מטה דן, ויכוח שלישי ק״נMatteh Dan, Third Dialogue 150
א׳אה״ח נראה לי שהיה די והותר במ״ש (לעיל סימן קל״ו) אך למען לא יתפאר המכחיש עלי לאמר ידי הושיעה לי אמשול לו משל אחר.
1
ב׳ראובן הפיל תחנתו לפני שמעון שילוה לו אלף סלעים לזמן מה. והבטיח לו לפרעו בסוף זמנו באמת ובתמים. א״ל שמעון איני מכיר אותך כי לא ראיתיך מימי ולקחתי את ממוני אשר אספתי בזיעת אפי לבני ולבנותי ונתתי לאיש אשר לא ידעתיו ולא ראיתיו עד הנה. השיב לו ראובן רוב גדולי העיר מכירין אותי ויודעין שאני אדם כשר ונושא ונותן באמונה. א״ל שמעון יבואו ויעידו לפני טובי העיר שכינים דבריך ואני אעשה בקשתך. באו והעידו לפני שמעון כדבריו והוא הלוה לו מיד אלף סלעים. ובהגיע תור הפרעון פרע לשמעון כאשר דבר וכן עשה פעמים שלש. היצטרך שמעון לשאול לטובי העיר כפעם בפעם שמלוהו שהוא נאמן:
2