מאור עינים, חיי שרהMe'or Einayim, Chayei Sara
א׳ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו׳ נודע ממדרש הנעלם שהגוף נקרא שרה לשון שררה שמטבע החומר להשתרר על זולתו ואברהם נקרא הנשמה. והנה אמרו רז״ל הרוצה לחיות ימית את עצמו:
1
ב׳והענין הוא כי עצם אדם בתולדתו להמשיך אחר הבלי הזמן ולהתגדל ולהתפאר וצריך האדם הרוצה להמשיך חיות עליון מבורא יתברך בקרבו כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ״ז, ט״ו) אשכון ואת דכא ושפל רוח להמית את עצמיות טבעו שהוטבע בעת הולדו ולהיות שפל רוח בעיניו וזה שאמר בגמרא על פסוק מה ה׳ אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה והענין הוא כי משה רבינו ע״ה לימד דעת את העם שאחזו את מדתו שאמר ונחנו מה ועל זה שבחה התורה אותו שהיה עניו מכל האדם אך שגם במדת הענוה יש כמה בחינות אשר לא טובים הרחוקין מן האמת כנודע להמסתכל בדבר זה עד שיש כמה בני אדם אשר לפי ראות העין הן ענוותנין ולא נתקיים בהן אשכון את דכא אך מפני שלא אחזו במדה זו על צד האמת ולכן אמר משה רבינו ע״ה מה ה׳ אלקיך שואל מעמך מדריגת מ״ה ודרשו רז״ל אל תקרי מה אלא מאה שצריך לאחוז מדה זו באופן שיכניס בו על ידי זה הא׳ אלופו של עולם לרמז על האמור:
2
ג׳וזהו ויהיו חיי שרה אימתי יהיו חיי הגוף שהוא שרה מאה שנה השנים שעבד בהם במדרגת מ״ה באמת עד שהכניס בתוכו את הא׳. ועשרים שנה כי נודע שאין עונשין בבית דין של מעלה עד עשרים שנה והטעם כי אינו בא לכלל דעת שלימה עד כ׳ שנה ואחר כך כשמתחיל לעבוד את השם יתברך באמת מעלה גם כן את ימי הנערות והיינו על ידי מדת מ״ה כאמור וזהו ומדת ימי מה היא ואף ימי הפעוטות שאז הוא בקטנות גמור מעלה ומתקנם כשהולך בדרכי השם מעשרים שנה ומעלה:
3
ד׳וזה שאמר שלמה המלך ע״ה (קהלת י״א, ט׳) שמח בחור בילדותך וגו׳ ודע פירוש כשתבוא לכלל דעת צריך לתקן הכל כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט:
4
ה׳וזה שכתוב ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי ופירש רש״י כולם שוים לטובה כשהוא במדריגת מאה כאמור שמעלה אף ימי הקטנותש הן כבו שבע שנים וימי הנערות שהן עד עשרים שנה. ותמת שרה רצה לומר על ידי שימית העצמיות מחומרו בקרית ארבע שם הוי״ה ברוך הוא נקרא קרית ארבע על שם ארבע אותיות היא חברון פי׳ נתחברו כי קודם כביכול היה פירוד בהשם כנודע ואז ויבוא אברהם באה הנשמה שנתגברה כח הנשמה ומתנהג על ידה מה שאין כן מקודם. לספוד לשרה ולבכותה כי אחר כך כשבא לכלל דעת מתאבל ומתחרט על מעשיו הראשונים וזהו לספוד לשרה מעשה הנעורים עד שמגביה גם כן הימים הראשונים ואז טוב לו בזה ובבא:
5
ו׳ויהיו חיי שרה וגו׳ נקדים מה שאמרו רז״ל חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך חש בגרונו כו׳ חש מבעיו כו׳ חש בכל גופו כו׳ שנאמר ולכל בשרו מרפא להבין הענין נקדים כי הנה נודע כי בצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט׳, ו׳) ופירש רש״י אותו צלם המתוקן לו דמות דיוקן יוצרו הוא והנה הבורא יתברך אין לו שום תמונה ח״ו מחמת שהוא אין סוף בלתי מושג אך הענין כי בראשית ברא וגו׳ ודרשו רז״ל בשביל התורה ובשביל ישראל כו׳ ואלהים מורה על הצמצום כנודע כי מפני שהשם יתברך אין סוף ובעת בריאת העולם הוצרך כביכול לצמצם אור שפעת יקרו לצמצם את עצמו בעולמות אף שהוא יתברך אין סוף ואין העולמות יכולין לסובלו מכל מקום מחמת שהוא יתברך רצה בבריאתן צמצם את עצמו בעולמות כביכול בכדי שיוכלו העולמות לסובלו ובחינה זו נקרא אלהים אך מהות הצמצום הוא התורה שצמצם שכינתו באותיות התורה ועל ידם נבראו העולמות כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד מזה הטעם כי הוא עצמותו יתברך ובה ברא העולם והנה בהתורה יש רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה והן נקראים שיעור קומה של יוצר בראשית כי התורה היא קומה מצד הנ״ל ואדם גם כן נברא על ידי התורה בדיוקן הזה שיש בו קומה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים וכל אבר הוא כנגד מצוות עשה שבתורה המיוחדת לאותו אבר והבן כאמור אצלנו כמה פעמים:
6
ז׳והנה עיקר הכוונה היה בבריאה זו שיהיה האדם ממשיך חיות וכל שלימות מן התורה שהוא האומן בקיימו התורה מצות עשה ומצוות לא תעשה בכדי שלא יעדר ח״ו אפילו אחד ואז נמשך לו חיות מכל מצוה פרטית השייך לאותו אבר או לאותו גיד בשמרו שלא לעבור על אל תעשה אף שאין באפשר לקיים כולם במעשה מכל מקום יוכל לקיימו בדבור כמאמר רז״ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכיוצא בשאר מצוות שאי אפשר לקיימן מחמת שהוא מוכן לקיימן ומצדו לא יבצר רק שהוא בלתי אפשר נחשב לו הדבור למעשה וההיפך ח״ו בהעדר שום מצוה מקומה של יוצר בראשית מחסר גם כן ח״ו החיות מאותו האבר שכנגד מצוה זו ונמשך הפגם לנפשו ועל ידי זה גם כן לגופו בגשמי נעשה גם כן חס וחלילה חולי על אבר זה רצה לומר:
7
ח׳והנה אם אין לו דעת מבקש לו רופא לרפאותו אך האמת הוא אם היה שב אל האומן להתורה כי ידע אינש בנפשיה לפשפש במעשיו מהות חטאיו כמו כלי שעשה אומן חכם בחכמה אם יקרה לו שום הפסד חס וחלילה צריך להביאו לאומן הראשון שעשאו כי בלעדו לא ידע שום אומן מהות ההפסד כך הוא גם כן בענין זה צריך לילך אל האומן ולהשיב עליו חיות התורה עם אור אין סוף ברוך הוא המצומצם בתורה ולא יצטרך לרופא הגשמי ויכול להיות שיבוא לו הרפואה ברגע והבן ובודאי אז יהיה שלם בכל מיני שלימות בגופו וממונו ובבנים כי כל מה שיארע לו ח״ו הכל הוא תקנתו כנ״ל וכן אמרו רז״ל הפורש מן התורה הרי זה מעוות לא יוכל לתקן וגו׳:
8
ט׳וזהו תמים תהיה עם ה׳ אלקיך פירוש מתי תהיה תמים עם ה׳ כשאתה דבוק בהשם יתברך ובתורתו שהוא אלקיך בחינת הצמצום כאמור שצמצם את עצמו בהתורה אז תהיה שלום בכל מיני שלימות בגוף ונפש:
9
י׳וזהו שאמרו רז״ל ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות כי מהיכא תיתי שלא לרפאות אך הנה מצד האמת היה צריך לעשות כנ״ל ולא לבקש רפואות הגוף לבד אך מפני שאין לו דעת וסומך אמונתו על זה והשם יתברך אינו חפץ במות המת ח״ו לכך ניתנה רשות כו׳ אך האמת כמו שאמר הכתוב ויאמר אם שמוע תשמע וגו׳ כי אני ה׳ רופאך ודרשו רז״ל לא אשים ואם אשים כו׳ וכמו שכתב מהרש״א ז״ל דאף שלא נזכר זה בתורה ואם אשים אך הוא נכלל הכל בלא אשים כי הבורא ברוך הוא מצוי תמיד ותורה ותשובה קדמו לעולם והנה אף אם אשים הוא כאלו לא אשים מחמת שהרפואה קדמה לעולם:
10
י״אוזהו הטעם גם כן כי כל רפואות הבורא יתברך קודמין למכה והבן:
11
י״בונודע שהתורה נבנית מעשרים ושבעה אותיות התורה אך עשרים ושתים רחמים גמורים וחמשה אותיות הכפולים מנצפך הן אותן הגבורות ומהם באים הדינים ומי שמדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא על ידי התורה הוא כוללן בעשרים ושתים אותיות הרחמים כי מן התורה חד בתרי בטל ונמתקין הגבורות והנה אין אדם יכול לבוא למדריגה זו לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא וברוך שמו ובתורתו כי אם על ידי ענוה ואז אשכון את דכא ושפל רוח ונעשה לבבו משכן להבורא ברוך הוא ואז אין חסרון בבית המלך והוא אז שלם בכל מיני שלימות כמאמרינו על פסוק מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי מדת מה הנקרא ענוה שואל מעמך ואז כי אם ליראה את ה׳ מה שאין כן כשאין לו ענוה אין לו יראה כי ענוה מביא לידי יראה ואז אין אני והוא יכולין לדור ואין לו מורא בפני הבורא מחמת שהוא אינו אצלו מה שאין כן שהוא שורה בקרבו הוא ירא ממנו ונופל יראתו עליו כי המלך קרוב לפניו ובקרבו וזהו אל תקרי מה אלא מאה כי על ידי מדריגת מ״ה זוכה לאל״ף אלופו של עולם. וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה כי שרה הוא הגוף כמאמר הזוהר אימתי יהיה בבחינת חיים מאה כשהוא בבחינת מ״ה ואחר כך בא בחינת האל״ף ועשרים שנה ושבע שנים שיהיו כולן שוין לטובה אפילו החמשה אותיות מנצפ״ך שמצדן הגבורות יהיו נכללין בהעשרים ושתים אותיות ושנים מלשון מדריגות כי כל אות נקרא מדריגה אחרת ואז כולם שוים לטובה וכל זה על ידי ותמת שרה להמית תאות הגוף בקרית ארבע לחבר אותיות שם המיוחד וזהו חברון לשון חיבור ואחר זה ויבוא אברהם היא הנשמה שזוכה לבחינת נשמה לספוד לשרה שמתחרט על העבר והבן:
12
י״גוזה שכתוב רפאות תהי לשריך כי נודע הדינים באים מצד השבירה כי הקב״ה היה בונה עולמות ומחריבן והכוונה היה למען יהיה שני דרכים טוב ורע כי אם לא היתה השבירה לא היה שום בחינת רע והבורא חפץ למען יהיה בחירת טוב ורע לכך היתה בחינת השבירה ונודע כי שבירת הכלים לא היה כי אם מבחינת טבור ולמטה ועל זה אמר המין מפלגא ולעילא וכו׳ כי דעתו היה להפריד חס וחלילה אך האמת הוא שצריך ליחד בחינות טוב ורע לעשות הכל טוב וזהו פירוש רפאות תהי לשריך וגו׳ הם הדינים כנ״ל כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, ל׳) ואהיה אצלו אמון אומן כדרשת רז״ל ולא אמר הייתי אצלו כו׳ כי תמיד הוא כך שהתורה היא האומן ומתקנת את קלקולי העולם כמבואר אצלנו במקום אחר על מעשה דר״א בר״ש שראה אדם שהוא מכוער ביותר שעכר את נפשו מאוד שהיה בעל עבירה גדול ואמר לו וכו׳ והשיב לו לך אל האומן רצה לומר כי אין מהראוי לפרסם את הרשעים אבל לך אל האומן כו׳ להחזירני בתשובה כנ״ל ללמדינו דעת לדבקינו בתורה ועיין מזה במקום אחר. כלל העולה כי אין עוד מלבדו כי הוא העיקר בכל דבר וכשיאמין זה באמונה שלימה לא יהיה צריך לשום עזר כי ממילא יתוקן הכל. והעיקר היא תפלת הנצרך הוא מקובל ביותר כמו שאמרו רז״ל שיותר מקובלת תפלת החולה מתפלת אחרים עליו אף שאמרו בגמרא במעשה דר״א שא״ל הב לי ידך וכו׳ ואמרו שם אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים הכוונה בזה כי ראשי תיבות ה ״ב ל ״י י ״דך הוא שם מע״ב שמות וגם י ״הב ל ״יה י ״דיה הראשי תיבות הוא גם כן שם מע״ב שמות ובזה השם העלה משה רבינו עליו ארונו של יוסף כנודע והשם הזה מסוגל להעלאה ובודאי כי גדולים צדיקים במתתן יותר מבחייהן ולמה לא העלה יוסף את עצמו אך כי דבר זה לעשות הפעולה ברגע על ידי שם הקדוש הזה אי אפשר כי אם על ידי אחרים לכך רמוז הגמרא בראשי תיבות י הב ל יה י דא ואוקמיה כי על ידי השם הזה העלהו מחליו ברגע זו ועל זה אמרו אין חבוש מתיר כו׳ כי ההעלאה היתה על ידי שם הרמוז וזה אי אפשר כי אם על ידי אחרים כי הוא יתברך מצמצם את עצמו כביכול בזה השם להעלותו וכל זה על ידי הצדיק המקושר בו יתברך ונעשה כביוכל אחדות עמו יתברך כמאמרינו על אומרם ז״ל מי מושל בי צדיק בי דייקא על ידי התקשרות הצדיק בו יתברך בא לעלמא דאתכסיא מקום שאין שם דינים רק רחמים פשוטים ומעלה הדינין עמו וממתיקן בשרשן וזה אני גוזר אני הוא עלמא דאתגליא ששם הגזירה והדינין והוא פירוש עלמא דאתכסיא נקרא הוא כנודע על ידי זה מבטלן כאמור והבן:
13
י״דואברהם זקן בא בימים. אמרו רז״ל עד אברהם לא הוי זקנה ולא היו מכירין בין אברהם ליצחק כו׳ אתא אברהם בעי רחמי והוי זקנה וכו׳ והנה כבר מילתא אמורה בביאור אמרם עד אברהם לא הוי זקנה וכו׳ שהוא על ענין התגלות המדות י״ג תיקוני וכו׳ יעויין שם וכעת נאמרה ונשנה מפני דבר שנתחדש והוא דנודע כי בריאות עולם היה בגין דישתמודעון ליה שהוא התגלות מדותיו יתברך כי על מה יתקרי רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכו ולכך הוצרך לברוא העולם כדי שיהיה לו על מה לרחם וכו׳ וכן שאר המדות שאי אפשר זה להעשות בלא אתערותא דלתתא כאמור (בראשית ב׳, ה׳) וכל שיח השדה טרם וגו׳ ואדם אין ופירש רש״י לפי שאדם אין ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו כו׳ כי אי אפשר בלא אתערותא דלתתא רק כשאנחנו הולכים בדרכיו מה הוא רחום וכו׳ אנו מביאים ומעוררים תשוקה בו יתברך שינהיג העולם על ידי מדותיו יתברך רחום וחנון וכו׳. ולכן עד אברהם היה עולם התהו דור המבול דור הפלגה אנשי סדום שלא היה לו יתברך על מי לגלות מדותיו שלא היו ראוים לכך ולא היה אתערותא דלתתא ולכן היה העולם תהו ובהו כנודע שזהו מה שכתוב אלה תולדות השמים והארץ ראשי תיבות תהו ואחר כך בהבראם אותיות באברהם כשבא אברהם אבינו ע״ה והלך בדרכיו יתברך וגמל חסד עם כל באי עולם כנודע אז היה אתערותא דלתתא ונתעורר תשוקה בו יתברך להנהיג העולם על ידי מדותיו יתברך י״ג תיקוני דיקנא הנ״ל. והנה אמרו רז״ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו׳ להבין תינח בשאר מדות אבל המדה ראשונה שהיא א״ל ואיך אפשר לילך בדרכיו במדה זו אך שהמדה ראשונה היא כוללת שאר המדות שבכל מדה שהבורא יתברך מנהיג את העולם בין בחסד בין בגבורה בין בשאר מדות יכירו וידעו שהוא אלהותו יתברך ולא יאמרו ח״ו עולם כמנהגו נוהג מקרה הוא וזה המדה הראשונה א״ל שיכירו שהכל הוא אלהותו יתברך וזהו עד אברהם לא היו מכירין בין אברהם ליצחק רצה לומר בין שהשם יתברך הנהיג במדת חסד לאברהם או במדת פחד יצחק לא היו מכירין שהוא אלהותו יתברך ואברהם לימד זה לבאי עולם כמאמר רז״ל לאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם משלי אכלתם משל מי שאמר והיה העולם אכלתם והבן:
14
ט״ווה׳ ברך את אברהם בכל ואיתא במדרש בזכות מאי ומשני בזכות מעשר כי נודע כי במצות מעשר נאמר ובחנוני נא וגו׳ אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די:
15
ט״זהענין הוא כי יש כמה צנורות שפע שעל ידם עוברת השפע מעילה לעלול עד שמגעת למטה לאדם אך מחמת קלקול האדם למטה גורם לסתום הצנורות והיינו על ידי שבא על ידי קלקולו למקום הדינים והדינים עומדים ומקטרגים ואין מניחין החיות השפע לעבור אל האדם הזה וזה נקרא סתימת הצנורות וסגולת המעשר הוא להעביר הדינים ולהמתיק הדינים עד שיסכימו הדינין בהשפעת הברכה למטה על ידי שנמתקו ולהבין למה הוא כך כי נודע שבמדה שאדם מודד מודדין לו כי כמו שמתנהג למטה באיזה מדה כך נתעורר למעלה ואם נתעורר במדת רחמנות נתעורר למעלה גם כן כך ועל ידי זה נעשה המתקת הדין ואם ח״ו להיפך כו׳ ועל כן על ידי מעשר שהיא הצדקה נעשה גם כן רחמנות למעלה על ידי שהתעורר למטה המדה ברחמנות וכן בכל המדות צריך אדם לקרב את עצמו אל הטוב ולדמות ליוצרו כמאמר רז״ל מה הוא רחום וכו׳. והנה גבי אברהם כתיב ואברהם זקן בא בימים והוא כפל לשון אך נודע כי המדות עליונות נקרא י״ג תיקוני דיקנא וזהו לשון זקן כי בא בכל תיקוני דיקנא הנקרא זקן בימים עליונים שהקריב את עצמו עם כל המדות והימים לטוב העליון מקום שאין שם דין כלל וזהו בזכות מאי זכות לשון נצחון כמו ולא זכיתי כו׳ כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ והכא כתיב וה׳ הוא ובית דינו משמע דהסכימו לברכו וכי אפשר שלא יהיה איזה דין המעכב הורדת השפע ומשני בזכות מעשר כמו שכתוב ויתן לו מעשר מכל כאמור לעיל שהמתיק את הדינין עד שהסכימו הוא ובית דינו כולם יחד בברכה שלימה כנ״ל:
16
י״זואברהם זקן בא בימים וגו׳. הנה איתא פלוגתא בגמרא חד אמר שהיה לו בת ובכל שמה וחד אמר לשא היה לו בת ורש״י מביא דעת אחד בכל בגימטריא בן. ולהבין ענין מחלקותן נקדים פסוק לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך ודרשו רז״ל הריני מוסיף אות ה׳ על שמך אברם אינו מוליד אברהם מוליד כי נודע כי כל בריאות העולמות היה על ידי אותיות התורה כמו שכתב ואהיה אצלו אמון והוא שהשם יתברך צמצם את עצמו כביכול בהאותיות כשיעור מה שהעולמות היו יכולין לסול אורו וחיותו הנשפע מאלהותו מסוד אות א׳ שהוא בחינת תורה שבאצילות ולא היו יכולין העולמות לקבלו עבור גודל הבהירות שהוא ממש אלהותו ועל כן צמצם השם יתברך אלהותו עם אות א׳ באות ב׳ שבו היא פתיחת התורה שבי״ת הוא לשון צמצום כנודע על שם שבאות זה צמצם את עצמו כביכול כשיעור מה שהעולמות והנבראים יכולין לקבל אור חיותו יתברך ואחר זה צמצם את עצמו כביכול עם אות א׳ ואות ב׳ באות ג וכן מאות לאות היה צמצום וכל מה שקרוב יותר אל אות א גדול גם כן בהירתו והוא במדריגה ועילוי ודקות הרוחניות יותר עד שבהשתלשלות האותיות מאות לאות ומעולם לעולם עד אות ת׳ שהוא סוף המדריגות מקום הבחירה טוב ורע תי״ו תחיה תי״ו תמות והנהגה של כל העולמות מאות תי״ו עד אות ב׳ נמסר לישראל שיהיו מקרבין כל המדרגות לבחינת אל״ף אלופו של עולם ליחד הכל ברש״י ועל ידי זה מורידין חיות ושפע לכל העולמות והנבראין כולן:
17
י״חוזהו סוד הדבור שנמסר לישראל שהוא עשרים ושתים אותיות התורה שנקבעו בפי כל אחד מישראל ודבור הוא לשון הנהגה כנודע שעל ידו מנהיגין ישראל כל העולמות וליחדן באלופו של עולם על ידי שהם נבראו כולם בהדבור לכן גם הנהגתן הוא על ידי הדבור ומי שזוכה לדבור הקדוש שיהא דבורו זך וקדוש יכול להמשיך שפע וחיות לו ולכל העולמות ובחינה זו נקרא בת שהן האותיות שמן ב׳ עד תי״ו שבהן צמצם אלהותו יתברך בכל העולמות שזה ההנהגה והתיקון נמסר לישראל ואברהם אבינו ע״ה שעבד את הבורא באהבה עד שנקרא אברהם אבינו אוהבי נתן לו השם יתברך ההנהגה של כל העולמות ומסר לו הדבור שהוא ה׳ מוצאות הפה וזהו הריני מוסיף אות ה׳ על משך ועל ידי זה כי אב המון גוים וכל אנשי העולם על ידי בחינת הה׳ מוצאות כאמור. וזהו ואברהם זקן בא בימים וה׳ בירך את אברהם בכל שעל ידי שבא בימים העליונים שהם מדות עליונות זכה שנמסר לו הדבור להנהגות העולמות וזה שהיה לו בת בחינת בת כאמור כל העולמות שנבראו בצמצום אלהותו מן ב׳ ועד ת׳ אלא דנודע שג׳ דברים מזכירין עונותיו של אדם ואחד מהם הוא עיון תפלה כשנדמה בדעתו שהוא באיזה מדריגה אלא כל עוד שהולך ממדריגה למדריגה היה מתחזק אצלו מדת ענוה כמו שאמר משה רבינו ע״ה על שהיה במדריגה יתירה על כל ישראל היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה (במדבר י״ב, ג׳) וזהו חד אמר שלא היה לו בת פירוש דלא פליגי כי אי אפשר להיות פלוגתא במציאות כנודע אלא דבא לאשמועינן שהסבה לזה שזכה לבחינת בת הוא על שלא היה לו בת לו דייקא שלא החזיק את עצמו במדריגה זו ולו היה דומה כמי שלא היה לו בת מדריגה זו כמו שאמר ואנכי עפר ואפר זכה שהיה לו בת והידיעה שמביא רש״י ז״ל בכל עולה בגימטריא בן הוא גם כן כדיעה הנ״ל כי בן הוא לשון בנין וכמו שאמר הכתוב גבי למך שהוליד נח (בראשית ה׳, כ״ח) ויולד בן ופירש רש״י למה נאמר כאן בן מפני שממנו נבנה העולם וזהו גם כן כאן בכל עולה בגימטריא בן שהוא לשון בנין עולם שבנין עולם והנהגתו נמסר לאברהם אבינו ע״ה על ידי הה׳ שניתוסף לו שהוא בחינת ה׳ מוצאות וזהו בכל שהנהגתו תהיה בכל פירוש בכל העולמות וזהו אברם אינו מוליד שכל זמן שלא הגיע למדריגות מסירת הדבור שנמסר לו אינו מוליד אברהם מוליד שעל ידי שנתוסף לו בחינת הה׳ מוצאות שהוא סוד הנהגה של כל עולמות בודאי שיוכל להמשיך לעצמו על ידי הדבור תולדות ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
18
י״טבמדרש ואברהם זקן בא בימים. ר׳ יהודה בר אלעי פתח ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת שנתהדרת ונתלבשת הוד בסיני בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע:
19
כ׳דבר אחר שהדרת לאברהם בהדרת זקנה זה שאמר הכתוב ואברהם זקן בא בימים וגו׳:
20
כ״אלהבין הענין דנודע מה שאמרו רז״ל עד אברהם לא הוי זקנה בעי רחמי והוי זקנה דנודע שהמדות עליונות שהן י״ג מדות נקרא י״ג תיקוני דיקנא העליון שהן הי״ג מדות ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳ על שם הודו והדרו של השם יתברך כמו למשל באלף אלפי אלפים הבדלות עד אין קץ ואין תכלית באדם הגשמי בגשמיות שהזקן של האדם הוא הדרת פנים של האדם כך באלף אלפי אלפים הבדלות בקומה הרוחניות העליונה נקרא י״ג מדותיו של הקב״ה תיקוני דיקנא על שם שבהן נתהדר ונתגדל הקב״ה על ההנהגה שהוא יתברך מתנהג עמהם בעולמות ובנבראים. והאדם הוא עולם קטן קומה גשמיות דוגמת קומה הרוחניות העליונה אלא שבהשתלשלות המדריגה מעילה לעלול נשתלשלו ונטבעו מהמדות העליונות בתוך האדם הישראלי שעל ידו יוכל לפאר להדר ולגדל שמו של הקב״ה על ידי שידבק את עצמו במדותיו בהטוב שבהן כי באמת המדות בהשתלשלותן בהאדם הם מעורבין מטוב ורע שהוא סוד הבחירה כי זה לעומת זה עשה אלקים כי כמו שיש טוב המדות כך שי רוע המדות שהוא ההיפך של המדות שהוא בקליפות שבהן נטבעו רוע המדות שבאומות שבלא טוב כלל והאדם הישראלי צריך לידבק בטוב שבמדות שעל ידי המדות זוכה לידבק אל הבורא ב״ה שהוא עיקר עבודתינו וכמו שאמרו רז״ל ובו תדבק וכי אפשר לידבק בהקב״ה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום שצריך לקבוע בו כל המדות להשתמש בהם בכל עניניו שהיהי כל הנהגותיו על ידי המדות כמו שאמרו רז״ל בזמן שישראל עושים לפני כסדר הזה וכו׳ עושים דייקא שהכוונה הוא לא בלבד הקריאה בי״ג מדות אלא העיקר הוא העשיה ואז כשיאחז בחלק הטוב שבמדות ומכניע חלק הרע המעורב בהן בטבע האדם יזכה על ידי זה להשפעת חכמה העליונה בתוכו מאחר שעל ידי זה נדבק בבורא יתברך כמו שאמרו הדבק במדותיו שזה נקרא ובו תדבק. וטעם הדבר כי נודע שהתורה נדרשת בי״ג מדות שהן ממש סוד אלו הי״ג מדות שהם סוד י״ג תיקוני דיקנא כנודע שהם סוד עיקר התורה ואם כן מאחר שידבק בהמדות במעשה שמוציא המדות שמוטבעין בו למעשה שעושה על ידם כי נודע שבאדם ניכרין המדות על ידי מעשה שעושה שמרחם על הבריות ומאריך אפו ועושה חסד שלזאת הכוונה נשתלשלו המדות ונתלבשו בגשמיות האדם שהוא יביא אותן לידי מעשה ועל ידי כך זוכה להופעת אור המדות הרוחניים העליונים עליו שהוא הופעת אור הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן עליו מלמעלה שהוא הכל אחדות אחד עם אלו הי״ג מדות שהם ה׳ ה׳ אל רחום וגו׳. ועל כן אמרו רז״ל על פסוק (ויקרא י״ט, ל״ב) והדרת פני זקן זה שקנה חכמה שהוא נוטריקון של זקן כי באמת מי שקנה המדות לתוכו להביאן לידי מעשה לשם שמים שעל ידי זה ידבק בבורא יתברך כאמור נקרא זקן שקנה חכמה כי על ידי זה נשפע עליו אור הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן מחכמה עליונה כי אורייתא מחכמה נפקח ואורייתא וקודשא בריך הוא חד שעל ידי שנעשה דבוק בתורה עליונה נעשה דבוק בהשם יתברך וכמו שאמרו ובו תדבק הדבק במדותיו שעל ידי המדות שבמעשה זוכה להופעת אור הדרו של הקב״ה עליו שהם סוד י״ג תיקוני דיקנא שנקראים הודו והדרו ועל צוה השם יתברך והדרת פני זקן זה שקנה חכמה מאחר שהוא נעשה אחדות עמו יתברך על ידי המדות הנקראים הדרו של הקב״ה כאמור ויראת מאלהיך שהוא המצומצם בו על ידי המדות שאלהותו כביכול ממש נתאחד עם זה האדם על ידי קיום המדות במעשה:
21
כ״בוהנה נודע כי קומת האדם הגשמי נשתלשלה בהשתלשלות המדריגות למטה עד שבמדריגה התחתונה שהוא חומריות האדם הוא גם כן ברמ״ח איברים ושס״ה גידים גשמיים דוגמת קומה הרוחניות העליונה כנודע שכל מה שהוא במדריגה למטה ממדריגה שעליה נתעבה אור הרוחינות עד שבהגיע לזה עולם השפל נתעבה מאוד בלבוש גשמי ומכל מקום שורשו הוא מאור העליון ועל ידי כן יש בקומת האדם הגשמי זקנה שהוא הדרת פנים של האדם שעל כן כתוב בספרים שלא לתלוש מהזקן אפילו שער אחד והתורה צוותה בלאו דלא תשחית פאת זקנך (ויקרא י״ט, כ״ז) על שם שהוא מרומז ונמשך מאור י״ג תיקוני דיקנא העליון הרוחני הדק מן הדק שהוא על ידי המשכת המדות העליונים הקודים שלמטה בלבושין אחר לבושין מדריגה אחר מדריגה עד לבוש הגשמי הזה שהיא קומת האדם וזה הזקן שבאומות הוא היפך המדות שזה לעומת זה עשה אלקים שהוא ההיפך של מדת הקדושה כנודע כי לעומת מרכבה הקדושה יש דוגמא בקליפות:
22
כ״גוזהו ה׳ אלהי גדלת מאד (תהלים ק״ד, א׳) על ידי המדות העליונות במה שהוא הוד והדר שהוא סוד י״ג תיקוני דיקנא לבשת שתלבשו בלבושין עד שהוטבעו בקומת האדם הגשמי ובנשמתו הוטבעו המדות הרוחינות שעל ידי זה יוכל לדבק בך כמו שאמרו ובו תדבק ועל ידי זה שמך מתגדל ומתהדר בעולמך וזהו עוטה אור כשלמה שמלביש לאור עליון בלבושין והבן. ולסוד זה אמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע כמו שאמור למעלה שאי אפשר לקנות החכמה העליונה שהוא התורה כי אם שיקנה מקודם בעצמו הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהן ממש סוד אלו הי״ג מדות ה׳ ה׳ וגו׳ שיקנה אותם קנין עצמי במעשה ובאמת גמור כמבואר ואחר כך זוכה להופעת אור החכמה הרוחניות בי״ג מדות רוחניות עליו מלמעלה ועל סוד זה הקדימו ישראל נעשה לנשמע שהוא לכוונה זו פירוש נעשה המדות במעשה מקודם להטותן להטוב שבהן ולהכניע הרע המעורב בנו ואחר כך נשמע מהשכל והחכמה עליונה שתופיע ותעיר בי״ג מדות רוחניות העליונים שעל כן אמר הקב״ה מי גילה רז זה לבניי לשון שמלאכי השרת משתמשין בו כמו שאמר הכתוב (תהלים ק״ג, כ׳) ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳ עושי דברו לשמוע בקול וגו׳ עושה הוהדר לשמוע שבאמת המלאכים גם כן מקבלין זה מזה שהוא בחינת עשיה אצלן בטוב המדות המלובשים בהם לפי מדריגתם שמקיימין המדות בבחינת עשייה במה שמקבלין דין מן דין שהוא בחינת עשיה חסד ורחמים וכן כל המדות נמצאים בהם לפי מדריגתן בבחינה התחתונה נגד מה שלמעלה ממנה שעל ידי זה זוכין לשמוע בקול דברו בהופעת אור העליון הרוחני שהוא בחינת שמיעה נגד מה שלמטה ממנה שהיא הכנתם מקודם בבחינת עשיה לפי מדרגתם וכמו בהאדם שהוא מקודם בעשיה המדות במעשה ואחר כך בבחינת שמיעה מהשכל וחכמה עליונה שהוא בחינת קבלת התורה בין בכללות בין בפרטיות בהווה בכל אחד ואחד תמיד:
23
כ״דוזהו שפתח המדרש פסוק ואברהם זקן בא בימים ומביא פסוק ברכי נפשי וגו׳ הוד והדר לבשת שנתהדרת בסיני בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כי באמת הכל הוא ענין אחד במה שכתוב הוד והדר לבשת שהוא כמו שאמרו למעלה שמתלבשין בחינת ההדר שהיא הדרת זקן העליון י״ג תיקוני דיקנא הנ״ל במעשה התחתונים על ידי המדות שמוטבעין בהם שעל ידי זה יזכו להופעת המדות מהאור העליון עליו שהוא בחינת נתינת התורה מי״ג מדות כמבואר למעלה וזהו ענין שהקדימו נעשה לנשמע מקודם קניית המדות במעשה ואחר כך נזכה לבחינת נשמע לשמוע בקול דבר העליון מאור י״ג תיקוני שהן דיקנא שהן י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהתורה בנויה מהם שעל ידי זה נתהדרת בסיני פירוש שנתקן למטה בחינת הדרת זקן שנקרא כן כמו שאמר הכתוב (ויקרא י״ט, ל״ב) והדרת פני זקן כאמור למעלה וזהו כם כן שמביא הפסוק ואברהם זקן בא בימים דנודע שהימים נקראים המדות העליונות שהיפך המדות נקרא לילות וחשכות והמדות נקרא ימים על שם בהירתן למעלה:
24
כ״הוהנה אברהם אבינו ע״ה היה ראש למאמינים כמוש אמר ה׳ אלהי השמים ולא אמר אלהי הארץ ואמרו רז״ל שכך אמר מתחלה לא היה אלא אלהי השמים שלא היו באי העולם מכירין בו ואחר כך על ידי שהרגלתיו בפי הבריות נקרא אלהי הארץ גם כן נמצא שלא היה פרסום אלהותו בארץ עד אברהם שלא הי מי שימשיך אור המדות העליונות מלמעלה למטה על ידי שיעסוק במעשה עם המדות שעל ידי זה יוכל לידבק בו יתברך כי אם שהיו ברוע המדות במה שבשבירה ועל ידי שלא היו המדות מתוקנים מבעשה שהוא בחינת נעשה לא היו מתוקנים גם כן בנשמע שהוא הופעת אור החכמה העליונה מי״ג מדות שהן תקוני דיקנא ועל כן ידי שלא היה מי שימשיך בחינת תיקוני דיקנא מן קומה הרוחני על כן גם בקומת הגשמיותש הוא רמז ודוגמא קומת רוחניות על ידי השתלשלות ולבושין מעילה לעלול מדריגה אחר מדריגה עד לאברהם לא היה זקנה גם בקומה הגשמיות שלא היה ההשתלשלות והמשכה מלמעלה למטה בכדי שיתלבש ויתרמז בקומת הגשמיות. בעי רחמי שהוא קיום ותיקון המדות שהם רחום וחנון וגו׳ שזהו לשון רחמים וכן בכל המדות. והוי זקנה שנתקן ונמשך השתלשלות י״ג תיקוני דיקנא עד שנתלבש ונתרמז גם כן בקומה הגשמיות והוי זקנה גם בגשמיות:
25
כ״ווזהו ואברהם זקן בא בימים פירוש שבא בבחינת ימים שהם המדות העליונות במבואר שהמשיך המדות העליונות כמבואר שהמשיך המדות העליונות למטה ועל כן נקרא ואברהם זקן:
26
כ״זוזהו שמביא המדרש על פסוק זה ברכי נפשי וגו׳ הוד והדר לבשת שהוא כמו שמסיים שהדרת לאברהם בזקנה שהיא הדרת הזקן העליון שהופיע לעיו על ידי תיקון המדות מקודם במעשה. וזהו וה׳ בירך את אברהם בכל שעל ידי שבא בימים העליונים י״ג תיקוני דיקנא והמשיכן בהופעת אורן עליו מלמעלה ועל ידי זה וה׳ שהוא הוא ובית דינו כנודע שהוא על ידי המשכת אור המדות שהן סוד עיקר התורה שאפילו כל הדינים נמתקין והסכימו על ברכתו שהוא על ידי שהכניע את הרע שיש בהמדות לטוב בסור מרע ועשה טוב מהן שנמתק הרע כנודע ועל ידי זה נמתקו כל הדינים למעלה והופיע עליו הרחמים העליונים ומי״ג תיקוני דיקנא שהוא הופעת התורה העליונה שעל ידי המתקנת הדינים כמו שכתוב אני בינה לי גבורה וזה וה׳ בירך וגו׳ הוא ובית דינו. וכמה שביארנו למעלה כי מי שמתקן המדות למטה זוכה להופעת אור החכמה עליו מלמעלה שהוא שידע ויבין וישכיל בתורה אף מה שלא למד מתוך הכתוב בספרים על ידי שיופיע עליו אור החכמה עליונה מי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן יהיה נאה דורש ונאה מקיים אף במה שלא למד שהשכל העליון מדבר בו:
27
כ״חובזה נבאר מה שאמר ר׳ שמעון כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכל מקום שהנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה דנודע שהחכמה עליונה נקרא י׳ שהוא רק נקודה על שם גודל וגובה ההשגה שאין לנו תפיסה להסיג כל שלימות החכמה העליונה שהוא אלהותו ממש כמו אות י׳ שאין לו ציות והשגה כמו בשאר אותיות ומן הי׳ מתהוין כל האותיות כי אזה אות שצריך לכתוב צריך אתה לעשות מתחילתו נקודה הראשונה שממנה יתהוה אחר כך בהתפשטות ציור האות כן מהחכמה העליונה מתהוין כל האותיות והמשכת המדות כנודע וכמו בתחילת עשיית האות בשעה שעושה נקודה הראשונה עדיין אין תפיסה לציור האות שבדעתו לעשות כן בנמשל גם כן בחכמה עליונה שנקרא יו״ד עדיין אין בו תפיסה עד התפשטות המדות למטה שאז מתגלה החכמה עלינוה שבהתפשטות מה מהחכמה עליונה:
28
כ״טוזהו כל מקום שהנקודה רבה על הכתב שבחינת הנקודה שהיא החכמה העליונה מופיע עליו מלמעלה והיא רבה על הכתב על מה שלמד מתוך הכתב הכתוב בספרים אתה דורש את הנקודה שדורש התורה שבבחינת הנקודה שהיא החכמה עליונה המופיע עליו אף במה שלא למד מתוך הכתב וכל זה על ידי תיקון המדות זכה אל המשכות הי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהן י״ג תיקוני דיקנא וכל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש וכו׳ שהתורה שבו אינה על הרוב אלא מה שלמד מתוך הכתב שכתוב בספרים והפעת הנקודה עליונה שהוא בחינת החכמה בו מעט מן המעט וזהו אתה דורש את הכתב שכל דרשותו בתורה אינו כי אם במה שלמד מתוך הכתב ולא זכה עדיין להופעת השכל מן החכמה עליונה עליו מלמעלה אף במה שלא למד על ידי שלא תיקן כל המדות עדיין ועל כן לא זכה להמשיך הי״ג מדות של מעלה אליו והשם יתברך יזכנו להיות מן מתקני המדות ויופיע עלינו אור שפעות חכמתו העליונים מי״ג תיקוני דיקנא כמבואר, אמן נצח סלע ועד. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
29