ה׳ואפילו תימא שמדינת גליל תהיה מיושבת הרבה לא מפני זה תהיה מדינת יהודה כל כך מיושבת כמוה. ויהי מה כולי עלמא לא פליגי שמספר עם בני ישראל היו רב ועצום דבר שלא ישוער ולא יסופר בין בארץ בין בח״ל, ורובא דרובא היו בהכרח בעלי סחורה ומלאכה כדרך כל הארץ. לפי שבהכרח היו ביניהם אכרים וכורמים חרשי ברזל ועצים בנאי׳ חייטים ספרים וכובסים וכו׳ והכי איתא בשלהי ר״ה דרבן גמליאל פוטר עם שבשדות מתפלות ר״ה וי״ה מפני שש״ץ שבעיר מוציאן ידי חובתן. וכן אעפ״י שאמרו עם שאחורי הכהנים אינן בכלל הברכה. עם שבשדות הוא בכלל הברכה, נמצא שרוב עם בני ישראל היו עמי הארץ. ומיעוטא דמיעוטא היו חכמים, וכיון שרובא היו ע״ה ממילא לא היו בקיאין בדקדוקי מצות. ולכן כשחל ר״ה וסוכות בשבת ילך אצל בקי עם השופר או עם הלולב כדי שיתקע או יברך לו או כדי ללמוד נטילתו או ברכתו ויוליכנו ד׳ אמות בר״ה ויבא לידי איסור סקילה. ואף אם יתרו בו לא ישמע לקול מוריו כי יאמר שאינו רוצה לבטל המצוה:
5