מטה דן, ויכוח שלישי ב׳Matteh Dan, Third Dialogue 2
א׳אה״ח דע אדוני המלך שמעולם לא נפל מחלוקת בין חז״ל על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם. כגון תקיעות שופר בראש השנה נכתבה בתורה ברמז שנאמר (במדבר כט:א) יום תרועה יהיה לכם ונזכרה במשנה כדבר ידוע לכל ישראל כדאיתא (בפ״ג דר״ה משנה ב) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה. ואע״ג דנאמרה תקיעה ותרועה בחצוצרות מעולם לא עלה על לב איש ישראל לומר שתרועה של ר״ה תעשה בחצוצרות או בכלי אחר שלא יהיה שופר. וכן בפ״ג דסוכה (משנה ג) מזכיר האתרוג כדבר ידוע אעפ״י שלא מצינו בתורה אלא פרי עץ הדר דתנן רבי ישמעאל אומר ג׳ הדסים ושתי ערבות. לולב א׳ ואתרוג א׳. ואין חולק על זה מפני שהוא עיקר מקובל בכל ישראל שפרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג. והמכחיש זה כאילו מכחיש בתורת משה וכן בשופר. אמנם המחלוקת היא על פירוש קצת העיקר. כגון רבי יוסי שמכשיר של פרה שסובר שגם הוא בכלל שופר והמחלוקת הזאת אינה נוגעת בעיקר בשום פנים. וכן בענף עץ עבות, כ״ע לא פליגי שהוא הדס מפני שזה עיקר מקובל אבל יחלקו אם צריך שיהיה א׳ שלם לפחות או לא איכפת לן אם אפילו שלשתן קטומים. וזו אינה מחלוקת בעיקר המקובל כלל. וכן במלאכות של שבת כ״ע לא פליגי שהן ט״ל מפני שזה קבלה. וכן בטרפיות וכן כמעט בכל הדינים שכולם עיקרים מקובלים ואין חולק עליהם. ולא מבעיא נמצא זה בתנאים אלא אפילו האמוראים יש להם קצת דברי קבלה שאין חולק עליהם כי הא דאיתא בפ׳ אלו טריפות (דף מו וריש דף מ״ז) כמה וכמה מימרות של רבא ואין חולק עליו וז״ל אמר רבא ריאה שיבשה מקצת׳ טרפה ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי טרפה. ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי שלא כסדרן טרפה. ואמר רבא ה׳ אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא. ותרי משמאלא. אי חסיר אי יתיר אי חלוף טרפה. וכן בכל הדינים בין דיני ממונות בין דיני נפשות:
1