מטה דן, ויכוח שלישי י״בMatteh Dan, Third Dialogue 12
א׳אה״ח בפ״ק דר״ה (דף ו׳ סע״ב) בעי רבי זירא יורש מהו בבל תאחר (על נדר אביו) כי תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר. או דילמא ובאת שמה והבאתם שמה והא מחייב, ת״ש דתני רבי חייא מעמך פרט ליורש. גם בזה נסתפק רבי זירא משום שהיה קרוב למאתים שנה אחר החרבן, ולא ידע איך היו נוהגין בנידון זה בזמן שב״ה קיים. והשיבו לו דיורש אינו עובר משום דכתיב מעמך וזה הספק עצמו נולד בימי רבי חייא. והוא התיר אותו בהבין במקרא, ובודאי שבזמן שב״ה קיים היו יודעין הדין לפי שהיו מוכרחים משום דמילתא דשכיחא היא שימות הנודר קודם שישלם נדרו. ויסתפק היורש אם הוא עובר בבל תאחר בעבור מורישו. ואלה וכיוצא הן הדינים שנתחדשו שאמר הרמב״ם אבל לא שחידשו דינים ממש. דהכתיב לא תוסיף עליו:
1
