מטה דן, ויכוח שלישי י״דMatteh Dan, Third Dialogue 14
א׳אה״ח אעפ״י שהרמב״ם ז״ל כתב שנתחדשו דינים שלא למדום מפי השמועה באחת מי״ג מדות לא סלקא דעתך שכל מה שנלמד בי״ג מדות הוא מחודש. אדרבא רובא דרובא הוא ישן נושן לענין הדין אלא שהתנאים והאמוראים למדהו אותו הדין הידוע והנהוג מזמן מתן תורה במדה מן המדות. והילך המשל עצמו שהבאתי (ויכוח שני סי׳ קל״ד) על יום הכפורים שאי אפשר שמימות מרע״ה לא יודע לכל ישראל מהו עינוי נפש האמור בתורה ואעפ״כ אם תשים לבך אל דברי הברייתא תאמר שלא נודע מהו עד שבא תנא דברייתא ופירשו, וזה אי אפשר. צריך לומר אם כן שכשם שבעינוי יה״כ שהוא דבר קדמון כתבו התנא כאילו הוא חדש. כן רוב הנלמדים בי״ג מדות:
1
ב׳ובפרק לולב הגזול (דף ל״ח רע״א) דרש רבי אבהו הדר אל תקרא הדר אלא הדר לשון דירה דבר שדר באילן משנה לשנה. וכי ס״ד שקודם דרשת רבי אבהו לא היו יודעין שפרי עץ הדר הוא אתרוג והא במשנה א״ר ישמעאל שהיה הרבה שנים קודם לו לולב א׳ ואתרוג א׳ ואין חולק עליו. אלא ודאי שלא נלמד מלשון הכתוב אלא כך היה מקובל בכל ישראל וקרא אסמכתא בעלמא. ודע אדוני ששמרו כל העיקרים הצריכים לכל הדינים בין בזמן שבה״מ קיים בין אחר החרבן:
2
