מטה דן, ויכוח שלישי קפ״בMatteh Dan, Third Dialogue 182
א׳אה״ח המדה הרביעית היא. כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט. כגון (ויקרא א׳) מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. בהמה כלל לפי שהחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים י״ד) זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים וגו׳ איל וצבי ויחמור וגו׳ מן הבקר ומן הצאן פרט שממעט חיה ואין בכלל אלא מה שבפרט. א״כ בהמה דוקא לאפוקי חיה:
1
ב׳המדה החמישית פרט וכלל כגון (דברים כ״ב) לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו׳ השב תשיבם לאחיך. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך וגו׳. שור ושה חמור ושלמה פרט. אבדה כלל דרבי כל מילי:
2
ג׳המדה הששית כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. כגון (שמות כ״ב) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש וגו׳. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים (וישבע) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה, על כל דבר פשע כלל. על שור על חמור על שה על שלמה פרט. על כל אבדה כלל. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון. אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון:
3
ד׳המדה השביעית מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כגון (במדבר ד׳) פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה וגו, בכור כלל. זכר פרט. אלו נאמר בכור ולא נאמר זכר הייתי אומר אפי׳ נקבה בכורה במשמע. בא הפרט זכר ומיעט נקבות. ואם נאמר זכר ולא נאמר בכור הייתי אומר כל זכר אפילו שאינו בכור לכך נאמר. בכור זכר. בכור הוא כלל הצריך לזכר שהוא פרט:
4
ה׳המדה השמינית וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כגון (ויקרא כ׳) איש איש מבית ישראל. אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן. מולך בכלל עו״ג היה. ולמה יצא. להקיש אליה ולומר מה מולך בסקילה אף כל ע״ג בסקילה:
5
ו׳המדה התשיעית כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כגון (שמות כ״א) מכה, איש ומת מות יומת. שומע אני בין שוגג בין מזיד תלמוד לומר (דברים י״ט) וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת. דבר שהיה בכלל היינו רוצח שהיה בכלל מכה איש. ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו דהיינו רציחה. יצא להקל על הרוצח שוגג בערי מקלט:
6
ז׳המדה העשירית כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר כגון כתיב (דברים ט״ו) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. הקיש עברי לעבריה מה עברי יוצא בשש אף עבריה כן אבל מצינו דאמר הכתוב במקום אחר. (שמות כ״א) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובזכר משתעי קרא. ובנקבה כתיב (שם) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ואיכא בינייהו טובא דעבד יצא בשש. אבל אמה יכולה לצאת קודם שש במיתת האדון ובסימנין נמצא שהאמה יצאה מכלל ועבדך שש שנים להקל לפי שיכולה לצאת קודם שש במיתת האדון ובסימנין מה שא״כ בעבד. ולהחמיר לפי שאם האדון או בנו ייעדנה אינה יכולה למאן וצריך שתנשא:
7
ח׳המדה האחת עשרה כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש כגון (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. יליד ביתו כלל ובין בתולות ובין נשואות במשמע. ויצא לידון בדבר חדש דכתיב (ויקרא כב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. אי אתה יכול להחזירה לכלל דהיינו להיתר הראשון אעפ״י שמת בעלה עד שיחזירנה הכתוב בפירוש והרי החזיר׳ דכתיב (שם) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו׳ מלחם אביה תאכל:
8
ט׳המדה השתים עשרה. דבר הלמד מענינו. ודבר הלמד מסופו. כגון (שמות י״ז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. שהכונה לומר שאל יצאו ללקוט המן לפי שזה הציווי בא עליו לא שלא ילכו לטייל בשבת או שלא יזוזו ממקומם. וכן מה שנא׳ בכ״ג (ויקרא כ״א) ומן המקדש לא יצא היינו ליטמא למת. ודבר הלמד מסופו. כגון (שם י״ח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. שומע אני כל קרובות במשמע. ת״ל (שם) ערות אחותך וגו׳ ערות בת בנך וגו׳ אלו אסורות והשאר מותרות:
9
י׳המדה השלש עשרה. שני כתובים המכחישים זה את זה. עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. כגון נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דמשמע שמים תחלה. ונאמר (בראשית ב׳) ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. דמשמע ארץ תחלה. בא הכתוב השלישי והכריע שנ׳ (ישעיה מ״א) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו:
10
